בפרשה שנדונה בבית משפט השלום בית שמש פנו המבקשים, ברי רשות במושב טל שחר (להלן: "המבקשים") לסעד בטענה, שממ"י לא חותם על בקשותיהם להסדרת השימושים הלא חקלאים, למרות שבעניין זה ניתן פסק דין שאישר את ההסכמה שהגיעו הצדדים וזאת בעקבות תביעה נגד המבקשים שהוגשה על ידי המנהל בגין שימושים שלא כדין שעשו במקרקעין.
ראוי להדגיש כי בעקבות ביקור נציג המינהל התגבש בין הצדדים מתווה מוסכם לפיו חלק מהשימושים במקרקעין יופסקו, וחלק מהשימושים יימשכו. הצדדים הודיעו לבית המשפט על המתווה המוסכם, לפיו יינתן צו מניעה קבוע שיאסור על המבקשים לעשות במקרקעין כל שימוש שאינו חקלאי או שאינו מותר בהתאם לחוזה המשבצת או לתוכניות החלות עלה שטח. הסכמת הצדדים קיבלה תוקף של פסק דין.
לאחר זמן מה, משהוגשו התוכניות לאישור המינהל להסדרת השימושים מקרקעין, הוא סירב לחתום משני טעמים:
א. המצג לטענת המנהל שהוצג ביחס לשימושים אינו תואם את המציאות.
ב. "הסידור הגיאומטרי" של השימושים הבנויים על המקרקעין אמנם זהה למצב הדברים במועד שניתן פסק הדין, אך אינו עומד בקריטריונים של המינהל.
השאלה שהתעוררה בבית המשפט השלום בבית שמש היא: האם הטענות הללו, ולנוכח פסק הדין שנתן תוקף להסכמת הצדדים, יש בה כדי לאפשר למינהל לסרב לחתום על תוכניות המבקשים?
בית המשפט קבע כי במסגרת הסכמת הצדדים קיבל המינהל את מצב הדברים במשק כפי שהיו במועד פסק הדין בתביעה הראשונה, כולל השימושים שנעשו במשק ובכל הכפוף לביצוע פסק הדין.
בהסכמתו זו של המינהל ניתן ללמוד, כך קובע בית המשפט, כי המינהל נתן הסכמתו להכשרת כל הנעשה במשק.
בית המשפט קובע כי סירובו של המינהל לחתום על התוכניות המשקפות את מצב הדברים שהיה במועד ההסכמה, ואשר קיבלה תוקף של פסק דין, אינה עולה בקנה אחד עם תוכנה של ההסכמה ועם תכליתה.
מוסיף ואומר בית המשפט כי ככל שהמינהל טוען כי קמה לו עילה שלא לקיים את ההסכם בשל טעות, היה עליו לפעול לביטול ההסכם ופסק הדין על דרך של הגשת תביעה חדשה ואין הוא יכול להעלות טענה זו באופן אגבי או בטענת הגנה כאשר מוגשת תובענה נגדו.
ולבסוף, בית המשפט קובע כי המינהל אינו רשאי לסרב לחתום על תוכניות בנוגע למשק המבקשים, בכפוף לכך שהשימושים במשק והבינוי בו דומה למועד פסק הדין בתביעה הראשונה.
המינהל חויב בהוצאות ושכ"ט המבקשים בסך 10,000 ₪ (ה"פ (ב"ש)51632-12-10).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה