בפס"ד חדש של ביהמ"ש העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ), נכתב כי "על ביהמ"ש לצאת חוצץ נגד התופעה של הכפשת עובדי ציבור והטלת מורא עליהם במסווה של שחיתות ולוחמה למעט טוהר המידות".
שני בג"צים (2011/11 ו-5559/11) שאוחדו לפרשיה אחת, עוסקים בהחלטתו של רשם האגודות להחליט על פירוקה של אגודה שיתופית לשיכון בירושלים.
הסכסוך הגיע לפתחו של רשם האגודות לאחר שניטש סכסוך בין חברי האגודה על עתידה של האגודה.
פסק הדין שניתן ע"י כבוד השופט עמית, בהסכמת השופטים הנדל ורובינשטיין, נותן משקל להתנהלותו של העותר ובין היתר כותב השופט עמית בפסה"ד: "העותר מנהל מלחמותיו במספר חזיתות, במספר הליכים ובמספר בתי משפט, ועותר לסעדים דומים תחת מחלצות שונות, בבחינת אותה גברת בשינוי אדרת".
מוסיף ביהמ"ש כי "יש בכך כדי להעיד על דפוס התנהלותו של העותר הנוקט בהליכים שונים בפני בתי משפט שונים ושופטים שונים, מתוך תקוה שמא אולי באחד ההליכים יינתן "קצה חוט" באמירה שיפוטית כזו או אחרת, אשר תשמש כמקפצה להליכים אחרים".
העותר ביקש לפסול בעלי תפקידים ובהם את רשם האגודות שהחליט לפרק את האגודה, לאחר שאימץ את דו"ח החוקר, בטענה שהלה מחפה על עוזרו, שהינו אחד המשיבים בעתירה. כמו כן ביקש העותר לבטל את מינוי המשיב כעוזר הרשם ולמנוע את קידומו בשל תלונה על הטרדה מינית והעובדה שהנ"ל ממלא תפקיד מעין שיפוטי.
ביהמ"ש רואה בהליכים המשפטים שניהל העותר, קרי פסילת הרשם ועוזרו בשל חשיפתו את הפרשיה הנ"ל, כ "טקטיקה של נבואה המגשימה את עצמה, תוך פגיעה בעובדי ציבור במטרה להניא ולהרתיע אותם מלעשות את מלאכתם".
ביהמ"ש דוחה את העתירות ומחייב את העותר באופן אישי, בשל התנהלותו, לשלם את הוצאות המשפט ומבהיר שאין העותר רשאי לגלגל את ההוצאות על האגודה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה