המרחב הכפרי נמצא בעיצומו של שינוי, שתחילתו במשבר כלכלי של מרבית ההתיישבות בשנות ה- 70-80, דבר שהביא בסופו של תהליך לצמצום במספר החקלאים אך לא בהיקף החקלאות. (תהליך דומה התרחש גם בעולם המערבי). שינוי זה הביא להתפתחות כיוונים חדשים שהשפיעו על אורח החיים בכפר ובקיבוץ. הדבר בא לידי ביטוי בצורך למצוא פרנסות חלופיות לפרנסות החקלאיות המסורתיות. חלק מהמתיישבים מצאו פרנסתם מחוץ לישוב וחלק נוסף משלב את העבודה החקלאית עם עיסוק נוסף בכפר. בקיבוצים רבים השינוי הארגוני הביא לתפקידים חדשים כמו יו"ר חיצוני, מנהל קהילה והשינוי הארגוני חייב את הפרט לחפש בעצמו מקור פרנסה ובמקרים רבים מחוץ לקיבוץ. הליכים מורכבים אלו היוו אתגר לא פשוט למתיישבים הוותיקים שנאלצו להתמודד עם שינוי שלו השלכות רבות על חייו.
וועדה שעסקה בנושא משבר ההתיישבות, הציעה בסוף שנות ה-80 לפעול להרחבת הישובים בתושבים שיגורו בכפר, אך עיסוקם לא יהיה חקלאי. המטרה בהחלטה זו הייתה לאפשר קיומה של תשתית מוניציפאלית בכל ישוב מחד [שירותים כמו גן, מרפאה, מכולת וכו'] ומנגד שהעומס הכלכלי על התושבים הוותיקים יקטן עם הגדלת האוכלוסייה וחלוקת הנטל בין תושבים רבים יותר. הגדלת הקהילה אפשרה קיומם של שירותים רבים בתוך הישובים המדוללים שעקב משבר ההתיישבות לא היו אטרקטיביים לבנים. מנהיגי ישובים רבים שהכינו שיעורי בית השתדלו לקחת את מירב הסוגיות הקשורות בצרופם של תושבים לפני קליטתם.
בין היתר עמד לנגד מנהיגי הישוב, הצורך לשילוב התושבים בתהליך קבלת ההחלטות, שמירה על נכסי החקלאים, שמירה על היכולת להיות חקלאי, שמירה על איכות חיים, שיקום ושיפור תשתיות והשוואה עם ההרחבה, פיתוח תשתיות והתאמתם לצורכי העתיד. הרחבת הישוב במקרים רבים היוותה מנוף להשוואת תשתיות והתאמת הישוב הוותיק לשנות האלפיים. הכנסתם של עשרות משפחות ומאות תושבים דרשה היערכות שונה של הישוב לקליטתם והיערכות למתן שירותים הולמים לכל התושבים [וותיקים כחדשים]. על מבנה הישות המוניציפאלית המתאימה לניהול הקהילה המשותפת יש ויכוח בין תפיסות שונות וניתן רק בנושא זה לפרסם ספר שלם. יש לעורר חשיבה על המבנה הרצוי לקהילה תוך התייחסות למגבלות החוק. גם בנושא זה עשויים להיות התפתחויות ושינויים.
לעתים, לצערנו אנו עדים שהרחבת ישוב פלוני נעשתה ללא מחשבה תחילה ומתוך רצון צר כלכלי, או נכסי. ההחלטה העקרונית של הרחבת הישוב מגלמת בתוכה משמעויות רחבות ביותר. מבנה הישוב משתנה ויש צורך עתה יותר מאי פעם להפריד בין האגודה המסורתית ותפקידיה לבין הישות המוניציפאלית החדשה. אומנם, באופן פורמאלי בישוב שאין בו עדיין ועד מקומי נפרד, משמשת הנהלת האגודה גם כוועד מקומי, אך קליטת מתיישבים דורשת שינוי מהותי בתפקודו של הכפר והקיבוץ. ניהול הנושאים המוניציפאליים חייב להיעשות בשיתוף כלל התושבים.
יש לאפשר מעורבות של כלל האזרחים בקהילה בועדות השונות שעוסקות בארגון הקהילה. מעורבות זו יש לה חובות [תשלום מסים למשל] וזכויות [יכולת להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות למשל]. החוק מחייב זאת ואנו לא עושים טובה בכך שאנו מאפשרים למתיישבים שזה עתה הצטרפו להיות מעורבים ומן הראוי שמלכתחילה המסר יהיה של שותפות אמיתית.
למועצה האזורית תפקיד חשוב בכל ההליכים הדמוגראפיים המתרחשים, שכן קליטה לא מוצלחת היא מקור לביות בתחומים שונים ועדיף שהמועצה האזורית תלווה את התהליכים בגורמי מקצוע על מנת להביא לקליטה מוצלחת.
הישוב חייב ליזום התאמת תוכנית מתאר עדכנית שתתאים את צרכיו לשנים הבאות. תוכנית זו תבטא את שאיפות הישוב בתעסוקה, תרבות הפנאי ואיכות החיים. תוכנית זו תלווה בתשריט ותקנון שיקבעו לשנים הבאות את כיווני ההתפתחות של הישוב.
הנתינה והתרומה לקהילה היא מטרה חשובה. מעורבות קהילתית יוצרת תחושת שייכות וגאוות יחידה ולכן יש לעודד מעורבות זו באמצעות הקמת וועדות ושיתוף חברי הקהילה וותיקים כחדשים בכל התחומים ובהם חינוך, תרבות, איכות הסביבה ועוד. אין רלוונטיות לוותק של החברים בקהילה, אלא ליכולתם ורצונם לתרום מזמנם לטובת הכלל.
לסיום, בידינו להוביל את השינויים, או להיות מובלים אליהם. בידינו להביא את הכפר ו למקום עם איכות חיים למען בנינו והורינו. להרוס קהילה זה קל ופשוט, אך המחיר שכולנו משלמים בקהילה שכזו דורש מחשבה תחילה. לבנות קהילה זה תהליך ארוך ומורכב הדורש סובלנות, הקשבה והבנה של צורכי האחר אך לאורך זמן הוא משתלם. בואו נבנה קהילה!.
