בית המשפט לעניינים מנהלים בב"ש קיבל את עתירתה של אגודת
עומרים (להלן: "האגודה") נגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בעומר (להלן:
"עומר") (עתמ (ב"ש) 12-01- 51198) והורה לבטל את הליכי הפקעתה של
הקרקע והשבתה למשבצת האגודה.
השטח , בגודל של כ-1,000 מ"ר, נכלל בשטחים המיועדים להפקעה
לפי תוכנית מתאר משנת 1980 ועומר רשמה בעניין זה אזהרה בספרי רשם המקרקעין כעשרים
ושלוש שנים לאחר נכן, קרי באוגוסט 2003, ורק ב- 2012 פרסמה עומר הודעה על הליך
ההפקעה בילקוט הפרסומים.
בית המשפט בראשות כבוד הנשיא יוסף אלון, קיבל את העתירה בקובעו כי
למעשה לא עשתה עומר דבר למימוש מטרת ההפקעה מאז שנת 1980 ולא זאת אף זאת, אלא שעד
לשנת 2010, קרי –שלושים שנה לאחר שאושרה תוכנית המתאר, לא הייתה עומר מודעת לעובדה
שמגרש זה כלול בתוכנית ההפקעה.
חברי האגודה, שהתיישבו ב-1949 בפתאי באר שבע, בישוב עומרים שהפך
במהלך השנים לישוב עומר שצמח ממנה והפך למועצה מקומית, אך לאגודה וחבריה קיימת
משבצת קרקע המעובדת על ידי החברים, משבצת שהיא חלק מהשטח המוניציפלי של עומר.
בתוכנית המתאר, שאושרה כאמור ב-1980 נקבע כי השטחים המיועדים
לצורכי ציבור יופקעו על יד הוועדה המקומית בהתאם לחוק התכנון והבנייה. המגרש הנדון נכלל באותם השטחים המיועדים
להפקעה ואף בינואר 1984 פרסמה הועדה המקומית הודעה לפי סעיפים 5-7 לפקודת הקרקעות,
1943 (רכישה לצרכי ציבור). רק בינואר 2012 פרסמה הועדה המקומית הודעה
ברשומות, קרי שנים רבות לאחר אישורה של התוכנית.
לא זאת אף זאת, בימ"ש מציין כי מאז ועד מתן פסק הדין לא עשתה עומר
מאומה במגרש דנן ולא ביצעה כל פעולה בשטחו.
העניין התעורר בעקבות בקשתה של האגודה להקים בשטח מרפאה של אחת
מקופות החולים במקום צרכנייה ששימשה את האגודה וחבריה שנים רבות בשטח המיועד
לצורכי ציבור . המנהל שתמך בשלב ראשון ביוזמה אף ביצע עם האגודה עסקה שבה שולמה
למנהל תמורה בגין העסקה, ורק כשנוכח לדעת כי מדובר במגרש המיועד בתוכנית להפקעה
ביקש לחזור בו מהעסקה.
האגודה שביקשה להשיב לידיה את המגרש טענה כי הליכי ההפקעה היו
פגומים, הועדה המקומית כלל לא הגדירה מהו הצורך הציבורי להפקעה, זאת בניגוד לסמכות
בחוק שניתנה לוועדה המקומית המפקיעה שטחים לצורכי ציבור. עוד מוסיפה האגודה כי גם אם לא נפל פגם בהליכי
ההפקעה, הרי שעומר זנחה את מטרת ההפקעה, שכן לא עשתה דבר 33 שנים. עומר לעומת זאת טענה לשיהוי וכן כי השטח נשוא
העתירה הוחרג מהמשבצת על ידי ממ"י עוד בטרם ההפקעה ואין לאגודה מעמד בעתירה.
בית המשפט אינו מקבל את טענות עומר ומקבל למעשה את טענות האגודה
ובעניין השיהוי קובע בית המשפט כי רק
ב-2010 נודע לאגודה על הליך הפקעת השטח בשל חזרתו של המנהל מהעסקה ושנתיים שחלפו
עד הגשת העתירה רואה בית המשפט כשיהוי "סובייקטיבי" ולא
"אובייקטיבי", שכן שיהוי זה לא הוביל לפגיעה באינטרס הציבורי או לפגיעה
בהליכי תכנון המגרש על ידי עומר. יתרה מכך, קובע בית המשפט, גם עומר הופתעה שהמגרש
המדובר נכלל בשטח ההפקעה ועוד מוסיף בית המשפט שאין זה מיותר לציין כי בתקופה זו
התנהל גם מו"מ בין האגודה לבין הרשות המקומית.
בית המשפט גם לא מקבל את הטענה על החרגת המגרש מהמשבצת ומציין כי
"בעניין זה מקובלת עלי תמונת הדברים והזכויות לגבי משבצת הקרקע של העותרת
והסכמי החכירה שלה, כפי שאלו מתועדים, דבר דבור על אופנו".
בית המשפט מתבסס על פסיקה ענפה שבה ניתח בית המשפט העליון אימתי
תיחשב רשות מפקיעה כמי שלא מימשה את מטרת ההפקעה ואימתי יגיעו הדברים לכלל זניחת
מטרת ההפקעה על ידי הרשות שאז תושב הקרקע המופקעת לבעליה ותבוטל ההפקעה. (פרשת
מזובר).
מסקנתו של בית המשפט כי "בנסיבות המיוחדות, והמעט מוזרות" נפל פגם מהותי לא רק של אי מימוש או של זניחת
מטרת ההפקעה אלא של אי מודעות הרשות המפקיעה לעצם ההפקעה של המגרש הנדון. בית
המשפט הורה לוועדה המקומית ולרשות המקומית לנקוט בכל הפעולות לביטול הפקעת המגרש.
בשולי הדברים, ראויים לציון דבריו של כבוד הנשיא האומר כי "יצוין
כי אין מחלוקת שזכות החכירה לדורות של אגודה חקלאית שיתופית כמוה כזכות
"הקרובה מאוד לבעלות".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה