ביה"ד לענייני מים: משאב המים ואופן ניהולו הפך לאמצעי גביה לקופה הציבורית

בית המשפט המחוזי בחיפה דן לאחרונה בערר של גן החיות התנ"כי נגד שר החקלאות ומנהל רשות המים אשר  החליטו שלא להקצות לגן החיות מים המוגדרים ל"מטרת חקלאות", ובכך להביא לעלייה עצומה בהוצאות גן החיות על מים.

בית המשפט, ביושבו כבית הדין הארצי לערר על פי חוק המים, אמנם דחה את הערר, אך לא חסך את ביקורותו על מדיניות משק המים.

בית המשפט אף ממליץ כי ככל הנוגע להקצאה חקלאית לשנת 2014 מן הראוי שההחלטה בכל הנוגע לגן החיות התנ"כי תבחן שוב, בשים לב לפעילותה שהוכרה כשיקומית וזאת מאחר ותקנות המים לשנת 2013 מגדירות חקלאות לפי ההגדרה הבאה:

"ייצור צמחים וגידול בעלי חיים לצורך הפקת תוצרתם לשיווק, וכן שלבי הריבוי, אקלים, שתלנות, מרעה ומחקר ופיתוח של צמחים או בעלי חיים כאמור, לפי הענין: ואולם פעילות כאמור שמטרתה שיקומית לפי אישור של משרד הרווחה והשירותים החברתיים תיחשב חקלאית גם אם היא אינה לצורך הפקת תוצרת לשיווק".

בית המשפט אף מעיר בהערות הסיום כי "במסגרת דיונים שהובאו לפניו בעת האחרונה ניכרת מגמה לשים את הדגש בכל הנוגע למדיניות משק המים על היבטים כלכליים".

דבריו של בית המשפט מבטאים את תחושת הציבור בשנים האחרונות שהמים שאמורים להיות מצרך בסיסי, הפכו להיות אמצעי נוסף למיסוי עקיף על ציבור הצרכנים. דבריו אלו מצטרפים גם לרבים מאשי הרשויות המבקרים קשות את הקמתם של תאגידי המים והביוב שלא רק שלא הקטינו את מחירי המים לשתייה, אלא אף הביאו להאמרתם בעשרות אחוזים בשנים האחרונות.

לא זאת אף זאת, ביהמ"ש מוסיף וקובע כי "מעבר לפיקוח על משק המים, הפך משאב המים ואופן ניהולו לאמצעי לגביית כספים לקופה הציבורית" ומציין כי שימוש באמצעים כספיים לא משיג בהכרח את תועלת משק המים, אך ההכבדה הכלכלית לא משרתת בהכרח תועלות חברתיות.

אין זו פעם ראשונה שביה"ד לענייני מים מעיר הערות המשליכות על יוקר המחיה או המגורים.

כך לדוגמא בעח"ק 17610-06-13 ויתניה בע"מ נגד רשות המים אומר ביהמ"ש כי מטרת גבית היטל ההפקה הינה להגן על מאגרי המים "ולא להפוך את המים לאמצעי לגביית כספים, כאילו מדובר במנגנון מיסוי נוסף". באותו פסק דין ביהמ"ש מוסיף ואומר: "היטלי ההפקה והחיוב בעלות מים שנשאבו מייקר באופן משמעותי את עלות הבניה, לרבות הבניה למגורים, על כל המשתמע מכך"... "גם אם הדגש הוא על החוסן הכלכלי והעמקת הגביה בגין צריכת מים, אין להזניח את ההגנה על החוסן התרבותי, שבלעדיו לא יהיה בחוסן הכלכלי די לקיומה של חברה ראויה".

מדיניות זו של מחירי מים גבוהים היא תוצר של החלטה הקובע כי משק המים הוא משק סגור, החלטה שאין לה אח ורע בעולם המבין שמים הינו מצרך יסוד וכל זמן שמידניות זו לא תשתנה על ידי הממשלה , לא יהיה פתרון משמעותי.

דבריו של בית הדין לענייני מים בולטות במיוחד לאור העובדה שמרבית פסיקותיו אינן נוטות חסד עם עוררים שונים ובהם הרבה חקלאים, אך לעת עתה נראה כי דברים אלה נופלים על אוזניהם הערלות של פקידי רשות המים ופקידי האוצר.

רשות המים, למרות דבריו הנוקבים של ביה"ד לעניני מים, ממשיכה במדיניותה להיות זרועו הארוכה של האוצר, כאמצעי מיסוי נוסף, והדבר יבוא לידי סיום רק בחקיקה של הכנסת שתשנה את המדיניות של משק המים ותחזיר לוועדת הכספים את כוחה בסוגיה זו.

העוררים: גן החיות התנ"כי בירושלים (עח"ק 2359-04-13) נגד שר החקלאות ומנהל הרשות מים וביוב.