תאוות הפרסום של מבקר המדינה היוצא

עידן "הכפר הקטן" שבו המדיה מביאה לסלון ביתנו מידע עדכני על התרחשויות בקצה אחר של העולם, הופכת כל בעל סמרטפון לעיתונאי בפוטנציה, ויכולת זו מאפשרת לחשוף דברים שעד העשור האחרון היו נסתרים מעיני הציבור והיום מחייבות כל אחד ובוודאי את אלה המופקדים על הגנתו, ביטחונו, רווחתו של הציבור לחשוב היטב איך לנהל את המערכה, כך שלא רק תיעשה בצורה ראויה, אלא גם תיראה בעיני ציבור הצופים בארץ ובעולם ככזו.

ראשי ממשלות ישראל בעבר ובהם בן גוריון, גולדה מאיר או אשכול , לו היו עומדים היום לבחירה, לא בהכרח שהיו נבחרים שכן לבוחר הפוטנציאלי יש גירויים רבים ומגוונים וההחלטה במי לבחור כוללת מעטפת שלמה של קריטריונים והאידיאולוגיה היא רק אחת מהם. הבוחר היום מתייחס גם  לחזות החיצונית, שכן המידע על המועמד ניתן בעבר ברדיו הממלכתי, או בעיתון מטעם, אך היום כולל רשתות תקשורת רבות, כולל מדיה אלקטרונית ורשתות שבהם גם רואים וגם שומעים את המועמד ובעייתו העיקרית של האזרח היא לא חופש המידע, אלא עודף המידע שממנו הוא צריך לברור את המוץ מן התבן.

פוליטיקאים בעולם כולו יודעים כי עליהם ל"תת שואו" לציבור הבוחרים הפוטנציאלי, בדיוק כמו  הפרסומות שבאמצעותם מנסים לשכנע אותנו לרכוש מוצר. אחד השיאים בתהליך זה של ניצול המדיה על כל גווניה היה במסע הבחירות הראשון של נשיא ארה"ב אובמה, שניצל את המדיה למסע הבחירות שלו, ולא פסח על הרשתות החברתיות כדי לקדם את בחירתו לנשיאות.

כל פוליטיקאי מתחיל נעזר ביועצי תקשורת, לוביסטים, יועצים אסטרטגיים ועוד כל מיני יועצים דומים שכל מטרתם ליצור דימוי "נכון" של המועמד  או הפוליטיקאי אותו הם מייצגים ולא פעם התקשורת "מאכילה" את הציבור במידע לעוס שהוכן עבורה בידי אותם יועצי תדמית.

מאידך, ניצול המדיה הופכת כל אחד מאיתנו, לעיתונאי בפוטנציה היכול לנצל את הרשתות החברתיות, בלוגים, טוקבקים ואתרים אחרים על מנת להשמיע את דעתו בעניינים שעל הפרק. הדבר מחזק את חופש המידע, חופש הדעה והזכות של כל אחד להחליט מה מסקנותיו משוק הדעות ובכך יש תקווה כי נשמר האיזון בין המידע המגמתי שמועבר לציבור על ידי יועצי תקשורת כאלה או אחרים, לבין יכולתו של האזרח להגיע למסקנות תוך איסוף מידע גם ממקורות נוספים ואף להגיב עליהם ברשתות השונות.

בשונה מפוליטיקאים, בעלי תפקיד מסוימים צריכים להשתמש במסורה במעמדם, על מנת להשתמש בתקשורת ולעשות יחסי ציבור לתפקידם ובעיקר למעשיהם ובהם ביהמ"ש, הפרקליטות ,מבקר המדינה ועוד שכן הם אינם פוליטיקאים הנבחרים על ידי הבוחרים ומעמדם בקרב הציבור צריך להיבחן בזכות מעשיהם ולא בזכות יועצי התדמית שהם שוכרים.

אין זה סוד שמבקר המדינה המסיים, כבוד השופט בדימוס לינדנשטראוס נדבק במחלת ה"פרסום מניה"  מחלה, שהביאה לשיאה את הצורך בפרסום יומיומי תמידי  בעניינים  שעדיף לו התנהלו באופן מקצועי ושלא באמצעות התקשורת.  זו בדיוק הדוגמא הממחישה את מה שבעל תפקיד ציבורי כמו מבקר המדינה צריך להימנע מלעשות. הרושם הוא שכל בוקר שבו מבקר המדינה מצא ידיעה עיתונאית מעניינת על עוולה באיזה משרד ממשלתי, יום למחרת כבר היה פרסום ש"משרד מבקר המדינה חוקר".   תפקידו של משרד מבקר המדינה הוא חשוב, בביקורת על התהליכים בארגונים ובמוסדות שבהם על פי חוק עובדי משרד המבקר עושים את עבודתם ובמקצועיות.

אזרח המשלם את מיסיו, רוצה לוודא שהכסף הולך למטרות שנקבעו בתקציב, שהוקצו על פי קריטריונים, שיש חשיבה ארוכת טווח ותפקידו של המבקר לוודא שהמדיניות הנקבעת בהקצאת משאבים, השירות לאזרח ועוד תיעשה על פי חוק ובהתאם לתקציב, אך אין זה תפקידו של מבקר המדינה לקבוע מדיניות, ולעשות יחסי ציבור למעשיו.

העידן המודרני הביא עימו יחד עם הטכנולוגיה המתקדמת  גם את תאוות הפרסום, אך יש מקומות שבהם "הצנע לכת" משיג בצורה מיטבית את המעמד והתפקיד שאותו נושא בעל התפקיד והמשרד שאותו הוא מייצג. פרסום במקומות מסוימים משיג תוצאות הופכות וה"מאבק" של מבקר המדינה עם היוהמ"ש רק ממחיש את הדברים שמהם היה עדיף להימנע.

נאחל שהמבקר החדש, שזה עתה נבחר לתפקידו, יעשה עבודתו בצורה מקצועית ומוצלחת, מבלי להזדקק לתאוות הפרסום ובכך יחזיר למוסד מבקר המדינה את המעמד שלה הוא ראוי.

מה נשתנה

בימים אלה, אנו חוגגים את חג הפסח, חג המציין את יציאת עם ישראל ממצרים, חג המציין את יציאת עם ישראל מעבדות לחירות, חג שבו נוהגים לשאול קושיות!

מה נשתנה הלילה , התקופה הזו מכל הלילות האחרים?

בהגדה מוזכר כי כנגד ארבע בנים דיברה התורה: החכם, הרשע, התם וזה שאינו יודע לשאול

ובהקשר המודרני וההתיישבותי יש לנו סוגי בנים העונים על הדמויות הללו:

חכמים: הם אותם אלו הפועלים בתוך המרחב הכפרי או למען המרחב הכפרי ואשר יודעים להפעיל את חוכמתם ורגישותם על מנת לשמור על הכפר והמרחב הכפרי, מתוך הוקרה למתיישבים הוותיקים שהקימו אלף נקודות התיישבות, מתוך הכרה למתיישבי המרחב הכפרי והמתפרנסים ממרחביו ולמען  עם ישראל והדורות הבאים.

רשעים: הם אותם אלו שרואים את המרחב הכפרי בעיניים צרות וחד צדדיות וכל רצונם להביא לפגיעה במרחב הכפרי ובתושביו, תוך התעלמות מזכויות המתיישבים היושבים במרחב זה, חלקם עוד בטרם קמה המדינה. מניעיהם צרים וחשיבתם קצרת טווח, והכול על מנת לפגוע בפרנסתם ובזכויותיהם של דרי המרחב הכפרי

תמים: הם אותם אלו שחיים במרחב הכפרי ומאמינים כי לא יתכן כי מדינת ישראל תפנה עורף לתרומה ההיסטוריות של מתיישבי המרחב הכפרי, תרומה שקבעה את גבולות המדינה, תרומה שהבטיחה שנים רבות של מנהיגות ערכית לעם ישראל, תרומה שהביאה לביטחון תזונתי והפכה את ישראל לאור לגויים באשר לגידולים חקלאיים וכיבוש השממה.

ושאינם יודעים לשאול: הם אותם אלו שאין להם כוונות זדון, אך אינם יודעים לשאול את הנדרש על מנת להביא להחלטות מושכלות ויש חשיבות רבה לעורר בהם את השאלות הנכונות באשר למקומו של המרחב הכפרי, חשיבותו ועתידו. יש בהם נפש חפצה ורצון טוב ויש להביא לעיניהם ואוזניהם את מירב המידע על מנת שיוכלו לקבל החלטות נכונות לטובת ההתיישבות, עם ישראל והדורות הבאים

המתיישבים מבקשים חירות , חירות של בעלי הזכויות היושבים ברובם הרבה מעבר לארבעים שנה של הליכה במדבר. חירות משמעותה חוזי חכירה שיביאו לידי ביטוי את זכויותיהם ולא את גחמותיהם המשתנות של פקידים, שיהיו בכירים ככל שיהיו. זה יותר ממגוחך שנציגי המדינה בהליכים משפטיים רבים מוסרים לביהמ"ש כי המדינה רואה בבעלי הזכויות כחוכרים לדורות, אך אינה עושה דבר כדי שהדבר הזה יתרחש למעשה.

כמי שמאמינים בצדקת דרכינו, עלינו לספר את סיפור ההתיישבות ולא להרפות, שכן עידן התמימות נגמר וכל המרבה לספר על מעשה ההתיישבות ותרומתה, הרי זה משובח!

האזרח הקטן והשפעתו

התחושה החוזרת בשיחות סלון היא כי השלטון על מפלגותיו עובד על "האזרח הקטן", או כמו שאומרים החבר'ה, לא סופרים אותו ממטר.

הבעיה המרכזית היא הפער העצום בין הבטחת המפלגה במצעה לפני הבחירות ואשר לא פעם השפיעה על החלטתנו, לבין המציאות   העגומה שנוצרת כאשר אותה מפלגה מצטרפת לקואליציה, זונחת את הבטחתה לבוחר וכפופה למשמעת קואליציונית, שלעיתים מביאה לנקיטת עמדה הפוכה מהמצע שלה התחייבה בבחירות.

שיטת הממשל  בישראל היא הרעה החולה, שכן כל מטרתם של  המפלגות היא לייצור קואליציה, גם אם היא באה על חשבון המצע שבזכותו בחר האזרח במפלגה מסוימת.

זה שנים רבות שבשל סחיטות של מפלגות שהקואליציה תלויה בהם, מתפרקת הממשלה ומסיימת את דרכה לפני תום כהונתה הרשמית.

סחיטת מפלגות קטנות המרכיבות את הקואליציה, מבטיחות כי קבוצות  מיעוט נהנות הרבה מעבר לכוחן הפוליטי וזאת בשל דמי האתנן שמוכנה לשלם המפלגה השלטת והעומדים בראשה, רק כדי להבטיח את ההגמוניה שבשליטתם.

כך אנו מגיעים למצב א-נורמאלי שבו מועדפים משתמטי גיוס  על פני בוגרי שירות צבאי המשרתים במילואים,  כך מועברים תקציבי עתק לחינוך החרדי הלא מוכר מכספי הציבור העובד ואשר לימודי הליבה לא כלולים בו וכך קובעים קריטריונים  מפולפלים בדיור שמעדיפות אוכלוסיות מסוימות.  זו רק רשימת דוגמאות לעיוותים שנוצרים בשל קואליציות של אינטרסים.

מחאת הקיץ, נשחקה, אך לא נשכחה והתחושה  כי הממשלה נוהגת בלשון הכלבים נובחים והשיירה עוברת.  כאשר העם מפחד מהממשלה זו עריצות וכאשר הממשלה מפחדת מהעם זו דמוקרטיה, מטבע לשון שטבע תומאס ג'פרסון, הנשיא השלישי של ארה"ב,  הינו משפט בעל משמעות רבה כדי להמחיש את מצבנו.

מי שאינו מוכן להמשיך את כללי המשחק שנוקטות הממשלות השונות בשנים האחרונות ואשר בשל אוזלת ידם אנו עדים לתחלואים שאינם גזירה משמים כמו הביטחון לדיור, הביטחון לכבוד בעבודה, והביטחון האישי, צריך לעשות מעשה.

מחאת הקיץ, יכולה להביא לשינוי, שכן היא הוכיחה שגם האזרח הקטן שהוא ימני או שמאלני, אשכנזי או ספרדי, עני או עשיר, דתי או חילוני, קיבוצניק או עירוני מבין כי יש לו כוח לשנות, ובתנאי שהוא יעשה מעשה אקטיבי כמשתתף מוביל ולא כאזרח נגרר.

המשחק החדש יחייב בחינה של החלטות המפלגות עד הבחירות ובחינת מצען לקראת הבחירות הבאות. הרשתות החברתיות, יכולות לסייע להבנת המצב וביכולת של כל אחד ואחד מאיתנו להיות שותף פעיל ומכריע מה יהיה אופייה של המדינה למען דורנו ולמען הדורות הבאים.

ראוי להתמקד ברשימה של נושאים ולבחון על פיהם מי המפלגה הראויה לזכות בקולנו בבחירות הקרבות ולא דיי בכך, ראוי כי עמדתנו על המצע הרצוי תושמע בשיח, ברשתות החברתיות ובכל מקום שבו נוכל להשפיע על הסובבים אותנו.  

האזרח הקטן,  יכול גם להשפיע וגם להכריע והשאלה  האם ניקח את האחריות למצב שבו אנו שרויים ונממש את אמרתו של ג'פרסון שכדאי לממשלה לפחד מהעם! או שמא חלילה נמשיך להיות אזרחים קטנים!