סה"כ צפיות בדף

יום רביעי, 26 בספטמבר 2012

החינוך היא ההשקעה הכי משתלמת

לאחרונה התפרסם דו"ח החינוך השנתי של ארגון ה-oecd, דו"ח  המראה כי קצב גידול ההוצאה הלאומית לחינוך לתלמיד בישראל היה בין הנמוכים במדינות המפותחות בעשור האחרון.  מנתוני הדו"ח מתברר כי בתקופת המשבר הכלכלי באירופה, שיעור האבטלה של חסרי השכלה גבוהה, היה גבוה יותר וכך גם פער ההכנסה. כך מתברר כי יותר ממחצית הצמיחה בתמ"ג במדינות החברות ב-oecd קשורה ישירות לעליה ברמת ההכנסה בקרב בעלי השכלה גבוהה.   למרות המשבר הכלכלי באירופה, הדו"ח מציין כי מאז 2009 קיימת עליה של למעלה מ-15% בהשקעה הציבורית פר תלמיד במדינות החברות בארגון.  כך מתברר כי ההוצאה הציבורית לתלמיד בשנה  בישראל עומדת על כ-6,400 דולר בעוד ממוצע מדינות החברות בארגון עומד על  כ-9,250 דולר.  נתון מעניין מתייחס לאחוז השתתפות ההורים מתוך ההוצאה הציבורית ומראה שגם כאן המצב עגום והשתתפות ההורים גדולה באחוזים רבים לעומת ממוצע המדינות החברות בארגון. נתון נוסף שצריך להטריד מאוד הוא מספר הממוצע של ילדים בכתה בביה"ס היסודי.  בעוד על פי ממוצע החברות בארגון מספר הילדים בכתה עומד על 21.5, הרי שבישראל הוא עומד על 27.6.
נתונים אלו בהחלט מטרידים ומראים כי הממשל בישראל לא הפנים את חשיבות ההשקעה בחינוך החל מהגיל הרך ועד לתואר אקדמי.   הדו"ח גם מציין כי בישראל קיים הפער הגדול ביותר בין בתי ספר במבחני פיזה, מבחנים בין לאומיים, הבוחנים את רמת התלמידים בהשוואה למדינות אחרות.  משמעות הדבר כי שיוון הזדמנויות לא רק שאינו קיים בישראל,  אלא שעלול הדור הבא של תלמידים באזורים מוחלשים להיוותר בשוליים בשל אי השקעה ראויה בחינוך.   אין זה סוד כי ברשויות מקומיות ובהם מועצות אזוריות שמשקיעות משאבים מתקציבן, מעבר לתקציב המועבר ממשרד החינוך רואים תוצאות של הישגים בבחינות הבגרות שלעת עתה הן מפתח הכניסה ללימודים אקדמאיים.  מועצה אזורית מבוססת שיש לה אזורי מסחר ותעסוקה יכולה להרשות לעצמה להשקיע משאבים רבים בתחומי החינוך ובכך היא מאפשרת כיתות קטנות יותר, סייעות בכתות, ליווי אישי של תלמידים עם צרכים מיוחדים ועוד.   תוצאות ההישגים בבחינות הבגרות קשורה ישירות להשקעה של הורים במקומות מבוססים מעבר למה שמעניק ביה"ס או להשקעה של הרשות המקומית כתוספת לתקציב שמועבר על ידי משרד החינוך.
הדו"ח השנתי האחרון של ה-OECD  מטריד ביותר, ומשמעות הדבר שגם בתחום החינוך שבו ההשקעה לטווח ארוך היא המשתלמת ביותר, גם בתחום זה ישראל בפיגור ניכר לעומת חברותיה במערב.  נתונים אלה צריכים להדאיג כל  אזרח, שכן מחסור בהשקעה לא רק שיביא לקיפאון, אלא יביא להידרדרות.    מדובר בביטחון הלאומי של ישראל ולא פחות מכך.     מצב זה של השקעה נמוכה יוצר יתרון ברשויות עשירות או באוכלוסיות מבוססות המשקיעות בחינוך האפור.  
ההשקעה בחינוך היא ההשקעה עם התשואה הגבוהה ביותר לכלכלה, לחברה ולפרט וראוי שהמדינה תשקיע בתחום זה  יותר, הן בתחום התשתיות, הן בתחום שכר המורים כדי שיבואו ויישארו הטובים ביותר והן בתחום מיידי של מספר הילדים בכתה, דבר שיאפשר גישה אישית לצרכיו ולעולמו של כל תלמיד.

יום שלישי, 25 בספטמבר 2012

מצוקת האזרח למול הפרטת השירותים החברתיים



הדברים באים לידי ביטוי בצמצום תקציבי פיתוח, הקפאה או קיצוץ של תקציבים המיועדים לשירותים אלמנטריים כמו חינוך, רווחה ועוד תוך יצירת סדרי עדיפויות מעוותים המבוססים על הצורך בשמירת הקואליציה.

רק אם נתייחס לממשלה המכהנת שבה יש 29 שרים ו-8 סגני שרים ועליהם נוסיף את בעלי התפקידים בלשכות, העוזרים, הנהגים, המזכירות, המשרדים וכל מה שנלווה אליהם נגלה אוזלת יד, זלזול בכספי ציבור וניצול ציני של הדמוקרטיה.

לסבר את עיני הקורא, הרי שבשוויץ הממשלה מונה 7 שרים וענייני המדינה שם מתנהלים בצורה מעוררת השראה.

לא זאת אף זאת, השלטון המרכזי מקדם בשנים האחרונות הפרטה של שירותים, שהם בליבת אחריותו לטיפול במצוקת הפרט, כמו הטיפול בקשיש, טיפול בילדים בסיכון.  הפרטה זו, משמעותה שיזמים פרטיים באמצעות תאגידים שונים נכנסים בנעליהם של פקידי הממשלה ומבצעים עבור משרדי הממשלה שזה תפקידם, את הטיפול בקשיש, בילדים בסיכון ותחומים אחרים תמורת הכנסה ראויה ליזמים.

הממשלה מפריטה, כי היא רוצה שירותים יעילים וזולים ואכן פעמים שירותים אלו הם יותר זולים, אך לא בהכרח יעילים. משמעות הדבר שאיכות השירות ורמתו פוגעים בצרכני השירות, שכאמור נזקקים להם במיוחד.

אף אחד מאתנו לא היה רוצה שהוריו, במידה ויזדקקו לשירות המיועד להם יקבלו דווקא בזקנתם שירות באיכות נמוכה, זאת למרות שהם שילמו שנים רבות את חובותיהם למדינה באמצעות תשלומי מיסים ותשלומי ביטוח לאומי.

כך הדבר בעניין ילדים במצוקה, ילדים בסיכון, נשים מוכות ואוכלוסיות נוספות אחרות שאיתרע  מזלם.  שירותי ליבה אלו של טיפול באוכלוסיות במצוקה, צריכים גם לקבל תקציבים ראויים וגם אסור היה להפריטם לגורמים פרטיים, בדיוק כמו שבג"ץ אסר על המדינה להפריט את שירות בתי הסוהר באמצעות הקמת בית סוהר פרטי.

יש אמרה שאומרת, ש"מה שלא רואים לא כואב", שכן אוכלוסייה במצוקה לא נמצאת במרכז השיח הציבורי היומיומי ובוודאי שאינה מקבלת הגנה תקשורתית ראויה, הגנה שתבטיח כי המופקדים על השירותים הללו לא יעזו לפגוע עוד יותר במצוקתם של אלו שכבר ממליא קיימת.   

יש להבטיח בחקיקה כי שירותים מסוימים לעולם לא יופרטו וכן להבטיח כי לאוכלוסיות חלשות ובהם ילדים במצוקה, נשים מוכות, אזרחים וותיקים , משפחות חד הוריות, ילדים עם צרכים מיוחדים יקבלו את המיטב, כדי להעניק להם שוויון הזדמנויות בחברה.

במדינות רבות באירופה, כמפריטים שירותים, זה לא כדי להפכם לזולים, אלא כדי להעניק שירותים יעילים ואיכותיים ועל כך יש פיקוח ובקרה.

מדיניות בה הממשלה מבקשת להפריט את עצמה לדעת חייבת להיפסק, שכן זו משימה חברתית חשובה של החברה האזרחית. ערבות הדדית ומעורבות היא לא מכבסת מילים, אלא בסיס לחוסנה של חברה הדואגת גם לחלשים שבה.