סה"כ צפיות בדף

יום רביעי, 25 באפריל 2012

לחיי העם הזה

בימים אלה נכנסת מדינת ישראל לשנה ה-64 להקמתה וזו בהחלט הזדמנות ראויה לצפות מלמעלה על המתרחש ולהתייחס להישגים מול הפערים, ההצלחות מול הכישלונות ובעיקר להאמין ולקוות שהעם הזה, שהתעורר לאחרונה והגיב לתופעות לא מקובלות שימשיך ויעשה זאת גם בעתיד.
ישראל הינה תופעה ייחודית שבה ניתן בית לעם היהודי, בית המשלב קיבוץ גלויות מכל קצוות תבל, מתכון מוצלח לחברה בריאה, אך יש עדיין המבקשים להנציח את העדתיות ולעשות קריירה פוליטית ו/או אקדמית מליבוי הייחודיות הישראלית ועל כולנו לקוות שבדומה לכל העמים, לא נשאל יותר את בני שיחנו:"מה המוצא שלך?"
בישראל חיים יהודים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים ואחרים וכולם בנוסף לאמונתם הייחודית הם אזרחים שווי חובות אך גם שווי זכויות ושילובם של בני הדתות השונות במדינה הוא אינטרס עליון של החברה הישראלית, לחברה בריאה , פלורליסטית המגלה סבלנות וסובלנות ודוחקת גורמים שבאמצעות ליבוי יצרים עושים גם קריירה פוליטית, אך גורמים גם להפרדה שלא רק שאינה מחזקת את החברה הישראלית אלא מביאה להחלשתה.
בישראל תעשיה עתירת מדע המשלבת טכנולוגיה מהמעלה הראשונה בעולם ועל כך צריכה להיות גאוותנו, אך מנגד יש "תעשיה" שלמה של עובדי מיקור חוץ שבהם מועסקים אזרחים בתנאי עבדות שאינם מתאימים לחברה בריאה הדואגת לאזרחיה.
בישראל יזמים המביאים לפיתוחה של תעשיה מהמובילות בעולם בתחומים שונים, אך יש פערי שיא בין השכר הגבוה לשכר הנמוך במקומות העבודה, תופעה לא בריאה בחברה מודרנית.
בישראל חקלאות מהמובילות בעולם בהישגיה, חקלאות שכבשה את המדבר והשממה,תוך ייעול מערכות מים וניצול המים המושבים, המביאה ליבולי שיא גידולים שונים ופיתוחים ייחודיים, אך בשונה מהמתרחש בעולם המערבי המפותח המעודד ומחזק את המרחב הכפרי בכלל והחקלאות בפרט, ממשלת ישראל לא רק שאינה מעודדת את החקלאות בתמריצים, אלא אף מטילה עליהם מיסים ייחודיים.
בישראל קיימים כאלף נקודות התיישבות שרובם ככולן בפריפריה, תופעה ייחודית בעולם הכוללת התיישבות של קיבוצים, מושבים שיתופים, כפרים שיתופיים, מושבי עובדים, ישובים קהילתיים והתיישבויות בודדים. התיישבות ייחודית זו שרובה קואופרטיבית ציירה את גבולות המדינה, קלטה עולים וסייעה רבות לפרבור, אך זוכה בתקופה זו של אתגרים ושינויים לכתף קרה של גורמי שלטון.
בישראל התברכנו במוצרי מזון טריים ומוצרי מזון מעובדים במהלך כל השנה, דבר שאינו מובן מאליו, אך יש לנו פערי תיווך המבטאים חזירות שיש למגר.
בישראל רפואה מתקדמת, המבוססת על צוותי רפואה שמביאים הישגים וכבוד לישראל אך מביש שרפואה זו אינה בהישג ידם של כל אזרח הנזקק להם בעיתות מצוקה מחד ותנאי עבודה לא ראויים של הצוות הרפואי מאידך.
בישראל מדענים שקנו את שמם בעולם לאור מחקריהם הייחודים בנושאים חשובים ופורצי דרך הנחוצים להמשך קיומה של החברה האנושית, אך הם אינם זוכים למשאבים ולתשתית הראויה למחקר בישראל , דבר שכל כך ברור בעולם הנאור.
בישראל זוכי פרס נובל רבים לעומת מספרם באוכלוסייה מול מערכת חינוך הזקוקה לשינויים דחופים ובהם הקטנת מספר תלמידים בכתה, עידוד המצוינות למול הטיפול הייחודי באוכלוסיות המאותגרות, חיזוק לימודי הטכנולוגיה, חיזוק החינוך הערכי ועוד.
ישראל שומרת על עצמאותה עם צבא העם, צבא המבוסס על חיילים בשרות חובה וחיילים בשירות מילואים שמבטיחים בשירותם את ביטחונה ועצמאותה של המדינה ומנגד משתמטים המוצאים תירוצים מבישים מדוע הם לא צריכים להיות חלק מהמאמץ ומביש עוד יותר שפוליטיקאים מסיבות מבישות עוד יותר נותנים לכך הצדקה.
בישראל אחוז גבוה ביותר של הקרקעות הינו בניהול המדינה, באמצעות מנהל מקרקעי ישראל (93%), מצב שאין לו דוגמא בעולם, מצב שאמור להבטיח ניהול יעיל של קרקע, חלוקה צודקת של משאבים והבטחת דיור הולם במחיר סביר לאזרחיה, אך דווקא בישראל הביטחון לקורת גג מתרחק מהאזרח בשל שימוש ציני של הממשלה, כמונופול המעלה מחירים כדי למלא את קופת האוצר.
ישראל מפתחת אמצעי ביטחון ייחודיים להגנתה והפכה להיות אחת היצואניות הגדולות בעולם ליצוא של תעשיות אלה, אך הביטחון האישי של האזרח מופר בברוטאליות ע"י גניבות רכב פריצות לבתים ואלימות המתרחשת חדשות לבקרים במקומות שונים.
ישראל הוקמה, בדרך לא דרך ובחלון הזדמנויות שנוצר בין היתר בעקבות הניסיון להביא להשמדתו של העם היהודי באירופה והכרזת עצמאותה של ישראל הבטיחה "בית בטוח לעם היהודי", אך מביש ומקומם שהמדינה זונחת את אזרחיה הוותיקים בכלל ואת ניצולי השואה בפרט.
ישראל צעירה, בת 64, בהחלט יצירת פאר שהוקמה ונבנתה בעמל כפיו של העם הזה ובשנים האחרונות אנו עדים לתופעות שביטויים הוא איבוד המצפן והעולם הערכי של הנושאים בעול, ובעיקר בשל העובדה שכאשר אין מנהיגות, מתחזקת הפקידות.
ובאופטימיות שבי, אני מבקש לראות את חצי הכוס המלאה, אך גם לא לשכוח כי היא יכולה להיות הרבה יותר מלאה, שכן הדוגמאות שצוינו הן לא גזירה משמים!

יום שני, 9 באפריל 2012

העברה בין דורית, החלטה 1155 –סוף מעשה במחשבה תחילה


החלטה 1155 (979) של מועצת מקרקעי ישראל עשויה לשפר במידה רבה את אפשרות ההורים לחלק ירושתם ליותר מילד אחד, לאחר לכתו של אחרון ההורים,דבר שנמנע מהם עד כה, שכן הנחלה היוותה עד לאחרונה נכס שאינו ניתן לפיצול.

המצב בו נחלה לא ניתנה לפיצול בעבר עם העובדה שערכן הכלכלי של הנחלות במרכז הארץ הרקיע שחקים בשנים האחרונות, הביא במשפחות רבות למתחים על רקע של אי יכולת ההורים לחלק באופן שוויוני את ירושתם, בהנחה שהנחלה היא המרכיב המרכזי בירושה.

משפחות רבות,  מבקשות לקבל ייעוץ בכלל ובעקבות החלטה 1155 בפרט, על מנת להבין את משמעותה וטוב עושות אותן משפחות שגם מבקשות ייעוץ בטרם קבלת החלטה וגם מקדמות הסדרים, שמבוססים על מידע אובייקטיבי על האפשרויות העומדות בפניהם. הסדרים אלו עשויים להבטיח את המשך קיומה של המשפחה המורחבת, תוך הקטנת הסיכון לסכסוך משפחתי שלצערנו אנו עדים לו בשנים האחרונות.

עוד לא הומצא הפטנט שיבטיח כי אנו ההורים נשאר צלולים עד סוף ימינו ולא זאת אף זאת, רבים ההורים הנתונים ללחצים משפחתיים באשר לחלוקת העושר המשפחתי. לחצים אלו מביאים למתחים בתוך המשפחה, מתחים שיש לפעול למניעתם.  מתחים אלו במשפחות מסוימות גורמות לאלימות מילולית ובשלב זה ברור כי המשפחה נמצאת בהליך של פירוק על רקע המתחים שנוצרים בין היורשים ו/או בין ההורים לחלק מהיורשים.

כשאין להורים, למעט זכויותיהם בנחלה, נכסים משמעותיים להורשה, עליהם להכיר בעבודה כי אותה "חלוקת עושר", מן הסתם לא תתחלק באופן שוויוני בין יורשיהם וזאת אם בכוונתם להותיר את הזכויות בנחלה לדורות הבאים.
חלוקה שוויונית של הזכויות בנחלה, תחייב מכירתה, תשלום מיסים נכבדים (מס שבח ודמי הסכמה שיוחלפו בעתיד במס רכישה) וחלוקת היתרה בין היורשים.

החלטה 1155 מאפשרת הפרדה של מגרש מהנחלה, הפרדה שתהפוך בתשלום נכבד את המגרש לנכס עצמאי, שאינו קשור לנחלה. החלטה 1155 תאפשר בישובים מסוימים, במגבלות תמ"א 35 להכין תוכנית שתאפשר הפרדה של יותר ממגרש אחד, אך ההחלטה מחייבת הותרת יחידת מגורים אחת בגודל של 160 מ"ר לפחות, שתהיה חלק מהנחלה.
ההורים צריכים לקחת בחשבון שיקולים נוספים בהחלטתם ובהם מי באמת עשוי לסייע להם בערוב חייהם ולכן חשובה קרבתו.  ראוי לשקול גם למי הירושה תסייע יותר, מי כבר קיבל סיוע בעבר וכו'.

בכל מקרה ראוי שהתלבטות ההורים, תלווה בייעוץ מקצועי ועם קבלת ההחלטות על ההורים לקיים שיחה עם ילדיהם בלבד ולהבהיר להם את כוונתם.
מימוש ההחלטות מחייב חתימה של הצדדים על הסכמים שיבהירו לכל הנוגעים בדבר מה כוונתם המפורטת של הסדרים אלו. עדיף לא להיזקק להסכמים אלו כאשר כל צד מבצע את חלקו, אך אותם יש לעשות כשעדיין אוכלים ארוחות ערב משותפת בערב שישי.
מצב שבו אין הסכמים עלול להביא למתחים על רקע פרשנות כוונת הצדדים, מצב שבדרך כלל מביא לסכסוך שבו כבר אין ארוחות משותפות בתוך המשפחה המורחבת.

בהסדרי ירושה, יש גם בני זוג, הורים של בני זוג, אחים של בני זוג , הלו היא המשפחה המורחבת וטוב יעשו ההורים והילדים שכל הסדר לא יכלול שיח ודיונים עם בני המשפחה המורחבת, שכן בדרך כלל הדבר לא רק שאינו תורם ליישוב סכסוכים בתוך המשפחה, אלא מביא להחרפתם.

הסדרי ירושה, הם לא בהכרח דבר רע, אך כדי להבטיח הסדרים שיותירו את המשפחה המורחבת על כנה יש חשיבות למעשה, וסוף מעשה במחשבה תחילה

מה נשתנה




בימים אלה, אנו חוגגים את חג הפסח, חג המציין את יציאת עם ישראל ממצרים, חג המציין את יציאת עם ישראל מעבדות לחירות, חג שבו נוהגים לשאול קושיות!

מה נשתנה הלילה , התקופה הזו מכל הלילות האחרים?

בהגדה מוזכר כי כנגד ארבע בנים דיברה התורה: החכם, הרשע, התם וזה שאינו יודע לשאול
ובהקשר המודרני וההתיישבותי יש לנו סוגי בנים העונים על הדמויות הללו:

חכמים: הם אותם אלו הפועלים בתוך המרחב הכפרי או למען המרחב הכפרי ואשר יודעים להפעיל את חוכמתם ורגישותם על מנת לשמור על הכפר והמרחב הכפרי, מתוך הוקרה למתיישבים הוותיקים שהקימו אלף נקודות התיישבות, מתוך הכרה למתיישבי המרחב הכפרי והמתפרנסים ממרחביו ולמען  עם ישראל והדורות הבאים.

רשעים: הם אותם אלו שרואים את המרחב הכפרי בעיניים צרות וחד צדדיות וכל רצונם להביא לפגיעה במרחב הכפרי ובתושביו, תוך התעלמות מזכויות המתיישבים היושבים במרחב זה, חלקם עוד בטרם קמה המדינה. מניעיהם צרים וחשיבתם קצרת טווח, והכול על מנת לפגוע בפרנסתם ובזכויותיהם של דרי המרחב הכפרי

תמים: הם אותם אלו שחיים במרחב הכפרי ומאמינים כי לא יתכן כי מדינת ישראל תפנה עורף לתרומה ההיסטוריות של מתיישבי המרחב הכפרי, תרומה שקבעה את גבולות המדינה, תרומה שהבטיחה שנים רבות של מנהיגות ערכית לעם ישראל, תרומה שהביאה לביטחון תזונתי והפכה את ישראל לאור לגויים באשר לגידולים חקלאיים וכיבוש השממה.

ושאינם יודעים לשאול: הם אותם אלו שאין להם כוונות זדון, אך אינם יודעים לשאול את הנדרש על מנת להביא להחלטות מושכלות ויש חשיבות רבה לעורר בהם את השאלות הנכונות באשר למקומו של המרחב הכפרי, חשיבותו ועתידו. יש בהם נפש חפצה ורצון טוב ויש להביא לעיניהם ואוזניהם את מירב המידע על מנת שיוכלו לקבל החלטות נכונות לטובת ההתיישבות, עם ישראל והדורות הבאים

המתיישבים מבקשים חירות , חירות של בעלי הזכויות היושבים ברובם הרבה מעבר לארבעים שנה של הליכה במדבר. חירות משמעותה חוזי חכירה שיביאו לידי ביטוי את זכויותיהם ולא את גחמותיהם המשתנות של פקידים, שיהיו בכירים ככל שיהיו. זה יותר ממגוחך שנציגי המדינה בהליכים משפטיים רבים מוסרים לביהמ"ש כי המדינה רואה בבעלי הזכויות כחוכרים לדורות, אך אינה עושה דבר כדי שהדבר הזה יתרחש למעשה.

כמי שמאמינים בצדקת דרכינו, עלינו לספר את סיפור ההתיישבות ולא להרפות, שכן עידן התמימות נגמר וכל המרבה לספר על מעשה ההתיישבות ותרומתה, הרי זה משובח!

האם מכירת תוצרת או ליטוף בעלי חיים היא חלק מהעיסוק החקלאי


לאחרונה פסק כבוד השופט דן מור בביהמ"ש השלום כי העיסוק החקלאי המודרני כולל רכיבים נוספים ויש לראותם כחלק מעיסוקו של המתיישב.

בשנים האחרונות קיים עימות בלתי פוסק בין החקלאים לפקידי המנהל בעניין ההגדרה מהי חקלאות והיכן גבולותיה. עימות זה מביא לתביעות משפטיות כנגד החורגים ממה שמגדירים פקידים במשרדים מסוימים. הגורסים בגרסה השמרנית של העיסוק, רואים את החקלאי כמי שכל עיסוקו הוא גידול ועיבוד התוצרת החקלאית וכל חריגה כמו יצירת יין מענבים, שמן מזיתים, חמוצים מירקות, רכיבה על סוסים, ליטוף חיות וכו' נחשבים כחריגה מהעיסוק שהותר לתפיסתם בחוזה. 
משרד החקלאות ופיתוח הכפר שאמור לקבוע את המדיניות החקלאית בהווה ובעתיד אינו שחקן יחיד בזירה, למרות שהחקלאות ופיתוח הכפר אמור להיות תפקידו הבלעדי כמשרד המתמחה במרחב הכפרי. קיימים רגולטורים נוספים שקביעותיהם הופכים חקלאים רבים לעבריינים.
החקלאות וההתיישבות הפכה, כמו גם בעולם המערבי מחקלאות מגוונת לחקלאות מתמחה וצרכי הפרנסה מחייבים שטחים גדולים יותר, לולים גדולים יותר וכו'.
בשונה מהעבר, האזרח שנכנס למרכול יכול למצוא בכל ימות  השנה ירקות טריים במחירים שווי נפש ואין זה ברור מאליו. לצד החקלאות התפתחו תעסוקות רבות הנשענות על העיסוק החקלאי ומתאימות לו.
לאחרונה, אף פורסם מחקר באונ' בר אילן ע"י פרופ' מיכאל סופר וד"ר לביאה אפלבאום, מחקר הקובע כי תעסוקות אלו מסייעות לשמור על החקלאות.
הפרשיה בה דן ביהמ"ש עוסקת בבעלי זכויות בכפר אז"ר שלהם משק חקלאי ובה חממה שבה גם מוכרים צמחי בית ולא רק מגדלים אותם, מקום לשזירת פרחים, חוות ליטוף חיות ומחסן ציוד לאירועים.
ממ"י הגיש תביעה לסילוק יד, ולהריסת המבנים וכן ביקש להוציא צו מניעה לכל שימוש שאנו חקלאי במקרקעין. בנוסף ביקש ממ"י לחייב את הנתבעים בשני מיליון ₪ דמי שימוש ראויים. התביעה הוגשה נגד האגודה ונגד בעלי הזכויות בנחלה.
ביהמ"ש אינו מקבל את טענת ממ"י כי הנתבעים הפרו את הוראת חוזה השכירות הן בהעברת השימוש והחזקה במקרקעין מנתבע 1 שהינו בעל הזכויות לנתבע 2 והן בעניין השימוש שלדעת התובעת אינו חקלאי.
ביהמ"ש קובע כי אגודת כפר אז"ר היא שוכרת השטח והדבר מקנה לה רשות להעמיד חלקים מהמושכר לשימוש חברי האגודה.   כמו כן קובע ביהמ"ש כי  בעל זכויות בנחלה שמוסר אותן לאחר, אינו מעביר זכויות אלו שכן מדובר ב"שאילה" והשואל הינו שלוחו של בעל הזכויות. לדעת ביהמ"ש התמורה בגין פעולה זו אינה מעניינו של ממ"י, ולכל היותר זה עניינם של רשויות המס.
מכאן מנתח ביהמ"ש את מבנה החממה והשימוש בו וקובע כי " ההקשר שעושה נציג ממ"י בין השיווק לבין טיב העיסוק אינו במקומו". לא זאת, אף זאת לדעת ביהמ"ש העיסוק המודרני בחקלאות הפך לתעשייה ממש וספק אם אפשר להגדיר קו גבול בין חקלאות לעיסוק שאינו חקלאי  ואם כן יהיה על המנהל לטרוח ולשנות את הסכמי המשבצת באופן רטרואקטיבי.
כבוד השופט מור קובע כי גם שזירת פרחים וגם העסק המשמש את ציוד המשתלה הוא חלק מהעיסוק המודרני בחקלאות.
בעניין חוות ליטוף החיות, נדרש ביהמ"ש למילון וקובע כי ההגדרה במילון "ניהול משק חקלאי", כוללת כל עיסוק במשק החקלאי ולכן ליטוף חיות הינו חלק מהעיסוק.
לקראת סיום פסק הדין מוסיף ביהמ"ש:
"תקופתה של "עבודה עברית" וכיבוש השממה בידיים עבריות, חלפה ועברה, גם תפיסת העולם הרואה את המתיישב כאפנדי המעבד את אדמותיו באמצעות אריסו, נחלת העבר היא. ותמהני על נציגי המנהל המבקשים להקפיא את הזמן ולדרוש כי דווקא המתיישב הוא שיחרוש את חלקתו. חוזה יפורש כאמור בסעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי) כפי שתוקן לאחרונה(26.1.11): "על פי אומד דעתם של הצדדים, כפי שמשתמע מלשון החוזה ומנסיבות העניין..."    ובס"ק(ב1) לחוק נאמר כדלקמן:"חוזה הניתן לפירושים שונים והייתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו".
מדובר בפסק דין בערכאה הנמוכה, אך דבריו של השופט הנכבד וניתוחו את המצב בהחלט מעודדים ואולי יביאו לחשיבה עדכנית שלא לומר מודרנית את העיסוק במרחב הכפרי, זאת כפי שהדבר קורה בכל העולם המערבי.
תיקון ועדכון מאפייני התעסוקה במרחב הכפרי, יוציאו ממעגל "העבריינים" את כל אותם מתיישבים שכל רצונם הוא להתפרנס בכבוד מעמל כפיהם ובמקום להשקיע בעוד פקחים ועוד יועצים משפטיים שתוצאתם היא גם העמסת בתי המשפט בתיקי תביעה מיותרים, ראוי לעצור ולבדוק בחשיבה מודרנית מהם הם השימושים הראויים לחקלאות ולמחרב הכפרי.
חשיבה מודרנית תסייע מחד לפרנסתם של המתיישבים מחד ותשמור מאידך על מאפייניו של המרחב הכפרי.