החקלאות הישראלית –מה נאחל לשנה הבאה!

אין זה סוד שהחקלאות הישראלית נחשבת בעולם לפאר היצירה הישראלית ובצדק רב שכן ראשי המדינה כשהם טסים במסגרת עיסוקם ליעדים שונים תמיד הידע החקלאי מבוקש ובהסכמים שנחתמים לשיתופי פעולה החקלאות בדרך כלל מככבת והיא אף מהווה אמצעי לחיזוק הקשרים שכל כך נחוצים לישראל בעולם כולו בעת הזו.

החקלאות הישראלית היא פלא שכן מחצית שטחי המדינה מוגדרים כשטחי מדבר שבהם כמות הגשמים לשנה היא פחותה מ-200 מ"מ ובסה"כ ישראל נחשבת כמדינה צחיחה. המצב אף החמיר בשנים האחרונות בשל שנים שחונות למרות שישראל נחשבת כמעצמה גם בתחום ההתפלה , בהסבת מי קולחים לשימוש חוזר לחקלאות וכמובן ישראל מובילה ביעילות השימוש במים באמצעים שונים כמו המצאת הטפטוף.

בישראל יש צורות התיישבות ייחודיות בעולם של חקלאים המאוגדים בדרך כלל בקואופרטיבים, קרי אגודות שיתופיות ובהם מושב עובדים, כפר שיתופי, מושב שיתופי וקיבוץ שאין כדוגמתם בעולם ויש בה אף חוות שמרביתן מתמחות בגידולים שונים.

ההמצאה והפיתוח של המחקר היישומי ברשת מרכזי מחקר היישומיים שפזורים באזורים שונים במדינה הינו כלי חשוב שהצלחתו הרבה נובעת מקרבתם לשטחי החקלאות תוך שיתוף פעולה הדוק עם החקלאים.

בנוסף למרכזי המחקר והפיתוח היישומים קיימים מרכזי מחקר חשובים כמו מכון וויצמן, מכון וולקני והפקולטה לחקלאות ברחובות שבהם פועלים טובי החוקרים במחקרים שונים על מנת לפתח זנים חדשים, להתמודד עם מחלות חדשות, לשפר את יעילות שימוש במים, לפתח גידולים בתנאי מדבר, להתמודד עם אתגרים טכנולוגיים ועוד.

כך פותחו זנים חדשים כמו עגבנית השרי, אבטיח ללא גרעינים, גויאבה ללא ריח, זן האור בפרי הדר ועוד זנים רבים אחרים.

קדמת הטכנולוגיה והידע המקצועי הפך חלק גדול מהתעשייה החקלאית להייטק ולתעשייה וזאת מתוך רצון להתייעל ולגדל הרבה יותר על כל דונם קרקע ובהרבה פחות מים שהינם משאבים במחסור.

החקלאות הישראלית מייצרת את מרבית המזון לצרכי האוכלוסייה הישראלית ולמעט דגנים, דגים, בשר, בוטנים, קפה, קקאו וסוכר חקלאי ישראל מייצרים באיכות מעולה ירקות כמעט לאורך כל השנה ובדרך כלל במחירים סבירים ופירות נפלאים בעונות שונות של השנה.

גם החלב הישראלי ידוע באיכותו והפרה הישראלית תודות ליכולות שפותחו בארץ מייצרת בממוצע הרבה יותר חלב מכל פרה אחרת בעולם המודרני.

העתיד צופן מחסור במזון ולא בכדי מחפשות מעצמות פתרונות מעבר לים לרכישת ידע ואף רוכשות חברות שמייצרות או מספקות תוצרת חקלאית.   ההחלטה של סין לרכוש את תנובה או חברה צרפתית  שרכשה את חברת הזרע הם רק דוגמאות לתהליכים אלו ואפשר להיזכר גם בראש ממשלת הודו שביקר בארץ רק לאחרונה וגילה עניין רב בחקלאות הישראלית.

לחקלאות יש ערכים רבים ובנוסף על הספקת מזון ומזון טרי היא גם מפתחת עסקים קטנים, מסייעת לפיזור אוכלוסייה, תורמת לביטחון מזון, לתפיסת שטחים, מסייעת לאיכות הסביבה, משמשת מקור לסילוק מים מושבים ועושה דברים חשובים ונוספים.

בשל עובדה זו וחשיבות הספקת המזון בעולם, מעמד החקלאות והחקלאים במרבית הארצות הינו מעמד שונה מכל עיסוק אחר ובמדינות רבות מבינים שבשונה מכל ענף אחר יש חשיבות לעודד את החקלאים והחקלאות ולסייע להם באמצעות תמיכות ישירות שיעודדו אותם להמשיך ולעסוק בעבודה זו שהיא עבודה פיזית קשה.

למרות כל המתואר מצב החקלאים הישראלים אינו טוב וזאת בשל מדיניות או אולי היעדר מדיניות ארוכת שנים של הממשל בשני העשורים האחרונים לפחות.

בשונה מהחקלאות הישראלית שהינה מצטיינת מספר החקלאים בארץ הולך ויורד והיום הוא עומד על כ- 12 אלף חקלאים שהוא המספר הנמוך ביותר ובאופן משמעותי ממדינות ה-OECD.  מדובר בנתון חמור שמרמז על מצב החקלאים בישראל, ולא זאת אף זאת ממוצע גיל החקלאים הישראלים עבר כבר מזמן את גיל 60 ואם לא יחול שינוי דרמטי והבנה שמדובר באינטרס של המדינה לדאוג לחקלאות נגיע למצב בלתי הפיך שבו בעלי הון ישתלטו על הגידולים החקלאים במקרה הטוב ובמקרה הרע נידרש ליבוא של תוצרת חקלאית בידיעה צופה פני עתיד שבמצבה הגיאופוליטי של ישראל, זו התאבדות וחוסר אחריות כלפי אזרחיה.

די להזכיר את הכוונה להביא מים מתורכיה בעת המשבר הראשון של מחסור במים ורק המחשבה מה היה עושה במצב זה נשיא תורכיה ארודאן צריכה להדאיג את קובעי המדיניות.

הירקות והפירות הישראלים מהווים בסה"כ כ- 2.5% בתחשיב הכללי של המדד ואין להם השפעה דרמטית כפי שבכל פעם מנסים לייצר זאת בעלי עניין והגיע הזמן לחשיבה עדכנית של הממשל כזו שתבטיח שהחקלאות הישראלית תטופל באופן שונה.

לכן ברצוני לאחל כי מדינת ישראל תדאג בשנה הקרובה לתמיכות ישירות לחקלאים הישראליים, שתפעל להבטיח מקורות מים קבועים ובטוחים לחקלאות ובמחיר שבו גם ניתן לגדל תוצרת חקלאית, שהמדינה תפסיק את היבוא הפרוע שפוגע בפרנסת החקלאים, שתגדיל באופן משמעותי את התמיכה למחקר בכלל ולמחקר היישומי בפרט, שמנהלת ההשקעות במשרד החקלאות תחזור לימים שבה היה לה תקציב משמעותי להשקעות, שהחוק שעידוד הון להשקעות בחקלאות יעבור בכנסת בנוסח שיתרום לחקלאים, שייבנו תכניות שיעודדו את הדור הצעיר לשוב לחקלאות, שהמדינה תיקח אחריות במעשים ולא רק במילים בהתמודדות עם הפשיעה החקלאית לסוגיה, שיוגדלו באופן משמעותי התמיכות לקרן נזקי טבע, שהמדינה תפעל להקים את השוק הסיטונאי לטובת אזרחיה, שהמדינה תבין שהיעילות אינה הערך היחיד ובחקלאות ויש ערכים חשובים לא פחות, ושהחקלאים יבינו שיש חשיבות כלכלית להתארגנות קואופרטיבית ברכישת תשומות, גידול משותף ושיווק תוצרת.

מבקש לאחל לכל דרי המרחב הכפרי שהקהילות הכפריות ידעו לשמור על צביונן ושכולנו נדע לתת מהטוב שבנו לטובת המוחלשים בחברה הישראלית ובכך נפעל לשיפור ולפריחה של הגן החברתי- קהילתי סביבנו.

ולבסוף מאחל ומתפלל לכלל אזרחי המדינה שיבוא שלום עלינו, בריאות ופרנסה טובה ושהשיח בחברה האזרחית יהיה שיח מכבד ומכיל.

ביטול פסק בורר

ביטול פסק בורר, כמשמעותו אינו דבר שניתן בקלות  וההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון היא :

"כי רשות ערעור על פסק-דין בענייני בוררות אינה ניתנת על דרך השגרה, אלא רק במקרים שבהם עומדת להכרעה שאלה בעלת חשיבות חוקתית, ציבורית ו/או משפטית גבוהה, שיש לה היבט עקרוני-כללי החורג מגדר עניינם הפרטני של בעלי הדין".[1]

בימים אלה נתן ביהמ"ש העליון רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי[2] שקבע כי אין מקום לביטול פסק הבורר למרות שנפל פגם בהליך כשהתברר שהבורר הפר את חובת הגילוי ולא גילה לצדדים בתחילתה של הבוררות את העבודה כי העניק במשך שנים רבות שירותים משפטיים למשיבה.

בית המשפט באמצעות כבוד השופט דנציגר שכתב את ההחלטה ובהסכמת השופטים ג'ובראן ושהם נתנו רשות ערעור ואף קיבלו את הערעור וקבעו כי אמות המידה לבחינת ניגודי העניינים של בוררים, כמו גם חובת הגילוי המועלות עליהם ועל הצדדים, נדונו בפסיקה ונקבע בהם לא פעם כי "חובת הגילוי החלה על כלל הגורמים המעורבים בהליך הבוררות רחבה, אקטיבית ומטילה חובת עשייה וכלל הוא שאם יש ספק-אין ספק וככל שפרט מידע כלשהו נחזה להיות, ולו במידה מועטה, חיוני לגיבוש הסכמתו של הצד שכנגד, מוטב לו לצד המחזיק במידע, לגלותו מיוזמתו".[3]

מרבית המוחלטת של הישובים הכפריים מאוגדים באמצעות אגודה שיתופית שבתקנונה יש פרק המיוחד לישוב סכסוכים בין האגודה לחבריה, חבריה לשעבר ועובדיה ובין החברים בינם לבין עצמם.

סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות קובע כי רשאית האגודה לקבוע בתקנונה הוראות לישוב סכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה, בין על ידי הרשם ובין באופן אחר.

כבר נקבע בפסיקה כי תקנון האגודה הינו חוזה בין האגודה לחבריה ובינם לבין עצמם ולכן לסעיף הבוררות יש מעמד חשוב בעת ישוב סכסוך.

הליך הבוררות הינו הליך יעיל, זריז במהותו בדרך כלל ועם פניית צד אחד החפץ במינוי בורר ליישוב סכסוך, ככל שהדבר נוגע לעסקיה של האגודה ממנה בדרך כלל הצד המופקד על מינוי בורר בתקנון האגודה את הבורר.

מעמדו של הבורר ופסיקתו נקבעים על פי הסמכות המוקנית לו בבוררות שכן יש הליכי בוררות שניתן לערער עליהם בהסכמה ויש פסקי בורר שרשם האגודות השיתופיות צריך לאשרם ויש פסקי בורר שהחלטתו היא סופית, אך יש לאשרם בבית המשפט לצורך מימושם.

ביטול פסק בורר מחייבת קיומה של אחת מעשר העילות הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות ומדובר בעילות מאוד קיצוניות ובית המשפט כאמור לא ממהר להתערב בהחלטותיו של מוסד הבוררות והחלטותיו מטעמים שונים ובהם החשיבות שרואה בית המשפט במוסד זה, הרצון לכבד את תניית הבוררות הקיימת בין צדדים ועוד.

בית המשפט במקרה דנן קובע כי כלל הוא ש"אם יש ספק - אין ספק", ועל כל צד לגלות כל מידע שנחזה להיות חיוני לגיבוש הסכמתו של הצד שמנגד ועל מחזיק המידע לגלות מידע זה מיוזמתו.

למרות שבמקרה המדובר לא התעוררה שאלה הלכתית רואה בית המשפט צורך להתערב וקובע כי אין מנוס מלהתערב בפסק הדין קמא, שאחרת לא ייעשה הצדק עם המבקשים.

מוסיף בית המשפט וקובע כי הפגם שנפל בהתנהלות הבורר הוא פגם ממשי היורד לשורשו של ההליך ולכן הסעד המתאים הוא ביטול פסק הבוררות.

לא זאת אף זאת, בית המשפט קובע כי מדובר בהפרת חובת גילוי ברף הגבוה ביותר ועצם העובדה שהבורר לא מסר מידע על כך שייצג את המשיבה במשך שנים רבות וגם לא עשה כן בפתחו של ההליך למרות שהתבקש לפסול את עצמו על ידי צד לסכסוך ולא עשה זאת.

לסיום מוסיף וקובע בית המשפט  כי גילוי נתונים אודות ייצוג קודם של צד להליך הוא צעד פשוט וטריוויאלי, אשר מתבקש מבחינה מקצועית והוא אינו במידע הנמצא "בטווח האפור" ועל בורר לגלותם לצדדים בפתח הליך הבוררות.

בית המשפט פוסק כי תוצאה המותירה את פסק הבוררות על כנו לא הולמת את חומרת הפגם. אשר על כן פסק הבוררות יבוטל ופסק דין חשוב זה מחדד מצד אחד את מעמדו ותפקידו של הבורר ומצד שני מחייב גם גורמים האמונים על מינוי בוררים לחדד את תפקידו של הבורר, ניגודי העניינים שבהם הוא עלול להיות ואת חובתו לסיים את הליך הבוררות בפרק זמן שנקבע.

---

[1] רע"א 5991/02 עופרה גוירצמן ואח' נ' רות פריד ואח' (לא פורסם)

[2] רעא 1610/17 לוסיה ויצדומיני נ' גיאה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ

[3] רע"א 4839/15 מושקוביץ נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

העברה בין דורית- סוף מעשה במחשבה תחילה

בשנים האחרונות, מתעוררים מעת לעת סכסוכים בתוך המשפחה, סכסוכים שהם ייחודיים למשפחות בהם קיים פוטנציאל ירושה של נחלה. בהגדרת הנחלה ותפקידה יש מסר ערכי, אך מסר זה יוצר גם קונפליקט שחשוב להבינו ומפאת חשיבותו להלן ההגדרה:

"חלקת אדמה חקלאית בגודל שנקבע ע"י שר החקלאות בהתייעצות עם מינהל התכנון, הנמצאת בבעלות המדינה, קרן קימת לישראל או רשות הפיתוח, והוחכרה-לתקופה ארוכה -למתיישב, לצורך פרנסתו מהמשק החקלאי שפותח או שיפותח בחלקה זו"[1].

ניתן אם כן להבין כי נוסח ההגדרה יוצר למעשה את הקונפליקט. כוונתם של מתכנני המרחב הכפרי, בתפיסת העולם הייתה שהנחלה תשמש כיחידת פרנסה כלכלית למשפחה , ללא יכולת לפיצול, קרי לשמור על גודלה.  לנגד מתכנני הכפר המודרני עמדו קרקעות פרטיות בעיקר במגזר הערבי שחולקו במהלך השנים ליורשים, דבר שהביא לפיצולים רבים במהלך הדורות כך שיש היום האוחזים בדונם קרקע חקלאית כירושה שכמובן אינו מהווה יחידה חקלאית כלכלית. יש שיאמרו כי גם יחידה של 30-40 דונם אינה כבר יחידה כלכלית בעולם המודרני, אך לא בכך עסקינן, אלא רק כדברי רקע.

בשונה מסוגי חכירה אחרים, זכויות החכירה בנחלה ניתנות לרישום ע"ש אדם בודד או ע"ש שני בני זוג.  משמעות הדבר כי לא ניתן לרשום נחלה על יותר משני בני זוג, (ולא אחים) וזאת בשונה ממגרש מגורים, בית בעיר או משק עזר שבהם ניתן לרשום בעלי זכויות ללא מגבלה.   אם נוסיף את העובדה כי ערכם של נחלות בשוק החופשי הרקיע שחקים בכלל ובמרכז הארץ בפרט נבין למה יש משפחות שבהן המתח על "חלוקת העושר" מביא לעיתים לאלימות מילולית בתוך המשפחה ואף לעיתים מידרדר לאלימות פיזית.

פסקי דין רבים ניתנו במהלך השנים סביב נושא ההורשה וכל אחד מביא איתו סיפור ייחודי של משפחה נורמטיבית שבלי שהתכוונה הגיעה לבסוף לפתחו של בית המשפט, בדרך כלל בהליך שנפתח בבית הדין לענייני משפחה ולעיתים נגמר אחרי שנים רבות בבית המשפט העליון, לעיתים אף לאחר מותם של המורישים. לא תמיד זוכרים למה התחיל הסכסוך, אך בעלי מקצוע רבים מתפרנסים מסכסוכים אלה בכבוד. כך קורה שדווקא לעת זקנתם של ההורים, במקום ליהנות מפרי עמלם, מילדיהם ונכדיהם, הם מוצאים את עצמם בסאגה משפטית עצובה, מתוחה שאינה תורמת לבריאותם כאשר הם תוקפים או מותקפים בהליכים משפטיים. הסכסוך מדרדר את יחסי המשפחה ומביא ליחסים עגומים, עד פירוק המשפחה, שביטויו היעדר קשר בין הורים לילדים או בין הילדים, בינם לבין עצמם, ובמצבים קשים אף מונעים מנכדים לראות את הסבים/סבתות ועוד.

החלטת מועצת מקרקעי ישראל 979 ואשר עודכנה בהחלטות חדשות ( 1155, 1399, 1464 ) עשויה לסייע במידה מסוימת "לחלוקת העושר" במשפחה אך לא תביא לפתרון מוחלט. 

משפחה מלוכדת יכולה למצוא את עצמה במהרה במדרון חלקלק שהופך אותה ל"משפחה מסוכסכת" ולא תמיד הסיבה האמיתית היא "חלוקת העושר". כאשר בודקים לעומק מתברר שלעיתים קרובות הפגיעה רגשית לא פחות מכלכלית.  

אומנם, ההחלטה להיעלב ולהיפגע היא תמיד של הנעלב, אך לפני שממהרים לעשות זאת כדאי לשים לב למס' עצות חשובות:

א.     הורשה למי?-הורים לא חייבים להעביר זכויותיהם בירושה לצאצאיהם. זה אומנם הליך טבעי ומקובל של הורשה, אך המורישים יכולים גם לתרום את ירושתם או חלקה לבית חולים או קרן צדקה כדוגמא וקבלת הירושה אינה דבר מובן מאליו.

ב.      חלוקה שווה?-חלוקת העושר אינה חייבת  להיות בחלוקה שווה והורים יכולים להחליט שאחד מיורשיהם זכאי לפחות מחלקו השווה בירושה כי מצבו הכלכלי איתן, או ליותר מחלקו בירושה כי מצבו הכלכלי מחייב תמיכה גדולה יותר. יכולים להיות שיקולים נוספים כמו שאחד הילדים זכה בעבר לחלק מהעושר בצורת זכות בבית בהרחבה, או בסיוע ברכישת בית וכו'.

ג.       מי דואג למורישים? בראש וראשונה יש להבטיח את טובת המורישים, קרי ההורים ויש להבטיח טובתם וביטחונם הכלכלי בעיקר במצב שחלוקת העושר נעשית עוד בחייהם, לעת זקנתם. ביטחון כלכלי זה צריך לקחת בחשבון טיפול מוסדי, סיוע רפואי, דיור וכל הסדר שיבטיח כי לא יהיו תלויים בחסדיהם של אחרים לעת צרה.

ד.      שיח על כוונות המורישים- עדיף ששיח כזה יעשה עם היורשים הישירים ללא בני זוגם, הוריהם ו"כל הסלט הזה". יש להימנע מלהותיר את היורשים מופתעים/ מאוכזבים/ כועסים על מה שנקבע בצוואה. שיח פתוח, על כוונת המורישים, מחשבותיהם ורצונם יכול לחזק את הקשר המשפחתי אם הוא נעשה בכבוד ומונע ציפיות מיותרות. שיח שכזה עלול לעורר מחלוקות, אך מחלוקת זו ניתן ליישבה. זה עדיף בדרך כלל על "אחרי המבול", קרי שיריבו היורשים לאחר לכתם של המורישים.

ה.      ההחלטה- משהחליטו המורישים, אנא הרפו מהם ואל תפעילו לחצים שישנו את צוואתם. זה לא יוסיף בריאות לא למורישים ובטח לא ליורשים, שעסוקים באלו אמצעי שכנוע הם צריכים לנקוט על מנת שההחלטה תיוותר על כנה או תשתנה והכל כמובן בהתאם לאינטרסים.

ו.        המשפחה המורחבת- זה טוב לארוחה של ערב פסח ולראש השנה, אך בד"כ זה רע ככל שזה נוגע לשיח האינטימי בתוך המשפחה. שיח זה צריך לכלול רק את המורישים וצאצאיהם ולא את בני זוגם שפעמים רבות "באים" עם הוריהם, או עם השפעתם!.

ז.       השוואה זה דבר רע- אל תשוו מה נתנו ההורים של בן הזוג ומה חילקו השכנים לצאצאיהם.  מה הביא החתן? או הכלה?, זה רק מסבך את מה שגם כך מסובך דיו.

ח.      מי ישלם את המיסים?-כאשר ההורים מחליטים כי יעבירו ללא תמורה את זכויותיהם בנחלה לאחד מיורשיהם, זכרו כי ערך הנחלה תמיד נקי ממיסים. (מס שבח ודמי הסכמה שיוחלפו בדמי רכישה במרבית המקרים).  משמעות הדבר כי הנכס שווה נטו כ-40% פחות מערך השוק. מדובר במסים נדחים ולא בפטור ממס!. אפשר ורצוי לבצע בדיקה מקצועית, אך חשוב קודם להבין ולהכיר בעיקרון!

ט.     צוואה כן או לא?- ערכה של הצוואה שווה ליום כתיבתה ועד היום שבו היא מוחלפת בצוואה אחרת של המורישים.   למעשה המצווה יכול לשנות כל יום את צוואתו ויש לזכור זאת!.  ככל שיש הסכמה בתוך המשפחה על חלוקת העושר, בד"כ אין המורישים משנים החלטתם, אך יש שהמציאות מציגה לנו ספורים העולים על כל דמיון. כך לדוגמא, כשאחד המורישים הולך לעולמו והנותר בחיים מגלה שאפשר לקיים זוגיות חדשה, גם לאחר מותו של בן זוגו וטוב שכך. כניסה של בן זוג לחייו של מוריש, אם אינה מוסדרת בהסכמים (חוק יחסי ממון בין בני זוג),עלולה להביא לשיבוש נוסף, וכמו שנאמר המצווה יכול לשנות צוואתו כל יום!.

י.        המורישים- אל תתעמרו ביורשים וחשוב שתהיו בהירים בכוונתכם. מסרים כפולים והבטחות שווא לא בהכרח ישרתו את השלווה במשפחה וכשייחלו הגלים להתרומם, יתיזו המים גם עליכם. אתם יכולים להחליט שלא להחליט, כי ההחלטה קשה לכם, או כי יש עוד זמן. אך זכרו כי עוד לא המציאו את הגלולה שתשאיר אותנו צעירים לנצח. אם לא החלטתם, לאחר מאה ועשרים שנותיכם ייכנס סעיף 114 לחוק הירושה ויעשה את עבודתו נאמנה. יש לזכור כי הורים בדרך כלל שמחים כשהם מותירים לאחר לכתם משפחה מלוכדת שממשיכה להיפגש בערבי חגים.  התנהגות ההורים ומעשיים עשויה או עלולה להשפיע על אופיו של תלכיד זה.

יא.   למה לכתוב הסכמים- הסכמים נשלפים מהבוידם בדיוק כאשר יש קצר בתקשורת לגבי מה שהוסכם או מה שהובן. כך חשוב לעשות הסכם בין היורש הנכנס לנעליו של המוריש בנחלה, לגבי כל התחייבויותיו, כולל הדאגה למורישים עד סוף חייהם ו/או כל התחייבות אחרת שלקח המוריש או היורש.

יב.    בניית בית שני בנחלה- אל תתחילו לבנות את הבית השני בנחלה לפני שהסכמתם מי יגור בו ובאיזה תנאים. אם אתם, בעלי הזכויות בנחלה בונים את הבית בכספכם, חתמו עם בנכם על הסכם בדבר כוונתכם.   אם הבן/בת בונה את הבית אז בוודאי שיש לחתום על הסכם דומה שיבטיח את זכויותיו.

יג.     פיצול זכויות על פי החלטה 979 – הפיצול כרוך בתכנון בתשלום ולא בהכרח הכוונה של ההורים שאחד מילדם יגור לידם תהיה ישימה בשל מצבים שונים ויש לקחת זאת בחשבון

יד.    התייעצות- רשימה זו אסור שתבוא במקום ייעוץ מקצועי ובוודאי שיש לבחון כל מקרה לגופו, אך כאשר מתייעצים יש חשיבות גם עם מי עושים זאת.   כשם שלא כל רופא הוא מומחה לבעיות אף אוזן גרון, כך גם לא כל עו"ד הוא מומחה לסוגיות בהעברה בין דורית.

לסיום, רשימה זו אינה מתיימרת לכלול את מכלול העצות הנדרשות אך בוודאי את מרביתן, וייתכן שיש עצות שיש קוראים שיאהבו פחות אך בכך רק מתחילה האחריות שלכם המורישים והיורשים בנחלה. משפחה מורחבת יכולה להיות דבר נפלא, אך מעשים והחלטות עלולים לדרדר את מרכיביה עד לכאב, ולהביא לסכסוך מתמשך. עדיף לקבל החלטות מושכלות המבוססות על מידע, התייעצות והבנת ההשלכות של כל החלטה וכמו שנאמר, סוף מעשה במחשבה תחילה.

---

[1] החלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 9 מיום 5.7.66

המשק החקלאי המשפחתי בישראל בסכנה

המשבר הקשה שעובר על החקלאות הישראלית בכלל ועל המשק המשפחתי בפרט הביא להוצאתם של עשרות חקלאים נוספים ממעגל העיסוק בחקלאות וזו מגמה שנמשכת זה שנים רבות אשר מעמידה את המשך קיומו של המשק המשפחתי החקלאי שרובו ככולו נמצא במקומות רחוקים בסכנה.

בעוד משרד החקלאות ופיתוח הכפר הצהיר בהזדמנויות רבות שיש חשיבות לשמור ולחזק את המשק המשפחתי, הרי שבמבחן התוצאה פעולות שנוקטת המדינה באמצעות הרגולטורים השונים מביאים לידי חיסולו של המשק המשפחתי.

המצב הכלכלי הקשה הביא להסתבכות של חקלאים רבים בעוד חקלאים אחרים מרגישים שעבודתם מביאה לכל היותר לפרנסה דחוקה והמצב שנוצר מחייב דיון נוקב על החקלאות בכלל ועל עתידו של המשק המשפחתי בפרט.

מצב התנהלות הרגולטורים ובראשם פקידי האוצר מזכיר את המשל על הסוס שבעליו ניסה להרגיל אותו לא לאכול ולאט לאט הוריד לו את כמות האוכל וכשהסוס מת מרעב הוא אמר, חבל, כמעט

הצלחתי להרגיל אותו לא לאכול בכלל.  

משבר החקלאות הישראלית מחזק מגמה מדאיגה נוספת של השתלטות בעלי הון בענפים מסוימים תוך דחיקת רגליהם של החקלאים או אילוצם להיכנס לתוואי שאינם חפצים בו, אך עושים זאת מחוסר ברירה, או מאי יכולת להתארגן ואת המחיר נשלם כולנו האזרחים בפערי התיווך שאת אותותיהם אנו כבר רואים במחירי התוצרת במרכולים.

היצור החקלאי במרבית העולם מתאפיין ביחידות יצור קטנות יחסית המתאימות למבנה של משק משפחתי, אם כי בעולם המערבי ובמדינות המפותחות רואים מגמת גדילה מתמדת של יחידות היצור תוך שימור המודל של המשק המשפחתי שהיה ונשאר מרכיב מרכזי בהם.  

כ-1000 נקודות התיישבות פרוסים בהתיישבות והם כוללים מעל 800 אלף תושבים ובהם קיבוצים, מושבים שיתופים, מושבי עובדים, כפרים שיתופיים וישובים קהילתיים.

צמצום מספר החקלאים מוכר בעולם המודרני ותופעה זו לא פסחה על ישראל, אך בשונה ממה שנעשה בעולם המערבי שבו השכילו המדינות כבר לפני שנים רבות ללוות תהליכים אלו בתכניות ומשאבים שמחזקים את החקלאים ופרנסתם, הרי שבישראל לא רק שיחס השלטון למצב אינו דומה אלא שבמבחן המעשה היא הפוך. 

החקלאים הפכו מקור הכנסה בלתי נדלה לאוצר בגין מס גולגולת לעובדים זרים ועוד, ביטול נקודות זיכוי לעובדים, אי הכרה בהוצאות האמיתיות של החקלאים בגין העסקתם של העובדים הזרים, מחירי מים גבוהים ותשומות יקרות.     לא זאת אף זאת, פקידי האוצר בגישתם קצרת הטווח ממקדים את מדיניותם לשורת הרווח ולא חושבים על נזקים ארוכי טווח שמדיניות זו תוביל והם עושים זאת כי יש בידיהם סמכויות רבות, אך פקידים אלה לא לוקחים שום אחריות על כישלונות שנבעו ממדיניות זו והעבר רצוף בדוגמאות רבות שכאלה.

גאולת קרקעות המדינה היוו בסיס מרכזי בהקמתה וכולנו זוכרים את התודעה הציבורית של העם בתרומה לקק"ל שנתפסה כגואלת קרקעות. (התיבה הכחולה).    חקלאי המשק המשפחתי קשורים לאדמתם, שכן לכל חקלאי יש מכסת מים וקרקע חקלאית, בקרבתה הוא יושב ועליה הוא מגדל את הגידולים החקלאים וממנה הוא מבקש למצוא את פרנסתו. 

מרבית הישובים הכפריים מפוזרים במקומות מרוחקים, שומרים על הקרקעות החקלאיות ומעבדים אותן.  עיבוד הקרקע אינו מביא רק ביטחון מזון, מזון טרי ובריא ופיזור אוכלוסייה, אלא יש בכך כדי לחזק את העסקים הקטנים, את שמירת שטחי המדינה ושמירת השטחים הפתוחים.

החקלאות מייצרת ערכים רבים והיא לא עוד מקור פרנסה רגיל והתפיסה של שורת הרווח כפי שרואה אותה האוצר לא רק שהיא מעוותת אלא עלולה להביא לנזק בלתי הפיך שניצניו כבר כאן.

הגיל הממוצע של החקלאים עובר את גיל השישים ודור ההמשך אינו ממהר בעקבות אבותיו.   דור ההמשך לא ממהר להגיע שכן הוא רואה את העבודה הקשה של הוריו שאין בצידה הכנסה מכבדת.   זה מקום העבודה היחיד שתלוי במזג האוויר, בפערי התיווך הבלתי מוצדקים ובתנודות השוק העולמי שמושפעות גם משערי מטבע והצפות השוק בסחורה זולה מעת לעת.   לדור ההמשך יש אלטרנטיבה שכן רובו משכיל וגם אם העבודה בחקלאות קורצת להם ויש בה נוסטלגיה, רבים מהם בוחרים ומעדיפים פרנסה בטוחה במשרד ממוזג.

הדחיפה הבלתי רציונלית של האוצר להתייעלות הביאה לפיתוח יחידות יצור גדולות שבינן ובין המשק המשפחתי כבר אין קשר והנזק בענף הרפת כדוגמא למגמה זו כבר נותן אותותיו, כאשר הוא אילץ מאות רפתנים בעיקר מהפריפריה להיפלט מהענף וחייב את הנותרים בהגדלת יחידות היצור שלהם לגודל שבו יש לשאול, האם זה עדיין משק משפחתי?

לחקלאות הישראלית והחקלאים  אין במה להתבייש והדבר בא לידי ביטוי לא פעם בדברים של שרים  בעיקר כאשר הם מבקרים במדינות אחרות שבהם בד"כ יש ביקוש לידע ולניסיון הישראלי בחקלאות. רק לאחרונה נשמעו דברים דומים מפיו של ראש הממשלה, מר נתניהו בביקורו באיטליה, אך עם תשבחות לא משלמים במכולת.

על הממשלה להכין בשיתוף נציגי החקלאים תכנית ארוכת טווח שתבטיח את יכולתם של החקלאים להתפרנס בכבוד מעמל כפיהם תוך שינוי תפיסה שבה היתרון לגודל הינו מרכיב מרכזי. ראוי לרכז מאמץ בצמצום פערי התיווך, בטיפול בכשל השוק של שוק התשומות שבו אין תחרות, להפחית משמעותית את מחיר המים, לבטל לאלתר את מס המעסיקים על העובדים הזרים ולהשיב את נקודות הזיכוי ולאפשר מגוון אפשרויות פרנסה בעיקר בתחומים כמו תיירות חקלאית וכפרית, עיבוד תוצרת ועוד.  מגוון הפרנסות יחזקו את העוסקים בענף ויעודדו את דור ההמשך לראות בו מקור פרנסה.

 

הפצת שמועה יכולה להוות בסיס לתביעת לשון הרע

קהילות כפריות נתונות לא פעם לפרסום שמועות שיש בהם כדי להעמיד באור שלילי מי מחברי הקהילה והדבר יכול להיעשות ברשות החברתיות, בשיחות רחוב או בכל דרך אחרת כפי שמגדיר החוק. (להלן "החוק")

לאחרונה ביהמ"ש המשפט השלום בחיפה התייחס למשמעות הפצת שמועות והאם יש בהם כדי לפגוע במי שהשמועות עסקו בו. במקרה המדובר הופצו שמועות בין היתר על קשיים כלכליים שבה לכאורה נתונה חברה מסוימת.

התובעת, חברה העוסקת בשירותי שילוח בינלאומיים הגישה תביעה זו כנגד חברת צים ועובד החברה לפיצויים בגין הוצאת לשון רע עקב הכפשות שנעשו לכאורה על ידם ללקוחות התובעת בשני מועדים שונים.

חוק איסור לשון הרע מגדיר כי פרסום שיש בו כדי להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה ולעג יכול להיכנס בגדר החוק. החוק מוסיף וקובע כי גם ביזוי אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו אף הם עלולים ליצר עילה לתביעה בגין לשון הרע. כך גם הדבר אם פרסום מטרתו לבזות אדם בשל מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו.  גם פגיעה במשרתו של אדם, כולל משרה ציבורית עלולה להוביל לתביעה בגין פרסום לשון הרע

בכל הנוגע לתביעות לשון הרע, בתי המשפט פיתחו במהלך השנים אמות מידה אובייקטיביות וזאת בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת.  המשמעות היא שלא די בתחושת העלבון הסובייקטיבית של הפרט שעליו נכתבו או נאמרו הדברים, אלא האם הפרסום הפוגע ישפיע על עמדת הציבור וישנה אותה או במקרה הזה יביא לפגיעה כלכלית בחברה שלגביה ננקט פרסום פוגע.

ביהמ"ש מגיע למסקנה כי הפרסום פוגע במבחן אובייקטיבי והוא עלול לפגוע בחברה שמייחסים לה קשיים כלכליים והדבר גם פוגע בשמה הטוב ובאופן ישיר אף עלול לפגוע בעסקיה ולכן הפצת השמועה גורמת לפגיעה על פי הגדרת לשון הרע.

ביהמ"ש מנתח את ההגנות הניתנות למי שנתבע בתביעת לשון הרע ובהם סעיף 14 לחוק הקובע כי במשפטי פלילי או אזרחי בשל לשון הרע מוענקת הגנה למי שדבריו היו אמת ושהיה בפרסום גם עניין לציבור

הפסיקה קבעה כי הגנה זו כוללת שני מרכיבים מצטברים והם אמיתות הדברים והעניין הציבורי שיש לדברים שנאמרו ובלעדיהם לא תינתן הגנה זו. על המתגונן בטענת אמת דיברתי להוכיח את אמיתות דבריו ורק אם הוכיח דבריו יעבור מסוכה זו. במקרה הנדון ביהמ"ש מגיע למסקנה כי המתגונן לא עמד בנטל.   אמנם יש עניין לציבור לקבל מידע  על מצבן של חברות הנותנות שירותים אך על המידע להיות נכון ואמין.

הגנת תום הלב המופיעה בסעיף 15 לחוק היא טענת הגנה נוספת ובתביעות לשון הרע טענת תום הלב נבחנת לפי מידת אמונתו של המתגונן בנכונות הדברים שפרסם. יחד עם זאת אמונה בלבד לא עומדת בפני עצמה ונדרשת גם הוכחה כי נעשו פעולות לפני הפרסום של המפרסם לבדוק מראש את אמיתות דבריו ואם עשה זאת הרי שעמד באחד ממבחני תום הלב.  גם במקרה זה מגיע ביהמ"ש כי לא עומדת בפני המתגונן טענת תום הלב.

סעיף 7א לחוק קובע כי ביהמ"ש יכול להטיל פיצוי של עד 50,000 אלף ₪ ללא הוכחת נזק על מי שמביא לידי פרסום פוגע והחוק גם מאפשר לתבוע סכומים גבוהים יותר כאשר הנזק מוכח.

בקהילה כפרית, חשיבותו של השיח הקהילתי הוא מקור כוחה של קהילה. יש להתחשב בצרכי המיעוט אך גם להפנים את ההליך הדמוקרטי שבו לאחר דיון בסוגיה הדורשת קבלת החלטה, בסופו גם מתקבלת הכרעה של רוב.  לא כל אחד בנוי לחיות בקהילה כפרית שבה תהליכי קבלת ההחלטות נקבעים על ידי חבריה אך מי שבוחר לחיות בקהילה כזו יכול להיות מעורב ומשפיע ובלבד שהוא מקבל על עצמו את כללי השיח הללו.  

שיח קהילתי חשוב, וחופש הדיבור והשכנוע חשוב אף הוא, אך אמצעי השכנוע צריכים להתרכז בנושא הנדון ולא באנשים המציגים את דעתם.

ביהמ"ש כבר קבע בעבר כי חופש ביטוי אין משמעותו חופש שיסוי ולכן ראוי לנהל שיח קהילתי שאינו מעליב ופוגע אלא שיח שיש בו הקשבה, נכונות ורצון טוב ליצירת חוסן קהילתי וזאת מבלי להידרש חלילה לתביעת לשון הרע!.

·        

ת"א (חיפה) 23882-05-12 או.סי ליינס בע"מ נ' צים שירותי ספנות משולבים בע"מ ועוד (8.6.15)

הרפורמה בחוק התכנון והבניה והשפעתה על האזרח

 

לאחר חודשים רבים ועשרות דיונים אושר תיקון 101 לחוק התכנון והבניה, שעיקרו ביזור וחלוקה מחדש של סמכויות התכנון בין הוועדות המחוזיות לבין הוועדות המקומיות, תוך הגדלת יכולתן של הוועדות המקומיות, קיצור וייעול הליכים, שיפור השירות והגברת השקיפות וההוצאות.

יובהר כי קיימות 6 ועדות מחוזיות ו-126 ועדות מקומיות אשר מטפלות בנושאי תכנון ובניה בכל רחבי המדינה.

עיקרם של השינויים מתייחסים להסדרת הסמכויות של הוועדות המקומיות בנושאי תכנון שונים.

יש להדגיש כי נקבעו 4 סוגי וועדות מקומיות, וככל שמעמדה של וועדה מקומית גבוה יותר, רחבים יותר סמכויותיה.

כמו כן נקבעו שינוים משמעותיים בכל הקשור לצורך בהגשת בקשה להיתר בניה והוגדרו סוגי עבודות אשר פטורות מהצורך בהגשת בקשה להיתר לאישור הוועדה המקומית.

בסקירה כאן נתייחס לוועדה "רגילה".

לוועדה המקומית, בנוסף ל-12 הסמכויות הקיימות, שחלקן אף הורחבו, נוספו 8 סמכויות חדשות, והן באות לידי ביטוי בסעיף 62א(א), ובהם:

1.      איחוד וחלוקה בבעלות אדם אחד (ולא מספר בעלים).

2.      הרחבת דרך והארכתו לצורך גישה למגרש או לחיבור לדרך אחרת ( בתנאי שלא אושרה בתמ"א או בתמ"מ).

3.      הגדלת שטחי ציבור, תוך הרחבת הגדרת "צרכי ציבור".

4.      שינוי קווי בנין לרבות קביעת קווי בנין.

5.      שינוי הוראות בינוי.

6.      שינוי חלוקת בניה.

7.      אישור כל ענין שניתן לבקש במסגרת הקלה.

8.      הרחבת יחידת דיור קיימת עד 140 מ"ר.

9.      קביעת מבנה לשימור והוראות לשימור.

10.  ברשות כפרית (מועצה אזורית במחוזות דרום/צפון וכן במועצות אחרות שהשר יקבע) תוספת של עד 7% למגורים בלבד או 50 מ"ר, לפי הגודל ועד תקרת 175 מ"ר. במועצה אזורית שלא במחוזות צפון/דרום תוספת של 7% או 50 מ"ר לפי הקטן מבניהם.

11.  תוספת בניה לצרכי תשתית ולצורך זה בלבד.

12.  קביעת הוראות להריסה, הפקעות וזיקת הנאה לצורך מימוש תכנית.

כאמור נקבע כי יוגדרו וועדות מקומיות נוספות ובהם "וועדה מקומית עצמאית" שלה ניתנו 12 סמכויות נוספות.

בנוסף לסמכויות אלו פורסמה בקובץ התקנות רשימה של נושאים שיהיו פטורים מהגשת בקשה להיתר, ואלו המבקשים להקימם ידרשו לדווח על כך לוועדה המקומית. משמעות התקנות היא העברת האחריות לאזרח.

בין היתר ניתן פטור מהגשת בקשה להקמת גדר או קיר תומך, אך לפי סעיף 5(א) נקבעו התנאים שהאזרח המקים את הגדר חייב לעמוד בהם.

למשל התנאים להקמת גדר בשטח חקלאי לפי סעיף 7א הם:

1.      שהגדר תוקם בשטח חקלאי מעובד בלבד.

2.      גובה הגדר לא יעלה על 1.5 מ"ר.

3.      הגדר תוקם מחומרים קלים ולא תהיה אטומה.

4.      הגדר תוקם באופן שתבטיח מעבר נגר עילי.

הדוגמא ממחישה את ההקלה ברשימה גדולה של נושאים מחד, אך התקנות מחייבות מאידך ממקים המתקן לעמוד בתנאי התקנות.

בין היתר ניתן פטור מהיתר גם לגגונים וסוככים, לאנטנות, לשימושים נלווים למבנה, מחסן ומבנה לשומר ועוד.

כל המקים מתקן/מבנה מתוך הרשימה הכלולה בתקנות שפורסמו,  חייב כאמור,  לעמוד בתנאי הקמת ההיתר וגם לשלוח לוועדה המקומית טופס "דיווח על ביצוע עבודה הפטור מהיתר".

יש להדגיש כי אחת הבשורות החשובות בתיקון 101 הינו לוח הזמנים הנוקשה לטיפול בבקשות לקבלת היתר בניה, וחידוש חשוב נוסף הוא שמגיש הבקשה, אמור לקבל רשימה אחת וסופית של משימות/ תיקונים /תנאים שעליו לבצע. עם סיום ביצועם של רשימת הדרישות תיבחן הבקשה ע"י "מכון הרישוי".

לא תתאפשר יותר סחבת, והוועדה המקומית לא תוכל להציב דרישות חדשות בכל פעם. מי שיעמוד בכל תנאי הבקשה, הועדה המקומית תצטרך לדון בבקשתו על פי לוח זמנים שמחייב אותה.

 

נסכם כי לב ליבו של התיקון מתמקד בשלושה נושאים עקרוניים:

·        מתן סמכות ואחריות .

·        יצירת גוף חדש שיבחן את הבקשות להיתר יאשרן ויבקר את תכן הבניה- "מכון בקרה".

·        סיוע  כספי לוועדות המקומיות ופיתוח מנגנון הכשרה לעובדי הוועדות

 

אנו מחזקים את מנהל התכנון במשרד הפנים על השינויים המשמעותיים אשר החל לבצע.

אנו מקווים כי התנופה ויישום השינויים ימשיכו במלוא המרץ.

במאמר הבא נדון בשינויים נוספים הנחוצים במערכת התכנון והבניה.

 

פרטים נוספים ניתן לקבל גם באתר מיוחד שהוקם על-ידי משרד הפנים:

www.bonim.pnim.gov.il