מה בין קיבוץ מרחביה שבעמק לאגודה שיתופית מעוז אביב

ההבדל ההיסטורי, המובן מאליו לכל רשויות המדינה, בין הקצאת קרקעות המגורים במגזר החקלאי לבין הקצאתן למגזר העירוני הוא "סברה בעלמא", שלא הוכחה מעולם בית המשפט העליון יצטרך להכריע בקרוב האם הוא מכיר בזכויות חקלאי מרחביה בחלקת המגורים   עמדת מינהל מקרקעי ישראל, לפיה יש שני עולמות - קרקע עירונית וקרקע חקלאית - מהווה כשל לוגי טיפוסי; זהו הכשל הלוגי של הנחת המבוקש. במילים אחרות, מניחים כי ישנו הבדל "עוד טרם קום המדינה" בתנאי ההקצאה והניהול של 'קרקע עירונית' לעומת 'קרקע חקלאית', אף על פי שקרקע שהוקצתה בעבר כחקלאית שודרגה למעלת קרקע עירונית בישובים רבים שסופחו למגזר העירוני, בהתיישבות הכפרית-למחצה, במשקי עזר וכיוצא באלה. ההבדל בין המגזר העירוני לבין המגזר החקלאי מבוסס על לא-כלום; הבסיס הוא ואקום ראייתי. זו קונספציה; סברה בעלמא. אין כל ראיות מהותיות התומכות בתזה לפיה ישנם הבדלים בין התנאים הכספיים של הקצאת וניהול קרקע ותיקה (מהתקופה שלפני הקמת המינהל) במגזר העירוני לבין הקצאת וניהול קרקע ותיקה במגזר החקלאי. קונספציה של המינהל בימים אלה מתנהלת עתירה משפטית בהרכב מורחב של שבעה שופטים, בראשות נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש, בעניין התשלום הנדרש עבור היוון זכויות המגורים של מתיישבים במגזר הכפרי. רובם ככולם, חוכרים ותיקים היושבים על הקרקע עוד בטרם קמה המדינה, ובוודאי טרם הקמת מינהל מקרקעי ישראל. הרושם של מי שנכח בדיונים הוא כי המינהל דבק בעמדה על פיה יש לדחות את עתירת ההתיישבות להשוואת זכויות על בית המגורים בדומה לתנאי המגזר העירוני, זאת על יסוד טענת המינהל בדבר הבדלים "תהומיים" כביכול שקיימים בין הקצאת וניהול קרקע במגזר העירוני לבין המגזר החקלאי. עניינה של העתירה הוא האפליה הקשה בדרישת תשלומי דמי חכירה מהוונים עבור קבלת חוזה חכירה על בית החבר. בעוד שבמגזר העירוני נדרשו החוכרים לשלם 3.75% (בתוספת מע"מ) בלבד מערך הקרקע, נדרשים חברי קיבוץ ומושב לשלם 33% (בתוספת מע"מ) מערך הקרקע עבור אותה זכות ממש. דומה, כי השתרשה במינהל קונספציה, בה הוא מזדרז להיאחז בפסיקת בית המשפט העליון הנוגעת לשינוי ייעוד הקרקע - בג"ץ הקרקעות (בג"ץ 244/00) ולהחילה גם במקום בו מדובר בסוגיה אלמנטרית ומוסכמת של הזכות לבית מגורים. הזכות על בית אינה כרוכה בשינוי ייעוד ואינה כרוכה בגריעה כלשהי, חלילה, של רכוש ציבור. ענינה הוא זכות חבר אגודה למכור בית לאדם שיצטרף אף הוא לאגודה. המינהל משליך מהסוגיה של הקצאת התמורות בשינוי יעוד קרקע חקלאית (בג"ץ הקרקעות) על סוגיה נפרדת לגמרי, היינו: שאלת הזכויות של המושבים והקיבוצים בחלקת המגורים הקיימת מקדמת דנא. זכויות אלו מעוגנות בחוזי החכירה לדורות שברשות ישובים אלו. "דמי חכירה סימליים"?! הסוגיה מונחת, כאמור, לפתחו של הרכב בית המשפט העליון בפרשת קיבוץ מרחביה השנייה (בג"צ 2090/09). בפרשת זו נפרסה תשתית ראייתית המצביעה על כך כי בתחום המגורים לא היה כל הבדל של ממש בשיעורי דמי החכירה ששולמו על ידי אגודות שיתופיות ותיקות בעיר (כגון: מעונות עובדים) או בכפר. לאמיתו של דבר, ההבחנה המלאכותית בין חוכר דירה באגודה שיתופית אפקה, אגודה שיתופית צהלה או אגודה שיתופית מעוז אביב (היוון תמורת 3.75%) לבין החוכר בכפר, חסרת כל אחיזה בקרקע המציאות (תרתי משמע). במסגרת עתירת מרחביה השנייה הצביע בא כוח העותרים, עו"ד רוגין, כי התיאור האידילי והמושלם המופיע בפרשת הקשת הדמוקרטית המזרחית, על פיו "בקרקע עירונית על החוכר לשלם עם קבלת הקרקע דמי חכירה ראשוניים בשיעור 40%-80% מערכה ובנוסף עליו לשלם דמי חכירה שנתיים בשיעור 5% מהיתרה", מנותק לחלוטין מהמציאות. המציאות הריאלית הינה שמחירי הקרקע שהוקצתה לחוכרים הותיקים במגזר העירוני היו, במודע ובמכוון, במשך עשרות בשנים ועד ראשית שנות ה-80, מחירים בלתי ריאליים לחלוטין. למעשה, היו אלו מחירים סמליים. והרי, כידוע, מרבית הקצאות הקרקע החקלאית נעשתה בתקופה זו, ואף לפני הקמת מינהל מקרקעי ישראל (1961). המסקנה היא כי אין הבדל של ממש בתשלום הטיפוסי של החוכר הכפרי הוותיק אל מול החוכר העירוני הוותיק. עוד יוזכר, כי ישובים חקלאיים שהם חוכרים בתנאי נחלה, משלמים, באופן טיפוסי, כ-100 אלף שקל בשנה למינהל. הוותק הממוצע של ישוב חקלאי הוא, לכל הפחות, 60 שנה. פירושו של דבר, כי במשך השנים שילם כבר כל ישוב חקלאי מיליוני שקלים רבים - בערכי קרן צמודה וריבית סמלית - עבור השימוש בקרקע. האם לכך ייקרא "דמי חכירה סמליים"?! האם דינם של כספים אלו - בהנחה הרחוקה מלהיות מובנת מאליה שהקניין הוא אך ורק פונקציה של כסף - להימחק מספרי ההיסטוריה בבחינת ולא נודע כי בא אל קרבו? מדברים אצלנו גבוהה גבוהה על "ייעול" ו"הפחתת חיכוך" בין מינהל מקרקעי ישראל לחוכרים העירוניים; צעד ראשון, מתחייב הוא לפרוע את החוב ההיסטורי בכל הנוגע לבתי החברים בהתיישבות (פעולה של העברת זכות ע"ש החבר ללא שינוי ייעוד הקרקע) ולהשוות בין התנאים של כל החוכרים, מבלי להפלות בצורה כה זועקת לשמיים (פי תשעה!) וללא כל צורך בבדיקה איזה מגזר שילם יותר דמים או יותר דם.   בסופו של יום, אין אנו מבקשים יחס מיוחד; איננו מבקשים טפיחה על השכם והכרת תודה. דיינו בשוויון.   פורסם בגלובס נדל"ן פורסם ביום 3.5.09 בגלובס נדל"ן

 

הכפר והקהילה-הקליטה בהרחבות מצעירות את הקהילה

המרחב הכפרי נמצא בעיצומו של שינוי, שתחילתו במשבר ההתיישבות בשנות ה70-, דבר שהביא בסופו של תהליך לצמצום במספר העוסקים בחקלאות אך לא בהיקף החקלאות. (תהליך דומה התרחש גם בעולם המערבי). שינוי זה הביא להתפתחות כיוונים חדשים שהשפיעו על אורח החיים בכפר. הדבר בא לידי ביטוי בצורך למצוא פרנסות חלופיות לפרנסות החקלאיות המסורתיות. בשל מגמה זו, מינה משרד החקלאות ועדה בין משרדית [ועדת קדמון] שהכינה דו"ח שהמליץ בתנאים מסוימים לאפשר תעסוקות לא חקלאיות בחלקה א'. דו"ח זה אף אושר בממשלה ורשויות התכנון השונות פועלות ליישומו במקומות הנדרשים. חלק מהמתיישבים מצאו פרנסתם מחוץ לישוב וחלק נוסף משלב את העבודה החקלאית עם עיסוק נוסף.

דו"ח "ועדת שיש" שבא להתמודד עם משבר ההתיישבות, הציע בסוף שנות ה70- לפעול להרחבת הישובים בתושבים שיגורו בכפר, אך ימצאו את פרנסתם בעיסוקים לא חקלאים, או לא חקלאים ישירים. המטרה בהחלטה זו הייתה לאפשר קיומה של תשתית מוניציפאלית בכל ישוב מחד [שירותים כמו גן, מרפאה, מכולת וכו'] ומצד שני שהעומס הכלכלי על התושבים יקטן עם הגדלת האוכלוסייה וחלוקת הנטל בין תושבים רבים יותר [הרחבה +וותיקים].         "ועדת שיש" שהמליצה על הרחבת הישובים, ראתה לנגד עיניה את הצורך בהרחבת הבסיס החברתי-קהילתי בכל ישוב.   הרחבת הישובים מאפשרת קיומם של שירותים קהילתיים בתוך הישובים המדוללים שעקב משבר ההתיישבות לא היו אטרקטיבים לבנים. קליטת בנים שלא במשק ההורים, הייתה פתרון אידיאלי.

מנהיגי ישובים רבים הכינו שיעורי בית והשתדלו לקחת את מירב הסוגיות הקשורות בצרופם של תושבים לפני קליטתם. הישובים שקלטו תושבים הבינו כי חשוב להוביל החלטות בדבר אופיו של הישוב בעתיד.

בין היתר עמד לנגד מנהיגי הישוב, הצורך לשילוב התושבים בתהליך קבלת ההחלטות, שמירה על נכסי החקלאים, שמירה על היכולת להיות חקלאי, שמירה על איכות חיים, שיקום ושיפור תשתיות והשוואה עם ההרחבה, פיתוח תשתיות והתאמתם לצורכי העתיד. הרחבת הישוב במקרים רבים היוותה מנוף להשוואת תשתיות והתאמת הישוב הוותיק לשנות האלפיים. הזדמנות זו נוצרה בין היתר משילוב פיתוח תשתיות ההרחבה בפיתוח הכפר כולו.   הכנסתם של עשרות משפחות ומאות תושבים דרשה היערכות שונה של הישוב לקליטתם והיערכות למתן שירותים הולמים לכל התושבים [וותיקים כחדשים]. על מבנה הישות המוניציפאלית המתאימה יש ויכוח בין תפיסות שונות וניתן רק בנושא זה לפרסם ספר שלם.   יש לעורר חשיבה על המבנה הרצוי לקהילה תוך התייחסות למגבלות החוק. גם בנושא זה עשויים להיות התפתחויות ושינויים.

לעתים, לצערנו אנו עדים שהרחבת ישוב פלוני נעשתה ללא מחשבה תחילה ומתוך רצון צר כלכלי, או נכסי.     ההחלטה העקרונית של הרחבת הישוב מגלמת בתוכה משמעויות רחבות ביותר. מבנה הישוב משתנה ויש צורך עתה יותר מאי פעם להפריד בין האגודה המסורתית ותפקידיה לבין הישות המוניציפאלית החדשה.     אומנם, באופן פורמאלי בישוב שאין בו ועד מקומי, משמשת הנהלת האגודה גם כועד מקומי, אך הוספת "ההרחבה" דורשת שינוי מהותי בתפקודו של הכפר. ניהול הנושאים המוניציפלים חייב להיעשות בשיתוף כל התושבים. 

יש לאפשר מעורבות של כלל האזרחים בקהילה בועדות השונות שעוסקות בארגון הקהילה. מעורבות זו יש לה חובות [תשלום מסים למשל] וזכויות [יכולת להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות למשל]. החוק מתיר זאת ואנו לא עושים טובה בכך שאנו מאפשרים ל"תושבניקים" להיות מעורבים.   מאחר והחוק מחייב זאת, מן הראוי שזה יעשה בחשיבה נכונה ובהעברת מסר ברור של שותפות אמיתית.

חברי האגודה החקלאית, בעלי הזכויות בקרקע ובעלי הנכסים ההיסטוריים צריכים להיערך למצב החדש.  טוב יעשה אם יחתמו הסכמים בין האגודה הוותיקה והישות המוניציפלית החדשה בדבר אותם הסדרים. ראוי לקבוע כללים לגבי שימוש במבנים המשמשים את כלל הציבור. 

הכפר חייב ליזום התאמת תוכנית מתאר עדכנית שתתאים את צורכי הישוב לשנים הבאות. תוכנית זו תבטא את שאיפות הכפר בתעסוקה, תרבות הפנאי ואיכות החיים.   תב"א [תוכנית בניין עיר] זו תלווה בתשריט ותקנון שיקבעו לשנים הבאות את כיווני ההתפתחות של הכפר.   על מנת לעשות עבודה יסודית, כדאי להתייעץ ולחשוב היטב על אופיו ואפיונו של הכפר העתידי. זה חייב להיעשות בשילוב הקהילה.

האגודה תהפוך בשנים הבאות לגוף חשוב שעיסוקו יתמקד בתחום הכלכלי ותפיסה זו צריכה לבא לידי ביטוי בניהול האגודה. באמצעות האגודה נשמרים זכויות המים והקרקע של החברים ולכן עבודתה של האגודה צריכה להיעשות בצורה עניינית ,מקצועית ולטובת כלל חבריה.

התקנון של האגודה ברוב הישובים מיושן ואינו משקף את התהפוכות שעברו על ההתיישבות בעשרים השנים האחרונות.   תקנון זה מסדיר היום את מערכת היחסים של החברים, בינם לבין עצמם ובינם לבין האגודה.   אגודות רבות התייחסו לנושא חשוב זה ועדכנו את התקנון, תוך התאמתו להתפתחות הישוב ולרצון חבריו.  

הנתינה והתרומה לקהילה היא מטרה חשובה.   חברים רבים לא מעונינים לתרום בקהילתם בשל התנהגות מעליבה של חברים אחרים באגודה. ביקורת היא אמצעי חשוב לבקרה, בתנאי שהוא נעשה בצורה הולמת ועניינית.   ככל שחברים יתרמו בקהילתם, כך הם ירגישו מעורבות ושייכות. יש לעודד מעורבות ואחריות לטובת הכלל, אך יש למנוע הסתה ופגיעה שפוגעים בסופו של דבר ברוח הנתינה והתרומה לקהילה.

לסיום, בידינו להוביל את השינויים, או להיות מובלים אליהם. בידינו להביא את הכפר למקום עם איכות חיים למען בנינו והורינו. להרוס קהילה זה קל ופשוט, אך המחיר שכולנו משלמים בקהילה שכזו דורש מחשבה תחילה. לבנות קהילה זה תהליך ארוך ומורכב הדורש סובלנות, הקשבה והבנה של צורכי האחר אך לאורך זמן הוא משתלם. בואו נבנה קהילה!.

הכפר והקהילה המשתנה

המרחב הכפרי נמצא בעיצומו של שינוי, שתחילתו במשבר ההתיישבות בשנות ה70-, דבר שהביא בסופו של תהליך לצמצום במספר העוסקים בחקלאות אך לא בהיקף החקלאות. (תהליך דומה התרחש גם בעולם המערבי). שינוי זה הביא להתפתחות כיוונים חדשים שהשפיעו על אורח החיים בכפר. הדבר בא לידי ביטוי בצורך למצוא פרנסות חלופיות לפרנסות החקלאיות המסורתיות. בשל מגמה זו, מינה משרד החקלאות ועדה בין משרדית [ועדת קדמון] שהכינה דו"ח שהמליץ בתנאים מסוימים לאפשר תעסוקות לא חקלאיות בחלקה א'. דו"ח זה אף אושר בממשלה ורשויות התכנון השונות פועלות ליישומו במקומות הנדרשים. חלק מהמתיישבים מצאו פרנסתם מחוץ לישוב וחלק נוסף משלב את העבודה החקלאית עם עיסוק נוסף.

דו"ח "ועדת שיש" שבא להתמודד עם משבר ההתיישבות, הציע בסוף שנות ה70- לפעול להרחבת הישובים בתושבים שיגורו בכפר, אך ימצאו את פרנסתם בעיסוקים לא חקלאים, או לא חקלאים ישירים. המטרה בהחלטה זו הייתה לאפשר קיומה של תשתית מוניציפאלית בכל ישוב מחד [שירותים כמו גן, מרפאה, מכולת וכו'] ומצד שני שהעומס הכלכלי על התושבים יקטן עם הגדלת האוכלוסייה וחלוקת הנטל בין תושבים רבים יותר [הרחבה +וותיקים].         "ועדת שיש" שהמליצה על הרחבת הישובים, ראתה לנגד עיניה את הצורך בהרחבת הבסיס החברתי-קהילתי בכל ישוב.   הרחבת הישובים מאפשרת קיומם של שירותים קהילתיים בתוך הישובים המדוללים שעקב משבר ההתיישבות לא היו אטרקטיבים לבנים. קליטת בנים שלא במשק ההורים, הייתה פתרון אידיאלי.

מנהיגי ישובים רבים הכינו שיעורי בית והשתדלו לקחת את מירב הסוגיות הקשורות בצרופם של תושבים לפני קליטתם. הישובים שקלטו תושבים הבינו כי חשוב להוביל החלטות בדבר אופיו של הישוב בעתיד.

בין היתר עמד לנגד מנהיגי הישוב, הצורך לשילוב התושבים בתהליך קבלת ההחלטות, שמירה על נכסי החקלאים, שמירה על היכולת להיות חקלאי, שמירה על איכות חיים, שיקום ושיפור תשתיות והשוואה עם ההרחבה, פיתוח תשתיות והתאמתם לצורכי העתיד. הרחבת הישוב במקרים רבים היוותה מנוף להשוואת תשתיות והתאמת הישוב הוותיק לשנות האלפיים. הזדמנות זו נוצרה בין היתר משילוב פיתוח תשתיות ההרחבה בפיתוח הכפר כולו.   הכנסתם של עשרות משפחות ומאות תושבים דרשה היערכות שונה של הישוב לקליטתם והיערכות למתן שירותים הולמים לכל התושבים [וותיקים כחדשים]. על מבנה הישות המוניציפאלית המתאימה יש ויכוח בין תפיסות שונות וניתן רק בנושא זה לפרסם ספר שלם.   יש לעורר חשיבה על המבנה הרצוי לקהילה תוך התייחסות למגבלות החוק. גם בנושא זה עשויים להיות התפתחויות ושינויים.

לעתים, לצערנו אנו עדים שהרחבת ישוב פלוני נעשתה ללא מחשבה תחילה ומתוך רצון צר כלכלי, או נכסי.     ההחלטה העקרונית של הרחבת הישוב מגלמת בתוכה משמעויות רחבות ביותר. מבנה הישוב משתנה ויש צורך עתה יותר מאי פעם להפריד בין האגודה המסורתית ותפקידיה לבין הישות המוניציפאלית החדשה.     אומנם, באופן פורמאלי בישוב שאין בו ועד מקומי, משמשת הנהלת האגודה גם כועד מקומי, אך הוספת "ההרחבה" דורשת שינוי מהותי בתפקודו של הכפר. ניהול הנושאים המוניציפלים חייב להיעשות בשיתוף כל התושבים. 

יש לאפשר מעורבות של כלל האזרחים בקהילה בועדות השונות שעוסקות בארגון הקהילה. מעורבות זו יש לה חובות [תשלום מסים למשל] וזכויות [יכולת להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות למשל]. החוק מתיר זאת ואנו לא עושים טובה בכך שאנו מאפשרים ל"תושבניקים" להיות מעורבים.   מאחר והחוק מחייב זאת, מן הראוי שזה יעשה בחשיבה נכונה ובהעברת מסר ברור של שותפות אמיתית.

חברי האגודה החקלאית, בעלי הזכויות בקרקע ובעלי הנכסים ההיסטוריים צריכים להיערך למצב החדש.  טוב יעשה אם יחתמו הסכמים בין האגודה הוותיקה והישות המוניציפלית החדשה בדבר אותם הסדרים. ראוי לקבוע כללים לגבי שימוש במבנים המשמשים את כלל הציבור. 

הכפר חייב ליזום התאמת תוכנית מתאר עדכנית שתתאים את צורכי הישוב לשנים הבאות. תוכנית זו תבטא את שאיפות הכפר בתעסוקה, תרבות הפנאי ואיכות החיים.   תב"א [תוכנית בניין עיר] זו תלווה בתשריט ותקנון שיקבעו לשנים הבאות את כיווני ההתפתחות של הכפר.   על מנת לעשות עבודה יסודית, כדאי להתייעץ ולחשוב היטב על אופיו ואפיונו של הכפר העתידי. זה חייב להיעשות בשילוב הקהילה.

האגודה תהפוך בשנים הבאות לגוף חשוב שעיסוקו יתמקד בתחום הכלכלי ותפיסה זו צריכה לבא לידי ביטוי בניהול האגודה. באמצעות האגודה נשמרים זכויות המים והקרקע של החברים ולכן עבודתה של האגודה צריכה להיעשות בצורה עניינית ,מקצועית ולטובת כלל חבריה.

התקנון של האגודה ברוב הישובים מיושן ואינו משקף את התהפוכות שעברו על ההתיישבות בעשרים השנים האחרונות.   תקנון זה מסדיר היום את מערכת היחסים של החברים, בינם לבין עצמם ובינם לבין האגודה.   אגודות רבות התייחסו לנושא חשוב זה ועדכנו את התקנון, תוך התאמתו להתפתחות הישוב ולרצון חבריו.  

הנתינה והתרומה לקהילה היא מטרה חשובה.   חברים רבים לא מעונינים לתרום בקהילתם בשל התנהגות מעליבה של חברים אחרים באגודה. ביקורת היא אמצעי חשוב לבקרה, בתנאי שהוא נעשה בצורה הולמת ועניינית.   ככל שחברים יתרמו בקהילתם, כך הם ירגישו מעורבות ושייכות. יש לעודד מעורבות ואחריות לטובת הכלל, אך יש למנוע הסתה ופגיעה שפוגעים בסופו של דבר ברוח הנתינה והתרומה לקהילה.

לסיום, בידינו להוביל את השינויים, או להיות מובלים אליהם. בידינו להביא את הכפר למקום עם איכות חיים למען בנינו והורינו. להרוס קהילה זה קל ופשוט, אך המחיר שכולנו משלמים בקהילה שכזו דורש מחשבה תחילה. לבנות קהילה זה תהליך ארוך ומורכב הדורש סובלנות, הקשבה והבנה של צורכי האחר אך לאורך זמן הוא משתלם. בואו נבנה קהילה!.

עיגון מעמדם של וועדות הקבלה

הצעת החוק בדבר עיגון מעמדם של ועדות הקבלה, באה להסדיר בחוק את מעמדם של הקהילות הכפריות הקטנות המבקשות לשמור על מאפייניהם החברתיים.

מדובר על הסדרה בחוק של נוהג הקיים שנים רבות ובעצם מאז הקמתם של הקואופרטיביים ובהם הקיבוץ, הכפר השיתופי והמושב.

הליכי קבלה מתרחשים בקואופרטיבים שונים ברחבי העולם, כולל בניו-יורק בירת הדמוקרטיה בעולם. אף אחד לא מערער על סמכותם של קואופרטיבים בספרד ובארצות אירופה האחרות שבהם פועלים קואופרטיביים לקיים הליכי קבלה.

בשונה מהעיר הגדולה, בכפר חיה קהילה אינטימית שמרבית חבריה מכירים אחד את השני.

מאפייניה של קהילה כפרית מבוססת על שותפות חברתית שבאים לידי ביטוי בהליכים של בניית הסכמות בתהליכי קבלת החלטות, על מעורבות חברתית גדולה של חבריה באמצעות אסיפת חברים או באמצעות ועדות שעוסקות בנושאים שונים ובתרומה אקטיבית המשפיעים על חייהם של החברים בקהילה.

בהיעדר הליכי קליטה, "הקהילה" יכולה להשתנות במהרה ולהפוך "לקהל" כזה שאינו מכיר אחד את השני ומנוכר לצורך של מעורבות, אחריות משותפת ותרומה לסביבה. מעבר מקהילה לקהל יש לו משמעויות רחבות.

הצורך לשמור על מאפיינים של קהילה כפרית המבקשת לשמור על  תרבות משותפת, מערבות ואחריות מחייב סינון בקבלה של שותפים לקהילה זו.

לא לכל אדם מתאים שהרוב יקבע עבורו מה תהיה איכות חייו בקהילה וטוב שכך ולא כל אדם רוצה להיות מעורב בהליכים החברתיים קהילתיים המשפיעים על איכות חייו. בני אדם רבים לא רוצים כלל להיות מעורבים בחיי קהילה ואף מעדיפים להיות ספונים בביתם, אך חמור מכך הוא שיש גם כאלו שהליכים אלו אינם מקובלים עליהם והם בוחרים להתנכר לסמכות של חברי הקהילה בקואופרטיב לקבוע.

התאמתם של אנשים לחיים בקואופרטיב יש לה השלכות רבות על מאפייני היישוב והקהילה. לא מדובר על רכישת חולצה שאם וכאשר היא לא תתאים או תתבלה נחליפה.  רוכש זכויות העומד לבנות את ביתו  או רוכש בית ממי שמבקש לסיים לעזוב את הקהילה משקיע מיטב כספו ומדובר על השקעה גדולה שבד"כ מכוונת לזמן ארוך.

בשונה מחברה עירונית שבה בד"כ אין צורך לקשר עם השכנים, הרי רכישת הבית ו/או המגרש בכפר מהווה רק חלק מהחבילה שבה מדובר על שותפות חברתית קהילתית שאינה מתאימה כאמור לכל אחד.

קיימים גורמים בחברה הישראלית המנסים לסכל את החוק בטענה כי החוק יביא להפליה של אוכלוסיות מסוימות והם אף הביאו להפלתם בפח של עיתונאים שלא טרחו לבדוק את מגבלות החוק. ראוי לציין כי החוק קובע במפורש שאין להפלות על רקע גזע, דת, מין לאום או מוגבלויות. אותם גורמים שמסיתים נגד חקיקת החוק, עושים זאת למרות הידיעה הברורה שאין מדובר בהפליה, אלא בשמירה על קהילה עם מאפיינים חברתיים מתאימים והם אינם בוחלים בשום אמצעי בניסיונם להביא לסיכול החקיקה, במקום להתמודד עם מטרתה וכוונותיה

הכפר והקיבוץ הם קהילות ייחודיות בעולם והצורך לקיימם מחייב להותיר בידי קהילות אלו את האוטונומיה לשמור על מאפייניהם של קהילות אלו.

החוק בא להסדיר  את מעמדם של ועדות הקבלה אך הוא בא גם לפקח עליהם, דבר שהמסיתים נגד החוק שוכחים לציין. הפיקוח בא להתמודד עם המקרים הספורים שבהם לכאורה נעשה שימוש לא ראוי בסמכותה של ועדת הקבלה.

ראוי לברך על הצעת החוק ואת יוזמיה.