אומר דודו קוכמן, מנכ"ל תנועת האיחוד החקלאי, על מחדל מצוקת המים בישראל * לדברי קוכמן, הכל נובע מחוסר תכנון ראוי לטווח הארוך, מהעובדה שכל רשות מקומית מתכננת את מה שהיא רוצה, בלי הגבלות וחוקים * קוכמן: "הסכם המים הנוכחי, מהווה, לדעתי, כורח המציאות, אך לא ייתן מענה לחלק מהחקלאים, שכן הפיצוי הניתן נמוך ועלול להביא לקריסה כלכלית"
דודו, מה הם הנושאים המרכזיים, העומדים על סדר היום של תנועת האיחוד החקלאי?
קוכמן: "אני מאמין שיש להקצות משאבים למען פיתוח המרחב הכפרי בישראל, ממש כפי שמדינות אחרות בעולם המערבי מקצות משאבים לנושא, הן בחשיבה על סיוע כספי והן בחשיבה המתמקדת ביישום מדיניות יציבה, מדיניות שאינה מתחלפת כל שנתיים, כאשר מתחלפת ממשלה. יש להוביל מדיניות נבונה למרחב הכפרי של ישראל ולטווח הארוך.
"לפיתוח המרחב הכפרי יש משמעויות אקולוגיות, תיירותיות, משמעויות של פיתוח בר-קיימא, משמעויות של פרנסה לחקלאים, שמירה על איכות הסביבה ומכלול דברים נוספים, שבעולם המודרני כבר מזמן מבינים ומכירים בחשיבותם.
"לצערי, מדינת ישראל לא השכילה עד היום להכין תכנית מחייבת, שתהיה לה משמעות לכל הנוגעים בדבר, קרי, שמשרדי ממשלה, הרשויות המקומיות ואפילו החקלאים עצמם, ידעו לאן פניהם מועדות. מה שקורה היום, שכל רשות מקומית בישראל מתכננת את מה שהיא רוצה, בלי הגבלות, בלי כל התחשבות בחקלאות וללא חוקים.
"אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא תמ"א 35 – תכנית המתאר הארצית, שלה השלכות גדולות על עתיד מדינת ישראל בכלל ועל עתיד המרחב הכפרי בפרט. לצערי, היום ניכרות תוצאותיה והשפעותיה השליליות של תמ"א 35 על הפריפריה ועל המרחב הכפרי.
"כבר עתה ידוע, שמתרחשת הגירה שלילית מיישובי הפריפריה למרכז הארץ, דבר שמנוגד למדיניות המוצהרת של הממשלה לאורך שנים, שמדברת על העדפת הפריפריה, אך בפועל עושה ופועלת בכיוון הפוך לחלוטין.
"דוגמא שנייה לכך, היא נושא המים - במשבר המים הקודם, לפני כעשור שנים, כבר הבינו במשרדי הממשלה ובכל הגופים המוסמכים שחייבים לשפר את מקורות המים הלאומיים, וזה כולל הקמת מתקני התפלת מי-ים ופעולות נוספות.
"והנה, בימים אלה ממש אנו מצויים בעיצומו של משבר חמור ביותר, שאת עיקר תוצאותיו ישלמו החקלאים וכאן לא מדובר על פרנסה גרידא, אלא על נזקים ארוכי טווח שכתוצאה מהם, החקלאים ייאלצו לעקור מאות דונמים של עצי מטעים ופרדסים, וידרשו מהחקלאים לייבש מאות דונמים חקלאיים מענפים אחרים.
"הכל בשל אזלת ידם של האנשים האמונים על משק המים, שידעו מראש על המחסור הצפוי ושלצערי, אף אחד מהם לא ישלם את המחיר בגין התנהלותו הלא אחראית. היחידים שנדרשו לשלם את המחיר הם החקלאים.
"נושא חשוב לא פחות הוא נושא פיתוח הכפר. בשנים האחרונות, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, נתן ביטוי ממשי לנושא פיתוח הכפר. הדבר בא לידי ביטוי באמצעות הקצאת משאבים להכשרה, השתלמויות, הכנסת תוכניות פיתוח באזורים שונים, דבר שהוא חיוני ביותר לפיתוחו של המרחב הכפרי.
"יחד עם זאת, בנושא אחד אנחנו עדיין מפגרים מאוד אחרי עמיתנו במדינות המפותחות והוא – בסיוע לנושאים החקלאיים. בעוד שבעולם המערבי מקובל לתמוך בחקלאות בצורה עקיפה או ישירה (סובסידיות), הרי שאצלנו היקף התמיכה הממשלתית בענף החקלאות שואף לאפס. אני חושש שהדבר יביא, בסופו של דבר, לבריחה של אנשי ההייטק החקלאי מן הארץ.
"כבר היום, אנחנו רואים שעשרות יזמים מבססים את עסקי החקלאות שבבעלותם ביוון, קפריסין, תורכיה, ספרד, אתיופיה ומדינות אחרות ולוקחים עימם את הידע, הניסיון לחו"ל. המחשבה שהחקלאות הישראלית היא אור לגויים אינה מובנת מאליה ולמעשה - נמצאת בסכנה ואם לא תיעשה פעולה נמרצת להקצאת משאבים ולתמרוץ החקלאות בארץ - נמצא את עצמנו – ולא עוד הרבה זמן – בוכים על החלב שנשפך. דוגמא טובה לכך היא המחדלים במשק המים".
כתנועת התיישבות, במה אתם עוסקים ופעילים בשנים האחרונות?
קוכמן: "האיחוד החקלאי פועל בשנים האחרונות לסייע ליישובים שפונו מחבל עזה וזאת באמצעות הקמתם של הישובים בחלוציות. כך תוקמנה עצמונה ונצרים מחדש ביישובים החדשים. כמו כן, אנחנו פועלים בימים אלה להסדרת הישוב קדיתא, הממוקם באזור צפת. הקמת הישוב החדש נמצאת בשלבים מתקדמים ובקרוב יהפוך לישוב מסודר, שימנה כ-80 משפחות, שתעסוקנה בחקלאות אקולוגית ובעיסוקים אחרים.
"במקביל, אנחנו פועלים לסייע להתיישבויות הבודדים שנמצאים בעיקר בנגב. לצערי, זוהי עוד דוגמא למדיניות הקלוקלת של המדינה, שיישבה את אנשיה בנגב ועכשיו היא מתכחשת לכל הבטחותיה. בשנים האחרונות אנחנו פועלים רבות להדרכה ובהכשרה של וועדי הישובים. יש לזכור, שמדובר במתנדבים עם הרבה רצון לעזור ולפעול למען התושבים, אך לא תמיד יש בידיהם את הכלים והידע לעשות זאת. אנחנו מסייעים להם אם בארגון ימי עיון, השתלמויות וקורסים שונים למזכירי הישובים.
"בשונה מענפים כתעשייה ותיירות, אני חושב שלחקלאות יש חשיבות בכל מקום בארץ. התפישה עד היום הייתה לעודד חקלאות בפריפריה. התמיכה בהתיישבות בפריפריה היא עקרונית לגבי, אבל בנושא חקלאים וחקלאות ישנה לדעתי חשיבות לכך, שהמדינה תעודד חקלאות בכל מקום שהיא מתקיימת ולא משנה אם זה בנגב, בגליל או במרכז הארץ.
"שכן, בכל מקום שישנה חקלאות ויש עידוד של חקלאות, זה בא במקום בטון ומלט או במקום עזובה והזנחה. זה צריך להיות אינטרס של המדינה לא פחות משל החקלאים, שכדאי שתהיה חקלאות בכל מקום ומקום בארץ.
"בעיה נוספת וחשובה היא בעיית ההמשכיות ובפשטות: לא נכנסים חקלאים צעירים לענף החקלאות. זוהי נקודה בעייתית מאוד ואם המדינה לא תבין שחייבים לעודד את הצעירים, שמדובר במקור פרנסה מכובד, שכדאי להם. אם המדינה לא תשכיל להסביר לצעירים שיש גידולים מסוימים מהם יוכלו להתפרנס בכבוד – הרי שאין תקומה לענף. לצערי, כיום המדינה אינה ממליצה על אף ענף ובן אדם, תושב המדינה, יכול להתמקד בענף מסוים ולאבד תוך כדי כך את כל הונו וכספו".
אולי צריך לצאת בקמפיין, במטרה לשכנע את הצעירים לעסוק בחקלאות?
קוכמן: "אין מה לשכנע. כדי שיהיה דור המשך של חקלאים צריך שהחקלאות תחשוב להיות מותג נחשק ומותג נחשק כיום, צריך שתהיה בצידו גם הכנסה סבירה, סיוע משמעותי לפיתוח. בזמנו, הסוכנות היהודית השתתפה במימון הקמת משקים חקלאיים והעניקה הלוואות של כ-80 אלף דולר לצורך הקמת משקים חדשים. כיום, לצערי, אין דבר כזה יותר וחבל".
זה נובע גם מכך, שהחקלאים עצמם, הורי הצעירים, אינם מאמינים במקצוע. הם בעצמם אומרים לילד: 'אל תהיה כמוני – לך תלמד ותעבוד בהיי-טק'...
קוכמן: "כי הם מבינים בעצמם שקשה להם, שההכנסה מחקלאות היא אחת מהנמוכות במדינה כיום, שכולם – המשווקים, יצרני התשומות, משרדי הממשלה - כולם חיים על חשבון החקלאים ובשורה התחתונה הוא מקבל לידו ערכים מאוד נמוכים.
"לפני כמה ימים אמר יוסי ישי: 'היו לנו כמה משברים שבהם לא היו לנו תפוחים ונאלצנו לייבא תפוחים מחו"ל. הדברים הללו עלו לנו פי 4 לעומת מחיר התפוחים שגדלים בארץ'. אז אני שואל, למה אנחנו צריכים להגיע למצב כזה? לא מכירים בחשיבות העצומה של החקלאות ואנו עלולים להגיע למצב שהיצור העצמי ייעלם.
"מוצרי מזון מיובאים יעלו הון תועפות וכל זאת, בלי לדבר על הצורך הביטחוני והחשיבות של לא להיות תלויים במדינות אחרות לאספקת המזון. אנשים לא מבינים שאנחנו חיים בשפע של מזון טרי, שכולו מיוצר בארץ וצריך להבטיח שהשפע שקיים היום יישמר".
בסך הכל, הפעילות ההתיישבותית בישראל צומצמה מאוד והאיחוד החקלאי הוא אחד מהתנועות האחרונות שעדיין מיישבות בני אדם הלכה למעשה. דובר רבות על איחוד תנועות ההתיישבות, בעיקר לאור ניתוק הקשר הברור שהיה בעבר לאותן תנועות עם המפלגות הפוליטיות. מדוע זה לא קורה?
קוכמן: "נושא איחוד תנועות ההתיישבות נמצא כל הזמן על הפרק, שכן בסופו של דבר יש חשיבות רבה לחשיבה משותפת, אך פעמים רבות דברים נופלים לא בשל העניין עצמו – אלא בשל מי שנושא בתפקיד. לצערי, כרגע הנושאים הללו אינם בשלים דיים על מנת לאפשר התקדמות לקראת מימוש איחוד התנועות".
מי לדעתך צריך לעמוד בראש ההתאחדות החקלאים?
קוכמן: "קודם כל, אני חושב שיאמר לשבחו של יוסטה, שהיה האדם המתאים במקום הנכון. כידוע, בארגון כמו התאחדות החקלאים המורכב מכל כך הרבה גופים, ישנם הרבה אינטרסים שונים ולא פעם מנוגדים, בקשר לאזורים, לסוגי התיישבות, סוגי חקלאים ויוסטה בדרכו המיוחדת והטובה היה האדם המתאים במקום הנכון, שתמיד ידע למצוא את הדרך המגשרת בין כל אותם אינטרסים.
"קשה לי להאמין ולדמיין את התאחדות החקלאים ממשיכה בלעדיו, כי יוסטה הצליח לשמור את ההתאחדות כגורם מרכזי, דווקא בגלל שהלך על מודל של הסכמות והבנות. אני מאוד מקווה שימצא האדם המתאים לתפקיד".
כידוע לך, התאחדות החקלאים בישראל ובעיקר המזכ"ל יוסטה בלייר ז"ל, הצליחה להשיג הסכם מים עם האוצר, המאפשר מתן מענק של עד 70% לחקלאים, שישקיעו בייעול החיסכון של מערכות המים וההשקיה שברשותם. עם זאת, רק מעטים מהחקלאים ניצלו עד כה בפועל את ההסכם. מדוע לדעתך זה קורה?
קוכמן: "ישנם ישובים רבים שידעו לנצל את הכסף, המיועד להתייעלות מערכות המים וההשקיה. מי שיידע להשתמש בהסכם – קיבל את הכסף ועדיין יש אפשרות לעשות זאת, עד לסוף שנת 2009.
"לגבי הסכם המים הנוכחי הוא מהווה לדעתי כורח המציאות אך לא ייתן מענה לחלק מהחקלאים, שכן הפיצוי הניתן נמוך יחסית לאותם חקלאים שיש להם מטעים או חממות ועלול להביא לקריסה כלכלית. יש צורך לתת מענה לאותם חקלאים עם סוגיות מיוחדות, שכן המודל המוצע כיום הוא אחיד ואין בו מענה לכל הבעיות. אנחנו נמצאים בתקופה שבה יש לא מעט חקלאים נמצאים בשנה כלכלית קשה מאוד, ואני מאוד מקווה שזה יגרום לחשיבה כוללת ולהערכה מחודשת ונכונה של המצב".
דודו קוכמן: "לצערי, מדינת ישראל לא השכילה עד היום להכין תכנית מחייבת, שתהיה לה משמעות לכל הנוגעים בדבר * קרי, שמשרדי ממשלה, הרשויות המקומיות ואפילו החקלאים עצמם, ידעו לאן פניהם מועדות * מה שקורה היום, שכל רשות מקומית בישראל מתכננת את מה שהיא רוצה, בלי הגבלות, בלי כל התחשבות בחקלאות וללא חוקים"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה