נגיף הקורונה וביטחון המזון בישראל

התפרצות נגיף הקורונה בסין  ומעברו לאזורים אחרים הביאה להיערכות חסרת תקדים של מדינות שונות בעולם ובהם ישראל מתוך רצון לצמצם עד כמה שניתן את התפשטותו של נגיף הקורונה שממדי ההתפשטות שלו ההולכים ומתגברים ויש כבר אזורים חסרי אונים בהיעדר תרופה מתאימה לנגיף החדש שאף הביא למותם של אלפי אנשים, נכון לעכשיו.

בשל החשש מהתפשטות הקורונה, כל מדינה פועלת ליצירת מגבלות ובהם גם חסימת גבולות על מנת למנוע כניסת אזרחים ממדינות שפוטנציאל ההדבקה בהם לדעת רשויות הבריאות הוא גבוה.

חסימת הגבול, כוללת גם ביטול טיסות, מניעת כניסת עובדים ותיירים, וחשש של אזרחים בכל העולם, כולל ישראל לצאת לחופשות בחו"ל היא עובדה מצערת ולחשש מהלא נודע יש השפעה עקיפה של נזק כלכלי שהיקפו עוד לא ידוע לכלכלה העולמית ובהם ישראל, אך הנזק כבר ניכר.

כך אנו רואים שתחומי תיירות נכנסת הוקפאו לחלוטין ובהם תיירות מסין ומיעדים שונים באירופה וכן ממקומות אחרים המזוהים עם התפשטות המחלה וטיסות ישירות ליעדים רבים בוטלו לעת עתה.     

האטה משמעותית בהזמנה מקוונת באתרים מסוימים שמושפעים מההיסטריה האופפת את השווקים היא תופעה נוספת המתרחבת לאחרונה בעיקר בשל חוסר הידיעה מהמצב האמיתי של התפשטות הקורונה ודרישת השלטון הסיני לעובדים רבים באזורים נרחבים בסין להישאר בבית.

התלות של העולם המערבי בכלל ושל אזרחי ישראל בפרט בתוצרת זולה של מוצרי צריכה מסין חייבת לעורר דאגה, אך כאשר מדובר בביטחון המזון של אזרחי מדינת ישראל נדרשת דאגה מיוחדת ואף חישוב מסלול מחדש.

זה חמש שנים שממשלת ישראל הולכת ומגבירה את יבוא הירקות ובעיקר עגבניות מהישות הפלסטינאית ומתורכיה אך גם מארצות אחרות.

מדיניות זו של הממשלה הינה מדרון חלקלק שהשפעתו תהיה ארוכת טווח ביכולתה או יש לומר, בהיעדר יכולתה של המדינה לספק את צרכיהם הבסיסיים של אזרחיה במזון טרי ומזון בריא מתוצרת החי והצומח.

ביטול חופשה לחו"ל עד כמה שהוא מאכזב, אינו נוגע לביטחון הקיומי של האזרח ולכל היותר תוגבר תיירות הפנים על ידי האזרחים הנמנעים לצאת לחו"ל בימים אלה של חוסר וודאות והדבר אף יתרום לחיזוק הכלכלה המקומית ואולי לחיסרון כיס.

היעדר מזון בסיסי בשל שיקולים צרים וקצרי טווח הינו הימור הנוגע לצורך הקיומי של אזרחי ישראל.

אם נקנה עוד חולצה באתר מקוון במחיר נמוך, או שנאלץ לקנות חולצה במחיר גבוה יותר בחנות בוטיק לא תביא את הפרט לדאגה יתרה כי כלכלת המשפחה תביא לקניה מופחתת של מוצרי קיימא בשל מחירם אך לא בשל מחסורם.

לעומת זאת מזון טרי ובריא, הינו מוצר בסיסי שכל מדינה צריכה לוודא שיהיה בהשיג יד לאורך זמן ובכל מצב וכדי להבטיח את ביטחון המזון יש לוודא כי יצרניו יזכו לתנאים שיבטיחו ביטחון מזון לאורך זמן.

כבר היום ישראל תלויה ביבוא של חיטה, בשר בקר ודגים וזאת בשל גודלה היא אינה מסוגלת לספק את כל צרכיה.

לעומת זאת ישראל באמצעות החקלאים הישראלים מסוגלת לספק לאזרחיה את מוצרי החלב, הירקות והפירות, מוצרי בשר העוף, ההודו וחלק מהבקר.

באזור הגאו פוליטי שבו ישראל נמצאת, ביטחון מזון והבטחת גידול עצמי של תוצרת חקלאית הינו שווה ערך לביטחון.

ביטחון מזון לא מושג באמצעות תשבחות של ראש ממשלה ושריו על החקלאות הישראלית המצטיינת, אלא על ידי פעולות מעשיות להבטחת פרנסתם של החקלאים מחד וצמצום משמעותי של פערי התיווך, לא בדיבורים אלא במעשים.

שוק סיטונאי, הורדת מחירי התשומות כמו מים, תמיכות ישירות ודאגה ליכולתם של החקלאים להתפרנס בכבוד מחקלאות תבטיח ביטחון מזון לאזרחי המדינה.

ממשלת ישראל חייבת לחשב מסלול מחדש של מדיניותה ולהפסיק את היבוא הפרוע של התוצרת החקלאית שתרמו לצמצום ניכר של מספר החקלאים עד כדי סיכון ביטחון המזון.

מדינות רבות עסוקות במדיניות ארוכת טווח בנושא ביטחון המזון ורבים ממנהיגי העולם באים ללמוד מחקלאי ישראל ומבקשים ללמוד מניסיונם והשאלה למה ממשלת ישראל לא לומדת?