המדינה אינה מעודדת מעבר לאנרגיה מתחדשת

העולם הנאור עובר לשימוש באנרגיות מתחדשות, אנרגיות שמקורן בתהליכי טבע מתחדשים כמו האנרגיה הסולארית, אנרגיית הרוח ועוד. מדובר על מעבר  מושכל לאנרגיה זמינה, אשר בשונה ממקורות האנרגיה המסורתיים כמו נפט, פחם וגז טבעי אשר לא רק שמוגבלים בכמותם , אלא גם מהווים גורם מזהם בשימוש בהם.  ישראל, כידוע, נכון להיום תלויה לחלוטין במקורות האנרגיה שלה.

לכאורה, מדובר על הליך טבעי ראוי שיש לעודדו ולפעול ליישומו  באמצעות עידוד, תמיכה, הקלות וסיוע.   מדינות נאורות מתמרצות הליך זה על ידי זיכוי במס, תמיכה במחיר, עידוד רכישת חשמל ירוק, מיתוג ואמצעים נוספים להחדרת השימוש באנרגיה מתחדשת.

יתרה מכך, פטנטים מרכזיים לאנרגיות מתחדשות  וטכנולוגיות מתקדמות בתחום זה הומצאו על ידי חוקרים ויזמים בישראל.

באתר המשרד להגנת הסביבה אף נאמר כי :

·       ישראל נמצאת בין המובילות בעולם בפיתוח טכנולוגי למטרות ניצול אנרגיה סולרית.

·       בישראל קיים ידע רב ופוטנציאל גבוה לניצול אנרגיה מתחדשת.

·       בישראל ישנם תנאים אקלימיים מתאימים לפיתוח רחב של אנרגיה ירוקה.

·       עלות ההפקה נמצאת בירידה ואף צפויה לרדת בהתמדה עם כל פיתוח טכנולוגי.

·       הקטנת התלות של מערכת הביטחון והמשק באוצרות טבע שמקורם במדינות זרות.

החלטה מס' 4450  של ממשלת ישראל קבעה כי עד שנת 2020 10% מיצור האנרגיה בישראל יופק באמצעות אנרגיה מתחדשת.

באתר משרד האנרגיה אף נאמר כי:

·       יצירת ודאות בתחום האנרגיה המתחדשת, תוך הבהרת יעדי ייצור החשמל עד שנת 2020

·       עידוד הקמת מתקני ייצור חשמל באמצעות אנרגיה מתחדשת במדינת ישראל בכלל ובאזורי הפריפריה בפרט

·       עידוד המחקר, הפיתוח ותעשיית האנרגיה המתחדשת בישראל

·       הגדלת הביטחון האנרגטי של מדינת ישראל

·       עידוד ייצור חשמל באמצעות טכנולוגיות ידידותיות לסביבה

·       הגדלת ייצור החשמל באמצעות אנרגיה מתחדשת תוך צמצום הנטל התעריפי לצרכנים.

יתרה מכך, אם נחבר את הפוטנציאל הגלום בישראל לפיתוח מקורות אנרגיה מתחדשת ונוסיף על כך את העובדה שישראל נחשבת כמובילה בתחום הטכנולוגי כל תרחיש הגיוני שמחבר בין השניים היה מוביל לתוצאה מדהימה  הן בתחום הכלכלי, הן בתחום הביטחוני ובוודאי שבתחום הסביבתי.

למרות זאת השימוש באנרגיה מתחדשת בישראל  עדיין מזערי ביחס לפוטנציאל הגלום במדינה והשאלה מדוע?

דוגמא מוחשית למצב העגום, היא החלטת מועצת מקרקעי ישראל (להלן: "המועצה") שהתקבלה ב-30.1.2012 ואשר באה להסדיר את הקמתם של מיזמים סולאריים, שכאמור יש חשיבות רבה להקמתם.

ממשלת ישראל בהחלטה 1060 מיום 13.12.09 קבעה מפת אזורי עדיפות, תוך מתן העדפה משמעותית לכל הגרים בפריפריה. מדיניות זו אומצה על ידי מועצת מקרקעי ישראל בהחלטה 1228 מיום 30.5.11 שעוסקת במדיניות אחידה למתן הנחות.

המועצה, אומנם אישרה אחרי חודשים רבים של עיכוב הצעה שמטרתה לעדכן  את ההסדרים שנקבעו למיזמים סולאריים במשבצות של ישובים חקלאיים, אך קבעה בניגוד להחלטת הממשלה על אזורי עדיפות ובניגוד למדיניות האחידה התומכת באזורי עדיפות כי לא תינתן הנחת אזור בגין הקמתם בתחומי המשבצת החקלאית, לרבות הנחות המוקנות לישובי קו העימות.

מדובר בהחלטה אומללה הפוגעת בפיתוח מיזמים סולאריים ופועלת בניגוד להחלטות הממשלה שקבעו מתן הנחות באזורים פריפריאליים.

זו רק דוגמא אחת, ולא יחידה מדוע ב"זכות" הרגולטורים מתעכב פיתוח כלכלי, והמדינה ממשיכה להיות תלויה בדלק מזהם שמרביתו המכריע מיובא  מהחוץ.

בעוד נשמעים בתקשורת רעיונות על "מס לשימוש יתר" בצריכת החשמל בשל התשתית שאינה מסוגלת לספק את התצרוכת בימי שיא, הרי שמצד שני במקום לעודד הקמה מושכלת של מיזמים סולאריים, מקבלים הרגולטורים, כל אחד בתחומו החלטות שמביאות לעיכוב ועצירה במקום עידוד.

אם הסיפור הזה לא ממחיש את האמרה על "יד ימין לא יודעת מיד שמאל" , אז מה כן?

האזרח הקטן והשפעתו

התחושה החוזרת בשיחות סלון היא כי השלטון על מפלגותיו עובד על "האזרח הקטן", או כמו שאומרים החבר'ה, לא סופרים אותו ממטר.

הבעיה המרכזית היא הפער העצום בין הבטחת המפלגה במצעה לפני הבחירות ואשר לא פעם השפיעה על החלטתנו, לבין המציאות   העגומה שנוצרת כאשר אותה מפלגה מצטרפת לקואליציה, זונחת את הבטחתה לבוחר וכפופה למשמעת קואליציונית, שלעיתים מביאה לנקיטת עמדה הפוכה מהמצע שלה התחייבה בבחירות.

שיטת הממשל  בישראל היא הרעה החולה, שכן כל מטרתם של  המפלגות היא לייצור קואליציה, גם אם היא באה על חשבון המצע שבזכותו בחר האזרח במפלגה מסוימת.

זה שנים רבות שבשל סחיטות של מפלגות שהקואליציה תלויה בהם, מתפרקת הממשלה ומסיימת את דרכה לפני תום כהונתה הרשמית.

סחיטת מפלגות קטנות המרכיבות את הקואליציה, מבטיחות כי קבוצות  מיעוט נהנות הרבה מעבר לכוחן הפוליטי וזאת בשל דמי האתנן שמוכנה לשלם המפלגה השלטת והעומדים בראשה, רק כדי להבטיח את ההגמוניה שבשליטתם.

כך אנו מגיעים למצב א-נורמאלי שבו מועדפים משתמטי גיוס  על פני בוגרי שירות צבאי המשרתים במילואים,  כך מועברים תקציבי עתק לחינוך החרדי הלא מוכר מכספי הציבור העובד ואשר לימודי הליבה לא כלולים בו וכך קובעים קריטריונים  מפולפלים בדיור שמעדיפות אוכלוסיות מסוימות.  זו רק רשימת דוגמאות לעיוותים שנוצרים בשל קואליציות של אינטרסים.

מחאת הקיץ, נשחקה, אך לא נשכחה והתחושה  כי הממשלה נוהגת בלשון הכלבים נובחים והשיירה עוברת.  כאשר העם מפחד מהממשלה זו עריצות וכאשר הממשלה מפחדת מהעם זו דמוקרטיה, מטבע לשון שטבע תומאס ג'פרסון, הנשיא השלישי של ארה"ב,  הינו משפט בעל משמעות רבה כדי להמחיש את מצבנו.

מי שאינו מוכן להמשיך את כללי המשחק שנוקטות הממשלות השונות בשנים האחרונות ואשר בשל אוזלת ידם אנו עדים לתחלואים שאינם גזירה משמים כמו הביטחון לדיור, הביטחון לכבוד בעבודה, והביטחון האישי, צריך לעשות מעשה.

מחאת הקיץ, יכולה להביא לשינוי, שכן היא הוכיחה שגם האזרח הקטן שהוא ימני או שמאלני, אשכנזי או ספרדי, עני או עשיר, דתי או חילוני, קיבוצניק או עירוני מבין כי יש לו כוח לשנות, ובתנאי שהוא יעשה מעשה אקטיבי כמשתתף מוביל ולא כאזרח נגרר.

המשחק החדש יחייב בחינה של החלטות המפלגות עד הבחירות ובחינת מצען לקראת הבחירות הבאות. הרשתות החברתיות, יכולות לסייע להבנת המצב וביכולת של כל אחד ואחד מאיתנו להיות שותף פעיל ומכריע מה יהיה אופייה של המדינה למען דורנו ולמען הדורות הבאים.

ראוי להתמקד ברשימה של נושאים ולבחון על פיהם מי המפלגה הראויה לזכות בקולנו בבחירות הקרבות ולא דיי בכך, ראוי כי עמדתנו על המצע הרצוי תושמע בשיח, ברשתות החברתיות ובכל מקום שבו נוכל להשפיע על הסובבים אותנו.  

האזרח הקטן,  יכול גם להשפיע וגם להכריע והשאלה  האם ניקח את האחריות למצב שבו אנו שרויים ונממש את אמרתו של ג'פרסון שכדאי לממשלה לפחד מהעם! או שמא חלילה נמשיך להיות אזרחים קטנים!