סה"כ צפיות בדף

‏הצגת רשומות עם תוויות יואב. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות יואב. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 25 בפברואר 2012

המדינה אינה מעודדת מעבר לאנרגיה מתחדשת

העולם הנאור עובר לשימוש באנרגיות מתחדשות, אנרגיות שמקורן בתהליכי טבע מתחדשים כמו האנרגיה הסולארית, אנרגיית הרוח ועוד. מדובר על מעבר  מושכל לאנרגיה זמינה, אשר בשונה ממקורות האנרגיה המסורתיים כמו נפט, פחם וגז טבעי אשר לא רק שמוגבלים בכמותם , אלא גם מהווים גורם מזהם בשימוש בהם.  ישראל, כידוע, נכון להיום תלויה לחלוטין במקורות האנרגיה שלה.
לכאורה, מדובר על הליך טבעי ראוי שיש לעודדו ולפעול ליישומו  באמצעות עידוד, תמיכה, הקלות וסיוע.   מדינות נאורות מתמרצות הליך זה על ידי זיכוי במס, תמיכה במחיר, עידוד רכישת חשמל ירוק, מיתוג ואמצעים נוספים להחדרת השימוש באנרגיה מתחדשת.
יתרה מכך, פטנטים מרכזיים לאנרגיות מתחדשות  וטכנולוגיות מתקדמות בתחום זה הומצאו על ידי חוקרים ויזמים בישראל.
באתר המשרד להגנת הסביבה אף נאמר כי :
·       ישראל נמצאת בין המובילות בעולם בפיתוח טכנולוגי למטרות ניצול אנרגיה סולרית.
·       בישראל קיים ידע רב ופוטנציאל גבוה לניצול אנרגיה מתחדשת.
·       בישראל ישנם תנאים אקלימיים מתאימים לפיתוח רחב של אנרגיה ירוקה.
·       עלות ההפקה נמצאת בירידה ואף צפויה לרדת בהתמדה עם כל פיתוח טכנולוגי.
·       הקטנת התלות של מערכת הביטחון והמשק באוצרות טבע שמקורם במדינות זרות.
החלטה מס' 4450  של ממשלת ישראל קבעה כי עד שנת 2020 10% מיצור האנרגיה בישראל יופק באמצעות אנרגיה מתחדשת.
באתר משרד האנרגיה אף נאמר כי:
·       יצירת ודאות בתחום האנרגיה המתחדשת, תוך הבהרת יעדי ייצור החשמל עד שנת 2020
·       עידוד הקמת מתקני ייצור חשמל באמצעות אנרגיה מתחדשת במדינת ישראל בכלל ובאזורי הפריפריה בפרט
·       עידוד המחקר, הפיתוח ותעשיית האנרגיה המתחדשת בישראל
·       הגדלת הביטחון האנרגטי של מדינת ישראל
·       עידוד ייצור חשמל באמצעות טכנולוגיות ידידותיות לסביבה
·       הגדלת ייצור החשמל באמצעות אנרגיה מתחדשת תוך צמצום הנטל התעריפי לצרכנים.
יתרה מכך, אם נחבר את הפוטנציאל הגלום בישראל לפיתוח מקורות אנרגיה מתחדשת ונוסיף על כך את העובדה שישראל נחשבת כמובילה בתחום הטכנולוגי כל תרחיש הגיוני שמחבר בין השניים היה מוביל לתוצאה מדהימה  הן בתחום הכלכלי, הן בתחום הביטחוני ובוודאי שבתחום הסביבתי.
למרות זאת השימוש באנרגיה מתחדשת בישראל  עדיין מזערי ביחס לפוטנציאל הגלום במדינה והשאלה מדוע?
דוגמא מוחשית למצב העגום, היא החלטת מועצת מקרקעי ישראל (להלן: "המועצה") שהתקבלה ב-30.1.2012 ואשר באה להסדיר את הקמתם של מיזמים סולאריים, שכאמור יש חשיבות רבה להקמתם.
ממשלת ישראל בהחלטה 1060 מיום 13.12.09 קבעה מפת אזורי עדיפות, תוך מתן העדפה משמעותית לכל הגרים בפריפריה. מדיניות זו אומצה על ידי מועצת מקרקעי ישראל בהחלטה 1228 מיום 30.5.11 שעוסקת במדיניות אחידה למתן הנחות.
המועצה, אומנם אישרה אחרי חודשים רבים של עיכוב הצעה שמטרתה לעדכן  את ההסדרים שנקבעו למיזמים סולאריים במשבצות של ישובים חקלאיים, אך קבעה בניגוד להחלטת הממשלה על אזורי עדיפות ובניגוד למדיניות האחידה התומכת באזורי עדיפות כי לא תינתן הנחת אזור בגין הקמתם בתחומי המשבצת החקלאית, לרבות הנחות המוקנות לישובי קו העימות.
מדובר בהחלטה אומללה הפוגעת בפיתוח מיזמים סולאריים ופועלת בניגוד להחלטות הממשלה שקבעו מתן הנחות באזורים פריפריאליים.
זו רק דוגמא אחת, ולא יחידה מדוע ב"זכות" הרגולטורים מתעכב פיתוח כלכלי, והמדינה ממשיכה להיות תלויה בדלק מזהם שמרביתו המכריע מיובא  מהחוץ.
בעוד נשמעים בתקשורת רעיונות על "מס לשימוש יתר" בצריכת החשמל בשל התשתית שאינה מסוגלת לספק את התצרוכת בימי שיא, הרי שמצד שני במקום לעודד הקמה מושכלת של מיזמים סולאריים, מקבלים הרגולטורים, כל אחד בתחומו החלטות שמביאות לעיכוב ועצירה במקום עידוד.
אם הסיפור הזה לא ממחיש את האמרה על "יד ימין לא יודעת מיד שמאל" , אז מה כן?

יום שישי, 22 ביולי 2011

הממשלה היא המרוויחה העיקרית מהמשבר בשוק הנדל"ן

קופת האוצר, היא הנהנית העיקרית מהמשבר המתמשך בשוק הנדל"ן ודמעות התנין של הממשלה לא יצליחו לעמעם עובדה זו.
מדינת ישראל מנהלת באמצעות מנהל מקרקעי ישראל 93% מקרקעות המדינה (יתר הקרקעות הן קרקעות פרטיות) ומשמעות הדבר שהמדינה כרגולטור יכולה בכוח שליטתה זה ליצר תכנון מושכל של שוק דיור שבו תהיה בניה מסובסדת למשפחות חסרי דיור, דיור להשכרה למיעוטי יכולת ולסטודנטים לצד בניה צמודת קרקע ומגדלי יוקרה לטייקונים.

בהחלטה מס' 1 של מועצת מקרקעי ישראל, במאי 65 נקבע כי "ניתן למסור קרקע בתנאים שונים..באזורים שבהם תקבע הממשלה כי יש לה עניין מיוחד לעודד פיתוחם ויישובם" וברור כי זו הייתה אחת המטרות בהקמתו של מנהל מקרקעי ישראל, לקידום מטרות לאומיות לצד פיתוחה הכלכלי של המדינה.
מרכיב המס בשוק הדיור, אינו גזרה משמים, שכן הממשלה שולטת באמצעות הכנסת גם על הליכי החקיקה הקובעים את נטל המס המוטל על האזרח. 
אפשר להאשים את הבירוקרטיה, את הסחבת במוסדות התכנון, את חוסר היעילות של מנהל מקרקעי ישראל, אך לא ניתן להתעלם מהעבודה הברורה שכ- 60%-70% ממחירי הדירה נובעים ממכרזים על הקרקעות, ממיסים שמוטלים על רוכשי הדירות ומוכריהן בצורה ישירה ועקיפה.

רק בשנים 2009-2010 הרוויח ממ"י לקופת האוצר כ-10 מיליארד ₪ יותר ממה שתכנן באמצעות מכרזי הקרקע.  אם נוסיף לכך את הכנסות המדינה ממיסי נדל"ן בשנת 2010 שעומדים על כמעט 7 מיליארד ₪ , (גדילה של כ-30% מ-2009) הרי ברור שאוצר המדינה הוא הנהנה העיקרי מהמשבר.
נטל המס בישראל הוא מן הגובהים בעולם ובנוסף למיסים הישירים מטילה הממשלה מיסים עקיפים על אזרחיה באמצעות מע"מ, מס קניה, בלו ועוד בעוד היא פועלת לצמצום נטל המס על החברות ובכך מעשירה את העשירים.

אפשר לצאת בהכרזות על הסופרטנקר, רפורמה בתכנון ורפורמה בממ"י ואפשר גם להאשים את הממשלה הקודמת והקודמת לקודמת במצב החמור, אך בשורה האחרונה לאזרח היצרני הקם בבוקר הממשלה הנוכחית במשמרת ועליה להביא פתרונות היום ולא מחר.

קורת גג, אינה מוצר מותרות והיא חלק מהצרכים הבסיסים של כל אדם כמו בגד ומזון וכאשר האדם הממוצע נדרש לשלם יותר מ-30% מהכנסתו הפנויה לדיור, משהו לא תקין.
המחסור בקורת גג או חוסר הביטחון בהמשך קיומה גורם למתחים ומביא משפחות רבות לתסכול שביטויו במתחים תוך משפחתיים, תחושת קיפוח, גירושין ועוד.

הפתרונות הם רבים ובעולם הנאור הם פועלים בהצלחה מתוך ראייה של טובת האזרח, למרות שבכל המדינות הללו אין מצב קיצוני הדומה לישראל שבו המדינה כאמור שולטת במרבית הקרקעות.
בין הפתרונות המוצעים: בניה מגוונת בכל אתר שכוללת בניית בתים לזכאי דיור, בניה להשכרה, בנייה ייעודית לסטודנטים וצעירים, משכנתאות אטרקטיביות לחסרי דיור ולזוגות צעירים, מכרזי בניה ללא מרכיב הקרקע, צמצום נטל המס וביטול המע"מ, הטלת מס מדורג על השכרת דירה (ככל ששכר הדירה גבוה יותר המס יהיה גבוה יותר), הטלת מס על רוכשי דירה שנייה, מענקי מקום, שינוי חקיקה להבטחת כדאיות (פינוי בינוי, תמ"א 38) ואלו רק דוגמאות לפעולות שניתן באמצעותם להוביל שינוי מחר ולא בעוד שנים.

הפער בין שכבות העם הולך וגדל וביטויו אינו בא רק בשחיקת מעמד הביניים, שחיקת מעמד העובד וערעור מעמדו בחברה האזרחית, זלזול באזרח הוותיק ועוד והתופעה של התקוממות אזרחית אינה אלא פועל יוצא של זלזול הממשל באזרחיו.

נדרשת מנהיגות ולא רפיסות, נדרשת משילות ולא בכיינות, נדרשת קבלת אחריות ולא הטלתה על אחרים. זו המשמרת שלכם-גלו אחריות ועל תבנו על הזיכרון הקצר של האזרח.

יום שבת, 2 באפריל 2011

המרחב הכפרי הפך בארץ ובעולם למרחב רב תפקודי

זה למעלה משני עשורים שהמרחב הכפרי בארץ משנה את פניו, בדומה למרחבים הכפריים באירופה ובמדינות מפותחות. בעולם המערבי הבינו כבר לפני שנים רבות כי יש להוביל את המרחב הכפרי לשינויים הנכונים ולא לעמוד מהצד, שלא לומר להפריע.
מחקר שנערך לאחרונה על ידי פרופ' מיכאל סופר ראש המחלקה לגיאוגרפיה בבר אילן וד"ר לביאה אפלבאום  שכותרתו "יזמות עסקית עצמית במשק המשפחתי ותרומתה לפיתוח החקלאות והישוב הכפרי", מוכיח את מה שטוענים זה שנים רבות מנהיגי ההתיישבות כי יש להוביל חשיבה חדשה, עדכנית המתאימה את השינויים הרבים שעובר המרחב הכפרי המהווה כ-85% משטחי המדינה. מסקנותיהם של החוקרים היא  כי "שילוב נכון של פעילות לא חקלאית עם יזמות עסקית בבעלותו ובניהולו של משק הבית החקלאי יכול לתרום לא רק לפרנסת המשפחה אלא גם להמשכיות המשק החקלאי כמשק פעיל, ליציבות הקהילה הכפרית ולפיתוח בר-קיימא של המרחב הכפרי".
המחקר מוכיח כי העסקים הלא חקלאיים תורמים לפיתוח הכלכלי המקומי והאזורי גם במציאת מקורות פרנסה וגם באספקת שירותים לאוכלוסיה המקומית ואף מונעים פרבור.  עוד מוכיח המחקר, את מה שחש כל יזם במרחב הכפרי כי לא רק שיזמים ברוכים אלו אינם זוכים לעידוד ותמיכה, אלא הבירוקרטיה והמחסור בהון מהווים חסמים עיקריים להקמת עסקים ולהתפתחותם.   משרד החקלאות מחד מעודד פיתוח של יזמות לא חקלאית המתאימה למרחב הכפרי ומצד שני רבים מהיזמים בשל חסמים תכנוניים והתנגדות ממ"י מוצאים את עצמם בחזקת עבריינים.  יתרה מכך, בשונה למתרחש בעולם המערבי שבו הפנימו את חשיבותה של היזמות היצרנית, כאן עדיין רואים ביזמות זו לא ראויה ותופסים את הכפר עם החקלאות המסורתית ששינתה פניה בכל העולם המערבי.  בין ממצאי המחקר מתברר שרבים מבעלי העסקים נשענים על מקורות הון וידע עצמיים ומידת הקשר שלהם לגורמי סיוע ציבוריים מועטה ביותר. 
תגובת ממ"י ורשויות האכיפה להתפשטות הלא מוסדרת של עסקים לא חקלאים במרחב הכפרי היא הוספת תובעים ומפקחים וזאת במקום לסייע למשרד החקלאות ליצור הבחנה בין שימושים שעשויים לתרום לשימורו של המרחב הכפרי ותואמים את אורח החיים המאפיין מרחב זה לבין שימושים שפוגעים במאפייניו של המרחב הכפרי ואשר נגדם יש לפעול.
באופן לא מפתיע לא קיימת בישראל תוכנית ממשלתית ארוכת טווח לשימור ופיתוח החקלאות והכפר. בעוד 80% מתקציבי הקהילה האירופאית מיועדים לחקלאות ולמרחב הכפרי , ישראל נמצאת בסולם  OECD  באחד המקומות הנמוכים.
הרומנטיקה וההתפארות בחקלאות הישראלית אינה מובנת מאליה והגיע הזמן שהממשלה תיקח אחריות לפני שלא יהיה בשביל מה שכן הנזק הבלתי הפיך שייווצר ,אף ועדת חקירה שתקום לא תתמודד עם שיקומו של המרחב הכפרי. ההתעמרות ביזמים הכפריים המייצרים יין , שמן ,דבש, גבינות ועוד היא תוצאה של חוסר מדיניות שגורמת נזק לכלכלה ופוגעת בפרנסתם של אותם יזמים.
משרד החקלאות ופיתוח הכפר חייב להוביל מדיניות ממשלתית מושכלת וארוכת טווח שאינה מגמגמת לפיתוחו של המרחב הכפרי בדומה למתרחש מעבר לים וככל שיקדים לעשות זאת הבר יתרום גם למרחב הכפרי ולמבקריו, אך גם לדרים בו.

יום שבת, 29 בינואר 2011

קליטה נכונה תביא לפריחה של הקהילה

המרחב הכפרי נמצא בעיצומו של שינוי, שתחילתו במשבר  כלכלי  של מרבית ההתיישבות בשנות ה- 70-80, דבר שהביא בסופו של תהליך לצמצום במספר החקלאים אך לא בהיקף החקלאות. (תהליך דומה התרחש גם בעולם המערבי). שינוי זה הביא להתפתחות כיוונים חדשים שהשפיעו על אורח החיים בכפר ובקיבוץ. הדבר בא לידי ביטוי בצורך למצוא פרנסות חלופיות לפרנסות החקלאיות המסורתיות.  חלק מהמתיישבים מצאו פרנסתם מחוץ לישוב וחלק נוסף משלב את העבודה החקלאית עם עיסוק נוסף בכפר. בקיבוצים רבים  השינוי הארגוני  הביא לתפקידים חדשים כמו יו"ר חיצוני, מנהל קהילה והשינוי הארגוני חייב את הפרט לחפש בעצמו מקור פרנסה  ובמקרים רבים מחוץ לקיבוץ. הליכים מורכבים אלו  היוו אתגר לא פשוט למתיישבים הוותיקים שנאלצו להתמודד עם שינוי שלו השלכות רבות על חייו.

וועדה שעסקה בנושא  משבר ההתיישבות, הציעה בסוף  שנות ה-80 לפעול להרחבת הישובים בתושבים שיגורו בכפר, אך עיסוקם לא יהיה חקלאי.  המטרה בהחלטה זו הייתה לאפשר קיומה של תשתית מוניציפאלית בכל ישוב מחד [שירותים כמו גן, מרפאה, מכולת וכו'] ומנגד שהעומס הכלכלי על התושבים  הוותיקים יקטן עם הגדלת האוכלוסייה וחלוקת הנטל בין תושבים רבים יותר. הגדלת הקהילה אפשרה קיומם של שירותים רבים בתוך הישובים המדוללים שעקב משבר ההתיישבות לא היו אטרקטיביים לבנים.   מנהיגי ישובים רבים שהכינו שיעורי בית השתדלו לקחת את מירב הסוגיות הקשורות בצרופם של תושבים לפני קליטתם.

בין היתר עמד לנגד מנהיגי הישוב, הצורך לשילוב התושבים בתהליך קבלת ההחלטות, שמירה על נכסי החקלאים, שמירה על היכולת להיות חקלאי, שמירה על איכות חיים, שיקום ושיפור תשתיות והשוואה עם ההרחבה, פיתוח תשתיות והתאמתם לצורכי העתיד.  הרחבת הישוב במקרים רבים היוותה מנוף להשוואת תשתיות והתאמת הישוב הוותיק לשנות האלפיים. הכנסתם של עשרות משפחות ומאות תושבים דרשה היערכות שונה של הישוב לקליטתם והיערכות למתן שירותים הולמים לכל התושבים [וותיקים כחדשים].  על מבנה הישות המוניציפאלית המתאימה לניהול הקהילה המשותפת יש ויכוח בין תפיסות שונות וניתן רק בנושא זה לפרסם ספר שלם.   יש לעורר חשיבה על המבנה הרצוי לקהילה תוך התייחסות למגבלות החוק. גם בנושא זה עשויים להיות התפתחויות ושינויים.

לעתים, לצערנו אנו עדים שהרחבת ישוב פלוני נעשתה ללא מחשבה תחילה ומתוך רצון צר כלכלי, או נכסי.     ההחלטה העקרונית של הרחבת הישוב מגלמת בתוכה משמעויות רחבות ביותר. מבנה הישוב משתנה ויש צורך עתה יותר מאי פעם להפריד בין האגודה המסורתית ותפקידיה לבין הישות המוניציפאלית החדשה.     אומנם, באופן פורמאלי בישוב שאין בו עדיין ועד מקומי נפרד, משמשת הנהלת האגודה גם כוועד מקומי, אך קליטת מתיישבים דורשת שינוי מהותי בתפקודו של הכפר והקיבוץ. ניהול הנושאים המוניציפאליים חייב להיעשות בשיתוף כלל התושבים. 

יש לאפשר מעורבות של כלל האזרחים בקהילה בועדות השונות שעוסקות בארגון  הקהילה. מעורבות זו יש לה חובות [תשלום מסים למשל] וזכויות [יכולת להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות למשל]. החוק מחייב זאת ואנו לא עושים טובה בכך שאנו מאפשרים למתיישבים שזה עתה הצטרפו להיות מעורבים ומן הראוי  שמלכתחילה  המסר יהיה של שותפות אמיתית.

למועצה האזורית תפקיד חשוב בכל ההליכים הדמוגראפיים המתרחשים, שכן קליטה לא מוצלחת  היא מקור לביות בתחומים שונים ועדיף שהמועצה האזורית תלווה את התהליכים  בגורמי מקצוע על מנת להביא לקליטה מוצלחת. 

הישוב חייב ליזום התאמת תוכנית מתאר עדכנית שתתאים את צרכיו לשנים הבאות. תוכנית זו תבטא את שאיפות הישוב בתעסוקה, תרבות הפנאי ואיכות החיים.   תוכנית זו תלווה בתשריט ותקנון שיקבעו לשנים הבאות את כיווני ההתפתחות של הישוב.  

הנתינה והתרומה לקהילה היא מטרה חשובה.   מעורבות קהילתית יוצרת תחושת שייכות וגאוות יחידה ולכן יש לעודד מעורבות זו  באמצעות הקמת וועדות ושיתוף חברי הקהילה וותיקים כחדשים בכל התחומים ובהם חינוך, תרבות, איכות הסביבה ועוד.  אין רלוונטיות לוותק של החברים בקהילה, אלא ליכולתם ורצונם לתרום מזמנם לטובת הכלל.

לסיום, בידינו להוביל את השינויים, או להיות מובלים אליהם. בידינו להביא את הכפר ו למקום עם איכות חיים למען בנינו והורינו. להרוס קהילה זה קל ופשוט, אך המחיר שכולנו משלמים בקהילה שכזו דורש מחשבה תחילה. לבנות קהילה זה תהליך ארוך ומורכב הדורש סובלנות, הקשבה והבנה של צורכי האחר אך לאורך זמן הוא משתלם. בואו נבנה קהילה!.

בשל מחסור במנהיגות-צפו בקרוב לתשלום אגרה בגין שאיפת אוויר!

קברניטי המשק במדינת ישראל לא מפספסים שום הזדמנות לפספס. כך הדבר קרה במשק המים, בשוק הדיור , בהעלאת מחירי הדלק  ובקרוב נשלם כנראה גם על האוויר!.
משק המים
בשנים האחרונות תחת הסברים שונים  ומשונים העלו את מחיר המים לאזרחי והכול תחת משבר המים, מוצר שלכאורה נמצא במחסור.
יוזמי העלאה,  פקידי האוצר, הם גם אלו שהביאו במו ידם והחלטותיהם למצבו העגום של משק המים.  להצדקת טיעוניהם הם  פעלו לחקיקה שהביאה להקמתם של תאגידי מים  שלכאורה אמורים היו לייעל ולהפחית את מחירי המים אלא שבדיעבד התברר שהללו שימשו מסחטה של כסף מהציבור הרחב .  כדי שהליך זה והליכים נוספים כמו  היטל המים שהושת על האזרחים יתקבל ללא  התנגדות מרובה, עשו  הפקידים הכול ל"בזבז"  כ- 10 שנים ממשבר המים האחרון שהיה בתחילת שנות האלפיים מבלי להביא פתרונות  אמיתיים שישפרו את מצבו של משק המים.
נוצר מצב מוזר  שבו בעולם כולו ידועה  מדינת ישראל כמומחית לניצול וייעול במים  עד כדי כך שהפיתוח הישראלי  משמש ברחבי העולם  ואילו כאן הסנדלר הולך יחף.
אם  נחפש היטב נמצא פקידים בכירים לשעבר  שלהם השפעה רבה על מצבו העגום של משק המים ושהיום מציעים כיזמים פתרונות למשבר המים, משבר שיש לו השלכות קיומיות על אזרחי המדינה.
שוק הדיור
שוק הדיור ומצבו, הוא דוגמא  נוספת למצב בלתי אפשרי. בעוד מדינת ישראל באמצעות ממ"י שולטת בכ-93% מהקרקעות ויכולה בעצם  להשפיע יותר מכל מדינה אחרת על ערכה של הדירה, משמשת היום בעצם כרגולטור הפועל נגד אזרחיו.
במצב נורמאלי, היה על קברניטי המדינה להציע פתרונות מהירים ובמחירים סבירים לכל משפחה צעירה חסרת דיור על מנת לתת לה בטחון  אישי. אין מדובר במוצר לעשירים, שכן קורת גג היא תנאי בסיסי להתפתחותה של משפחה נורמטיבית.
אוזלת היד שמגלה המדינה באמצעות מנהיגיה מביאה צעירים רבים להסתבכות עם הלוואות שמראש היה אסור להם לקחת וזאת מחוסר ברירה ובמקרים רבים אחרים צעירים דוחים  הקמת משפחה, עוזבים את הארץ בייאוש או עוברים לגור בבית הוריהם, דבר שמביא למתחים.
שר השיכון וממ"י יוצאים כל שבוע בכותרות על פתרונות, אך כותרות אלו  בפועל אין להם ממש..
המדינה חייבת לתת לכל זוג צעיר קרקע בחינם או במחיר סמלי והיא יכולה שתנאים אלו יהיו רק באזורי עדיפות לאומית ובכך תחוזק הפריפריה ותצומצם "מדינת תל אביב". אפשר לקבוע כי מענק הקרקע ו/או מענק הדיור יותנה במגורים למספר שנים, אך די לדיבורים, שכן הזמן אוזל.
מחירי הדלק
בימים אלו התברר שהשימוש ברכב, הינו מסחטת כסף נוספת לאוצר. בדיון שקיימה ועדת הכלכלה של הכנסת בראשותו של ח"כ כרמל שמאה הכהן .  מרכז המחקר של הכנסת מצא כי מרווח המיסים בישראל מהדלק (בלו ומע"מ) הוא  0.78 סנט לעומת 0.67 סנט בשוק האירופאי ופער השיווק גדול בישראל כ-80% לעומת הממוצע באירופה.  אם נוסיף על כך את מיסי הקנייה על רכב הרי שרכישת רכב והשימוש בו הפך בישראל למקור לא אכזב לתקציבי המדינה.   בעוד במרבית העולם המערבי כל הכסף הנגבה חוזר לתשתיות כדי להבטיח נהיגה בטוחה, הרי שבישראל  פחות ממחצית הכסף הנגבה חוזר לתשתיות .
ברור עתה שלעליית מחירי הדלק, לא הייתה לה סיבה אמיתית בשל עליית מחירי הדלק בעולם, ומטרתה היחידה הייתה להיכנס  שוב לכיסו העמוק  והמדולדל של האזרח ולגזול ממנו עוד ועוד.

במדינה נאורה, פועלים קברניטיה לחיזוק  הכלכלה בעיקר באמצעות המעמד הבינוני המהווה שדרה חשובה שבאמצעותה המשק יכול להתפתח ובכך גם נבחן חוסנה.  מדינה מפותחת משאירה בידי האזרח מספיק משאבים לרווחתו ולקידום עתידו.
עשרים משפחות עשירות המחזיקות בידיהם  למעלה ממחצית העושר של המדינה מהווה איום על הדמוקרטיה. הפערים בין עשירים לעניים גבוה מאי פעם והדבר צריך להדיר שינה מנבחרי העם באשר הם. 

בישראל, זה שנים שאין מנהיגים  ראויים שעומדים מאחורי  מצעי הבחירות שלהם וגם מקיימים אותם.  קריאה אקראית של הכותרות תגלה שאותנו מנהלים, פקידי האוצר , הפרקליטות ומבקר המדינה.  מנהיגות אחראית מובילה ולא מובלת, משנה ולא מקטרת, נותנת תקווה לאזרחים ולא משדרת ייאוש.  נבחרתם להנהיג, אז תפסיקו לחפש פתרונות תחת הפנס,  שכן לרוב האזרחים זה כבר נמאס. קיבלתם מנדט מהעם להנהיג מדיניות בתחומי הכלכלה והחברה לעתיד אך גם להווה-אז  תתחילו להנהיג עכשיו ואל תסתתרו מאחורי הפקידים, הם לא נבחרו להנהיג!

יום ראשון, 21 בנובמבר 2010

הכפר והקהילה-הקליטה בהרחבות מצעירות את הקהילה

המרחב הכפרי נמצא בעיצומו של שינוי, שתחילתו במשבר ההתיישבות בשנות ה70-, דבר שהביא בסופו של תהליך לצמצום במספר העוסקים בחקלאות אך לא בהיקף החקלאות. (תהליך דומה התרחש גם בעולם המערבי). שינוי זה הביא להתפתחות כיוונים חדשים שהשפיעו על אורח החיים בכפר. הדבר בא לידי ביטוי בצורך למצוא פרנסות חלופיות לפרנסות החקלאיות המסורתיות. בשל מגמה זו, מינה משרד החקלאות ועדה בין משרדית [ועדת קדמון] שהכינה דו"ח שהמליץ בתנאים מסוימים לאפשר תעסוקות לא חקלאיות בחלקה א'. דו"ח זה אף אושר בממשלה ורשויות התכנון השונות פועלות ליישומו במקומות הנדרשים. חלק מהמתיישבים מצאו פרנסתם מחוץ לישוב וחלק נוסף משלב את העבודה החקלאית עם עיסוק נוסף.
דו"ח "ועדת שיש" שבא להתמודד עם משבר ההתיישבות, הציע בסוף שנות ה70- לפעול להרחבת הישובים בתושבים שיגורו בכפר, אך ימצאו את פרנסתם בעיסוקים לא חקלאים, או לא חקלאים ישירים. המטרה בהחלטה זו הייתה לאפשר קיומה של תשתית מוניציפאלית בכל ישוב מחד [שירותים כמו גן, מרפאה, מכולת וכו'] ומצד שני שהעומס הכלכלי על התושבים יקטן עם הגדלת האוכלוסייה וחלוקת הנטל בין תושבים רבים יותר [הרחבה +וותיקים].         "ועדת שיש" שהמליצה על הרחבת הישובים, ראתה לנגד עיניה את הצורך בהרחבת הבסיס החברתי-קהילתי בכל ישוב.   הרחבת הישובים מאפשרת קיומם של שירותים קהילתיים בתוך הישובים המדוללים שעקב משבר ההתיישבות לא היו אטרקטיבים לבנים. קליטת בנים שלא במשק ההורים, הייתה פתרון אידיאלי.
מנהיגי ישובים רבים הכינו שיעורי בית והשתדלו לקחת את מירב הסוגיות הקשורות בצרופם של תושבים לפני קליטתם. הישובים שקלטו תושבים הבינו כי חשוב להוביל החלטות בדבר אופיו של הישוב בעתיד.
בין היתר עמד לנגד מנהיגי הישוב, הצורך לשילוב התושבים בתהליך קבלת ההחלטות, שמירה על נכסי החקלאים, שמירה על היכולת להיות חקלאי, שמירה על איכות חיים, שיקום ושיפור תשתיות והשוואה עם ההרחבה, פיתוח תשתיות והתאמתם לצורכי העתיד. הרחבת הישוב במקרים רבים היוותה מנוף להשוואת תשתיות והתאמת הישוב הוותיק לשנות האלפיים. הזדמנות זו נוצרה בין היתר משילוב פיתוח תשתיות ההרחבה בפיתוח הכפר כולו.   הכנסתם של עשרות משפחות ומאות תושבים דרשה היערכות שונה של הישוב לקליטתם והיערכות למתן שירותים הולמים לכל התושבים [וותיקים כחדשים]. על מבנה הישות המוניציפאלית המתאימה יש ויכוח בין תפיסות שונות וניתן רק בנושא זה לפרסם ספר שלם.   יש לעורר חשיבה על המבנה הרצוי לקהילה תוך התייחסות למגבלות החוק. גם בנושא זה עשויים להיות התפתחויות ושינויים.
לעתים, לצערנו אנו עדים שהרחבת ישוב פלוני נעשתה ללא מחשבה תחילה ומתוך רצון צר כלכלי, או נכסי.     ההחלטה העקרונית של הרחבת הישוב מגלמת בתוכה משמעויות רחבות ביותר. מבנה הישוב משתנה ויש צורך עתה יותר מאי פעם להפריד בין האגודה המסורתית ותפקידיה לבין הישות המוניציפאלית החדשה.     אומנם, באופן פורמאלי בישוב שאין בו ועד מקומי, משמשת הנהלת האגודה גם כועד מקומי, אך הוספת "ההרחבה" דורשת שינוי מהותי בתפקודו של הכפר. ניהול הנושאים המוניציפלים חייב להיעשות בשיתוף כל התושבים. 

יש לאפשר מעורבות של כלל האזרחים בקהילה בועדות השונות שעוסקות בארגון הקהילה. מעורבות זו יש לה חובות [תשלום מסים למשל] וזכויות [יכולת להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות למשל]. החוק מתיר זאת ואנו לא עושים טובה בכך שאנו מאפשרים ל"תושבניקים" להיות מעורבים.   מאחר והחוק מחייב זאת, מן הראוי שזה יעשה בחשיבה נכונה ובהעברת מסר ברור של שותפות אמיתית.
חברי האגודה החקלאית, בעלי הזכויות בקרקע ובעלי הנכסים ההיסטוריים צריכים להיערך למצב החדש.  טוב יעשה אם יחתמו הסכמים בין האגודה הוותיקה והישות המוניציפלית החדשה בדבר אותם הסדרים. ראוי לקבוע כללים לגבי שימוש במבנים המשמשים את כלל הציבור. 
הכפר חייב ליזום התאמת תוכנית מתאר עדכנית שתתאים את צורכי הישוב לשנים הבאות. תוכנית זו תבטא את שאיפות הכפר בתעסוקה, תרבות הפנאי ואיכות החיים.   תב"א [תוכנית בניין עיר] זו תלווה בתשריט ותקנון שיקבעו לשנים הבאות את כיווני ההתפתחות של הכפר.   על מנת לעשות עבודה יסודית, כדאי להתייעץ ולחשוב היטב על אופיו ואפיונו של הכפר העתידי. זה חייב להיעשות בשילוב הקהילה.
האגודה תהפוך בשנים הבאות לגוף חשוב שעיסוקו יתמקד בתחום הכלכלי ותפיסה זו צריכה לבא לידי ביטוי בניהול האגודה. באמצעות האגודה נשמרים זכויות המים והקרקע של החברים ולכן עבודתה של האגודה צריכה להיעשות בצורה עניינית ,מקצועית ולטובת כלל חבריה.
התקנון של האגודה ברוב הישובים מיושן ואינו משקף את התהפוכות שעברו על ההתיישבות בעשרים השנים האחרונות.   תקנון זה מסדיר היום את מערכת היחסים של החברים, בינם לבין עצמם ובינם לבין האגודה.   אגודות רבות התייחסו לנושא חשוב זה ועדכנו את התקנון, תוך התאמתו להתפתחות הישוב ולרצון חבריו.  
הנתינה והתרומה לקהילה היא מטרה חשובה.   חברים רבים לא מעונינים לתרום בקהילתם בשל התנהגות מעליבה של חברים אחרים באגודה. ביקורת היא אמצעי חשוב לבקרה, בתנאי שהוא נעשה בצורה הולמת ועניינית.   ככל שחברים יתרמו בקהילתם, כך הם ירגישו מעורבות ושייכות. יש לעודד מעורבות ואחריות לטובת הכלל, אך יש למנוע הסתה ופגיעה שפוגעים בסופו של דבר ברוח הנתינה והתרומה לקהילה.

לסיום, בידינו להוביל את השינויים, או להיות מובלים אליהם. בידינו להביא את הכפר למקום עם איכות חיים למען בנינו והורינו. להרוס קהילה זה קל ופשוט, אך המחיר שכולנו משלמים בקהילה שכזו דורש מחשבה תחילה. לבנות קהילה זה תהליך ארוך ומורכב הדורש סובלנות, הקשבה והבנה של צורכי האחר אך לאורך זמן הוא משתלם. בואו נבנה קהילה!.

יום שבת, 13 בנובמבר 2010

הכפר והקהילה המשתנה

המרחב הכפרי נמצא בעיצומו של שינוי, שתחילתו במשבר ההתיישבות בשנות ה70-, דבר שהביא בסופו של תהליך לצמצום במספר העוסקים בחקלאות אך לא בהיקף החקלאות. (תהליך דומה התרחש גם בעולם המערבי). שינוי זה הביא להתפתחות כיוונים חדשים שהשפיעו על אורח החיים בכפר. הדבר בא לידי ביטוי בצורך למצוא פרנסות חלופיות לפרנסות החקלאיות המסורתיות. בשל מגמה זו, מינה משרד החקלאות ועדה בין משרדית [ועדת קדמון] שהכינה דו"ח שהמליץ בתנאים מסוימים לאפשר תעסוקות לא חקלאיות בחלקה א'. דו"ח זה אף אושר בממשלה ורשויות התכנון השונות פועלות ליישומו במקומות הנדרשים. חלק מהמתיישבים מצאו פרנסתם מחוץ לישוב וחלק נוסף משלב את העבודה החקלאית עם עיסוק נוסף.
דו"ח "ועדת שיש" שבא להתמודד עם משבר ההתיישבות, הציע בסוף שנות ה70- לפעול להרחבת הישובים בתושבים שיגורו בכפר, אך ימצאו את פרנסתם בעיסוקים לא חקלאים, או לא חקלאים ישירים. המטרה בהחלטה זו הייתה לאפשר קיומה של תשתית מוניציפאלית בכל ישוב מחד [שירותים כמו גן, מרפאה, מכולת וכו'] ומצד שני שהעומס הכלכלי על התושבים יקטן עם הגדלת האוכלוסייה וחלוקת הנטל בין תושבים רבים יותר [הרחבה +וותיקים].         "ועדת שיש" שהמליצה על הרחבת הישובים, ראתה לנגד עיניה את הצורך בהרחבת הבסיס החברתי-קהילתי בכל ישוב.   הרחבת הישובים מאפשרת קיומם של שירותים קהילתיים בתוך הישובים המדוללים שעקב משבר ההתיישבות לא היו אטרקטיבים לבנים. קליטת בנים שלא במשק ההורים, הייתה פתרון אידיאלי.
מנהיגי ישובים רבים הכינו שיעורי בית והשתדלו לקחת את מירב הסוגיות הקשורות בצרופם של תושבים לפני קליטתם. הישובים שקלטו תושבים הבינו כי חשוב להוביל החלטות בדבר אופיו של הישוב בעתיד.
בין היתר עמד לנגד מנהיגי הישוב, הצורך לשילוב התושבים בתהליך קבלת ההחלטות, שמירה על נכסי החקלאים, שמירה על היכולת להיות חקלאי, שמירה על איכות חיים, שיקום ושיפור תשתיות והשוואה עם ההרחבה, פיתוח תשתיות והתאמתם לצורכי העתיד. הרחבת הישוב במקרים רבים היוותה מנוף להשוואת תשתיות והתאמת הישוב הוותיק לשנות האלפיים. הזדמנות זו נוצרה בין היתר משילוב פיתוח תשתיות ההרחבה בפיתוח הכפר כולו.   הכנסתם של עשרות משפחות ומאות תושבים דרשה היערכות שונה של הישוב לקליטתם והיערכות למתן שירותים הולמים לכל התושבים [וותיקים כחדשים]. על מבנה הישות המוניציפאלית המתאימה יש ויכוח בין תפיסות שונות וניתן רק בנושא זה לפרסם ספר שלם.   יש לעורר חשיבה על המבנה הרצוי לקהילה תוך התייחסות למגבלות החוק. גם בנושא זה עשויים להיות התפתחויות ושינויים.
לעתים, לצערנו אנו עדים שהרחבת ישוב פלוני נעשתה ללא מחשבה תחילה ומתוך רצון צר כלכלי, או נכסי.     ההחלטה העקרונית של הרחבת הישוב מגלמת בתוכה משמעויות רחבות ביותר. מבנה הישוב משתנה ויש צורך עתה יותר מאי פעם להפריד בין האגודה המסורתית ותפקידיה לבין הישות המוניציפאלית החדשה.     אומנם, באופן פורמאלי בישוב שאין בו ועד מקומי, משמשת הנהלת האגודה גם כועד מקומי, אך הוספת "ההרחבה" דורשת שינוי מהותי בתפקודו של הכפר. ניהול הנושאים המוניציפלים חייב להיעשות בשיתוף כל התושבים. 

יש לאפשר מעורבות של כלל האזרחים בקהילה בועדות השונות שעוסקות בארגון הקהילה. מעורבות זו יש לה חובות [תשלום מסים למשל] וזכויות [יכולת להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות למשל]. החוק מתיר זאת ואנו לא עושים טובה בכך שאנו מאפשרים ל"תושבניקים" להיות מעורבים.   מאחר והחוק מחייב זאת, מן הראוי שזה יעשה בחשיבה נכונה ובהעברת מסר ברור של שותפות אמיתית.
חברי האגודה החקלאית, בעלי הזכויות בקרקע ובעלי הנכסים ההיסטוריים צריכים להיערך למצב החדש.  טוב יעשה אם יחתמו הסכמים בין האגודה הוותיקה והישות המוניציפלית החדשה בדבר אותם הסדרים. ראוי לקבוע כללים לגבי שימוש במבנים המשמשים את כלל הציבור. 
הכפר חייב ליזום התאמת תוכנית מתאר עדכנית שתתאים את צורכי הישוב לשנים הבאות. תוכנית זו תבטא את שאיפות הכפר בתעסוקה, תרבות הפנאי ואיכות החיים.   תב"א [תוכנית בניין עיר] זו תלווה בתשריט ותקנון שיקבעו לשנים הבאות את כיווני ההתפתחות של הכפר.   על מנת לעשות עבודה יסודית, כדאי להתייעץ ולחשוב היטב על אופיו ואפיונו של הכפר העתידי. זה חייב להיעשות בשילוב הקהילה.
האגודה תהפוך בשנים הבאות לגוף חשוב שעיסוקו יתמקד בתחום הכלכלי ותפיסה זו צריכה לבא לידי ביטוי בניהול האגודה. באמצעות האגודה נשמרים זכויות המים והקרקע של החברים ולכן עבודתה של האגודה צריכה להיעשות בצורה עניינית ,מקצועית ולטובת כלל חבריה.
התקנון של האגודה ברוב הישובים מיושן ואינו משקף את התהפוכות שעברו על ההתיישבות בעשרים השנים האחרונות.   תקנון זה מסדיר היום את מערכת היחסים של החברים, בינם לבין עצמם ובינם לבין האגודה.   אגודות רבות התייחסו לנושא חשוב זה ועדכנו את התקנון, תוך התאמתו להתפתחות הישוב ולרצון חבריו.  
הנתינה והתרומה לקהילה היא מטרה חשובה.   חברים רבים לא מעונינים לתרום בקהילתם בשל התנהגות מעליבה של חברים אחרים באגודה. ביקורת היא אמצעי חשוב לבקרה, בתנאי שהוא נעשה בצורה הולמת ועניינית.   ככל שחברים יתרמו בקהילתם, כך הם ירגישו מעורבות ושייכות. יש לעודד מעורבות ואחריות לטובת הכלל, אך יש למנוע הסתה ופגיעה שפוגעים בסופו של דבר ברוח הנתינה והתרומה לקהילה.

לסיום, בידינו להוביל את השינויים, או להיות מובלים אליהם. בידינו להביא את הכפר למקום עם איכות חיים למען בנינו והורינו. להרוס קהילה זה קל ופשוט, אך המחיר שכולנו משלמים בקהילה שכזו דורש מחשבה תחילה. לבנות קהילה זה תהליך ארוך ומורכב הדורש סובלנות, הקשבה והבנה של צורכי האחר אך לאורך זמן הוא משתלם. בואו נבנה קהילה!.

יום שני, 1 בנובמבר 2010

עיגון מעמדם של וועדות הקבלה


הצעת החוק בדבר עיגון מעמדם של ועדות הקבלה, באה להסדיר בחוק את מעמדם של הקהילות הכפריות הקטנות המבקשות לשמור על מאפייניהם החברתיים.

מדובר על הסדרה בחוק של נוהג הקיים שנים רבות ובעצם מאז הקמתם של הקואופרטיביים ובהם הקיבוץ, הכפר השיתופי והמושב.

הליכי קבלה מתרחשים בקואופרטיבים שונים ברחבי העולם, כולל בניו-יורק בירת הדמוקרטיה בעולם. אף אחד לא מערער על סמכותם של קואופרטיבים בספרד ובארצות אירופה האחרות שבהם פועלים קואופרטיביים לקיים הליכי קבלה.

בשונה מהעיר הגדולה, בכפר חיה קהילה אינטימית שמרבית חבריה מכירים אחד את השני.

מאפייניה של קהילה כפרית מבוססת על שותפות חברתית שבאים לידי ביטוי בהליכים של בניית הסכמות בתהליכי קבלת החלטות, על מעורבות חברתית גדולה של חבריה באמצעות אסיפת חברים או באמצעות ועדות שעוסקות בנושאים שונים ובתרומה אקטיבית המשפיעים על חייהם של החברים בקהילה.

בהיעדר הליכי קליטה, "הקהילה" יכולה להשתנות במהרה ולהפוך "לקהל" כזה שאינו מכיר אחד את השני ומנוכר לצורך של מעורבות, אחריות משותפת ותרומה לסביבה. מעבר מקהילה לקהל יש לו משמעויות רחבות.

הצורך לשמור על מאפיינים של קהילה כפרית המבקשת לשמור על  תרבות משותפת, מערבות ואחריות מחייב סינון בקבלה של שותפים לקהילה זו.

לא לכל אדם מתאים שהרוב יקבע עבורו מה תהיה איכות חייו בקהילה וטוב שכך ולא כל אדם רוצה להיות מעורב בהליכים החברתיים קהילתיים המשפיעים על איכות חייו. בני אדם רבים לא רוצים כלל להיות מעורבים בחיי קהילה ואף מעדיפים להיות ספונים בביתם, אך חמור מכך הוא שיש גם כאלו שהליכים אלו אינם מקובלים עליהם והם בוחרים להתנכר לסמכות של חברי הקהילה בקואופרטיב לקבוע.

התאמתם של אנשים לחיים בקואופרטיב יש לה השלכות רבות על מאפייני היישוב והקהילה. לא מדובר על רכישת חולצה שאם וכאשר היא לא תתאים או תתבלה נחליפה.  רוכש זכויות העומד לבנות את ביתו  או רוכש בית ממי שמבקש לסיים לעזוב את הקהילה משקיע מיטב כספו ומדובר על השקעה גדולה שבד"כ מכוונת לזמן ארוך.

בשונה מחברה עירונית שבה בד"כ אין צורך לקשר עם השכנים, הרי רכישת הבית ו/או המגרש בכפר מהווה רק חלק מהחבילה שבה מדובר על שותפות חברתית קהילתית שאינה מתאימה כאמור לכל אחד.


קיימים גורמים בחברה הישראלית המנסים לסכל את החוק בטענה כי החוק יביא להפליה של אוכלוסיות מסוימות והם אף הביאו להפלתם בפח של עיתונאים שלא טרחו לבדוק את מגבלות החוק. ראוי לציין כי החוק קובע במפורש שאין להפלות על רקע גזע, דת, מין לאום או מוגבלויות. אותם גורמים שמסיתים נגד חקיקת החוק, עושים זאת למרות הידיעה הברורה שאין מדובר בהפליה, אלא בשמירה על קהילה עם מאפיינים חברתיים מתאימים והם אינם בוחלים בשום אמצעי בניסיונם להביא לסיכול החקיקה, במקום להתמודד עם מטרתה וכוונותיה

הכפר והקיבוץ הם קהילות ייחודיות בעולם והצורך לקיימם מחייב להותיר בידי קהילות אלו את האוטונומיה לשמור על מאפייניהם של קהילות אלו.

החוק בא להסדיר  את מעמדם של ועדות הקבלה אך הוא בא גם לפקח עליהם, דבר שהמסיתים נגד החוק שוכחים לציין. הפיקוח בא להתמודד עם המקרים הספורים שבהם לכאורה נעשה שימוש לא ראוי בסמכותה של ועדת הקבלה.

ראוי לברך על הצעת החוק ואת יוזמיה.


                                                           

יום שישי, 29 באוקטובר 2010

למינהל יש ניגוד עניינים מובנה בקבלת ההחלטה 1180


לפני מספר חודשים חתם שר האוצר הנוכחי על החלטה 1180, שאושרה חודשיים קודם לכן בידי מועצת מקרקעי ישראל (להלן: "המועצה")ואשר בניסוחה מביאה להקפאת ההתיישבות.

אישורה של החלטה זו בידי המועצה, היא עוד דוגמא לעובדה המצערת שמרביתם של חברי המועצה, משמשים למעשה חותמת גומי להצעות החלטה שמובאות לעיונם על ידי פקידי המינהל מבלי שהם מקיימים בפועל דיון משמעותי ומקיף על השלכות הנובעות מהחלטות.

דיון משמעותי מחייב היוועצות עם אנשי מקצוע אובייקטיבים, שמיעת בעלי אינטרסים שונים ורק לאחר  מכן, לקבוע את העמדה באשר לנוסח ההחלטה, דבר שכמובן גם הפעם לא נעשה.

ההחלטה, העוסקת בהרחבות בישובים הכפרים, מחליפה את החלטה 959 והיא קובעת שינויים מרחיקי לכת בכל הקשור לבנייה למגורים באגודות ובישובים חקלאיים שהם מושב עובדים, כפר שיתופי, מושב שיתופי, קיבוץ או אגודה שיתופית חקלאית.

החלטה 1180 באה לכאורה בעקבות כתבות ופרסומים רבים ביחס להתנהלות המינהל והאגודות בכל הקשור לביצוע ההרחבות ובייחוד בעניין עלות פיתוח התשתיות ביישוב והכספים המשולמים בגין דמי פיתוח תשתיות על ידי המומלצים מטעם האגודות. לצורך התמודדות עם גביית הכספים , מעבירה החלטה זו כוח וסמכויות שהיו לאגודות בכל הקשור לפיתוח תשתיות, אל המועצה האזורית.

החלטה 1180 בניסוחה הנוכחי מכירה אומנם בצורך לגבות כספים עבור פיתוח ושדרוג תשתיות הקיימות בשכונות הוותיקות בישוב, אך קובעת מחיר מגוחך לעניין.  סעיף 4.9.2 להחלטה 1180 מאפשר גביית תשלום נוסף של 3,000 ₪ באזורים שאינם מוגדרים אזורי עדיפות, באזורי עדיפות ב' 10,000 ₪ ובאזור עדיפות א' וקו עימות 15,000 ₪.  ראוי לציין שדווקא בפריפריה המדינה מעניקה ובצדק סיוע בפיתוח תשתיות והיא אינה עושה זאת במקומות שאינם אזורי עדיפות.

בעבר כבר הכיר המנהל בהוצאות  של עד כ-150 אלף ₪ למגרש  בערכים נוכחיים לצורך פיתוח תשתיות למגרש ללא צורך בדיקה, אך בהחלטה זו המחיר יורד ל- 100 אלף ₪ , דבר מקומם ותמוה.

סוד ידוע הוא כי גובה עלות הפיתוח המוכרת ע"י המינהל משפיעה על שווי המגרש ומכאן על דמי ההיוון המשולמים למינהל. שווי המגרש בשוק כולל פיתוח. הפחתת עלויות פיתוח לא ריאליות יוצרות שווי מגרש הגבוה משוויו האמיתי. מידע זה הועבר לאחרונה לידיעת מבקר המדינה לבחינתו.
המינהל גם משווק את הקרקע למגורים כקרקע פנויה, בעוד שזה לא המצב העובדתי ולו הייתה הקרקע משווקת כקרקע כתפוסה, היה מתקבל בגינה מחיר נמוך יותר המשקף את עלויות הפינוי. כדי לשקף עלויות פינוי אלה על המינהל לכל הפחות להכיר בתשלום לאגודה על הוצאת הקרקע מהמשבצת.

ההחלטה קובעת זו פעם ראשונה שלילת פיצוי על הקרקע הנגרעת מהמשבצת ואשר משווקת במחיר מלא וזאת בניגוד לחוזה המשבצת וספק אם סעיף זה בהחלטה יעמוד במבחן משפטי.
הוראה חדשה בהחלטה קובעת כי המינהל יפרסם באתר האינטרנט מידע בדבר שווי המגרשים בהרחבה ואת הוצאות הפיתוח שאושרו על ידו. ראוי שהמינהל יפרסם את הוצאות הפיתוח  שהוא מתיר בכל רחבי הארץ ולא רק בהתיישבות ואז תתברר התמונה המלאה.
בדיון שהתקיים אצל מבקר המדינה לפני מספר חודשים בעקבות הדו"ח על גביית כספים, שלכאורה אסור היה לגבותם, הועברה למבקר רשימה של מקומות הסמוכים להתיישבות שבהם המנהל גובה פי שניים ושלוש במכרזים על פיתוח תשתיות יותר ממה שהוא מתיר לאגודות בהתיישבות השוכנים בסמוך לישובים המבצעים הרחבות.

נוצר מצב אבסורדי שבמקום להתמודד עם הסוגיה בצורה מקצועית על מנת שזו תיתן מענה למרכיב  הפיתוח בהווה ובעבר, גם לצורך האמיתי וגם למצב המעוות, ממשיכים פקידי המינהל להביא למועצה הצעות החלטות לא ראויות ללא שנערך לגביהן דיון משמעותי . ראוי לומר כי חברי המועצה קיבלו, טרם הישיבה שעסקה בהחלטה 1180 מידע על הסוגיות וההשלכות בקבלת ההחלטה, תוך בקשה לאפשר שימוע ודיון, דבר שלא נעשה.

על פי סעיף 5.3.2 בהחלטה, לא תותר העברת זכויות במשך חמש שנים למי שרכש זכויות ראשונות וזאת החל ממועד החתימה על חוזה החכירה. מקרים חריגים של העברת זכויות במועד מוקדם יותר יחייבו תשלום.  גם זו מגבלה אשר ראוי היה להביאה בחשבון בעת קביעת שווי המגרשים.


הסוגיה הקשה בהחלטה, היא זו המחייבת שיווק מקדים במרכז באזורים ללא עדיפות לאומית ומשמעותה אם וכאשר תתבצע על ידי האגודה, חיסולה של הקהילה מחד ויצרת מניפולציה על מספר מצומצם של מגרשים.

המינהל מתעקש בשנים האחרונות ומחייב הערכה שמאית עצמאית על כל מגרש בהרחבה בשונה מהעבר שבה נקבעה טבלת מחירים שעודכנה מעת לעת. שיווק מקדים יוצר עיוות שכן באמצעותו משווקים מספר מצומצם של מגרשים והם יכולים לקבוע מחיר לא ריאלי ככלל ויתרה מכך יכולה להיות שונות בין המגרשים השונים במיקומם. בנוסף לכך, התוצאה שבה יזכה פלוני במגרש והאגודה תמצא שהוא לא מתאים לחיי קהילה תייצר הליכים משפטיים מיותרים, שכן הסיכוי של מי שזכה במגרש במכרז לוותר, עליו בשל פסילתו על ידי וועדת הקבלה הם יותר מקלושים ובכך הופכים את זכותה של האגודה לבחור את חבריה  לבלתי אפשרית.


איסור גביית תשלום, זאת כפי שנקבע בהחלטה, מקומם ומביא לתוצאות מיותרות לחלוטין.
רוכש זכויות חדש המגיע לישוב מקבל על מגש של כסף תשתיות שהוכנו על ידי הקהילה הוותיקה ובהם מבני ציבור, מגרשי ספורט, בריכת שחיה בחלק מהמקומות, כבישים ומדרכות ועוד. בנוסף נדרשת האגודה להוצאות כספיות בגין השרות שהיא נותנת לנלקטים בהליך הקליטה ובהם תכתובות, ייעוץ משפטי, טיפול משרדי, מגע עם משרדי ממשלה ורשויות אחרות. כל גוף מחייב שירותים אלו בתשלום ומניעת גביית תשלום בגינם יוצרת נזק כלכלי בלתי מכוסה. ראוי היה להסדיר את הצורך בגביית התשלומים, הן לתשתיות שבהן הנקלטים יהיו שותפים, הן לשירותים שהוא נזקק להם במסגרת הקליטה והן לעלויות הריאליות של התשתיות.

החלטה בנושא זה לא יכולה להתקבל במינהל, שכן כמו שנאמר, יש למנהל ניגוד עניינים מובנה בהתרת גביית כספים אלו עקב השפעתם על שווי המגרש ויש לאפשר גבייתם בזכות!

עוד אוסיף כי ההסדרים בהחלטה מעבירים "חלף היטל השבחה"[1] בשיעורים שונים, מנוגדים לתוספת השלישית בחוק התכנון והבנייה התשכ"ה 1965 כפי שנקבע שם, בסעיף 21[2]

הוראות המעבר להחלטה 1180 לא ראויות ולא עונות על תפקידיהם של הוראות המעבר.
החלטה 1180 חייבה את המינהל להכין הוראות מעבר וראוי שהחלטה מסוג זה תתקבל גם היא בידי המועצה או תעבור ביקורת ציבורית.

הוראות המעבר להחלטה 1180, כפי שהם מכונות מאפשרות לאגודות שאינם באזורי עדיפות ואשר קבעו בקריטריונים כי בעדיפות ראשונה יומלצו בנים, להעדיפם בטרם הוצאת מכרז חיצוני.
בכך השוו את מעמד ההתיישבות למעמדם של בני המיעוטים בצפון הזוכים במכרזים ל"בני המקום" בלבד. בכל מקרה ,מומלצי האגודה ובהם גם הבנים, אשר רוכשים זכויות במגרש בהרחבה מחויבים שלא למכור את זכויותיהם במשך חמש שנים מיום החתימה על חוזה החכירה.

כל העוסק בתכנון יודע כי הליכי התכנון נמשכים שנים רבות ומבחן ההסתמכות מחייב גופים ציבוריים שבידיהם הכוח להתחשב בהחלטה המשנה מצב, לקבוע הוראות בדבר מצבם של אלו שהסתמכו על החלטה קודמת. הנהלת המינהל קיבלה החלטה אשר מתירה למספר מצומם ביותר של מקרים אם בכלל להיכנס לשערה של "הוראת מעבר " זו.

לסיכום, עם כל הצער, החלטה 1180 במקום להתמודד עם הצורך לפתח את הפריפריה בכלל וההתיישבות בפרט מערימה קשיים נוספים אשר מנסים להתמודד עם חולאים שנוצרו על ידי הבירוקרטיה המיותרת. עדיף היה לקבוע ערכים ריאלים הכוללים בתוכם גבייה עבור פיתוח תשתיות למגרש, הכרה בשדרוג תשתיות ריאליות בישוב הוותיק, הכרה בהון היחסי שהושקע על ידי חברי הישוב בתשתיות הציבוריות, הכרה בהוצאות האגודה בטיפולה בנקלט (בדיוק כמו שהחברות המשכנות לא עושות זאת בחינם).

על המינהל להפסיק להתערב בענייני האגודה (קליטה, גביית כספים ועוד) ועדיף שיתרכז בתפקידו המרכזי, קרי ניהול הקרקע. שינוי ייעוד וניצול יכול להיות פתרון ראוי שבו המינהל יקבל את חלקו מבלי להתערב בנושאים שמצד אחד אינו מומחה בהם ומצד שני הוא נמצא בחלקם בניגוד עניינים.




[1]  כנקבע בסעיף 4.9.4 להחלטה
[2]  לגבי מקרקעי ישראל כמשמעותם בחוק יסוד: מקרקעי ישראל, שלא הוחכרו בחכירה לדורות לשימוש חקלאי ושונה ייעודם לייעוד אחר, והחוכר לדורות שלו הוחכרה הקרקע לשימוש חקלאי בלבד אינו זכאי לנצל את הקרקע על פי ייעודה החדש, אלא אם כן יתוקן חוזה החכירה המקורי או ייחתם חוזה חכירה חדש, יחול על אף האמור בתוספת זו במקום היטל השבחה, הסכם בדבר התשלומים מאת מנהל מקרקעי ישראל לרשויות המקומיות שהיה קיים לפני תחילתו של חוק התכנון והבניה (תיקון מס' 18), תשמ"א-1981

לאגודה ולנושאי המשרה בה אחריות לחבריה

בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים (ע"א 393/08 אורי שגיא נ' כפר ביאליק כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ ואחרים) דן במספר סוגיות חשובות בעניינה של האגודה.
ובהן, מה אחריותה של האגודה ומה אחריותם של חברי ההנהלה ונושאי המשרה בה ומה הקשר ביניהם? באילו כלים נבחנת אחריות של נושאי משרה ברשלנות? מה בין סמכויות הוועד לאסיפה הכללית? מה בין אגודה לחברה בכלל ולעניין ההשלכות לאחריות נושאי המשרה בה?

תחילתה של הפרשה מתייחסות למיזמים על פי החלטות 727 ו-737 של מועצת מקרקעי ישראל, החלטות שעסקו במגורים, תעשיה מסחר ותיירות.  אין חולק שמצבה של אגודה שמימשה את ההחלטות הללו, טוב יותר מההחלטות שבאו לאחר מכן לאור ביטולן של ההחלטות הנ"ל על ידי בג"ץ בפרשת שיח חדש (240/00). המערער שעמד בראש האגודה בשנים שבהן ההחלטות היו בתוקף טען כי האגודה והמשיבים לא קידמו פרויקטים אלו שהיו יכולים להניב לאגודה ולחבריה רווח כספי נאה. לטענתו חלק מהמשיבים גרמו לכך שפרויקטים אלו לא יצאו לפועל ובכך גרמו נזק ממוני רב.
בית המשפט המחוזי קבע כי לא ניתן לקבוע שעיכוב קידום ההרחבה מקורו בהתרשלות של המשיבים הרלוונטיים או מי מהם וחוסר יכולת להגיע להסכמה באגודה אינו משקף התרשלות דווקא. טענה נוספת של המערער ואשר נדונה בבית המשפט המחוזי  מתייחסת לחריגה מסמכות של הוועד, שלגרסת המערער לא קיבלה את אישור האסיפה הכללית. בית המשפט המחוזי, דחה גם טענה זו וקבע כי הועד במקרה הנדון על פי התקנון הינו בעל הסמכות לפעול כל עוד אין בחוק, בתקנות או בתקנות הוראה אחרת.
המערער בערעור מבקש להטיל על האגודה ועל נושאי המשרה בה, חברי וועד האגודה הרלוונטיים אחריות משפטית בגין הנזקים שלטענתו נגרמו לו בשל מחדליהם  בקידומם של מיזמי נדל"ן שלטענתו היו יכולים להביא לשיפור כלכלי שלו, כמו של יתר חברי האגודה.
בית המשפט העליון  בהרכב כבוד השופטים ריבלין,דנציגר וג'ובראן שגם כתב את פסק הדין הבהיר חידד מחדש מספר סוגיות המתייחסות לאגודה וקבע הלכות חדשות ביחס לנושאי המשרה בה.
נקבע כי מהותה המשפטית של אגודה כישות משפטית נפרדת מובילה למסקנה כי זכויותיה וחובותיה של האגודה אינן זכויותיהם וחובותיהם של חברי האגודה.
בשל היעדר פסיקה בסוגיית האחריות המשפטית באגודה, נדרש בית המשפט לפנות לדוקטרינות מדיני החברות, שכן בדומה לאגודה,גם חברה היא אישיות משפטית נפרדת.
בית המשפט העליון מבחין בין חברה שכל מטרתה היא להשיא את רווחיה של בעלי מניותיה לבין אגודה שמטרותיה הן טיפוח החיסכון ,לשיפור תנאי החיים של חבריה, עסקיהם ושיטות הייצור שלהם (ככתוב בסעיף 4 לפקודה).  לדעת בית המשפט תורת האורגנים היא קונסטרוקציה משפטית שנועדה לאפשר ייחוס מעשים ומחשבות של נושאי משרה בתאגיד לתאגיד עצמו, קרי לאגודה לצורך גיבוש אחריות של האגודה עצמה כאשר זו מוכחת.
מכאן שניתן להטיל אחריות נזיקית כפולה, הן על האגודה והן אחריות אישית על נושאי המשרה בה. נושאי המשרה אינם יכולים להסתתר מאחורי האגודה, בשל היותה אישיות משפטית נפרדת מקום בו ביצע נושא משרה מעשה נזיקין כלפי אדם אחר. בית המשפט מוסיף וקובע כי קיימת חובת זהירות בין המערער לבין המשיבים שהם האגודה וחברי הוועד שלה.
בית המשפט קובע כי חבר ועד המופקד על ניהול עסקי האגודה חייב לנקוט בכל האמצעים שחבר סביר היה נוקט בהם להגשמת תפקידו באגודה והמבחן לבחינה זו הוא מבחן אובייקטיבי.
לאחר ניתוח האירועים מגיע ביהמ"ש למסקנה כי במקרה הנדון לא הוכחה רשלנות של האגודה ו/או מי מנושאי המשרה בה ומוסיף כי לא משך הזמן בעיכוב הפרויקט הוא הקובע אם הייתה התרשלות, אלא אם הייתה התנהגות רשלנית, קרי התנהגות לא סבירה.
בית המשפט מוסיף כי לחברי ועד האגודה קיים שיקול דעת בניהול עסקי האגודה וכל זמן שנושאי משרה פועלים בתום לב ולא היו בניגוד עניינים, לא ייבחן בית המשפט את שיקול הדעת העסקי.
כבעבר מחזק בית המשפט הלכות קודמות בעניין מעמדה של האגודה וקובע כי אינו מחליף את שיקול הדעת של רשויות האגודה אלא רק בוחן אם קיימת עילה לביקורת שיפוטית על החלטות אלו.
מניעת שינוי מדיניות עקב בחירתו של ועד חדש לדעת בית המשפט עלול להביא לקיפאון מוחלט בהחלטות האגודה ולכן שינוי מדיניות לא בהכרח יהיה לא סביר.
כבוד השופט דנציגר שמסכים עם פסק הדין מסתייג מהשתת אחריות גדולה יותר על נושאי המשרה ביחס לאחריות מוסדות התכנון וגורס כי הדבר צריך להיבחן באופן פרטני , בכל מקרה ומקרה. כמו כן מוסיף כבוד השופט דנציגר כי מאחר ובאגודה עסקינן, הוא אינו משוכנע כי יש להידרש בבחינת הרשלנות לשיקול הדעת העסקי וזאת בשים לב לאבחנה שצוינה בין אגודה לחברה ובין מטרותיהם של שני התאגידים.

לסיכום, מחדד בית המשפט את האחריות של האגודה ונושאי המשרה בה לחברי האגודה ואחריות זו תיבחן בהתנהגותם של נושאי המשרה  שלא ימצאו במצב של ניגוד עניינים, יפעלו בתום לב ובסבירות!