הזנב מקשקש בכלב

חלפו זה מספר חודשים מאז ששטף את ישראל גל  מחאה  מהגדולים שידעה המדינה מאז הקמתה, אם לא הגדול שבהם .  לגל המחאה, שאפיין  מעורבות של אוכלוסיות שונות בחברה הישראלית הייתה תרומה מיידית בתחומים שונים, אך לכאורה הרושם המצטייר כי הגל חלף והאחראים על המדיניות בישראל  בתחומיה השונים ולמרות שהביאו לפערים דרמטיים  שלא נאמר מדאיגים , של פי 14 בין העשירון העליון לעשירון התחתון , ימשיכו בענייניהם.  חלקם אף מצדיק מדיניות זו באיומים  שלולא אותה מדיניות, היינו נמצאים במקום שאליו הידרדרו חלק ממדינות אירופה שמדיניותם המוניטארית  הלא מרוסנת הביאה למצבם  ומאידך  חלקם של הפקידים אף ייצמדו לממצאי  הסקרים המדווחים כי הישראלי הממוצע מרוצה מהחיים בישראל!.

אחת הבעיות המרכזיות בשיטת הממשל בישראל, היא שלפקידות, שאינה נבחרת במערכת הבחירות יש כוח שלטוני, כוח שאין לו מקום במשטר דמוקרטי.

זה שנים רבות  שהזנב מקשקש בכלב ולא הכלב מקשקש בזנב, קרי למדינאים שנבחרו לתפקידם יש מעט מאוד השפעה ויכולת שינוי, שכן פקידי האוצר בנימוקים מפחידים מסבירים למה הם צודקים בעמדתם הנחרצת, אך כשמדיניות זו נחשלת הם לא יהיו אלו שמשלמים את המחיר.  כך ניתן לראות את טיפולם במשבר החמור שנוצר  בשל המחסור במי שתייה לפני למעלה מעשור שנים. תחום המים, הוא תחום שישראל מובילה בו בעולם ולכאורה הייתה צריכה להוות דוגמא לעולם כולו, אך הסנדלר הולך יחף ואחרי שכל אחד מאיתנו שילם את היטל הבצורת המיותר, עומדים לפתור את הבעיה.  דוגמא נוספת היא מחירי הדירות, מרקיעי השחקים שאינם מאפשרים כל תקווה לזוג צעיר, ושוב זו אינה גזירה משמים שכן 93% מקרקעות המדינה, מנוהלות על ידי מנהל מקרקעי ישראל, שבשליטת הממשלה, מצב אידיאלי שכל מדינה יכולה לחלום עליו על מנת לקדם מדיניות חברתית התומכת במשפחות צעירות, התיישבות בפריפריה, קשישים ועוד.  לצערנו לא זה המצב , שכן בהנחיית האוצר  מנהל מקרקעי ישראל מוכר את הקרקעות ליזמים המשלמים את המחיר הגבוה ביותר.  עלות זו מגולגלת  בסופו של  דבר על רוכשי הדירות.  היזמים מרוויחים וקופת האוצר מתמלאת, אך משפחות צעירות וחסרי יכולת נותרים חסרי תקווה.

בקרוב יפורסם דו"ח מבקר המדינה בעניין האסון בכרמל ולא נופתע אם פקידי האוצר הם אלו שעיכבו את הקצאת המשאבים הראויה למניעת אסון, למרות שכבר היו התרעות והתחייבויות להיערכות למצב חירום שכזה.  את המחיר המיידי  על אוזלת היד הזו שילמו הנספים בשריפה, אך את המחיר הציבורי ישלמו הפוליטיקאים, שנבחרו לקדם מדיניות, אך הסכימו להיות  שותפים למעגל שוטה שבו הם נבחרים על ידי העם ונושאים בתוצאות על מדיניותם, אך  סמכותם מוגבלת בלשון המעטה.

הסמכות להקצאת משאבים,  או חלילה להתמודדות עם בעיות ייחודיות שנוצרות תוך כדי מילוי התפקיד במשרד ממשלתי  זה כבר חדירה למתחם הפקידות הבכירה שיצרה את הבירוקרטיה והכול בשם הסדר, מניעת השחיתות ועוד מילים מכובסות כדי להצדיק מעלליהם.

אין מדינה מערבית הדומה לישראל שהבירוקרטיה בה כל כך מסואבת, ואשר למעשה משפיעה על מצבו של כל אחד ואחד מאזרחי המדינה.   זו  הבירוקרטיה שמבריחה יזמים, שמגדילה את ההוצאות הקמתם של בניינים למגורים, שמביאה לעלויות גבוהות בכל נושא בשל הצורך להיעזר במתווכים, או בשמם היותר מוכר , "המאכרים".

ישראל מחפשת את פתרון  הקסם באמצעות הרפורמה בתכנון, והרפורמה במינהל, אך אלו לא יביאו מזור למצבנו, שכן שלטון הפקידים בהם רק מתחזק.

הרפורמה האמיתית תהיה בהעצמת סמכותו של המנהל התקין  משני צידיו וקביעת מועדי מקסימום למתן תשובות לבקשות של יזמים בכלל ושל האזרח בפרט.

יש לשנות את המצב במדינה שבה האזרח עובד בשביל הפקיד, במקום שהפקיד יעשה הכול בשביל לשרת את האזרח.   

זה לא ישתנה, כל זמן שהמשילות תהיה בידי הפקידות וזה לא ישתנה  כל זמן שנבחרי הציבור היושבים בממשלה ובכנסת  לא יבינו את תפקידם.

להתפקד, להשפיע ולהכריע, לפני שיהיה מאוחר!

לאחרונה, הודיע בנימין נתניהו כי בסוף ינואר 2012 יערכו בחירות שבה יבחר ראש הליכוד ומועמדה לרשות הממשלה.

הכרזתו של נתניהו, והנסיבות לעיתוי הבחירות דווקא במועד זה, מעניין ויהיו נסיבותיו אשר יהיו, אך הדבר מעורר שאלה אחרת שלה השפעה על חלק ניכר מאזרחי המדינה והוא המעורבות של כל אחד מאיתנו במפלגות הדמוקרטיות, אלו אשר מקיימות הליכי בחירה בתוך מפלגותיהם.

יש היום רק ארבע מפלגות שמקיימות הליכי בחירה פתוחים ואשר המתפקדים למפלגות אלו, יכולים להשפיע לא רק על תכני המפלגה וסדרי עדיפויותיה, אלא יש למתפקדיהם יכולת להשפיע  גם מי מטעם אותה מפלגה יישב בכנסת הבאה או הממשלה.

נכון להיום, יש אוכלוסיות מסוימות במדינה שנהנות באופן לא פרופורציונאלי מכוחן, בשל שיטת הממשל הקיימת, ובשל היותן לשון מאזניים ,  הם יכולים להביא להפלת ממשלה. 

שיטת הממשל  שבה אנו נמצאים, מהווה בסיס פורה לסחטנות של קבוצות מיעוט אשר יושבות קרוב לצלחת ונהנות מליטרת הבשר.

התנהלות זו מביאה למדיניות קצרת טווח, להעצמת שלטון הפקידות,  ולהתנהלות קלוקלת של שרים הרוצים להראות הישגים בטווח קצר על חשבון ראיה ארוכת טווח.

זה מקומם, ואולי מגוחך שישראל זקוקה ל-30 שרים ו-שבעה סגני שרים ומשמעות הדבר שכשליש מחברי הכנסת יושבים בממשלה ופוגעים בתפקודה של הכנסת כמוסד מחוקק. ברור לגמרי שנתניהו ביקש לקנות שקט לתקופת שלטונו כראש הממשלה הנוכחי, ואולי הוא עושה זאת בהצלחה, אך המחיר הציבורי אינו ראוי.

עלות החזקת משרד של "כלום" , הכולל את המבנה ופקידיו היא מיליוני ₪ בשנה ואם נכפיל את כל משרדי ה"כלום" הלאה נגיע לעשרות מיליונים, כסף שהשימוש בו היה צריך ללכת למטרות ראויות.

בשוויץ, לשם השוואה יש 7 שרים ואין אף אחד שמתלונן על הכישלון הניהולי –כלכלי של הממשלה שם.

כדמוקרטיה (לעת עתה), יש לכל אחד מאיתנו יכולת השפעה אדירה על עתידה של מדינת ישראל, אך הזמן להשפעה זו הולך ומצטמצם.  יכולת ההשפעה היא רק בקרב המפלגות הדמוקרטיות המקיימות הליכים מסודרים לקביעת חזונם מחד ולבחירת נציגיהם לכנסת מאידך.

שיטת הממשל  הנוכחית, הבנויה על סחטנות המיעוט, על היעדר מדיניות ארוכת טווח מאיימת על עתידנו ויש לנו חלון הזדמנויות לא רב לשנותה.

גל המחאה הציבורית היה שלב ראשון וחשוב, אך המעשה האמיתי הוא ביום הבחירות.

כל אחד מאיתנו צריך להתפקד למפלגה המקיימת פריימריס  ולדאוג כי התכנים שהיא תציג במצע הבחירות שלה יעורר בכולנו את התקווה  שיהיה שינוי ושינוי זה יבוא רק אם נעשה מעשה.

מספר שינויים נדרשים בדחיפות ובהם: הגדלת אחוז החסימה לצמצום הסחיטה של קבוצות שוליים, הפרדת הדת מהמדינה, צמצום בחוק של מספר השרים בממשלה , החזרת האחריות הערכית והמוסרית של המדינה לנושאים חברתיים שתביא לצמצום פערים. חיזוק מעמד הביניים, צמצום תופעת עובדי הקבלן, עידוד החקלאות המדע והטכנולוגיה וחיזוק הפריפריה.

לכל אחד מאיתנו יש סדרי עדיפויות וזה אף ראוי ורצוי, אך אסור לנו בעתיד הקרוב להמשיך לשבת בשיחות סלון ולהתלונן על המתרחש בארצנו.

יש לנו יכולת להשפיע ולהכריע וזה תלוי רק בנו ולכן, עלינו לקום ולהתפקד לאחת המפלגות שאנו מאמינים בדרכה ולהשפיע בשלב ראשון על תכניה וסדרי עדיפותיה, כפי שיבואו לביטוי במצעה.

בשלב שני נוכל לבחור את הטובים ביותר כמנהיגיה של המפלגה, אלו עם החשיבה הערכית  מחד, אך אם יכולת ביצוע מאידך.

ולבסוף, אל נשכח כי ביום הבוחר זו ההזדמנות של כל אחד מאיתנו להביא לבחירת המפלגות והאנשים שאנו מאמינים ביכולתם ובחזונם.

זכרו שמדובר בשלושה שלבים-להתפקד, להשפיע ולהכריע וזה הכול תלוי רק בנו!

יש מחיר להכפשתם של עובדי ציבור

בפס"ד חדש של ביהמ"ש העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ), נכתב  כי "על ביהמ"ש לצאת חוצץ נגד התופעה של הכפשת עובדי ציבור והטלת מורא עליהם במסווה של שחיתות ולוחמה למעט טוהר המידות".

שני בג"צים (2011/11 ו-5559/11) שאוחדו לפרשיה אחת, עוסקים בהחלטתו של רשם האגודות להחליט על פירוקה של אגודה שיתופית לשיכון בירושלים.

הסכסוך הגיע לפתחו של רשם האגודות לאחר שניטש סכסוך בין חברי האגודה על עתידה של האגודה.

פסק הדין שניתן ע"י כבוד השופט עמית, בהסכמת השופטים הנדל ורובינשטיין, נותן משקל להתנהלותו של העותר ובין היתר כותב השופט עמית בפסה"ד: "העותר מנהל מלחמותיו במספר חזיתות, במספר הליכים ובמספר בתי משפט, ועותר לסעדים דומים תחת מחלצות שונות, בבחינת אותה גברת בשינוי אדרת".

מוסיף ביהמ"ש כי "יש בכך כדי להעיד על דפוס התנהלותו של העותר הנוקט בהליכים שונים בפני בתי משפט שונים ושופטים שונים, מתוך תקוה שמא אולי באחד ההליכים יינתן "קצה חוט" באמירה שיפוטית כזו או אחרת, אשר תשמש כמקפצה להליכים אחרים".

העותר ביקש לפסול בעלי תפקידים ובהם את רשם האגודות שהחליט לפרק את האגודה, לאחר שאימץ את דו"ח החוקר, בטענה שהלה מחפה על עוזרו, שהינו אחד המשיבים בעתירה. כמו כן ביקש העותר לבטל את מינוי המשיב כעוזר הרשם ולמנוע את קידומו בשל תלונה על הטרדה מינית והעובדה שהנ"ל ממלא תפקיד מעין שיפוטי.

ביהמ"ש רואה בהליכים המשפטים שניהל העותר, קרי פסילת הרשם ועוזרו בשל חשיפתו את הפרשיה הנ"ל, כ "טקטיקה של נבואה המגשימה את עצמה, תוך פגיעה בעובדי ציבור במטרה להניא ולהרתיע אותם מלעשות את מלאכתם".

ביהמ"ש דוחה את העתירות ומחייב את העותר באופן אישי, בשל התנהלותו, לשלם את הוצאות המשפט ומבהיר שאין העותר רשאי לגלגל את ההוצאות על האגודה.

הריכוזיות במשק הישראלי והקשר להתיישבות

המחאה החברתית  שהציפה את הארץ בסוגיות שונות של החברה הישראלית המחייבות ליבון ודיון ציבורי , העלתה בין היתר את שאלת הריכוזיות במשק, שהביאה לכך שחברות מעטות שולטות בחלק ניכר מהכלכלה הישראלית ומפיקות משליטה זו יתרונות לבעלי המניות שלהן על חשבון הציבור.

לא בכדי הוקמה ועדת הריכוזיות  עוד בטרם התעוררה המחאה הציבורית, ועדה שאמורה להציע פתרונות שיביאו לביזור של העושר  על ידי צמצום כוחם של משפחות השולטות בתחומים שונים ואשר עצם מאפייני שליטתם  עלול לפגוע ויש הטוענים שכבר פוגע בכלכלה והחברה הישראלית.

אין זו שאלה מיותרת לחקור איך התפתחה הריכוזיות במשק הישראלי ומי נתן לתהליך הזה להתרחש?.  בפרשת ווטרגייט טבעו  העיתונאים , חוקרי הפרשה המפורסמת את המונח "עקוב אחר הכסף" (FOLLOW THE MONEY  ) , ואין ספק  שיש להתפתחות הריכוזיות מעט מרוויחים, והרבה (הציבור הישראלי) מפסידים.   

תהליך דומה  ומקביל מתרחש בשנים האחרונות במרחב הכפרי ואנו עדים למצב שבו תנובה עברה  מקואופרטיב של אגודות שהיו בו חברים לנכס שעבר לבעלי מניות . ענף ההודים עבר לפני שנים רבות מענף המפרנס משפחות רבות לענף המרוכז בידי  קומץ  בעלי שליטה ותהליך דומה עושה את דרכו  בענף הפטם, בסיוע  או בהתעלמות  מכוונת של פקידי האוצר.  אין זה סוד כי ניתן לגדל בחווה אחת את כל צורכי החלב של ישראל וכך גם את כל צורכי הביצים, הבשר ועוד.  בשונה מתעשייה, הייטק ותיירות לחקלאות על ענפיה יש מרכיבים נוספים שאינם רק עניין לבעיות הריכוזיות, או כפי שפקידים מסוימים נוהגים לכנותם "יעילות".  העיסוק בחקלאות חופן בתוכו שאלות נוספות כמו שאלות של ביטחון תזונתי, פיזור אוכלוסייה, תפיסת שטחים, סילוק קולחין, איכות סביבה וסוגיות נוספות המחייבות ליבון וחשיבה בטרם ימשיכו להתרחש תופעות שכולנו נצטער עליהן.   ריכוז  בשם היעילות אינו מבטיח מחיר נמוך יותר ותופעת ה"קוטג'" שכולנו נחשפנו אליה רק לפני מס' חודשים היא הדגמה מוחשית, איך המחיר יכול להרקיע שחקים ולא בגלל הרפתנים.

סוגיית הקרקע החקלאית והמדיניות הנוהגת בה היא סוגיה שנמצאת על שולחנה של ועדת רוטקופף.   בין חברי הוועדה יש כאלו המבקשים לבטל את "משטר הנחלות" ולהעביר את הקרקע "לחקלאים האמיתיים". הדבר נתפס לכאורה כרעיון סביר בשל העובדה שהקרקע החקלאית נועדה למטרה זו, אך כבר היום באותה נשימה מדברים  על פרסום מכרזים של קרקע חקלאית לכל המרבה במחיר . לא ירחק היום ובשיטה זו יזכו בהם בעלי הממון והכל בשל היעילות, חוק חובת המכרזים וכל מיני חוקים שימציאו ויתאימו לתורה  של הדוחפים לשבור את המבנה הקואופרטיבי של ההתיישבות.

הקרקע היא מאפיין אחד בין המאפיינים המרכיבים של מתיישבי המרחב הכפרי והתופעה לא רק שרחוקה מלבטא ריכוזיות אלא שקואופרטיב מטבעו הוא ארגון חברתי ולא עסק של בעלי מניות . בעוד שבעולם  הנאור מחזקים את רעיון הקואופרטיב בחקיקה  ואף מעודדים שם את החקלאים והחקלאות במשאבים גדולים על מנת לשמור על מרחב זה, בישראל נעשית פעולה הפוכה שבה לא רק שאין חקיקה לעידוד התארגנות קואופרטיבית, אלא שהחקלאים וההתיישבות נתונים חדשות לבקרים לגזרות.     מספר החקלאים הצטמצם, אך לא החקלאות וזאת  בעיקר בזכות החקלאים .  על הרגולטורים באוצר, בפרקליטות ובממ"י  להתרכז בצמצום תופעת הריכוזיות שביטוייה בקיומן של פירמידות  בעלות משקל גדול במשק ואשר עוצמתן עלולות לסכן את המשק. החקלאים  על עשרות אלפי משפחותיהם שמאורגנים באגודות קואופרטיביות אינם חלק מאותה פירמידה שבשליטת עשרות המשפחות העשירות במדינה.

הרגולטורים אינם אלא פקידים עם אג'נדה כלכלית , אך גם עם שאיפות אישיות  שמובילות רבים מהם לאחר תקופת צינון  מגוחכת לתפקידים נחשקים בשוק הפרטי.    לא  שמעתי על פקיד שהודח מתפקידו, שלא לומר נחקר על הובלת תהליכים שגויה במקרה הטוב, אך קראתי על רבים מהם המשמשים בתפקידים נחשקים בשוק הפרטי והם לא הפכו לחקלאים!

חשבון נפש

בימים אלה שבה חולפת שנה ומתחילה שנה חדשה, עושה כל יהודי חשבון נפש על השנה שחלפה ועל הדברים שעליו לעשות על מנת לשפר את דרכיו מתוך ניסיון העבר.

אתגרים רבים ניצבים לפני ההתיישבות, אתגרים המחייבים עבודה משותפת שמאפיינה המרכזי הוא השליחות שכל אחד ממנהיגי ההתיישבות קיבל על עצמו בכלל ובימים אלה בפרט.

ראיתי לנכון לשתף אתכם במספר נקודות מתוך רשימה של נושאים המחייבים חשיבה, היערכות, התמקדות ובהם:

שינוי פני הקהילה במרחב הכפרי- זה יותר מעשור אנו שותפים לתהליך חשוב שבו המרחב הכפרי מתחזק בתושבים ובהם בנים חוזרים ומשפחות חדשות הרואות בקהילה הכפרית מקום שראוי בו לחלוק את חייהם. החיים במרחב הכפרי, בנוי על שותפות, תרומה אישית וקבלת עמדת הרוב תוך התחשבות בצרכי המיעוט. הדבר מחייב בניית חזון משותף של כל קהילה, על מנת לייצור שותפות אמיתית. מדובר על איזון רגיש שבעבודה לא נכונה יכול בקלות לשנות את הקהילה לקהל של אנשים הזרים זה לזה. יש אזרחים שהשותפות הקהילתית לא מתאימה להם, שכן מדובר על התחשבות, ויתור, מעורבות ותרומה אישית, בדיוק כמו במוסד הנישואין. ללא תחזוקה ותמיכה, הקהילה תהפוך לקהל והבית במשמעותו העמוקה יהפוך לבניין של אנשים זרים.

הליכי קליטה- זה מספר שנים שנעשה ניסיון של גורמים שונים, חלקם מסיבות אידיאולוגיות וחלקם מסיבות פוליטיות לקעקע את מפעל ההתיישבות. אחת הדרכים לעשות זאת, הוא להביא לביטולם של ועדות הקליטה, מנגנון שבאמצעותו בוחרים את המשפחות שמתאימות לחיי קואופרטיב חברתי, שכאמור אינו מתאים לכל אחד.  ביטול המנגנון עלול להביא להרס מפעל ההתיישבות באלף נקודותיה ואין זה משנה אם מדובר בגליל או בעמק חפר, למרות שיש ניסיון מכוון לשמור על מנגנון הקליטה בנגב ובגליל, אך לבטלו ביתר המקומות.

מרחב רב תפקודי- המרחב הכפרי תוך יותר מעשור הפך למרחב רב תפקודי, בדומה למתרחש במרחב הכפרי בעולם המערבי המודרני. משמעות הדבר שבמרחב זה לצד החקלאות המוכרת, מתפתחים תעסוקות שחלקן נשענות על המוצרים החקלאים (יקבים, רכיבה על סוסים, גבינות ומאכלים אחרים שפותחו מהיבול החקלאי). תהליכי שינוי אלה מקבלים בארצות מערביות רבות את ברכת המדינה וסיועה ואילו בישראל, לצד הבלבול וחוסר ההלימה בין הרגולטורים השונים בניסיון למנוע את התעסוקות הראויות, פסק ביהמ"ש העליון, בשבתו כבג"ץ, כי החלטה 1101 היא החלטה ראויה ויש לאפשר יזמות לצד התעסוקה החקלאית. יחד עם זאת תעסוקה זו על פי ספיקת בג"ץ מחייבת עיסוק ישיר של החקלאי ולא השכרת השימוש לגורמים אחרים.  החקלאות המודרנית, היא חקלאות הייטק ולצד החקלאות האינטנסיבית יש לראות בהתפתחות של התעסוקות במרחב הכפרי, תעסוקה חקלאית לכל דבר ועניין. כך יש לראות בגידול סוסים ורכיבה עליהם ממשק חקלאי אחד, כמו גם יצירת גבינות או מוצרים חקלאים ולא רק חליבה או קטיף. משרד החקלאות ופיתוח הכפר צריך להיות הגורם הקובע את המדיניות המשתנה וממ"י צריך להתרכז במה שהוטל עליו והוא ניהול הקרקע.  עלינו כמתיישבים לעשות הכל על מנת לשמור על יחודו של המרחב הכפרי ולא להופכו לאזור תעשיה עם תעסוקות מזהמות ומבנים בגודל שאינו ראוי לאזור כפרי.  אם רצוננו לשמור מאפיינו של המרחב הכפרי, עלינו לזכור כי הדבר גם מחייב אותנו לריסון עצמי.

פיתוח בר קיימא- המרחב הכפרי כולל בתוכו את השטחים הפתוחים והשטחים החקלאים ולא פעם שטחים אלו נדרשים לפיתוח תשתיות של כבישים, רכבות ועוד. מועצות אזוריות רבות נמצאות בעיצומן של הכנת תוכניות המבקשות למצוא את האיזון בין שימורו של המרחב הכפרי, תוך מתן מענה הנדרש לפיתוח כלכלי או לצרכים לאומיים.  תוכניות אלו יש לעשות בשיתוף הדרים במרחב הכפרי ולא לכפות עליהם החלטות שאין סיכוי שימומשו.  שיתוף ציבור הינו דבר ההולך ומתחזק בעולם, ותכנון כולל מחייב חשיבה מערכתית שבה יהיו שותפים כל בעלי האינטרסים במרחב הכפרי, מתוך התחשבות במתיישבים אך תוך ראיית צרכי הדורות הבאים. החכמה לא נמצאת רק במוסדות התכנון וראוי להטמיע בתוכניות רעיונות שבאים מהציבור החי באזור זה. יש לבנות אסטרטגיה מחשבתית שתכלול קואליציה משתפת ומתחשבת, דבר שיוביל לפיתוחו של המרחב הכפרי במקום מדיניות הכיסוח בין בעלי האינטרסים השונים, מדיניות שאופיינה בעשור החולף, שלא לומר האבוד.

עיגון והסדרת הזכויות- שורשיה של ההתיישבות הם מתחילת המאה הקודמת ולחלק מהישובים מדובר על תקופה של 100 שנים ויותר ,ישובים שלחבריהם אין עדיין חוזה חכירה. העלייה השנייה ואילך ראתה במפעל ההתיישבות ערך חשוב, וקבעה לעצמה מגבלות מבחירה שהן בעוכריה היום. בשונה ממרבית מתיישבי העלייה הראשונה שקיבלו מהברון במושבות את הקרקעות והפכו לבעלי קרקע פרטית, הרי שמהעלייה השנייה ולאלו שאחריה, לא רק שנרכשו ונגאלו קרקעות בכספים שנאספו בעבודה קשה, אלא ש"עיקרון הבעלות" היה עיקרון שהמתיישבים לא יכלו להסכים עימו ולכן העבירו את הקרקעות לבעלות קק"ל, כנאמנה של קרקעות הלאום. בשנים האחרונות אף הוחמרה ההפליה באשר לזכויות המגורים, כאשר התקבלה תיאוריה מופרכת הטוענת כי בעיר שולמו דמי רכישה ראשוניים ולכן בעל זכויות הגר במקום שמוגדר כ"זכויות עירוניות", יזכה להנחה מופלגת וישלם תשלום מגוחך על מנת להוון את זכויותיו, בדרך לקבלת בעלות על הקרקע, כקרקע פרטית. לעומת זאת, במרחב הכפרי, מאחר והטענה המופרכת היא שלא שולמו דמי חכירה ראשוניים נדרש בעל הזכויות לשלם תשלום מופקע של 33% לא כולל מע"מ, תשלום שביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ אישר אותו כתשלום הוגן.   התשלום מפתה, שכן הוא מאפשר לראשונה להוון זכויות מגורים בנחלה ואף להוסיף זכויות בעתיד ללא תשלום נוסף, אך המחיר יקר. בכל מקרה זו צריכה להיות שנת הפרידה, שנה שבה ניפרד לשלום באזור המגורים ממנהלי הקרקע, קרי רשות מקרקעי ישראל.  עוד ארוכה הדרך, אך המתווה ברור.

ההתיישבות והאזור- בשורשיה של היהדות טמון יצר הנתינה והאחריות שכן "כולנו ערבים זה לזה". בהתיישבות צומחים זה עשרות שנים מתנדבי שנת שרות, מתנדבים בוגרים בפעילויות שונות, אך עושה רושם כי בלי לשים לב ובלי להתכוון לכך זנחנו את הקשר עם שכנינו במרחב העירוני.  השקענו בקהילות שלנו, בחינוך בנינו והתוצרים טובים ועתה עלינו לחזק את הקשר עם הקהילה במרחב, שכן העיסוק הפנימי גורם בשנים האחרונות לניכור בין המרחב הכפרי למרחב העירוני.  ניכור זה שמוזן על ידי בעלי אינטרסים, המסית נגד ההתיישבות ומפעליה מחייב חשיבה מעודכנת תוך ניצול כוחות במרחב המשתנה, שיתוף פעולה אזורי ועזרה הדדית מכוונת, לא תוך מבט מלמעלה, אלא תוך הבנה ששיתוף פעולה ובניית חזון אזורי יביא לאזור רווחה תרבותית וכלכלית וסופו שכולם ירוויחו משיתוף פעולה זה.

למדנו מהמחאה החברתית לפחות דבר חשוב אחד  שהרבה תלוי בנו ועם חזון ואמונה בצדקת הדרך נשפיע על עתידנו ועל עתיד הדורות הבאים.

אני מאחל לנו שנדע לזהות את החזון, שנדע להוביל במשותף, שנשאיר בבית את האגו ונזכור את תפקידנו ההיסטורי במדינה בכלל ובמרחב הכפרי בפרט

בין צדק חברתי למדינת רווחה

התעוררות אזרחי ישראל בשעתם היפה כנגד התעמרות הממשלה באזרחיה מעודדת ויוצרת ציפיות שאולי האזימוט המעוות של המדיניות המתמשכת הרומסת את המעמד הבינוני, שלא נאמר הנמוך תשתנה.

מי שקורא, צופה ומאזין מבין כי מדובר בקהל מגוון מימין ומשמאל, צעירים ומבוגרים, דתיים וחילוניים, אשכנזים וספרדיים, יהודים וערבים שהמצוקה האמיתית מהמצב העגום שנוצר הביאה את כולם לאוהלים ולמחאות וגרמה לפחות בשלב זה לאיחוד השסעים בחברה הישראלית.

מגיע לחברה הישראלית שכל אזרח ייהנה מקורת גג סבירה במחיר הוגן, במיוחד לאור העובדה שהמדינה אוחזת ב-93% מקרקעותיה ועד היום במדיניותה השיאה הכנסותיה לכל המרבה במחיר, ללא התחשבות במצוקה המתגברת, ובניגוד לתפקידה המרכזי שהוא דאגה לאזרח.

מגיע לחברה הישראלית שעובדיה יחושו שהם עובדים מועלים לחברה הישראלית עם זכויות סבירות והכנסה הוגנת ולא עבדים בשוק פרוע , הנותן להם תחושה של אפסות.

מגיע לחברה הישראלית שאזרחיה הוותיקים, שתרמו להקמת המדינה ובנייתה יזכו בשלב זה של חייהם לחיים של כבוד ולא מהכנסה מביישת שאינה מאפשרת להם קיום הוגן.

מגיע לחברה הישראלית שאזרחיה הצעירים ייהנו משוויון הזדמנויות בלימודיהם באקדמיה ולא יזדקקו למשכנתא כדי לקיים את עצמם.

מגיע לחברה הישראלית שאזרחיה הנפלאים התורמים מזמנם בהתנדבות לחברה, למצוקות האזרח, שיעסקו ביד מלטפת, אוזן קשבת וכתף תומכת ולא בהקמת בתי תמחוי שהוקמו לאור אוזלת ידה של הממשלה, ששריה מגלגלים עיניים ואינם רואים את האזרח הרעב שבמקרה הרע מחטט רגליו בין פחי אשפה ובמקרה הטוב נהנה מארוחה חמה מאזרחים טובים.

מגיע לחברה הישראלית שמערכת החינוך, כל תפארתנו תעניק תשומת לב אמיתית לתלמידיה עם מספר תלמידים סביר ועם המורים הטובים ביותר, הרואים במקצועם ייעוד שהכנסה מכבדת בצידו.

מגיע לחברה הישראלית שהמילה אפור יהיה קשור לצבע או למזג האוויר ולא לשירותי בריאות, חינוך ורווחה שצריכים להוות מרכיב בסיסי חיוני לאזרח ללא קשר למעמדו ומקומו בחברה הישראלית.

מגיע לחברה הישראלית שחקלאיה העמלים יזכו לעידוד וכבוד לא רק מידי ממשלות זרות המפארות את חקלאות ישראל, אלא מהמדינה שבמדיניות המזלזלת שלה אינה מתייחסת לתפקיד החשוב של החקלאים והחקלאות בשונה ממה שכבר מבינים ממשלות ברחבי העולם המערבי.

מגיע לחברה הישראלית שמדיניות ההפרטה שבה המדינה מפריטה שירותים רגישים כמו טיפול בקשישים, ילדים במצוקה, משפחות אומנה ועוד יפסקו לאלתר ויחזרו להיות חלק מהאחריות הישירה של המדינה למצוקות אלו, מהקשות בחברתנו.

מגיע לחברה הישראלית שמנהיגיה יפסיקו להלך אימים על הציבור, שפגיעה בפרה קדושה תביא לקריסה כלכלית, וזאת רק בגלל שאותה פרה קדושה מקדשת את האג'נדה של מישהו.

מגיע לחברה הישראלית, כמו בכל חברה נאורה בעולם שיש מי שנבחר אחת לחמש שנים  לקדם מדיניות שעליה הוא צריך לזכות לאמון מחודש ויש פקידים שתפקידם לבצע מדיניות זו ולא ההיפך.

מגיע לחברה הישראלית שמנהיגיה יתחילו להנהיג ולהוביל מדיניות ארוכת טווח ולא תוכניות שליפה, המבוססות על תקשורת פופוליסטית, בשל מבנה שלטוני מעוות שמביא למצב שבו יש 32 שרים בממשלה עם הוצאות מנופחות, במקום ממשלה יעילה ומועילה.

ולבסוף, אני מייחל שיושבי האוהלים ומרימי הקול במחאה זו, המחממת את הלב יזכרו גם ללכת ביום בחירות לקלפי, ואולי אחוזי הבחירות ישקפו את הלך הרוח ויביאו לבחירת האנשים הראויים ביותר, אותם אלו שיזכרו כל בוקר שתפקידם לפעול לרווחת האזרח באשר הוא אזרח.

לא עוד קיטורי סלון, אחרי ארוחת ערב של יום שישי ולא עוד הרמת ידיים ותחושת ייאוש מהמצב, שכן אין לנו ארץ אחרת ומגיע לנו גם לחיות בה ולא רק למות למענה.

הממשלה היא המרוויחה העיקרית מהמשבר בשוק הנדל"ן

קופת האוצר, היא הנהנית העיקרית מהמשבר המתמשך בשוק הנדל"ן ודמעות התנין של הממשלה לא יצליחו לעמעם עובדה זו.

מדינת ישראל מנהלת באמצעות מנהל מקרקעי ישראל 93% מקרקעות המדינה (יתר הקרקעות הן קרקעות פרטיות) ומשמעות הדבר שהמדינה כרגולטור יכולה בכוח שליטתה זה ליצר תכנון מושכל של שוק דיור שבו תהיה בניה מסובסדת למשפחות חסרי דיור, דיור להשכרה למיעוטי יכולת ולסטודנטים לצד בניה צמודת קרקע ומגדלי יוקרה לטייקונים.

בהחלטה מס' 1 של מועצת מקרקעי ישראל, במאי 65 נקבע כי "ניתן למסור קרקע בתנאים שונים..באזורים שבהם תקבע הממשלה כי יש לה עניין מיוחד לעודד פיתוחם ויישובם" וברור כי זו הייתה אחת המטרות בהקמתו של מנהל מקרקעי ישראל, לקידום מטרות לאומיות לצד פיתוחה הכלכלי של המדינה.

מרכיב המס בשוק הדיור, אינו גזרה משמים, שכן הממשלה שולטת באמצעות הכנסת גם על הליכי החקיקה הקובעים את נטל המס המוטל על האזרח. 

אפשר להאשים את הבירוקרטיה, את הסחבת במוסדות התכנון, את חוסר היעילות של מנהל מקרקעי ישראל, אך לא ניתן להתעלם מהעבודה הברורה שכ- 60%-70% ממחירי הדירה נובעים ממכרזים על הקרקעות, ממיסים שמוטלים על רוכשי הדירות ומוכריהן בצורה ישירה ועקיפה.

רק בשנים 2009-2010 הרוויח ממ"י לקופת האוצר כ-10 מיליארד ₪ יותר ממה שתכנן באמצעות מכרזי הקרקע.  אם נוסיף לכך את הכנסות המדינה ממיסי נדל"ן בשנת 2010 שעומדים על כמעט 7 מיליארד ₪ , (גדילה של כ-30% מ-2009) הרי ברור שאוצר המדינה הוא הנהנה העיקרי מהמשבר.

נטל המס בישראל הוא מן הגובהים בעולם ובנוסף למיסים הישירים מטילה הממשלה מיסים עקיפים על אזרחיה באמצעות מע"מ, מס קניה, בלו ועוד בעוד היא פועלת לצמצום נטל המס על החברות ובכך מעשירה את העשירים.

אפשר לצאת בהכרזות על הסופרטנקר, רפורמה בתכנון ורפורמה בממ"י ואפשר גם להאשים את הממשלה הקודמת והקודמת לקודמת במצב החמור, אך בשורה האחרונה לאזרח היצרני הקם בבוקר הממשלה הנוכחית במשמרת ועליה להביא פתרונות היום ולא מחר.

קורת גג, אינה מוצר מותרות והיא חלק מהצרכים הבסיסים של כל אדם כמו בגד ומזון וכאשר האדם הממוצע נדרש לשלם יותר מ-30% מהכנסתו הפנויה לדיור, משהו לא תקין.

המחסור בקורת גג או חוסר הביטחון בהמשך קיומה גורם למתחים ומביא משפחות רבות לתסכול שביטויו במתחים תוך משפחתיים, תחושת קיפוח, גירושין ועוד.

הפתרונות הם רבים ובעולם הנאור הם פועלים בהצלחה מתוך ראייה של טובת האזרח, למרות שבכל המדינות הללו אין מצב קיצוני הדומה לישראל שבו המדינה כאמור שולטת במרבית הקרקעות.

בין הפתרונות המוצעים: בניה מגוונת בכל אתר שכוללת בניית בתים לזכאי דיור, בניה להשכרה, בנייה ייעודית לסטודנטים וצעירים, משכנתאות אטרקטיביות לחסרי דיור ולזוגות צעירים, מכרזי בניה ללא מרכיב הקרקע, צמצום נטל המס וביטול המע"מ, הטלת מס מדורג על השכרת דירה (ככל ששכר הדירה גבוה יותר המס יהיה גבוה יותר), הטלת מס על רוכשי דירה שנייה, מענקי מקום, שינוי חקיקה להבטחת כדאיות (פינוי בינוי, תמ"א 38) ואלו רק דוגמאות לפעולות שניתן באמצעותם להוביל שינוי מחר ולא בעוד שנים.

הפער בין שכבות העם הולך וגדל וביטויו אינו בא רק בשחיקת מעמד הביניים, שחיקת מעמד העובד וערעור מעמדו בחברה האזרחית, זלזול באזרח הוותיק ועוד והתופעה של התקוממות אזרחית אינה אלא פועל יוצא של זלזול הממשל באזרחיו.

נדרשת מנהיגות ולא רפיסות, נדרשת משילות ולא בכיינות, נדרשת קבלת אחריות ולא הטלתה על אחרים. זו המשמרת שלכם-גלו אחריות ועל תבנו על הזיכרון הקצר של האזרח.

הקוטג', ההתיישבות, השוק החופשי ומה שביניהם

אין זה סוד שמדיניות האוצר הנתמכת על ידי ממשלות ישראל בשנים האחרונות מעודדות הפרטה מחד ושוק חופשי מאידך.

מדיניות זו שבעולם המערבי המודרני זוכה להרהור מחודש בשל משבר כלכלי המתרחש ברבות ממדינות העולם המערבי עובר מעל ראשיהם של המדינאים המתירים לפקידיהם להתעמר באזרחי המדינה והקוטג' הינו רק דוגמא.

מאבק הקוטג' הינו רק סמל למצב העגום, שלא לומר אדישות המנוצלת על ידי פקידי האוצר המניחים כי ניתן להטיל גזרות על האזרחים .  הניסיון מוכיח כי  בישראל לא תהיה מחאה בסגנון כיכר תחריר ולכל היותר האזרחים מגיבים בשוויון נפש עד כעס בשיחות סלון בימי שישי ובכך מסתיימת מחאתם.

מאבק הקוטג' מסמל שינוי ותקווה למחמאה צודקת במיוחד כאשר כלי המחאה, הם הרשתות החברתיות הזמינות שאינם מצונזרות ואשר מאפשרות לאזרח באשר הוא את זכות הביטוי והתגובה. אומנם, הרשתות החברתיות עלולות להיות גם חרב פיפיות המנוצלות לרעה באופן ציני על ידי בעלי אינטרסים. הללו משתמשים באנשי תקשורת לייצור דיסאינפורמציה והסחת דעת על מנת להעביר את זעם הציבור המוצדק אל גורמים שכדאי להאשימם במצב, כדוגמת החקלאים.

ייצור החלב נתון לפיקוח בשונה ממוצריו הנלווים ששוחררו מפיקוח בשנים האחרונות  במסגרת מדיניות "השוק החופשי".  החלב נותר כל  השנים בפיקוח ויצרניו מקבלים רק את התמורה שנקבעה ב "מחיר מטרה" , תמורה שנקבעת בצורה מדויקת לפי עליית התשומות.  יתר הגורמים נהנים משוק חופשי, שממנו נהנה גם האוצר, מעודד המהלך.

בניתוח עליית מחיר הקוטג' מתברר כי משנת 2006 ועד היום העלו כל הגורמים בשרשרת את מחירם ללא כל קשר לעלויות האמיתיות, למעט החקלאי הנתון כאמור לפיקוח של "מחיר המטרה". כל יתר הגורמים בשרשרת, ובהם יצרני המזון, רשתות השיווק והאוצר אחראים כל אחד ואחד וכולם גם יחד בעליית מחיר מוצרי החלב.

כך למשל, חלקו של המע"מ בייצור הוא כש"ח וזאת בשונה מרבות ממדינות המערב המוותרות על מע"מ בגין מוצרי מזון או גובות מע"מ נמוך במיוחד.

מהשיח בתקשורת, נשמעים לא מעט דוברים שרלטנים המאשימים את החקלאים בייקור התוצרת ובלובי החקלאי "האימתני" העומד על המשמר.

מוצרי החלב אינם נמצאים בשוק תחרותי אמיתי וכשל שוק זה היה ידוע מראש ובמקום להקים ועדת חקירה נוספת ולחפש את האשם (אמצעי מפוקפק להסחת דעת) ראוי שפקידי האוצר המעודדים "שוק חופשי" יפנו אצבע מאשימה למדיניותם.

פתיחת היבוא אינו פתרון קסם לכל מצב ובוודאי שלא במקרה זה, ויש לזכור כי בשרשרת הייצור בישראל יש סוגיות נוספות שחלקן לאומיות וחלקן קשורות לייצור בתנאי כשרות שגם אלו מעלים את מחיר מוצרי המזון.

הייעול בחקלאות הישראלית אין לו אחר ורע בעולם כולו ואין זה מובן מאליו שבכל ימות השנה ניתן למצוא ירקות במחיר השווה לכל נפש.

החקלאים אינם בעשירון העליון ורחוקים מאוד שיאני השכר, וראוי לערער אם כן מדוע יש המפנים אצבע מאשימה אל החקלאים שגילו אחריות רבה בייצור ובתמורות שנגבו בגין ייצור זה באמצעות "מחר מטרה" בלבד.

על המדינה להפסיק להפריט את עצמה לדעת בכל מחיר ולבחון מחדש את רעיון השוק החופשי שלא רק שאינו מתאים בכל מקרה, אלא אף גורם נזק לביטחון התזונתי, לעליית המדד ולפגיעה באמון הציבור בממשל.

מהו עיסוק חקלאי?

לאחרונה פסק כבוד השופט דן מור בביהמ"ש השלום כי העיסוק החקלאי המודרני כולל רכיבים נוספים ויש לראותם כחלק מעיסוקו של המתיישב.

בשנים האחרונות קיים עימות בלתי פוסק בין החקלאים לפקידי המנהל בעניין ההגדרה מהי חקלאות והיכן גבולותיה. עימות זה מביא לתביעות משפטיות כנגד החורגים ממה שמגדירים פקידים במשרדים מסוימים. הגורסים בגרסה השמרנית של העיסוק, רואים את החקלאי כמי שכל עיסוקו הוא גידול ועיבוד התוצרת החקלאית וכל חריגה כמו יצירת יין מענבים, שמן מזיתים, חמוצים מירקות, רכיבה על סוסים, ליטוף חיות וכו' נחשבים כחריגה מהעיסוק שהותר לתפיסתם בחוזה. 

משרד החקלאות ופיתוח הכפר שאמור לקבוע את המדיניות החקלאית בהווה ובעתיד אינו שחקן יחיד בזירה, למרות שהחקלאות ופיתוח הכפר אמור להיות תפקידו הבלעדי כמשרד המתמחה במרחב הכפרי. קיימים רגולטורים נוספים שקביעותיהם הופכים חקלאים רבים לעבריינים.

החקלאות וההתיישבות הפכה, כמו גם בעולם המערבי מחקלאות מגוונת לחקלאות מתמחה וצרכי הפרנסה מחייבים שטחים גדולים יותר, לולים גדולים יותר וכו'.

בשונה מהעבר, האזרח שנכנס למרכול יכול למצוא בכל ימות  השנה ירקות טריים במחירים שווי נפש ואין זה ברור מאליו. לצד החקלאות התפתחו תעסוקות רבות הנשענות על העיסוק החקלאי ומתאימות לו.

לאחרונה, אף פורסם מחקר באונ' בר אילן ע"י פרופ' מיכאל סופר וד"ר לביאה אפלבאום, מחקר הקובע כי תעסוקות אלו מסייעות לשמור על החקלאות.

הפרשיה בה דן ביהמ"ש עוסקת בבעלי זכויות בכפר אז"ר שלהם משק חקלאי ובה חממה שבה גם מוכרים צמחי בית ולא רק מגדלים אותם, מקום לשזירת פרחים, חוות ליטוף חיות ומחסן ציוד לאירועים.

ממ"י הגיש תביעה לסילוק יד, ולהריסת המבנים וכן ביקש להוציא צו מניעה לכל שימוש שאנו חקלאי במקרקעין. בנוסף ביקש ממ"י לחייב את הנתבעים בשני מיליון ₪ דמי שימוש ראויים. התביעה הוגשה נגד האגודה ונגד בעלי הזכויות בנחלה.

ביהמ"ש אינו מקבל את טענת ממ"י כי הנתבעים הפרו את הוראת חוזה השכירות הן בהעברת השימוש והחזקה במקרקעין מנתבע 1 שהינו בעל הזכויות לנתבע 2 והן בעניין השימוש שלדעת התובעת אינו חקלאי.

ביהמ"ש קובע כי אגודת כפר אז"ר היא שוכרת השטח והדבר מקנה לה רשות להעמיד חלקים מהמושכר לשימוש חברי האגודה.   כמו כן קובע ביהמ"ש כי  בעל זכויות בנחלה שמוסר אותן לאחר, אינו מעביר זכויות אלו שכן מדובר ב"שאילה" והשואל הינו שלוחו של בעל הזכויות. לדעת ביהמ"ש התמורה בגין פעולה זו אינה מעניינו של ממ"י, ולכל היותר זה עניינם של רשויות המס.

מכאן מנתח ביהמ"ש את מבנה החממה והשימוש בו וקובע כי " ההקשר שעושה נציג ממ"י בין השיווק לבין טיב העיסוק אינו במקומו". לא זאת, אף זאת לדעת ביהמ"ש העיסוק המודרני בחקלאות הפך לתעשייה ממש וספק אם אפשר להגדיר קו גבול בין חקלאות לעיסוק שאינו חקלאי  ואם כן יהיה על המנהל לטרוח ולשנות את הסכמי המשבצת באופן רטרואקטיבי.

כבוד השופט מור קובע כי גם שזירת פרחים וגם העסק המשמש את ציוד המשתלה הוא חלק מהעיסוק המודרני בחקלאות.

בעניין חוות ליטוף החיות, נדרש ביהמ"ש למילון וקובע כי ההגדרה במילון "ניהול משק חקלאי", כוללת כל עיסוק במשק החקלאי ולכן ליטוף חיות הינו חלק מהעיסוק.

לקראת סיום פסק הדין מוסיף ביהמ"ש:

"תקופתה של "עבודה עברית" וכיבוש השממה בידיים עבריות, חלפה ועברה, גם תפיסת העולם הרואה את המתיישב כאפנדי המעבד את אדמותיו באמצעות אריסו, נחלת העבר היא. ותמהני על נציגי המנהל המבקשים להקפיא את הזמן ולדרוש כי דווקא המתיישב הוא שיחרוש את חלקתו. חוזה יפורש כאמור בסעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי) כפי שתוקן לאחרונה(26.1.11): "על פי אומד דעתם של הצדדים, כפי שמשתמע מלשון החוזה ומנסיבות העניין..."    ובס"ק(ב1) לחוק נאמר כדלקמן:"חוזה הניתן לפירושים שונים והייתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו".

מדובר בפסק דין בערכאה הנמוכה, אך דבריו של השופט הנכבד וניתוחו את המצב בהחלט מעודדים ואולי יביאו לחשיבה עדכנית שלא לומר מודרנית את העיסוק במרחב הכפרי, זאת כפי שהדבר קורה בכל העולם המערבי.

תיקון ועדכון מאפייני התעסוקה במרחב הכפרי, יוציאו ממעגל "העבריינים" את כל אותם מתיישבים שכל רצונם הוא להתפרנס בכבוד מעמל כפיהם ובמקום להשקיע בעוד פקחים ועוד יועצים משפטיים שתוצאתם היא גם העמסת בתי המשפט בתיקי תביעה מיותרים, ראוי לעצור ולבדוק בחשיבה מודרנית מהם הם השימושים הראויים לחקלאות ולמחרב הכפרי.

חשיבה מודרנית תסייע מחד לפרנסתם של המתיישבים מחד ותשמור מאידך על מאפייניו של המרחב הכפרי.

המרחב הכפרי הפך בארץ ובעולם למרחב רב תפקודי

זה למעלה משני עשורים שהמרחב הכפרי בארץ משנה את פניו, בדומה למרחבים הכפריים באירופה ובמדינות מפותחות. בעולם המערבי הבינו כבר לפני שנים רבות כי יש להוביל את המרחב הכפרי לשינויים הנכונים ולא לעמוד מהצד, שלא לומר להפריע.

מחקר שנערך לאחרונה על ידי פרופ' מיכאל סופר ראש המחלקה לגיאוגרפיה בבר אילן וד"ר לביאה אפלבאום  שכותרתו "יזמות עסקית עצמית במשק המשפחתי ותרומתה לפיתוח החקלאות והישוב הכפרי", מוכיח את מה שטוענים זה שנים רבות מנהיגי ההתיישבות כי יש להוביל חשיבה חדשה, עדכנית המתאימה את השינויים הרבים שעובר המרחב הכפרי המהווה כ-85% משטחי המדינה. מסקנותיהם של החוקרים היא  כי "שילוב נכון של פעילות לא חקלאית עם יזמות עסקית בבעלותו ובניהולו של משק הבית החקלאי יכול לתרום לא רק לפרנסת המשפחה אלא גם להמשכיות המשק החקלאי כמשק פעיל, ליציבות הקהילה הכפרית ולפיתוח בר-קיימא של המרחב הכפרי".

המחקר מוכיח כי העסקים הלא חקלאיים תורמים לפיתוח הכלכלי המקומי והאזורי גם במציאת מקורות פרנסה וגם באספקת שירותים לאוכלוסיה המקומית ואף מונעים פרבור.  עוד מוכיח המחקר, את מה שחש כל יזם במרחב הכפרי כי לא רק שיזמים ברוכים אלו אינם זוכים לעידוד ותמיכה, אלא הבירוקרטיה והמחסור בהון מהווים חסמים עיקריים להקמת עסקים ולהתפתחותם.   משרד החקלאות מחד מעודד פיתוח של יזמות לא חקלאית המתאימה למרחב הכפרי ומצד שני רבים מהיזמים בשל חסמים תכנוניים והתנגדות ממ"י מוצאים את עצמם בחזקת עבריינים.  יתרה מכך, בשונה למתרחש בעולם המערבי שבו הפנימו את חשיבותה של היזמות היצרנית, כאן עדיין רואים ביזמות זו לא ראויה ותופסים את הכפר עם החקלאות המסורתית ששינתה פניה בכל העולם המערבי.  בין ממצאי המחקר מתברר שרבים מבעלי העסקים נשענים על מקורות הון וידע עצמיים ומידת הקשר שלהם לגורמי סיוע ציבוריים מועטה ביותר. 

תגובת ממ"י ורשויות האכיפה להתפשטות הלא מוסדרת של עסקים לא חקלאים במרחב הכפרי היא הוספת תובעים ומפקחים וזאת במקום לסייע למשרד החקלאות ליצור הבחנה בין שימושים שעשויים לתרום לשימורו של המרחב הכפרי ותואמים את אורח החיים המאפיין מרחב זה לבין שימושים שפוגעים במאפייניו של המרחב הכפרי ואשר נגדם יש לפעול.

באופן לא מפתיע לא קיימת בישראל תוכנית ממשלתית ארוכת טווח לשימור ופיתוח החקלאות והכפר. בעוד 80% מתקציבי הקהילה האירופאית מיועדים לחקלאות ולמרחב הכפרי , ישראל נמצאת בסולם  OECD  באחד המקומות הנמוכים.

הרומנטיקה וההתפארות בחקלאות הישראלית אינה מובנת מאליה והגיע הזמן שהממשלה תיקח אחריות לפני שלא יהיה בשביל מה שכן הנזק הבלתי הפיך שייווצר ,אף ועדת חקירה שתקום לא תתמודד עם שיקומו של המרחב הכפרי. ההתעמרות ביזמים הכפריים המייצרים יין , שמן ,דבש, גבינות ועוד היא תוצאה של חוסר מדיניות שגורמת נזק לכלכלה ופוגעת בפרנסתם של אותם יזמים.

משרד החקלאות ופיתוח הכפר חייב להוביל מדיניות ממשלתית מושכלת וארוכת טווח שאינה מגמגמת לפיתוחו של המרחב הכפרי בדומה למתרחש מעבר לים וככל שיקדים לעשות זאת הבר יתרום גם למרחב הכפרי ולמבקריו, אך גם לדרים בו.

קליטה נכונה תביא לפריחה של הקהילה

המרחב הכפרי נמצא בעיצומו של שינוי, שתחילתו במשבר  כלכלי  של מרבית ההתיישבות בשנות ה- 70-80, דבר שהביא בסופו של תהליך לצמצום במספר החקלאים אך לא בהיקף החקלאות. (תהליך דומה התרחש גם בעולם המערבי). שינוי זה הביא להתפתחות כיוונים חדשים שהשפיעו על אורח החיים בכפר ובקיבוץ. הדבר בא לידי ביטוי בצורך למצוא פרנסות חלופיות לפרנסות החקלאיות המסורתיות.  חלק מהמתיישבים מצאו פרנסתם מחוץ לישוב וחלק נוסף משלב את העבודה החקלאית עם עיסוק נוסף בכפר. בקיבוצים רבים  השינוי הארגוני  הביא לתפקידים חדשים כמו יו"ר חיצוני, מנהל קהילה והשינוי הארגוני חייב את הפרט לחפש בעצמו מקור פרנסה  ובמקרים רבים מחוץ לקיבוץ. הליכים מורכבים אלו  היוו אתגר לא פשוט למתיישבים הוותיקים שנאלצו להתמודד עם שינוי שלו השלכות רבות על חייו.

וועדה שעסקה בנושא  משבר ההתיישבות, הציעה בסוף  שנות ה-80 לפעול להרחבת הישובים בתושבים שיגורו בכפר, אך עיסוקם לא יהיה חקלאי.  המטרה בהחלטה זו הייתה לאפשר קיומה של תשתית מוניציפאלית בכל ישוב מחד [שירותים כמו גן, מרפאה, מכולת וכו'] ומנגד שהעומס הכלכלי על התושבים  הוותיקים יקטן עם הגדלת האוכלוסייה וחלוקת הנטל בין תושבים רבים יותר. הגדלת הקהילה אפשרה קיומם של שירותים רבים בתוך הישובים המדוללים שעקב משבר ההתיישבות לא היו אטרקטיביים לבנים.   מנהיגי ישובים רבים שהכינו שיעורי בית השתדלו לקחת את מירב הסוגיות הקשורות בצרופם של תושבים לפני קליטתם.

בין היתר עמד לנגד מנהיגי הישוב, הצורך לשילוב התושבים בתהליך קבלת ההחלטות, שמירה על נכסי החקלאים, שמירה על היכולת להיות חקלאי, שמירה על איכות חיים, שיקום ושיפור תשתיות והשוואה עם ההרחבה, פיתוח תשתיות והתאמתם לצורכי העתיד.  הרחבת הישוב במקרים רבים היוותה מנוף להשוואת תשתיות והתאמת הישוב הוותיק לשנות האלפיים. הכנסתם של עשרות משפחות ומאות תושבים דרשה היערכות שונה של הישוב לקליטתם והיערכות למתן שירותים הולמים לכל התושבים [וותיקים כחדשים].  על מבנה הישות המוניציפאלית המתאימה לניהול הקהילה המשותפת יש ויכוח בין תפיסות שונות וניתן רק בנושא זה לפרסם ספר שלם.   יש לעורר חשיבה על המבנה הרצוי לקהילה תוך התייחסות למגבלות החוק. גם בנושא זה עשויים להיות התפתחויות ושינויים.

לעתים, לצערנו אנו עדים שהרחבת ישוב פלוני נעשתה ללא מחשבה תחילה ומתוך רצון צר כלכלי, או נכסי.     ההחלטה העקרונית של הרחבת הישוב מגלמת בתוכה משמעויות רחבות ביותר. מבנה הישוב משתנה ויש צורך עתה יותר מאי פעם להפריד בין האגודה המסורתית ותפקידיה לבין הישות המוניציפאלית החדשה.     אומנם, באופן פורמאלי בישוב שאין בו עדיין ועד מקומי נפרד, משמשת הנהלת האגודה גם כוועד מקומי, אך קליטת מתיישבים דורשת שינוי מהותי בתפקודו של הכפר והקיבוץ. ניהול הנושאים המוניציפאליים חייב להיעשות בשיתוף כלל התושבים. 

יש לאפשר מעורבות של כלל האזרחים בקהילה בועדות השונות שעוסקות בארגון  הקהילה. מעורבות זו יש לה חובות [תשלום מסים למשל] וזכויות [יכולת להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות למשל]. החוק מחייב זאת ואנו לא עושים טובה בכך שאנו מאפשרים למתיישבים שזה עתה הצטרפו להיות מעורבים ומן הראוי  שמלכתחילה  המסר יהיה של שותפות אמיתית.

למועצה האזורית תפקיד חשוב בכל ההליכים הדמוגראפיים המתרחשים, שכן קליטה לא מוצלחת  היא מקור לביות בתחומים שונים ועדיף שהמועצה האזורית תלווה את התהליכים  בגורמי מקצוע על מנת להביא לקליטה מוצלחת. 

הישוב חייב ליזום התאמת תוכנית מתאר עדכנית שתתאים את צרכיו לשנים הבאות. תוכנית זו תבטא את שאיפות הישוב בתעסוקה, תרבות הפנאי ואיכות החיים.   תוכנית זו תלווה בתשריט ותקנון שיקבעו לשנים הבאות את כיווני ההתפתחות של הישוב.  

הנתינה והתרומה לקהילה היא מטרה חשובה.   מעורבות קהילתית יוצרת תחושת שייכות וגאוות יחידה ולכן יש לעודד מעורבות זו  באמצעות הקמת וועדות ושיתוף חברי הקהילה וותיקים כחדשים בכל התחומים ובהם חינוך, תרבות, איכות הסביבה ועוד.  אין רלוונטיות לוותק של החברים בקהילה, אלא ליכולתם ורצונם לתרום מזמנם לטובת הכלל.

לסיום, בידינו להוביל את השינויים, או להיות מובלים אליהם. בידינו להביא את הכפר ו למקום עם איכות חיים למען בנינו והורינו. להרוס קהילה זה קל ופשוט, אך המחיר שכולנו משלמים בקהילה שכזו דורש מחשבה תחילה. לבנות קהילה זה תהליך ארוך ומורכב הדורש סובלנות, הקשבה והבנה של צורכי האחר אך לאורך זמן הוא משתלם. בואו נבנה קהילה!.

בשל מחסור במנהיגות-צפו בקרוב לתשלום אגרה בגין שאיפת אוויר!

קברניטי המשק במדינת ישראל לא מפספסים שום הזדמנות לפספס. כך הדבר קרה במשק המים, בשוק הדיור , בהעלאת מחירי הדלק  ובקרוב נשלם כנראה גם על האוויר!.

משק המים

בשנים האחרונות תחת הסברים שונים  ומשונים העלו את מחיר המים לאזרחי והכול תחת משבר המים, מוצר שלכאורה נמצא במחסור.

יוזמי העלאה,  פקידי האוצר, הם גם אלו שהביאו במו ידם והחלטותיהם למצבו העגום של משק המים.  להצדקת טיעוניהם הם  פעלו לחקיקה שהביאה להקמתם של תאגידי מים  שלכאורה אמורים היו לייעל ולהפחית את מחירי המים אלא שבדיעבד התברר שהללו שימשו מסחטה של כסף מהציבור הרחב .  כדי שהליך זה והליכים נוספים כמו  היטל המים שהושת על האזרחים יתקבל ללא  התנגדות מרובה, עשו  הפקידים הכול ל"בזבז"  כ- 10 שנים ממשבר המים האחרון שהיה בתחילת שנות האלפיים מבלי להביא פתרונות  אמיתיים שישפרו את מצבו של משק המים.

נוצר מצב מוזר  שבו בעולם כולו ידועה  מדינת ישראל כמומחית לניצול וייעול במים  עד כדי כך שהפיתוח הישראלי  משמש ברחבי העולם  ואילו כאן הסנדלר הולך יחף.

אם  נחפש היטב נמצא פקידים בכירים לשעבר  שלהם השפעה רבה על מצבו העגום של משק המים ושהיום מציעים כיזמים פתרונות למשבר המים, משבר שיש לו השלכות קיומיות על אזרחי המדינה.

שוק הדיור

שוק הדיור ומצבו, הוא דוגמא  נוספת למצב בלתי אפשרי. בעוד מדינת ישראל באמצעות ממ"י שולטת בכ-93% מהקרקעות ויכולה בעצם  להשפיע יותר מכל מדינה אחרת על ערכה של הדירה, משמשת היום בעצם כרגולטור הפועל נגד אזרחיו.

במצב נורמאלי, היה על קברניטי המדינה להציע פתרונות מהירים ובמחירים סבירים לכל משפחה צעירה חסרת דיור על מנת לתת לה בטחון  אישי. אין מדובר במוצר לעשירים, שכן קורת גג היא תנאי בסיסי להתפתחותה של משפחה נורמטיבית.

אוזלת היד שמגלה המדינה באמצעות מנהיגיה מביאה צעירים רבים להסתבכות עם הלוואות שמראש היה אסור להם לקחת וזאת מחוסר ברירה ובמקרים רבים אחרים צעירים דוחים  הקמת משפחה, עוזבים את הארץ בייאוש או עוברים לגור בבית הוריהם, דבר שמביא למתחים.

שר השיכון וממ"י יוצאים כל שבוע בכותרות על פתרונות, אך כותרות אלו  בפועל אין להם ממש..

המדינה חייבת לתת לכל זוג צעיר קרקע בחינם או במחיר סמלי והיא יכולה שתנאים אלו יהיו רק באזורי עדיפות לאומית ובכך תחוזק הפריפריה ותצומצם "מדינת תל אביב". אפשר לקבוע כי מענק הקרקע ו/או מענק הדיור יותנה במגורים למספר שנים, אך די לדיבורים, שכן הזמן אוזל.

מחירי הדלק

בימים אלו התברר שהשימוש ברכב, הינו מסחטת כסף נוספת לאוצר. בדיון שקיימה ועדת הכלכלה של הכנסת בראשותו של ח"כ כרמל שמאה הכהן .  מרכז המחקר של הכנסת מצא כי מרווח המיסים בישראל מהדלק (בלו ומע"מ) הוא  0.78 סנט לעומת 0.67 סנט בשוק האירופאי ופער השיווק גדול בישראל כ-80% לעומת הממוצע באירופה.  אם נוסיף על כך את מיסי הקנייה על רכב הרי שרכישת רכב והשימוש בו הפך בישראל למקור לא אכזב לתקציבי המדינה.   בעוד במרבית העולם המערבי כל הכסף הנגבה חוזר לתשתיות כדי להבטיח נהיגה בטוחה, הרי שבישראל  פחות ממחצית הכסף הנגבה חוזר לתשתיות .

ברור עתה שלעליית מחירי הדלק, לא הייתה לה סיבה אמיתית בשל עליית מחירי הדלק בעולם, ומטרתה היחידה הייתה להיכנס  שוב לכיסו העמוק  והמדולדל של האזרח ולגזול ממנו עוד ועוד.

במדינה נאורה, פועלים קברניטיה לחיזוק  הכלכלה בעיקר באמצעות המעמד הבינוני המהווה שדרה חשובה שבאמצעותה המשק יכול להתפתח ובכך גם נבחן חוסנה.  מדינה מפותחת משאירה בידי האזרח מספיק משאבים לרווחתו ולקידום עתידו.

עשרים משפחות עשירות המחזיקות בידיהם  למעלה ממחצית העושר של המדינה מהווה איום על הדמוקרטיה. הפערים בין עשירים לעניים גבוה מאי פעם והדבר צריך להדיר שינה מנבחרי העם באשר הם. 

בישראל, זה שנים שאין מנהיגים  ראויים שעומדים מאחורי  מצעי הבחירות שלהם וגם מקיימים אותם.  קריאה אקראית של הכותרות תגלה שאותנו מנהלים, פקידי האוצר , הפרקליטות ומבקר המדינה.  מנהיגות אחראית מובילה ולא מובלת, משנה ולא מקטרת, נותנת תקווה לאזרחים ולא משדרת ייאוש.  נבחרתם להנהיג, אז תפסיקו לחפש פתרונות תחת הפנס,  שכן לרוב האזרחים זה כבר נמאס. קיבלתם מנדט מהעם להנהיג מדיניות בתחומי הכלכלה והחברה לעתיד אך גם להווה-אז  תתחילו להנהיג עכשיו ואל תסתתרו מאחורי הפקידים, הם לא נבחרו להנהיג!