למלפפון אין עוד לאן להתכופף- רמת התמיכה בחקלאות ישראל ירדה בעשרים השנים האחרונות

תשמעו דבר הזוי: חקלאים משמידים עשרות טונות של מלפפונים, גורמים לעליית מחירים ובסוף מקיימים הפגנה בה מחלקים מלפפונים בחינם.

לא, זה לא קרה בחלם אלא כאן. זו דרכם של החקלאים למחות נגד מדיניות הממשלה לאפשר יבוא לא מבוקר של ירקות ללא מכס ולהצביע על פערי התיווך שגורמים למחירים הגבוהים.

על פניו יגיד האזרח ההדיוט לעצמו, 'מה אכפת לי, העיקר שנקנה ירקות בזול', אלא שלצערנו הציבור לא מבין שהפגיעה בחקלאות היא פגיעה ישירה בכולנו.

רק בישראל חקלאים עובדים בחינם/ לחינם וההפסד לחברה ולמשק הישראלי מתקיים במובנים שונים ומגוונים.

על פי דו"ח ה-OECD  לשנת 2015 רמת התמיכות לחקלאות בישראל בשנים האחרונות ירדה והיא נובעת בין היתר מרפורמות במדיניות המקומית והגנות מכסיות נמוכות כתוצאה מהסכמי סחר בין מדינות.

בעוד הממוצע של התמיכות באיחוד הארופי עמד ב- 2015 על 0.8%, הרי שישראל ניצבת במקום השלישי מלמטה עם 0.3%. התמיכות הישירות של הממשלות השונות מסייעות לחקלאים באירופה לא רק לשמור על יציבות, אלא להיות תחרותיים ולתרום משמעותית לשוק העבודה.

אכן, החקלאות היא תחום עיסוק עם סיכונים גבוהים ועם תנודות גבוהות.

חקלאי היה מעדיף רווחית מתונה ארוכת טווח, מאשר אי וודאות שקיימת זה שנים בישראל.

אי הוודאות בחקלאות תלויה בגורמים שונים ובהם פגעי מזג אויר, עודפי יצור, קריסת שערי מטבע, מחלות ועוד.

כבר עתה ידוע כי לא בכל ענף התמיכה הישירה היא הפתרון היחיד או הבלעדי.

החקלאות בישראל לא זקוקה לנדבה. דו"ח ה- OECD מציין את היתרונות הטכנולוגים הייחודים בחקלאות הישראלית שבאים לידי ביטוי בתחומי ההשקיה, משק החלב ועוד ושהופכים אותו למודל למדינות רבות ובעיקר מדינות צחיחות. החקלאים עובדים קשה ונחשבים לחקלאים מובילים בעולם אבל כדי שהחקלאות בישראל תשרוד בעתיד, אנו זקוקים לתכנית ארוכת טווח שתהיה מותאמת לכל ענף וענף, תכנית שתייצר מנגנון שבו חקלאי יוכל לגדל בביטחון את התוצרת האיכותית, אך בבד תבטיח שהוא יהנה מהבטחת מחיר,  זאת באמצעות ביטוח או כל דרך אחרת שבה הוא יוכל להתפרנס בכבוד מעמל כפיו.

אין זה סוד שהתוצרת החקלאית סובלת מפערי תיווך, מעלויות מים גבוהות ומהוצאות המחוייבות על פי דרישה של רגולטורים שונים.

התמודדות אמיתית ורצינית מחייבת מתן מענה לפערי התווך באמצעות עידוד התארגנויות קואופרטיבית לשיווק תוצרת במיסוי, בחקיקה והגברת האכיפה על מי שמנהל בצורה צינית וחזירית את פערי התיווך, הורדת מחיר המים וסיוע משמעותי הן במחקר והן בכיסוי ביטוח.       
כל פעולה שתחזק את החקלאות והחקלאי, תחזק גם את השרות והמחיר לאזרח בישראל שכן כיום אנו עדים לתוצאה שבה מצבו של החקלאי רע למרות איכות התוצרת וזמינותה, אך גם האזרח מפסיד בשל מחירים גבוהים ש"קוצרים" המתווכים ורשתות השיווק בדרך.

מנגד ניצב החקלאי חסר אונים ונאנק מנטל הרולטורים מצד אחד ורמיסת המשווקים ורשתות השיווק מצד שני

ביטחון מזון והבטחתו מחייב התייחסות רצינית למזון הטרי והבריא שחקלאי ישראל  מייצרים ולפני ההתיחסות לכל ענף יש לפעול קודם לצימצום של הסוגיות הרוחבית ובהן מחיר המים, פערי התיווך, והמיסוי היחודי שמוטל על החקלאים.

המגזר החקלאי בישראל מהווה 1.4% מהתמ"ג ו- 1.2% משוק העבודה, הפירות והירקות על פי הדו"ח הם מוצרי היצוא העיקריים בעוד דגנים, זרעים להפקת שמן, בשר בקר וסוכר הם מוצרי החקלאות והמזון המיובאים.