העברה בין דורית- סוף מעשה במחשבה תחילה

בשנים האחרונות, מתעוררים מעת לעת סכסוכים בתוך המשפחה, סכסוכים שהם ייחודיים למשפחות בהם קיים פוטנציאל ירושה של נחלה. בהגדרת הנחלה ותפקידה יש מסר ערכי, אך מסר זה יוצר גם קונפליקט שחשוב להבינו ומפאת חשיבותו להלן ההגדרה:

"חלקת אדמה חקלאית בגודל שנקבע ע"י שר החקלאות בהתייעצות עם מינהל התכנון, הנמצאת בבעלות המדינה, קרן קימת לישראל או רשות הפיתוח, והוחכרה-לתקופה ארוכה -למתיישב, לצורך פרנסתו מהמשק החקלאי שפותח או שיפותח בחלקה זו"[1].

ניתן אם כן להבין כי נוסח ההגדרה יוצר למעשה את הקונפליקט. כוונתם של מתכנני המרחב הכפרי, בתפיסת העולם הייתה שהנחלה תשמש כיחידת פרנסה כלכלית למשפחה , ללא יכולת לפיצול, קרי לשמור על גודלה.  לנגד מתכנני הכפר המודרני עמדו קרקעות פרטיות בעיקר במגזר הערבי שחולקו במהלך השנים ליורשים, דבר שהביא לפיצולים רבים במהלך הדורות כך שיש היום האוחזים בדונם קרקע חקלאית כירושה שכמובן אינו מהווה יחידה חקלאית כלכלית. יש שיאמרו כי גם יחידה של 30-40 דונם אינה כבר יחידה כלכלית בעולם המודרני, אך לא בכך עסקינן, אלא רק כדברי רקע.

בשונה מסוגי חכירה אחרים, זכויות החכירה בנחלה ניתנות לרישום ע"ש אדם בודד או ע"ש שני בני זוג.  משמעות הדבר כי לא ניתן לרשום נחלה על יותר משני בני זוג, (ולא אחים) וזאת בשונה ממגרש מגורים, בית בעיר או משק עזר שבהם ניתן לרשום בעלי זכויות ללא מגבלה.   אם נוסיף את העובדה כי ערכם של נחלות בשוק החופשי הרקיע שחקים בכלל ובמרכז הארץ בפרט נבין למה יש משפחות שבהן המתח על "חלוקת העושר" מביא לעיתים לאלימות מילולית בתוך המשפחה ואף לעיתים מידרדר לאלימות פיזית.

פסקי דין רבים ניתנו במהלך השנים סביב נושא ההורשה וכל אחד מביא איתו סיפור ייחודי של משפחה נורמטיבית שבלי שהתכוונה הגיעה לבסוף לפתחו של בית המשפט, בדרך כלל בהליך שנפתח בבית הדין לענייני משפחה ולעיתים נגמר אחרי שנים רבות בבית המשפט העליון, לעיתים אף לאחר מותם של המורישים. לא תמיד זוכרים למה התחיל הסכסוך, אך בעלי מקצוע רבים מתפרנסים מסכסוכים אלה בכבוד. כך קורה שדווקא לעת זקנתם של ההורים, במקום ליהנות מפרי עמלם, מילדיהם ונכדיהם, הם מוצאים את עצמם בסאגה משפטית עצובה, מתוחה שאינה תורמת לבריאותם כאשר הם תוקפים או מותקפים בהליכים משפטיים. הסכסוך מדרדר את יחסי המשפחה ומביא ליחסים עגומים, עד פירוק המשפחה, שביטויו היעדר קשר בין הורים לילדים או בין הילדים, בינם לבין עצמם, ובמצבים קשים אף מונעים מנכדים לראות את הסבים/סבתות ועוד.

החלטת מועצת מקרקעי ישראל 979 ואשר עודכנה בהחלטות חדשות ( 1155, 1399, 1464 ) עשויה לסייע במידה מסוימת "לחלוקת העושר" במשפחה אך לא תביא לפתרון מוחלט. 

משפחה מלוכדת יכולה למצוא את עצמה במהרה במדרון חלקלק שהופך אותה ל"משפחה מסוכסכת" ולא תמיד הסיבה האמיתית היא "חלוקת העושר". כאשר בודקים לעומק מתברר שלעיתים קרובות הפגיעה רגשית לא פחות מכלכלית.  

אומנם, ההחלטה להיעלב ולהיפגע היא תמיד של הנעלב, אך לפני שממהרים לעשות זאת כדאי לשים לב למס' עצות חשובות:

א.     הורשה למי?-הורים לא חייבים להעביר זכויותיהם בירושה לצאצאיהם. זה אומנם הליך טבעי ומקובל של הורשה, אך המורישים יכולים גם לתרום את ירושתם או חלקה לבית חולים או קרן צדקה כדוגמא וקבלת הירושה אינה דבר מובן מאליו.

ב.      חלוקה שווה?-חלוקת העושר אינה חייבת  להיות בחלוקה שווה והורים יכולים להחליט שאחד מיורשיהם זכאי לפחות מחלקו השווה בירושה כי מצבו הכלכלי איתן, או ליותר מחלקו בירושה כי מצבו הכלכלי מחייב תמיכה גדולה יותר. יכולים להיות שיקולים נוספים כמו שאחד הילדים זכה בעבר לחלק מהעושר בצורת זכות בבית בהרחבה, או בסיוע ברכישת בית וכו'.

ג.       מי דואג למורישים? בראש וראשונה יש להבטיח את טובת המורישים, קרי ההורים ויש להבטיח טובתם וביטחונם הכלכלי בעיקר במצב שחלוקת העושר נעשית עוד בחייהם, לעת זקנתם. ביטחון כלכלי זה צריך לקחת בחשבון טיפול מוסדי, סיוע רפואי, דיור וכל הסדר שיבטיח כי לא יהיו תלויים בחסדיהם של אחרים לעת צרה.

ד.      שיח על כוונות המורישים- עדיף ששיח כזה יעשה עם היורשים הישירים ללא בני זוגם, הוריהם ו"כל הסלט הזה". יש להימנע מלהותיר את היורשים מופתעים/ מאוכזבים/ כועסים על מה שנקבע בצוואה. שיח פתוח, על כוונת המורישים, מחשבותיהם ורצונם יכול לחזק את הקשר המשפחתי אם הוא נעשה בכבוד ומונע ציפיות מיותרות. שיח שכזה עלול לעורר מחלוקות, אך מחלוקת זו ניתן ליישבה. זה עדיף בדרך כלל על "אחרי המבול", קרי שיריבו היורשים לאחר לכתם של המורישים.

ה.      ההחלטה- משהחליטו המורישים, אנא הרפו מהם ואל תפעילו לחצים שישנו את צוואתם. זה לא יוסיף בריאות לא למורישים ובטח לא ליורשים, שעסוקים באלו אמצעי שכנוע הם צריכים לנקוט על מנת שההחלטה תיוותר על כנה או תשתנה והכל כמובן בהתאם לאינטרסים.

ו.        המשפחה המורחבת- זה טוב לארוחה של ערב פסח ולראש השנה, אך בד"כ זה רע ככל שזה נוגע לשיח האינטימי בתוך המשפחה. שיח זה צריך לכלול רק את המורישים וצאצאיהם ולא את בני זוגם שפעמים רבות "באים" עם הוריהם, או עם השפעתם!.

ז.       השוואה זה דבר רע- אל תשוו מה נתנו ההורים של בן הזוג ומה חילקו השכנים לצאצאיהם.  מה הביא החתן? או הכלה?, זה רק מסבך את מה שגם כך מסובך דיו.

ח.      מי ישלם את המיסים?-כאשר ההורים מחליטים כי יעבירו ללא תמורה את זכויותיהם בנחלה לאחד מיורשיהם, זכרו כי ערך הנחלה תמיד נקי ממיסים. (מס שבח ודמי הסכמה שיוחלפו בדמי רכישה במרבית המקרים).  משמעות הדבר כי הנכס שווה נטו כ-40% פחות מערך השוק. מדובר במסים נדחים ולא בפטור ממס!. אפשר ורצוי לבצע בדיקה מקצועית, אך חשוב קודם להבין ולהכיר בעיקרון!

ט.     צוואה כן או לא?- ערכה של הצוואה שווה ליום כתיבתה ועד היום שבו היא מוחלפת בצוואה אחרת של המורישים.   למעשה המצווה יכול לשנות כל יום את צוואתו ויש לזכור זאת!.  ככל שיש הסכמה בתוך המשפחה על חלוקת העושר, בד"כ אין המורישים משנים החלטתם, אך יש שהמציאות מציגה לנו ספורים העולים על כל דמיון. כך לדוגמא, כשאחד המורישים הולך לעולמו והנותר בחיים מגלה שאפשר לקיים זוגיות חדשה, גם לאחר מותו של בן זוגו וטוב שכך. כניסה של בן זוג לחייו של מוריש, אם אינה מוסדרת בהסכמים (חוק יחסי ממון בין בני זוג),עלולה להביא לשיבוש נוסף, וכמו שנאמר המצווה יכול לשנות צוואתו כל יום!.

י.        המורישים- אל תתעמרו ביורשים וחשוב שתהיו בהירים בכוונתכם. מסרים כפולים והבטחות שווא לא בהכרח ישרתו את השלווה במשפחה וכשייחלו הגלים להתרומם, יתיזו המים גם עליכם. אתם יכולים להחליט שלא להחליט, כי ההחלטה קשה לכם, או כי יש עוד זמן. אך זכרו כי עוד לא המציאו את הגלולה שתשאיר אותנו צעירים לנצח. אם לא החלטתם, לאחר מאה ועשרים שנותיכם ייכנס סעיף 114 לחוק הירושה ויעשה את עבודתו נאמנה. יש לזכור כי הורים בדרך כלל שמחים כשהם מותירים לאחר לכתם משפחה מלוכדת שממשיכה להיפגש בערבי חגים.  התנהגות ההורים ומעשיים עשויה או עלולה להשפיע על אופיו של תלכיד זה.

יא.   למה לכתוב הסכמים- הסכמים נשלפים מהבוידם בדיוק כאשר יש קצר בתקשורת לגבי מה שהוסכם או מה שהובן. כך חשוב לעשות הסכם בין היורש הנכנס לנעליו של המוריש בנחלה, לגבי כל התחייבויותיו, כולל הדאגה למורישים עד סוף חייהם ו/או כל התחייבות אחרת שלקח המוריש או היורש.

יב.    בניית בית שני בנחלה- אל תתחילו לבנות את הבית השני בנחלה לפני שהסכמתם מי יגור בו ובאיזה תנאים. אם אתם, בעלי הזכויות בנחלה בונים את הבית בכספכם, חתמו עם בנכם על הסכם בדבר כוונתכם.   אם הבן/בת בונה את הבית אז בוודאי שיש לחתום על הסכם דומה שיבטיח את זכויותיו.

יג.     פיצול זכויות על פי החלטה 979 – הפיצול כרוך בתכנון בתשלום ולא בהכרח הכוונה של ההורים שאחד מילדם יגור לידם תהיה ישימה בשל מצבים שונים ויש לקחת זאת בחשבון

יד.    התייעצות- רשימה זו אסור שתבוא במקום ייעוץ מקצועי ובוודאי שיש לבחון כל מקרה לגופו, אך כאשר מתייעצים יש חשיבות גם עם מי עושים זאת.   כשם שלא כל רופא הוא מומחה לבעיות אף אוזן גרון, כך גם לא כל עו"ד הוא מומחה לסוגיות בהעברה בין דורית.

לסיום, רשימה זו אינה מתיימרת לכלול את מכלול העצות הנדרשות אך בוודאי את מרביתן, וייתכן שיש עצות שיש קוראים שיאהבו פחות אך בכך רק מתחילה האחריות שלכם המורישים והיורשים בנחלה. משפחה מורחבת יכולה להיות דבר נפלא, אך מעשים והחלטות עלולים לדרדר את מרכיביה עד לכאב, ולהביא לסכסוך מתמשך. עדיף לקבל החלטות מושכלות המבוססות על מידע, התייעצות והבנת ההשלכות של כל החלטה וכמו שנאמר, סוף מעשה במחשבה תחילה.

---

[1] החלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 9 מיום 5.7.66