פיתוח מגוון התעסוקות במרחב הכפרי נפגע בשל אי קיום החלטות

בעולם המודרני המרחב הכפרי הפך זה כבר למעלה משני עשורים ממרחב שבו הפרנסה לחקלאות היא הבלעדית למרחב שבו החקלאות מהווה נדבך חשוב אך לא בלעדי למי שדר במרחב זה.

אין זה סוד שלמרות הפרסום הרב שיש לחקלאות הישראלית בעולם ובצדק, אין הדבר בא לידי ביטוי בביטחון הכלכלי שרחוק מלהיות מובטח לחקלאים בישראל. הדבר נובע בין היתר ממדיניות מתמשכת שפוגעת בחקלאים בתחומים שונים ושאינה מאפשרת להם לראות בחקלאות מקור פרנסה מובטח ולמעשה לעסוק בחקלאות בישראל זה כמעט כמו לעסוק במשחקי מזל שבו החקלאי משקיע את הונו וזמנו הוא הוא היחיד שפרנסתו לא מובטחת כי הוא תלוי בפגעי הטבע, במצב השוק העולמי, בגזירות של רגולטורים שאין מבינים כי לעיסוק בחקלאות יש משמעויות רחבות ולא רק של ביטחון מזון.

בעולם המודרני מסייעים לחקלאים לגוון את מקורות הפרנסה, כך שלא יהיו תלוים רק בענף החקלאי וכך מתפתחות תעסוקות בתחום התיירות הכפרית כמו לינה כפרית או תיירות חקלאית שביטויה קטיף עצמי, חוויות של חליבה ועוד.

באירופה כדוגמא מעודדים את מגוון התעסוקות בתוכניות ארוכות טווח מתוך אינטרס לאומי לחיזוק החקלאים ולהבטחת מגוון עיסוקים.

גם בישראל, בעקבות המשבר הגדול שחלף על הקיבוצים והמושבים הוקמה ועדת "קדמון" שקבעה בדו"ח שפורסם ביוני 1994  כי  הצורך בפרנסות חלופיות נובע בשל

"ירידה ברווחיות, וצמצום היכולת להתפרנס מיחידת משק חקלאית במושב, אשר הביאו לשינויים במבנה התעסוקה והפרנסה של חברי המושבים" (דו"ח קדמון, יוני 1994).  הדו"ח אומץ בהחלטת ממשלה 5180 בשנת 1995 שבה גם הונחו כל הגורמים לקדם את מגוון התעסוקות ואף נקבע בהחלטות שתקום מנהלה ליישום ההחלטה.

קדם להקמת ועדת קדמון משבר גדול בסוף שנות השבעים של חקלאים שהביא לפשיטות רגל, התאבדויות ופרוק משפחות רבות ואילץ חברים רבים במושבים לחפש מקורות פרנסה אחרים. אחת ממקורות הפרנסה היו שימוש אלטרנטיבי במבנים חקלאים שנותרו במשקים לאחר המשבר ולכך כיוונה החלטת הממשלה שאימצה את דו"ח קדמון.

סביב נושא השימושים הלא חקלאים במבנים החקלאים היו דיונים רבים שחלקם אף אימצו החלטה הפוכה מהחלטת הממשלה ואשר מטרתה הייתה לדכא פיתוח מגוון תעסוקות.

דיכוי יישום ההחלטה בא לידי ביטוי גם בתשלומים גבוהים תוך התעלמות מאיזורי עדיפות וגם נקבעו החלטות שמנעו הסדרת השימושים שנים רבות.

ביום 27.3.2007 התקבלה החלטת מועצה 1101, שעניינה "תעסוקה לא חקלאית במחלקת המגורים של הנחלה", ובה נקבע בין היתר מנגנון עידוד להסדרת השימושים הללו.

סעיף 4 להחלטה 1101 קבע כי המקיים פעילות לא חקלאית בחלקה א' של הנחלה, אך לא הסדירה, יוכל להסדירה כך שיידרש לשלם 5% לשנה בגין 4 שנים לאחור, קרי 20% בגין שימושי העבר, שיהוו חלק מההסדרה (חובות עבר). מנגנון זה בא לעודד את המתיישבים שעשו שימושים לא חקלאיים בחלקה א' בנחלתם, על מנת לעודד את הסדרת השימושים.

עם קבלת החלטה זו (והחלטה 979), הוגשו נגדן, בשנים 2007-2009,  עתירות משפטיות לבג"ץ. ביום 9.6.2011 פסק בג"ץ בענין, ונתן תוקף לשתי ההחלטות, ולעניין התעסוקות קבע בג"ץ יש יש למנוע השכרת המבנים לגורם זר, עד לבחינת הנושא.

בבג"ץ שעסק בהחלטה 1101 הותקפו מס' סוגיות ובהם, ענין ההטבה שניתנה למי שיסדיר את השימושים הלא חקלאיים תוך שנתיים ממועד ההחלטה.

בג"ץ שדן בעתירות בהרכב מורחב של 7 שופטים, קבע בין היתר כי "תשלום בגין שימוש לא חוקי לצורך הסדרתו לאחר מעשה, מהווה, איפה "פתרון ריאלי".." ובסעיפים 108-114 להחלטת בג"ץ מנתחים שופטי בג"ץ למה ההחלטה לעודד הסדרה באמצעות תשלום מוקטן על שימושים בעבר היא ראויה.

בתקופה שבה הותקפה החלטה 1101 היא הוקפאה לפי החלטה 1955 של הנהלת רמ"י שהתקבלה  ביום 1/08/07 ובה בין היתר נאמר כי לאור העובדה שהוגשו עתירות כנגד החלטה 1101 ...המנהל לא יפעל לפי החלטה 1101 עד הכרעה שיפוטית.   ברוח זו נרשמה גם הערה ליד החלטה 1101 באתר רמ"י.

לאחר הכרעת בג"ץ חזרה מועצת מקרקעי ישראל וקיבלה, ביום 29.10.12, את החלטה 1265, המעדכנת את החלטה 1101.

כל הפונה לממ"י להסדיר את השימושים הלא חקלאיים, מגלה כי פרשנות האגף החקלאי להחלטת בג"ץ היא  שתקופה זו נגמרה לפי נוהל 21.11 שפורסם ביום 6.12.11. סעיף 5 לנוהל קובע כי חובות עבר הם מיום 27.3.03, ולמעשה מבטל את סעיף 4 בהחלטה 1101 או החלטה 1265 שהתקבלה ביום 29.10.12 והחליפה אותה.

סעיף 4.2 בהחלטה 1265 קובע כי "בעל זכויות  אשר יסדיר, תוך שנתיים ממועד אישור החלטה זו, את השימושים הלא מוסדרים בנחלה בהתאם לאמור בהחלטה זו, לרבות צמצום השטח הבנוי/המוסב".

למרות כוונת מועצת מקרקעי ישראל לעודד הסדרת השימושים הלא חקלאיים באמצעות הקלה על תשלומי העבר ואףשהחלטה זו עברה את המבחן המשפטי של בג"ץ פקידי רמ"י אשר אינם מיישמים את ההחלטה שבאה לסייע להסדרת השימושים גם בהיבט התכנוני וגם בהיבט הקנייני.

ראוי לציין כי רבים מהמנצלים את המבנה החקלאי לשימוש לא חקלאי הם אנשים מבוגרים, שזקוקים לשימוש זה כמקור מחיה.

אנשים מבוגרים טוענים, ובצדק, כי אינם רוצים להיות בגדר "פושעים והם בסה"כ מבקשים לעת זקנה מקור פרנסה מוסדר.

ממשלות בעולם המודרני כבר מזמן הבינו שהמרחב הכפרי הוא מרחב רב תפקודי והשאלה עוד כמה מכשולים יערימו על החקלאים עד שיבינו כי מגוון פרנסות צריך להיות לא רק פתרון לחיזוק החקלאים אלא אינטרס לאומי לחיזוק העסקים הקטנים במרחב הכפרי.

בית המשפט: המנהל אינו רשאי לפעול בניגוד להתחייבותו לבית המשפט

בפרשה שנדונה בבית משפט השלום בית שמש פנו המבקשים, ברי רשות במושב טל שחר (להלן: "המבקשים") לסעד בטענה, שממ"י לא חותם על בקשותיהם להסדרת השימושים הלא חקלאים, למרות שבעניין זה ניתן פסק דין שאישר את ההסכמה שהגיעו הצדדים וזאת בעקבות תביעה נגד המבקשים שהוגשה על ידי המנהל בגין שימושים שלא כדין שעשו במקרקעין.

ראוי להדגיש כי בעקבות ביקור נציג המינהל התגבש בין הצדדים מתווה מוסכם לפיו חלק מהשימושים במקרקעין יופסקו, וחלק מהשימושים יימשכו. הצדדים הודיעו לבית המשפט על המתווה המוסכם, לפיו יינתן צו מניעה קבוע שיאסור על המבקשים לעשות במקרקעין כל שימוש שאינו חקלאי או שאינו מותר בהתאם לחוזה המשבצת או לתוכניות החלות עלה שטח. הסכמת הצדדים קיבלה תוקף של פסק דין.

לאחר זמן מה, משהוגשו התוכניות לאישור המינהל להסדרת השימושים מקרקעין, הוא סירב לחתום משני טעמים:

א.    המצג לטענת המנהל שהוצג ביחס לשימושים אינו תואם את המציאות.

ב.     "הסידור הגיאומטרי" של השימושים  הבנויים על המקרקעין אמנם זהה למצב הדברים במועד שניתן פסק הדין, אך אינו עומד בקריטריונים של המינהל.

השאלה שהתעוררה בבית המשפט השלום בבית שמש היא: האם הטענות הללו, ולנוכח פסק הדין שנתן תוקף להסכמת הצדדים, יש בה כדי לאפשר למינהל לסרב לחתום על תוכניות המבקשים?

בית המשפט קבע כי במסגרת הסכמת הצדדים קיבל המינהל את מצב הדברים במשק כפי שהיו במועד פסק הדין בתביעה הראשונה, כולל השימושים שנעשו במשק ובכל הכפוף לביצוע פסק הדין.

בהסכמתו זו של המינהל ניתן ללמוד, כך קובע בית המשפט, כי המינהל נתן הסכמתו להכשרת כל הנעשה במשק.

בית המשפט קובע כי סירובו של המינהל לחתום על התוכניות המשקפות את מצב הדברים שהיה במועד ההסכמה, ואשר קיבלה תוקף של פסק דין, אינה עולה בקנה אחד עם תוכנה של ההסכמה ועם תכליתה.

מוסיף ואומר בית המשפט כי ככל שהמינהל טוען כי קמה לו עילה שלא לקיים את ההסכם בשל טעות, היה עליו לפעול לביטול ההסכם ופסק הדין על דרך של הגשת תביעה חדשה ואין הוא יכול להעלות טענה זו באופן אגבי או בטענת הגנה כאשר מוגשת תובענה נגדו.

ולבסוף, בית המשפט קובע כי המינהל אינו רשאי לסרב לחתום על תוכניות בנוגע למשק המבקשים, בכפוף לכך שהשימושים במשק והבינוי בו דומה למועד פסק הדין בתביעה הראשונה.

המינהל חויב בהוצאות ושכ"ט המבקשים בסך 10,000 ₪ (ה"פ (ב"ש)51632-12-10).

ההבחנה בין מעשי הכנה לניסיון לשימוש חורג עושים את ההבדל בין הרשעה לזיכוי

ביהמ"ש המחוזי בב"ש, זיכה נאשם (להלן: "המערער") שהורשע בביהמ"ש  השלום בגין שימוש במקרקעין מחריגה מהיתר, זאת בשל הכנסת כסאות ושולחנות למחסן בחצרו.

כידוע שימוש במקרקעין ללא היתר, הן כשימוש חורג והן בבניה ללא היתר  הן עבירות פליליות שבגנינן ניתן להטיל עונשים, כולל עונשי מאסר וכנסות כבדים.   מאידך,  הרשעה  בעבירה פלילית מחייבת גם  יסוד נפשי וגם יסוד עובדתי  (כוונה ומחשבה )ובלעדיהם ביהמ"ש לא ממהר להרשיע אזרח  בעבירה פלילית.

כבוד השופטת טלי  חיימוביץ  בוחנת בפסק הדין המלומד, האם אכן נעברה עבירה של שימוש חורג בגין כוונתו של המערער לעשות שימוש חורג במחסנו.

ביהמ"ש  מנתח את פסיקת ביהמ"ש השלום וקובע כי לא מקובלת עליו קביעת ביהמ"ש השלום כי המסקנה ההגיונית היחידה מהכנסת כסאות ושלחנות למקום היא כוונה לשימוש חורג ללא היתר ולא זאת אף זאת,  קובע ביהמ"ש כי עצם הכוונה לשימוש חורג אין בה כדי לקיים את העבירה המושלמת או הנסיון לקיום העבירה.

מדובר  במבנה חקלאי, המשמש על פי ההיתר כמחסן חקלאי ואשר על פי כתב האישום הוכנסו אליו שולחנות וכסאות לשם שימוש למסעדה או לאולם אירועים.  המערער טען, כי העובדות נכונות, שכן הוכנס ציוד זה עוד בסוף שנת 2006, אך עד לקבלת ההיתר ב-6.09 לא נעשה במקום שימוש כמסעדה. ביהמ"ש השלום סבר כי עצם הכנה, היא בבחינת ניסיון וגם  הכנסת שולחנות וכסאות למחסן חקלאי מהוות עבירה מוגמרתת בהיות עצם האיחוסן שימוש חורג.

המערער טען בערעור כי מאחר ולא היו כל ראיות לקיום אירועים במבנה, לא היה על ביהמ"ש השלום לקבוע כי נעשה שימוש חורג וגם הכנסת ריהוט לא הופכת את המעשה לעבירה, הגם שאינה עולה בקנה אחד עם תנאי ההיתר. המערער טען גם כי, לא התכוון מתכתחילה להפעיל את העסק ללא היתר ולא הוכח כי  בעצם ההכנה הייתה כוונה לשימוש חורג ללא היתר.

ביהמ"ש בניתוח מעמיק קובע כי לא מקובלת עליו מסקנתו ההגיונית היחידה של ביהמ"ש השלום כי עצם הכנסת כסאות ושולחנות למחסן הינם כוונה לשימוש חורג.

קביעת ביהמ"ש השלום כי "הנאשם התכוון לעבור את העבירה" אינה מתקבלת על ידי ביהמ"ש המחוזי, שכן אישום אינו אודות הכוונה, אלא אודות המעשה הפלילי ורק שימוש חורג ולא כוונה לעשות כן, יקים את יסודות העבירה.  ביהמ"ש המחוזי שואל "כיצד אם כך ניתן משקל כה רב, עוד לחובתו של נאשם, לכוונות הלב שלו?".

כבוד השופטת חיימוביץ קובעת בפסה"ד כי  המשיבה לא הציגה כל ראיות לכוונת המערער להפוך את המחסן לאולם, כמו התקשרות בחוזה לקיום אירוע, קבלת הזמנות, העסקת עובדים  ולכן מגיעה למסקנה כי אין בהכנסת השולחנות והכיסאות כדי להביא למסקנה  כי הייתה כוונה לקיים אירועים בטרם קבלת ההיתר.

ביהמ"ש גם קובע כי עצם הכנסת הכיסאות והשולחנות למחסן במנותק מכוונות הלב של המערער, אין בהם כדי להקים עבירה בגין שימוש חורג.  ביהמ"ש מפנה לפסיקה שבה כבר נקבע כי שימוש, כולל שימוש אחר שהוא פחות מפריע לסביבה, יכול להיכלל בגדר שימוש זה.   מסקנתו של ביהמ"ש היא כי אחסנת שולחנות וכסאות פוגע פחות ומפריע פחות לסביבה ולכן תואם את הערכים אותם החוק מבקש לקדם.

ביהמ"ש קובע כי ניתן היה גם לזכות את המערער מכוח הסייג של "זוטי דברים" (סעיף 34יז לחוק העונשין) שבו נקבע כי "לא ישא אדם באחריות פלילית למעשה, אם, לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי, המעשה הוא קל  ערך".

לסיכום  קובע ביהמ"ש כי אין באחסון השולחנות במחסן חקלאי כל סכנה לערכים החברתיים המוגנים ולכן בנסיבות אלה אין הוא הולם מבחינה עניינית את המושג של עבירה פלילית ומזכה את המערער .

(עפ"א 21821-11-11)

מה נשתנה

בימים אלה, אנו חוגגים את חג הפסח, חג המציין את יציאת עם ישראל ממצרים, חג המציין את יציאת עם ישראל מעבדות לחירות, חג שבו נוהגים לשאול קושיות!

מה נשתנה הלילה , התקופה הזו מכל הלילות האחרים?

בהגדה מוזכר כי כנגד ארבע בנים דיברה התורה: החכם, הרשע, התם וזה שאינו יודע לשאול

ובהקשר המודרני וההתיישבותי יש לנו סוגי בנים העונים על הדמויות הללו:

חכמים: הם אותם אלו הפועלים בתוך המרחב הכפרי או למען המרחב הכפרי ואשר יודעים להפעיל את חוכמתם ורגישותם על מנת לשמור על הכפר והמרחב הכפרי, מתוך הוקרה למתיישבים הוותיקים שהקימו אלף נקודות התיישבות, מתוך הכרה למתיישבי המרחב הכפרי והמתפרנסים ממרחביו ולמען  עם ישראל והדורות הבאים.

רשעים: הם אותם אלו שרואים את המרחב הכפרי בעיניים צרות וחד צדדיות וכל רצונם להביא לפגיעה במרחב הכפרי ובתושביו, תוך התעלמות מזכויות המתיישבים היושבים במרחב זה, חלקם עוד בטרם קמה המדינה. מניעיהם צרים וחשיבתם קצרת טווח, והכול על מנת לפגוע בפרנסתם ובזכויותיהם של דרי המרחב הכפרי

תמים: הם אותם אלו שחיים במרחב הכפרי ומאמינים כי לא יתכן כי מדינת ישראל תפנה עורף לתרומה ההיסטוריות של מתיישבי המרחב הכפרי, תרומה שקבעה את גבולות המדינה, תרומה שהבטיחה שנים רבות של מנהיגות ערכית לעם ישראל, תרומה שהביאה לביטחון תזונתי והפכה את ישראל לאור לגויים באשר לגידולים חקלאיים וכיבוש השממה.

ושאינם יודעים לשאול: הם אותם אלו שאין להם כוונות זדון, אך אינם יודעים לשאול את הנדרש על מנת להביא להחלטות מושכלות ויש חשיבות רבה לעורר בהם את השאלות הנכונות באשר למקומו של המרחב הכפרי, חשיבותו ועתידו. יש בהם נפש חפצה ורצון טוב ויש להביא לעיניהם ואוזניהם את מירב המידע על מנת שיוכלו לקבל החלטות נכונות לטובת ההתיישבות, עם ישראל והדורות הבאים

המתיישבים מבקשים חירות , חירות של בעלי הזכויות היושבים ברובם הרבה מעבר לארבעים שנה של הליכה במדבר. חירות משמעותה חוזי חכירה שיביאו לידי ביטוי את זכויותיהם ולא את גחמותיהם המשתנות של פקידים, שיהיו בכירים ככל שיהיו. זה יותר ממגוחך שנציגי המדינה בהליכים משפטיים רבים מוסרים לביהמ"ש כי המדינה רואה בבעלי הזכויות כחוכרים לדורות, אך אינה עושה דבר כדי שהדבר הזה יתרחש למעשה.

כמי שמאמינים בצדקת דרכינו, עלינו לספר את סיפור ההתיישבות ולא להרפות, שכן עידן התמימות נגמר וכל המרבה לספר על מעשה ההתיישבות ותרומתה, הרי זה משובח!

מהו עיסוק חקלאי?

לאחרונה פסק כבוד השופט דן מור בביהמ"ש השלום כי העיסוק החקלאי המודרני כולל רכיבים נוספים ויש לראותם כחלק מעיסוקו של המתיישב.

בשנים האחרונות קיים עימות בלתי פוסק בין החקלאים לפקידי המנהל בעניין ההגדרה מהי חקלאות והיכן גבולותיה. עימות זה מביא לתביעות משפטיות כנגד החורגים ממה שמגדירים פקידים במשרדים מסוימים. הגורסים בגרסה השמרנית של העיסוק, רואים את החקלאי כמי שכל עיסוקו הוא גידול ועיבוד התוצרת החקלאית וכל חריגה כמו יצירת יין מענבים, שמן מזיתים, חמוצים מירקות, רכיבה על סוסים, ליטוף חיות וכו' נחשבים כחריגה מהעיסוק שהותר לתפיסתם בחוזה. 

משרד החקלאות ופיתוח הכפר שאמור לקבוע את המדיניות החקלאית בהווה ובעתיד אינו שחקן יחיד בזירה, למרות שהחקלאות ופיתוח הכפר אמור להיות תפקידו הבלעדי כמשרד המתמחה במרחב הכפרי. קיימים רגולטורים נוספים שקביעותיהם הופכים חקלאים רבים לעבריינים.

החקלאות וההתיישבות הפכה, כמו גם בעולם המערבי מחקלאות מגוונת לחקלאות מתמחה וצרכי הפרנסה מחייבים שטחים גדולים יותר, לולים גדולים יותר וכו'.

בשונה מהעבר, האזרח שנכנס למרכול יכול למצוא בכל ימות  השנה ירקות טריים במחירים שווי נפש ואין זה ברור מאליו. לצד החקלאות התפתחו תעסוקות רבות הנשענות על העיסוק החקלאי ומתאימות לו.

לאחרונה, אף פורסם מחקר באונ' בר אילן ע"י פרופ' מיכאל סופר וד"ר לביאה אפלבאום, מחקר הקובע כי תעסוקות אלו מסייעות לשמור על החקלאות.

הפרשיה בה דן ביהמ"ש עוסקת בבעלי זכויות בכפר אז"ר שלהם משק חקלאי ובה חממה שבה גם מוכרים צמחי בית ולא רק מגדלים אותם, מקום לשזירת פרחים, חוות ליטוף חיות ומחסן ציוד לאירועים.

ממ"י הגיש תביעה לסילוק יד, ולהריסת המבנים וכן ביקש להוציא צו מניעה לכל שימוש שאנו חקלאי במקרקעין. בנוסף ביקש ממ"י לחייב את הנתבעים בשני מיליון ₪ דמי שימוש ראויים. התביעה הוגשה נגד האגודה ונגד בעלי הזכויות בנחלה.

ביהמ"ש אינו מקבל את טענת ממ"י כי הנתבעים הפרו את הוראת חוזה השכירות הן בהעברת השימוש והחזקה במקרקעין מנתבע 1 שהינו בעל הזכויות לנתבע 2 והן בעניין השימוש שלדעת התובעת אינו חקלאי.

ביהמ"ש קובע כי אגודת כפר אז"ר היא שוכרת השטח והדבר מקנה לה רשות להעמיד חלקים מהמושכר לשימוש חברי האגודה.   כמו כן קובע ביהמ"ש כי  בעל זכויות בנחלה שמוסר אותן לאחר, אינו מעביר זכויות אלו שכן מדובר ב"שאילה" והשואל הינו שלוחו של בעל הזכויות. לדעת ביהמ"ש התמורה בגין פעולה זו אינה מעניינו של ממ"י, ולכל היותר זה עניינם של רשויות המס.

מכאן מנתח ביהמ"ש את מבנה החממה והשימוש בו וקובע כי " ההקשר שעושה נציג ממ"י בין השיווק לבין טיב העיסוק אינו במקומו". לא זאת, אף זאת לדעת ביהמ"ש העיסוק המודרני בחקלאות הפך לתעשייה ממש וספק אם אפשר להגדיר קו גבול בין חקלאות לעיסוק שאינו חקלאי  ואם כן יהיה על המנהל לטרוח ולשנות את הסכמי המשבצת באופן רטרואקטיבי.

כבוד השופט מור קובע כי גם שזירת פרחים וגם העסק המשמש את ציוד המשתלה הוא חלק מהעיסוק המודרני בחקלאות.

בעניין חוות ליטוף החיות, נדרש ביהמ"ש למילון וקובע כי ההגדרה במילון "ניהול משק חקלאי", כוללת כל עיסוק במשק החקלאי ולכן ליטוף חיות הינו חלק מהעיסוק.

לקראת סיום פסק הדין מוסיף ביהמ"ש:

"תקופתה של "עבודה עברית" וכיבוש השממה בידיים עבריות, חלפה ועברה, גם תפיסת העולם הרואה את המתיישב כאפנדי המעבד את אדמותיו באמצעות אריסו, נחלת העבר היא. ותמהני על נציגי המנהל המבקשים להקפיא את הזמן ולדרוש כי דווקא המתיישב הוא שיחרוש את חלקתו. חוזה יפורש כאמור בסעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי) כפי שתוקן לאחרונה(26.1.11): "על פי אומד דעתם של הצדדים, כפי שמשתמע מלשון החוזה ומנסיבות העניין..."    ובס"ק(ב1) לחוק נאמר כדלקמן:"חוזה הניתן לפירושים שונים והייתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו".

מדובר בפסק דין בערכאה הנמוכה, אך דבריו של השופט הנכבד וניתוחו את המצב בהחלט מעודדים ואולי יביאו לחשיבה עדכנית שלא לומר מודרנית את העיסוק במרחב הכפרי, זאת כפי שהדבר קורה בכל העולם המערבי.

תיקון ועדכון מאפייני התעסוקה במרחב הכפרי, יוציאו ממעגל "העבריינים" את כל אותם מתיישבים שכל רצונם הוא להתפרנס בכבוד מעמל כפיהם ובמקום להשקיע בעוד פקחים ועוד יועצים משפטיים שתוצאתם היא גם העמסת בתי המשפט בתיקי תביעה מיותרים, ראוי לעצור ולבדוק בחשיבה מודרנית מהם הם השימושים הראויים לחקלאות ולמחרב הכפרי.

חשיבה מודרנית תסייע מחד לפרנסתם של המתיישבים מחד ותשמור מאידך על מאפייניו של המרחב הכפרי.

המרחב הכפרי הפך בארץ ובעולם למרחב רב תפקודי

זה למעלה משני עשורים שהמרחב הכפרי בארץ משנה את פניו, בדומה למרחבים הכפריים באירופה ובמדינות מפותחות. בעולם המערבי הבינו כבר לפני שנים רבות כי יש להוביל את המרחב הכפרי לשינויים הנכונים ולא לעמוד מהצד, שלא לומר להפריע.

מחקר שנערך לאחרונה על ידי פרופ' מיכאל סופר ראש המחלקה לגיאוגרפיה בבר אילן וד"ר לביאה אפלבאום  שכותרתו "יזמות עסקית עצמית במשק המשפחתי ותרומתה לפיתוח החקלאות והישוב הכפרי", מוכיח את מה שטוענים זה שנים רבות מנהיגי ההתיישבות כי יש להוביל חשיבה חדשה, עדכנית המתאימה את השינויים הרבים שעובר המרחב הכפרי המהווה כ-85% משטחי המדינה. מסקנותיהם של החוקרים היא  כי "שילוב נכון של פעילות לא חקלאית עם יזמות עסקית בבעלותו ובניהולו של משק הבית החקלאי יכול לתרום לא רק לפרנסת המשפחה אלא גם להמשכיות המשק החקלאי כמשק פעיל, ליציבות הקהילה הכפרית ולפיתוח בר-קיימא של המרחב הכפרי".

המחקר מוכיח כי העסקים הלא חקלאיים תורמים לפיתוח הכלכלי המקומי והאזורי גם במציאת מקורות פרנסה וגם באספקת שירותים לאוכלוסיה המקומית ואף מונעים פרבור.  עוד מוכיח המחקר, את מה שחש כל יזם במרחב הכפרי כי לא רק שיזמים ברוכים אלו אינם זוכים לעידוד ותמיכה, אלא הבירוקרטיה והמחסור בהון מהווים חסמים עיקריים להקמת עסקים ולהתפתחותם.   משרד החקלאות מחד מעודד פיתוח של יזמות לא חקלאית המתאימה למרחב הכפרי ומצד שני רבים מהיזמים בשל חסמים תכנוניים והתנגדות ממ"י מוצאים את עצמם בחזקת עבריינים.  יתרה מכך, בשונה למתרחש בעולם המערבי שבו הפנימו את חשיבותה של היזמות היצרנית, כאן עדיין רואים ביזמות זו לא ראויה ותופסים את הכפר עם החקלאות המסורתית ששינתה פניה בכל העולם המערבי.  בין ממצאי המחקר מתברר שרבים מבעלי העסקים נשענים על מקורות הון וידע עצמיים ומידת הקשר שלהם לגורמי סיוע ציבוריים מועטה ביותר. 

תגובת ממ"י ורשויות האכיפה להתפשטות הלא מוסדרת של עסקים לא חקלאים במרחב הכפרי היא הוספת תובעים ומפקחים וזאת במקום לסייע למשרד החקלאות ליצור הבחנה בין שימושים שעשויים לתרום לשימורו של המרחב הכפרי ותואמים את אורח החיים המאפיין מרחב זה לבין שימושים שפוגעים במאפייניו של המרחב הכפרי ואשר נגדם יש לפעול.

באופן לא מפתיע לא קיימת בישראל תוכנית ממשלתית ארוכת טווח לשימור ופיתוח החקלאות והכפר. בעוד 80% מתקציבי הקהילה האירופאית מיועדים לחקלאות ולמרחב הכפרי , ישראל נמצאת בסולם  OECD  באחד המקומות הנמוכים.

הרומנטיקה וההתפארות בחקלאות הישראלית אינה מובנת מאליה והגיע הזמן שהממשלה תיקח אחריות לפני שלא יהיה בשביל מה שכן הנזק הבלתי הפיך שייווצר ,אף ועדת חקירה שתקום לא תתמודד עם שיקומו של המרחב הכפרי. ההתעמרות ביזמים הכפריים המייצרים יין , שמן ,דבש, גבינות ועוד היא תוצאה של חוסר מדיניות שגורמת נזק לכלכלה ופוגעת בפרנסתם של אותם יזמים.

משרד החקלאות ופיתוח הכפר חייב להוביל מדיניות ממשלתית מושכלת וארוכת טווח שאינה מגמגמת לפיתוחו של המרחב הכפרי בדומה למתרחש מעבר לים וככל שיקדים לעשות זאת הבר יתרום גם למרחב הכפרי ולמבקריו, אך גם לדרים בו.