הכפר והקהילה המשתנה

המרחב הכפרי נמצא בעיצומו של שינוי, שתחילתו במשבר ההתיישבות בשנות ה70-, דבר שהביא בסופו של תהליך לצמצום במספר העוסקים בחקלאות אך לא בהיקף החקלאות. (תהליך דומה התרחש גם בעולם המערבי). שינוי זה הביא להתפתחות כיוונים חדשים שהשפיעו על אורח החיים בכפר. הדבר בא לידי ביטוי בצורך למצוא פרנסות חלופיות לפרנסות החקלאיות המסורתיות. בשל מגמה זו, מינה משרד החקלאות ועדה בין משרדית [ועדת קדמון] שהכינה דו"ח שהמליץ בתנאים מסוימים לאפשר תעסוקות לא חקלאיות בחלקה א'. דו"ח זה אף אושר בממשלה ורשויות התכנון השונות פועלות ליישומו במקומות הנדרשים. חלק מהמתיישבים מצאו פרנסתם מחוץ לישוב וחלק נוסף משלב את העבודה החקלאית עם עיסוק נוסף.

דו"ח "ועדת שיש" שבא להתמודד עם משבר ההתיישבות, הציע בסוף שנות ה70- לפעול להרחבת הישובים בתושבים שיגורו בכפר, אך ימצאו את פרנסתם בעיסוקים לא חקלאים, או לא חקלאים ישירים. המטרה בהחלטה זו הייתה לאפשר קיומה של תשתית מוניציפאלית בכל ישוב מחד [שירותים כמו גן, מרפאה, מכולת וכו'] ומצד שני שהעומס הכלכלי על התושבים יקטן עם הגדלת האוכלוסייה וחלוקת הנטל בין תושבים רבים יותר [הרחבה +וותיקים].         "ועדת שיש" שהמליצה על הרחבת הישובים, ראתה לנגד עיניה את הצורך בהרחבת הבסיס החברתי-קהילתי בכל ישוב.   הרחבת הישובים מאפשרת קיומם של שירותים קהילתיים בתוך הישובים המדוללים שעקב משבר ההתיישבות לא היו אטרקטיבים לבנים. קליטת בנים שלא במשק ההורים, הייתה פתרון אידיאלי.

מנהיגי ישובים רבים הכינו שיעורי בית והשתדלו לקחת את מירב הסוגיות הקשורות בצרופם של תושבים לפני קליטתם. הישובים שקלטו תושבים הבינו כי חשוב להוביל החלטות בדבר אופיו של הישוב בעתיד.

בין היתר עמד לנגד מנהיגי הישוב, הצורך לשילוב התושבים בתהליך קבלת ההחלטות, שמירה על נכסי החקלאים, שמירה על היכולת להיות חקלאי, שמירה על איכות חיים, שיקום ושיפור תשתיות והשוואה עם ההרחבה, פיתוח תשתיות והתאמתם לצורכי העתיד. הרחבת הישוב במקרים רבים היוותה מנוף להשוואת תשתיות והתאמת הישוב הוותיק לשנות האלפיים. הזדמנות זו נוצרה בין היתר משילוב פיתוח תשתיות ההרחבה בפיתוח הכפר כולו.   הכנסתם של עשרות משפחות ומאות תושבים דרשה היערכות שונה של הישוב לקליטתם והיערכות למתן שירותים הולמים לכל התושבים [וותיקים כחדשים]. על מבנה הישות המוניציפאלית המתאימה יש ויכוח בין תפיסות שונות וניתן רק בנושא זה לפרסם ספר שלם.   יש לעורר חשיבה על המבנה הרצוי לקהילה תוך התייחסות למגבלות החוק. גם בנושא זה עשויים להיות התפתחויות ושינויים.

לעתים, לצערנו אנו עדים שהרחבת ישוב פלוני נעשתה ללא מחשבה תחילה ומתוך רצון צר כלכלי, או נכסי.     ההחלטה העקרונית של הרחבת הישוב מגלמת בתוכה משמעויות רחבות ביותר. מבנה הישוב משתנה ויש צורך עתה יותר מאי פעם להפריד בין האגודה המסורתית ותפקידיה לבין הישות המוניציפאלית החדשה.     אומנם, באופן פורמאלי בישוב שאין בו ועד מקומי, משמשת הנהלת האגודה גם כועד מקומי, אך הוספת "ההרחבה" דורשת שינוי מהותי בתפקודו של הכפר. ניהול הנושאים המוניציפלים חייב להיעשות בשיתוף כל התושבים. 

יש לאפשר מעורבות של כלל האזרחים בקהילה בועדות השונות שעוסקות בארגון הקהילה. מעורבות זו יש לה חובות [תשלום מסים למשל] וזכויות [יכולת להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות למשל]. החוק מתיר זאת ואנו לא עושים טובה בכך שאנו מאפשרים ל"תושבניקים" להיות מעורבים.   מאחר והחוק מחייב זאת, מן הראוי שזה יעשה בחשיבה נכונה ובהעברת מסר ברור של שותפות אמיתית.

חברי האגודה החקלאית, בעלי הזכויות בקרקע ובעלי הנכסים ההיסטוריים צריכים להיערך למצב החדש.  טוב יעשה אם יחתמו הסכמים בין האגודה הוותיקה והישות המוניציפלית החדשה בדבר אותם הסדרים. ראוי לקבוע כללים לגבי שימוש במבנים המשמשים את כלל הציבור. 

הכפר חייב ליזום התאמת תוכנית מתאר עדכנית שתתאים את צורכי הישוב לשנים הבאות. תוכנית זו תבטא את שאיפות הכפר בתעסוקה, תרבות הפנאי ואיכות החיים.   תב"א [תוכנית בניין עיר] זו תלווה בתשריט ותקנון שיקבעו לשנים הבאות את כיווני ההתפתחות של הכפר.   על מנת לעשות עבודה יסודית, כדאי להתייעץ ולחשוב היטב על אופיו ואפיונו של הכפר העתידי. זה חייב להיעשות בשילוב הקהילה.

האגודה תהפוך בשנים הבאות לגוף חשוב שעיסוקו יתמקד בתחום הכלכלי ותפיסה זו צריכה לבא לידי ביטוי בניהול האגודה. באמצעות האגודה נשמרים זכויות המים והקרקע של החברים ולכן עבודתה של האגודה צריכה להיעשות בצורה עניינית ,מקצועית ולטובת כלל חבריה.

התקנון של האגודה ברוב הישובים מיושן ואינו משקף את התהפוכות שעברו על ההתיישבות בעשרים השנים האחרונות.   תקנון זה מסדיר היום את מערכת היחסים של החברים, בינם לבין עצמם ובינם לבין האגודה.   אגודות רבות התייחסו לנושא חשוב זה ועדכנו את התקנון, תוך התאמתו להתפתחות הישוב ולרצון חבריו.  

הנתינה והתרומה לקהילה היא מטרה חשובה.   חברים רבים לא מעונינים לתרום בקהילתם בשל התנהגות מעליבה של חברים אחרים באגודה. ביקורת היא אמצעי חשוב לבקרה, בתנאי שהוא נעשה בצורה הולמת ועניינית.   ככל שחברים יתרמו בקהילתם, כך הם ירגישו מעורבות ושייכות. יש לעודד מעורבות ואחריות לטובת הכלל, אך יש למנוע הסתה ופגיעה שפוגעים בסופו של דבר ברוח הנתינה והתרומה לקהילה.

לסיום, בידינו להוביל את השינויים, או להיות מובלים אליהם. בידינו להביא את הכפר למקום עם איכות חיים למען בנינו והורינו. להרוס קהילה זה קל ופשוט, אך המחיר שכולנו משלמים בקהילה שכזו דורש מחשבה תחילה. לבנות קהילה זה תהליך ארוך ומורכב הדורש סובלנות, הקשבה והבנה של צורכי האחר אך לאורך זמן הוא משתלם. בואו נבנה קהילה!.