לאחרונה התפרסם דו"ח החינוך השנתי של ארגון ה-oecd, דו"ח המראה כי קצב גידול ההוצאה הלאומית לחינוך לתלמיד בישראל היה בין הנמוכים במדינות המפותחות בעשור האחרון. מנתוני הדו"ח מתברר כי בתקופת המשבר הכלכלי באירופה, שיעור האבטלה של חסרי השכלה גבוהה, היה גבוה יותר וכך גם פער ההכנסה. כך מתברר כי יותר ממחצית הצמיחה בתמ"ג במדינות החברות ב-oecd קשורה ישירות לעליה ברמת ההכנסה בקרב בעלי השכלה גבוהה. למרות המשבר הכלכלי באירופה, הדו"ח מציין כי מאז 2009 קיימת עליה של למעלה מ-15% בהשקעה הציבורית פר תלמיד במדינות החברות בארגון. כך מתברר כי ההוצאה הציבורית לתלמיד בשנה בישראל עומדת על כ-6,400 דולר בעוד ממוצע מדינות החברות בארגון עומד על כ-9,250 דולר. נתון מעניין מתייחס לאחוז השתתפות ההורים מתוך ההוצאה הציבורית ומראה שגם כאן המצב עגום והשתתפות ההורים גדולה באחוזים רבים לעומת ממוצע המדינות החברות בארגון. נתון נוסף שצריך להטריד מאוד הוא מספר הממוצע של ילדים בכתה בביה"ס היסודי. בעוד על פי ממוצע החברות בארגון מספר הילדים בכתה עומד על 21.5, הרי שבישראל הוא עומד על 27.6.
נתונים אלו בהחלט מטרידים ומראים כי הממשל בישראל לא הפנים את חשיבות ההשקעה בחינוך החל מהגיל הרך ועד לתואר אקדמי. הדו"ח גם מציין כי בישראל קיים הפער הגדול ביותר בין בתי ספר במבחני פיזה, מבחנים בין לאומיים, הבוחנים את רמת התלמידים בהשוואה למדינות אחרות. משמעות הדבר כי שיוון הזדמנויות לא רק שאינו קיים בישראל, אלא שעלול הדור הבא של תלמידים באזורים מוחלשים להיוותר בשוליים בשל אי השקעה ראויה בחינוך. אין זה סוד כי ברשויות מקומיות ובהם מועצות אזוריות שמשקיעות משאבים מתקציבן, מעבר לתקציב המועבר ממשרד החינוך רואים תוצאות של הישגים בבחינות הבגרות שלעת עתה הן מפתח הכניסה ללימודים אקדמאיים. מועצה אזורית מבוססת שיש לה אזורי מסחר ותעסוקה יכולה להרשות לעצמה להשקיע משאבים רבים בתחומי החינוך ובכך היא מאפשרת כיתות קטנות יותר, סייעות בכתות, ליווי אישי של תלמידים עם צרכים מיוחדים ועוד. תוצאות ההישגים בבחינות הבגרות קשורה ישירות להשקעה של הורים במקומות מבוססים מעבר למה שמעניק ביה"ס או להשקעה של הרשות המקומית כתוספת לתקציב שמועבר על ידי משרד החינוך.
הדו"ח השנתי האחרון של ה-OECD מטריד ביותר, ומשמעות הדבר שגם בתחום החינוך שבו ההשקעה לטווח ארוך היא המשתלמת ביותר, גם בתחום זה ישראל בפיגור ניכר לעומת חברותיה במערב. נתונים אלה צריכים להדאיג כל אזרח, שכן מחסור בהשקעה לא רק שיביא לקיפאון, אלא יביא להידרדרות. מדובר בביטחון הלאומי של ישראל ולא פחות מכך. מצב זה של השקעה נמוכה יוצר יתרון ברשויות עשירות או באוכלוסיות מבוססות המשקיעות בחינוך האפור.
ההשקעה בחינוך היא ההשקעה עם התשואה הגבוהה ביותר לכלכלה, לחברה ולפרט וראוי שהמדינה תשקיע בתחום זה יותר, הן בתחום התשתיות, הן בתחום שכר המורים כדי שיבואו ויישארו הטובים ביותר והן בתחום מיידי של מספר הילדים בכתה, דבר שיאפשר גישה אישית לצרכיו ולעולמו של כל תלמיד.
