בשנים האחרונות אנו עדים להתנערות הולכת וגוברת של השלטון המרכזי ממשימות שהם ליבת אחריותו על רווחתו ובריאותו של האזרח.
הדברים באים לידי ביטוי בצמצום תקציבי פיתוח, הקפאה או קיצוץ של תקציבים המיועדים לשירותים אלמנטריים כמו חינוך, רווחה ועוד תוך יצירת סדרי עדיפויות מעוותים המבוססים על הצורך בשמירת הקואליציה.
רק אם נתייחס לממשלה המכהנת שבה יש 29 שרים ו-8 סגני שרים ועליהם נוסיף את בעלי התפקידים בלשכות, העוזרים, הנהגים, המזכירות, המשרדים וכל מה שנלווה אליהם נגלה אוזלת יד, זלזול בכספי ציבור וניצול ציני של הדמוקרטיה.
לסבר את עיני הקורא, הרי שבשוויץ הממשלה מונה 7 שרים וענייני המדינה שם מתנהלים בצורה מעוררת השראה.
לא זאת אף זאת, השלטון המרכזי מקדם בשנים האחרונות הפרטה של שירותים, שהם בליבת אחריותו לטיפול במצוקת הפרט, כמו הטיפול בקשיש, טיפול בילדים בסיכון. הפרטה זו, משמעותה שיזמים פרטיים באמצעות תאגידים שונים נכנסים בנעליהם של פקידי הממשלה ומבצעים עבור משרדי הממשלה שזה תפקידם, את הטיפול בקשיש, בילדים בסיכון ותחומים אחרים תמורת הכנסה ראויה ליזמים.
הממשלה מפריטה, כי היא רוצה שירותים יעילים וזולים ואכן פעמים שירותים אלו הם יותר זולים, אך לא בהכרח יעילים. משמעות הדבר שאיכות השירות ורמתו פוגעים בצרכני השירות, שכאמור נזקקים להם במיוחד.
אף אחד מאתנו לא היה רוצה שהוריו, במידה ויזדקקו לשירות המיועד להם יקבלו דווקא בזקנתם שירות באיכות נמוכה, זאת למרות שהם שילמו שנים רבות את חובותיהם למדינה באמצעות תשלומי מיסים ותשלומי ביטוח לאומי.
כך הדבר בעניין ילדים במצוקה, ילדים בסיכון, נשים מוכות ואוכלוסיות נוספות אחרות שאיתרע מזלם. שירותי ליבה אלו של טיפול באוכלוסיות במצוקה, צריכים גם לקבל תקציבים ראויים וגם אסור היה להפריטם לגורמים פרטיים, בדיוק כמו שבג"ץ אסר על המדינה להפריט את שירות בתי הסוהר באמצעות הקמת בית סוהר פרטי.
יש אמרה שאומרת, ש"מה שלא רואים לא כואב", שכן אוכלוסייה במצוקה לא נמצאת במרכז השיח הציבורי היומיומי ובוודאי שאינה מקבלת הגנה תקשורתית ראויה, הגנה שתבטיח כי המופקדים על השירותים הללו לא יעזו לפגוע עוד יותר במצוקתם של אלו שכבר ממליא קיימת.
יש להבטיח בחקיקה כי שירותים מסוימים לעולם לא יופרטו וכן להבטיח כי לאוכלוסיות חלשות ובהם ילדים במצוקה, נשים מוכות, אזרחים וותיקים , משפחות חד הוריות, ילדים עם צרכים מיוחדים יקבלו את המיטב, כדי להעניק להם שוויון הזדמנויות בחברה.
במדינות רבות באירופה, כמפריטים שירותים, זה לא כדי להפכם לזולים, אלא כדי להעניק שירותים יעילים ואיכותיים ועל כך יש פיקוח ובקרה.
מדיניות בה הממשלה מבקשת להפריט את עצמה לדעת חייבת להיפסק, שכן זו משימה חברתית חשובה של החברה האזרחית. ערבות הדדית ומעורבות היא לא מכבסת מילים, אלא בסיס לחוסנה של חברה הדואגת גם לחלשים שבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה