נגיף הקורונה וביטחון המזון בישראל

התפרצות נגיף הקורונה בסין  ומעברו לאזורים אחרים הביאה להיערכות חסרת תקדים של מדינות שונות בעולם ובהם ישראל מתוך רצון לצמצם עד כמה שניתן את התפשטותו של נגיף הקורונה שממדי ההתפשטות שלו ההולכים ומתגברים ויש כבר אזורים חסרי אונים בהיעדר תרופה מתאימה לנגיף החדש שאף הביא למותם של אלפי אנשים, נכון לעכשיו.

בשל החשש מהתפשטות הקורונה, כל מדינה פועלת ליצירת מגבלות ובהם גם חסימת גבולות על מנת למנוע כניסת אזרחים ממדינות שפוטנציאל ההדבקה בהם לדעת רשויות הבריאות הוא גבוה.

חסימת הגבול, כוללת גם ביטול טיסות, מניעת כניסת עובדים ותיירים, וחשש של אזרחים בכל העולם, כולל ישראל לצאת לחופשות בחו"ל היא עובדה מצערת ולחשש מהלא נודע יש השפעה עקיפה של נזק כלכלי שהיקפו עוד לא ידוע לכלכלה העולמית ובהם ישראל, אך הנזק כבר ניכר.

כך אנו רואים שתחומי תיירות נכנסת הוקפאו לחלוטין ובהם תיירות מסין ומיעדים שונים באירופה וכן ממקומות אחרים המזוהים עם התפשטות המחלה וטיסות ישירות ליעדים רבים בוטלו לעת עתה.     

האטה משמעותית בהזמנה מקוונת באתרים מסוימים שמושפעים מההיסטריה האופפת את השווקים היא תופעה נוספת המתרחבת לאחרונה בעיקר בשל חוסר הידיעה מהמצב האמיתי של התפשטות הקורונה ודרישת השלטון הסיני לעובדים רבים באזורים נרחבים בסין להישאר בבית.

התלות של העולם המערבי בכלל ושל אזרחי ישראל בפרט בתוצרת זולה של מוצרי צריכה מסין חייבת לעורר דאגה, אך כאשר מדובר בביטחון המזון של אזרחי מדינת ישראל נדרשת דאגה מיוחדת ואף חישוב מסלול מחדש.

זה חמש שנים שממשלת ישראל הולכת ומגבירה את יבוא הירקות ובעיקר עגבניות מהישות הפלסטינאית ומתורכיה אך גם מארצות אחרות.

מדיניות זו של הממשלה הינה מדרון חלקלק שהשפעתו תהיה ארוכת טווח ביכולתה או יש לומר, בהיעדר יכולתה של המדינה לספק את צרכיהם הבסיסיים של אזרחיה במזון טרי ומזון בריא מתוצרת החי והצומח.

ביטול חופשה לחו"ל עד כמה שהוא מאכזב, אינו נוגע לביטחון הקיומי של האזרח ולכל היותר תוגבר תיירות הפנים על ידי האזרחים הנמנעים לצאת לחו"ל בימים אלה של חוסר וודאות והדבר אף יתרום לחיזוק הכלכלה המקומית ואולי לחיסרון כיס.

היעדר מזון בסיסי בשל שיקולים צרים וקצרי טווח הינו הימור הנוגע לצורך הקיומי של אזרחי ישראל.

אם נקנה עוד חולצה באתר מקוון במחיר נמוך, או שנאלץ לקנות חולצה במחיר גבוה יותר בחנות בוטיק לא תביא את הפרט לדאגה יתרה כי כלכלת המשפחה תביא לקניה מופחתת של מוצרי קיימא בשל מחירם אך לא בשל מחסורם.

לעומת זאת מזון טרי ובריא, הינו מוצר בסיסי שכל מדינה צריכה לוודא שיהיה בהשיג יד לאורך זמן ובכל מצב וכדי להבטיח את ביטחון המזון יש לוודא כי יצרניו יזכו לתנאים שיבטיחו ביטחון מזון לאורך זמן.

כבר היום ישראל תלויה ביבוא של חיטה, בשר בקר ודגים וזאת בשל גודלה היא אינה מסוגלת לספק את כל צרכיה.

לעומת זאת ישראל באמצעות החקלאים הישראלים מסוגלת לספק לאזרחיה את מוצרי החלב, הירקות והפירות, מוצרי בשר העוף, ההודו וחלק מהבקר.

באזור הגאו פוליטי שבו ישראל נמצאת, ביטחון מזון והבטחת גידול עצמי של תוצרת חקלאית הינו שווה ערך לביטחון.

ביטחון מזון לא מושג באמצעות תשבחות של ראש ממשלה ושריו על החקלאות הישראלית המצטיינת, אלא על ידי פעולות מעשיות להבטחת פרנסתם של החקלאים מחד וצמצום משמעותי של פערי התיווך, לא בדיבורים אלא במעשים.

שוק סיטונאי, הורדת מחירי התשומות כמו מים, תמיכות ישירות ודאגה ליכולתם של החקלאים להתפרנס בכבוד מחקלאות תבטיח ביטחון מזון לאזרחי המדינה.

ממשלת ישראל חייבת לחשב מסלול מחדש של מדיניותה ולהפסיק את היבוא הפרוע של התוצרת החקלאית שתרמו לצמצום ניכר של מספר החקלאים עד כדי סיכון ביטחון המזון.

מדינות רבות עסוקות במדיניות ארוכת טווח בנושא ביטחון המזון ורבים ממנהיגי העולם באים ללמוד מחקלאי ישראל ומבקשים ללמוד מניסיונם והשאלה למה ממשלת ישראל לא לומדת?

בית המשפט מכריע: לאגודה יש סמכות לקבוע מי יהיו חבריה

בימים אלה ניתן פסק דין בביהמ"ש המחוזי מרכז המחזק את מעמדה של האגודה בקליטת חברים לאגודה, בעת העברת זכויות בנחלה.

מדובר בבני זוג (להלן: "התובעים") שביקשו לרכוש זכויות בנחלה במושב כפר יעבץ והאגודה החליטה כי בני הזוג אינם מתאימים לאופייה של האגודה בשתי ערכאות, גם בהחלטת הועד של האגודה וגם בערעור שנדון באספה הכללית.

התובעים פנו לביהמ"ש על מנת שיקבע כי החלטות האגודה בטלות ולהורות על העברת הזכויות מבעלי הזכויות הקיימים לתובעים ולחילופין להורות לרשות מקרקעי ישראל, נתבעת 2 להעביר את הזכויות, אף בהיעדר הסכמת האגודה וללא קבלתם כחברים.

כבוד השופט עוז ניר נאוי דוחה את התביעה ומפרט בצורה בהירה את הנסיבות להחלטתו.

בית המשפט מציין כי היקף ההתערבות של בית המשפט בהחלטותיה של האגודה ומוסדותיה תלוי בסוג האגודה השיתופית והן במהות הזכות הנפגעת אך על פי ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון בעניין תומר דור נ' רמת הדר (בע"א 10419/03), יש לנהוג באיפוק וריסון בהפעלת הביקורת השיפוטית.

בית המשפט אף מדגיש כי בפרשת תומר דוד חידד בית המשפט העליון את ייחודה של האגודה השיתופית "המבוססת על קשר אישי בין החברים, ומבקשת לקיים שיתוף או עזרה הדדית בית חבריה, לשם השגת יתרונות כלכליים ואחרים עבורם".

לא זאת אף זאת, מוסיף בית המשפט כי "תקנונה של אגודה הוא המסמך היסוד הבסיסי של האגודה השיתופית, והוא שקובע את סמכויות אורגניה ומהווה את המשפט החוקתי של האגודה".

פסק הדין מדגיש כי האגודה פעלה בהתאם לכתוב בתקנונה, קרי אפשרה לתובעים לערער על החלטת הועד לאספה הכללית, למרות שלמעשה במעשיהם הם ויתרו על זכות הערעור.

פסק הדין מדגיש ומחזק את מעמדה של האספה הכללית באגודה שכן נקבע בפסיקה כי התערבות שיפוטית יכולה להתבצע גם בהחלטות האספה הכללית אך נקבע כבר בפסיקה כי זו תתבצע תוך ריסון ואיפוק ובחינה של שלושה פרמטרים- מהותי, פרוצדורלי ונורמטיבי.

בית המשפט מחדד שאי קבלת חבר לאגודה הינו מקרה פרטי של החלטות המתקבלות בוועד ובאספה הכללית שלה ואף שמדובר במקרה פרטי של החלטות על קבלת חברים, לא יתערב בית המשפט אלא במקרים קיצוניים וחריגים. הסיבות לכך היא שהאגודה מבוססת על קשר אישי בין החברים ומבקשת לקיים עזרה הדדית בין חבריה ולכן יש לאפשר מתחם רחב של שיקול דעת לחברי האגודה לבחור מי יצטרף אליהם ומי לא. השיקול נוסף שמדגיש ביהמ"ש נוגע ליחסי האגודה עם צד שלישי כשלאגודה אין התחייבות כלפיו ולכן בהחלטות מסוג זה ביהמ"ש יתערב כאמור רק במקרים חריגים וקיצוניים.

פסק הדין מוסיף וקובע כי ההחלטה התקבלה בהתאם להוראות התקנון ולפיהן הועד יכול להחליט על דחיית הבקשה ברוב דעות מבלי לתת סיבה לכך, כפי שקובע תקנון האגודה וכך גם האספה הכללית אינה יכולה לנמק החלטתה בהצבעה חשאית.

במקרה המדובר, הישוב הינו בעל צביון דתי ולדעת האגודה התובעים אינם עונים על צביון זה של הישוב.

בעניין זה מזכיר ביהמ"ש את פרשת בארותיים (בע"א 3962/97, 4007, 4014) , שם נקבע "כי המושבים הינם "צורת התיישבות מיוחדת" ועוד נאמר "לכל ישוב וישוב הכלים הטובים ביותר לבצע את המיון והסינון הראשוניים של המועמדים להתיישבות במסגרתו" ואף מוסיף ומצדד את דברי כבוד השופטת שטרסברג-כהן בפרשת כץ (בע"א 3298/92)  שאמרה כי "בהתאם לכך נקבעה מדיניות אשר תכליתה לאפשר לכל ישוב ויישוב לשמור על אופיו ועל צביונו המיוחדים".

התובעים טענו כי ההחלטה של האגודה סותרת את סעיף 6ג לפקודת האגודות השיתופיות וביהמ"ש קובע כי סעיף זה אינו רלוונטי להליכי קליטה לאגודה אלא מתייחס לקליטה קהילתית.

עוד טענו התובעים כי במישור הפרוצדורלי זכות השימוע שלהם נפגעה שכן לא ניתנה להם זכות אמיתית להשמיע את עמדתם.  בית המשפט דוחה אף טענה זו וקובע כי היא סותרת את העובדות שבתיק.

ביהמ"ש גם דוחה את טענת התובעים כי נשקלו שיקולים זרים בהחלטה שלא לקבלם וקובע כי ממסכת העובדות שהונחה לפניו התרשם שהאגודה פעלה באופן ענייני.

בעניין דרישתם החלופית של התובעים שאין חובה מוחלטת כי בעלי הזכויות במקרקעי האגודה יהיו חבריו בטענה כי הסכם המשבצת מאפשר בהסכמת האגודה להעביר זכויות גם למי שאינו חבר מציין ביהמ"ש כי הסכם המשבצת אינו בתוקף ובא כוח האגודה מסר בדיון שהדבר נובע בין היתר ממחלוקת שיש לאגודה עם רשות מקרקעי ישראל בעניין סעיפים 25-26 ותקנון האגודה המונע העברת זכויות למי שאינו חבר האגודה.

לא זאת אף זאת, החלטות מועצת מקרקעי ישראל שעליהן מתבססים התובעים עוסקות "במי שחדל להיות חבר באגודה ולא במי שלא היה חבר מעולם באגודה" וזה לא מצב התובעים.

גם התיקון בהחלטה 1311 בהחלטת מועצת מקרקעי ישראל הנוגע לחוזי החכירה ובו סעיף המאפשר במקרים חריגים בלבד העברת זכויות בנחלה ללא הסכמת האגודה כאשר האגודה מסרבת להעביר זכויות לדעת רשות מקרקעי ישראל משיקולים לא סבירים אינו המצב במקרה הנדון כפי שקובע ביהמ"ש.

בתביעתם הסתמכו התובעים גם על פסק דין ציפורי (בת"א(נצרת) 4478-12-13) וביהמ"ש קובע כי פסק דין זה הוחלף בהסכם פשרה בערעור לביהמ"ש העליון ו"כי בנסיבות אלו לא ניתן להסתמך על פסק הדין בשום צורה ואופן כהלכה מנחה".

לסיכום ראוי להדגיש כי בהלכי קליטה של מתיישב חדש באגודה יש להקפיד הקפדה יתרה ורגישה לניהול תקין של הליך הקליטה לאגודה, הליך שצריך להתבסס על הנחיות התקנון והוראות החוק פעולה שתחזק את יכולתה של האגודה לשמור על אופייה ורצון חבריה.

ערעור על ועדת השגות של רשות מקרקעי ישראל יהיה בביהמ"ש לעניינים מנהליים

המשפט המחוזי מרכז חמק לאחרונה פניה של בעלת זכויות בנחלה לדון בערעור על ועדת ההשגות של רשות מקרקעי ישראל בשל העובדה כי הדיון בהשגות אלו צריך להתקיים בבית המשפט המחוזי, אך ביושבו כבית המשפט לעניינים מנהליים. (הפ (מרכז) 20263-07-14  נורית פופר נ' רשות מקרקעי ישראל)

בתי המשפט לעניינים מינהליים הוקמו בישראל מכוח חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, במטרה להסמיך את בית המשפט המחוזי בכובעו הנוסף כבית משפט לעניינים מנהליים  לדון בעניינים מנהליים אשר בעבר נדונו בבג"ץ.

הקמת בית המשפט לעניינים מנהלים נבעה מהצורך להקל על בית המשפט העליון ביושבו כבית דין גבוה לצדק (בג"ץ) ולכן חוקק חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים בשנת 2000 והקמת בתי המשפט לעניינים מנהליים הביאה להעברת סמכויות דיוניות בנושאים שונים מבג"ץ לביהמ"ש המחוזי ביושבו כביהמ"ש לעניינים מנהליים.

בשל עובדה זו יש המכנים את ביהמ"ש לעניינים מנהליים "בג"ץ קטן".

תפישתו הקמת בתי המשפט לעניינים מנהליים בדומה לבג"ץ היא  שראוי שבירור העתירות המגיעות לבתי משפט אלה יערכו על פי כללי דיון בעלי מאפיינים הדומים לאלה הנוהגים בבג"ץ, ואשר מוסדרים בתקנות סדר הדין של בג"ץ.

חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים מתקן רשימה ארוכה של נושאים שבהם הערעור או הדיון יתנהל בפניו ולא בפני ערכאה עניינית שקדמה לחוק בסכסוך שבין הפרט לרשות המנהלית.

כך החוק מתיר להגיש עתירות מנהליות בעניינים המנויים בתוספת הראשונה לחוק כמו לדוגמא עתירות בנושאי ארנונה, רישוי עסקים וכו'.

החוק מתיר גם הגשת ערעור מנהלי כפי שהדבר מפורט בתוספת השנייה לחוק ובין היתר ניתן להגיש ערעור על החלטות רשם האגודות בנושאים מסוימים, על ועדות ערר בעניין היטל ביוב ועוד.

במהלך השנים, בתיקוני חקיקה בכנסת העבירו לביהמ"ש לעניינים מנהלים סמכויות דיוניות נוספות וכך אכן קרה כאשר בתיקון מיום 13.5.18 תוקנה התוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהלים והסמכות לדון בתקיפה של ועדת ההשגות של רשות מקרקעי ישראל עברה אל בית המשפט לעניינים מנהלים (פריט 59(ג) לתוספת הראשונה).

עדת השגות על שומות מטעם רשות מקרקעי ישראל הוקמה בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל ומפורטות בסעיף 4.20 בקודקס החדש ואף מפורטות בנוהל 34.03.

הועדה מונה שלושה חברים וכוללת משפטן, עובד מדינה, הכשיר להיות שופט שלום - יו"ר, השמאי הממשלתי הראשי או סגנו – חבר ושמאי מכריע (ע"פ תיקון 84 לחוק התכנון והבניה) - חבר.

עם הגשת התביעה לבית המשפט המחוזי על ידי בעלת זכויות בנחלה בערעור על ועדת ההשגות הגיש בא כוח רשות מקרקעי ישראל דרישה  מקדמית למחיקת התובענה בטענה שלבית המשפט המחוזי אין סמכות עניינית לדון בתביעה וזאת בשל התיקון לחוק.

ביהמ"ש המחוזי קיבל את טענת בא כוח רשות מקרקעי ישראל למחיקת התביעה וזאת בשל היעדר סמכותו העניינית והתובעת במידה ותרצה לערער על החלטת ועדת ההשגות תידרש לתקן את כתב התביעה ולהגישו לאותו בית משפט אך ביושבו כבית משפט לעניינים מנהלים.

הפיצוי ליורשים בנחלה יהיה לפי ערך נטו

לאחרונה פסק ביהמ"ש לענייני משפחה בנצרת פסק דין חשוב שמתמקד בשאלה האם סכום הפיצוי שאח חייב לשלם לאחיותיו לפי סעיף 114 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, ייגזר לפי "שווי נטו" של הנחלה, קרי לאחר ניכוי דמי הסכמה, מס שבח והיטל השבחה או שמא ייגזר לפי "שווי ברוטו" של הנחלה כפי שהדבר הוערך על ידי שמאי.

הכרעה זו חשובה שכן ידוע כי בעת מכירה של נחלה לצד ג' הניכויים בגין המסים השונים מפחיתים את ערך הנחלה בארבעים עד חמישים אחוזים.

כבוד סגן הנשיא, השופט אסף זגורי התמקד בפסק דין (ת"ע 69253-05-18 א.פ. ואח' נ' י.פ) בשאלה חשובה זו שעולה רבות בשנים האחרונות במצבים דומים בדבר פרשנותו של סעיף 114 לחוק הירושה.

נחלה היא נכס נדל"ן שקיימות לגביו מגבלות רבות שאינם קיימות בנכסים אחרים ובהם החובה לגור בנחלה, החובה לעבד את הנחלה.

מגבלה נוספת הקיימת בנחלה היא יכולת העבירות שבה נדרשת הסכמת האגודה להעברת הזכויות ולא רק זאת אלא שהעברת הזכויות בנחלה תוכל להיעשות רק למשפחה אחת, קרי לאדם ובן זוגו ולא לאחים במשותף או לאימא ובן וכו'. 

הדבר נובע מסיבות אידיאולוגיות וכלכליות מתוך מחשבה שנחלה היא יחידת יצור כלכלית שחשוב לשמור על גודלה והיא מעוגנת בהחלטות מועצת מקרקעי ישראל ובחוזה.

בשל מגבלות אלה וסיבות נוספות נקבעו בשנים האחרונות החלטות חדשות של מועצת מקרקעי ישראל המאפשרות תמורת תשלום את היוון זכויות המגורים בנחלה ופיצולם, כך שהדבר מאפשר  גמישות גדולה יותר בחלוקת הירושה על פי החלטת ההורים ליורשיהם.

במקרים רבים לא מותירים ההורים צוואה הקובעת כיצד יחולק רכושם ליורשיהם ובמקרים אלו נכנס סעיף 114 לחוק הירושה הקובע את הדברים הבאים:

א.  משק חקלאי שהוא יחידה שחלוקתה היתה פוגעת בכושר קיומה כמשק חקלאי העשוי לפרנס משפחה חקלאית - יימסר ליורש המוכן ומסוגל לקיימו, והוא יפצה את היורשים האחרים במידה ששווי המשק עולה על המגיע לו מן העזבון.

ב.   באין הסכמה בין היורשים בשאלה מי מהם מוכן ומסוגל לקיים את המשק החקלאי, מה הם הנכסים המהווים את המשק החקלאי, מהו שווי המשק לצורך החישוב בין היורשים ובדבר צורת הפיצוי ליורשים האחרים, זמני סילוקו והבטחתו - יחליט בית המשפט לפי הנסיבות.

ג.    היו שני יורשים או יותר, ובהם בן-זוגו של המוריש, מוכנים ומסוגלים לקיים את המשק החקלאי - בן-זוגו של המוריש עדיף על יורשים אחרים.

ד.   היה יורש עובד במשק החקלאי בחיי המוריש או שהשקיע בו מהונו ולא קיבל תמורה כפי שאדם אחר היה מקבלה, יובא זאת בחשבון בקביעת הפיצוי האמור.

מדובר במנגנון שמסדיר את הורשת הנחלה, כאשר המורישים לא משאירים הנחיות ברורות, ובכל זאת שנים רבות מתעוררת שאלה על דרכי הפיצוי של היורשים האחרים על ידי האח שהנחלה עוברת על שמו ונדרש לפצות את היורשים האחרים על פי חלקם בעיזבון.

במקרה הנדון, ההורים טרחו והותירו צוואות הדדיות וקבעו כי כל רכושם הכולל גם את הנחלה וכן סכום לא מבוטל במזומן יחולק באופן שווה בין שלושת יורשיהם.

מאחר ולא ניתן להוריש את הנחלה לשלושת האחים בשל מגבלות עבירות הסכימו האחים שאחד מהם הוא זה המסוגל והמוכן לקיים את המשק החקלאי, והוויכוח שנותר היה בשאלת הפיצוי וחישובו כאשר אחת האחיות גרסה כי הפיצוי בשווי הנחלה צריך להיעשות לפי שוויה לפני תשלומי מסים.

היעדר ההסכמה על חישוב הפיצוי הוביל לתביעה של היורש ואחת מאחיותיו באמצעות עו"ד בן מיור כנגד אחות נוספת על מנת שסוגיה זו תוכרע על ידי ביהמ"ש.

ביהמ"ש בהחלטתו ממקד את השאלה בסעיף 114(ב) לחוק הירושה, קרי "...מהו שווי המשק לצורך החישוב בין היורשים, ובדבר צורת הפיצוי ליורשים האחרים, זמני סילוקו והבטחתו - יחליט בית המשפט לפי הנסיבות."

ביהמ"ש מגיע למסקנה כי נכון וצודק להעמיד את היורשים המפוצים עם סכומים שהיו מקבלים לו הנחלה הייתה נמכרת לצד ג', קרי לאחר תשלום דמי הסכמה והמסים האחרים הכרוכים בכך שכן במצב של פיצוי לפי שווי ברוטו יאלץ יורש הנחלה לשלם פיצוי כפול קרי פעם אחת לפי השווי ברוטו ופעם נוספת בעת שיאלץ לשלם את המסים בגין הנחלה כאשר ירצה למכור את הזכויות בנחלה.

כבוד השופט זגורי קובע כי תוצאה של פיצוי לפי ערך ברוטו אף עלולה להרחיק בנים של חוכרי נחלות מלפצות אחיהם שכן הם יתקשו לשלם את הפיצוי בערך לפי שווי ברוטו ובכך תוחמץ מטרת המחוקק לאפשר את שימור הנחלה במסגרת תא משפחתי, תוך מתן פיצוי בתוך המשפחה.

ביהמ"ש קובע כי בחינת הפיצוי בפסק הדין מתייחסת להסדרי המס הנוכחים וככל שיהיו שינוים בתשלומים אלו בעתיד הם ייבחנו בפסיקה עתידית.

ולא זאת אף זאת, בשיקול החלטתו יתרשם ביהמ"ש מהנפשות הפועלות בפניו בדבר כוונותיהם להשתקע בנחלה או ל"סחור" בה למטרות רווח.

בית המשפט קובע לבסוף כי האח היורש יפצה את אחיותיו בערך נטו של הנחלה לפי תחשיבים שהוצגו בפניו וכן ישלם את תשלומי מס השבח של אחיותיו, ככל שיחולו תשלומים אלו על חלקן בפיצוי בגין הנחלה.

מדובר בהחלטה חשובה וצודקת של ביהמ"ש, אך ראוי לחזור ולהדגיש כי מומלץ לכתוב צוואה בדגש על צוואה הדדי כאשר שני ההורים בחיים.

מקרים רבים שבהן נכתבות צוואות, הן לא ניתנות ליישום שכן הן סותרות את הדין ובכך צוואתם של ההורים לא רק שאינה מתבצעת אלא במקרים רבים מביאה את היורשים לסכסוך מיותר ולכן חשוב להיעזר ביועצים משפטיים המתמחים באגודות שיתופיות בלבד.

שימוש מיטבי בקרקע או תחילתה של רפורמה אגררית

המלצות ועדה ("ועדת הארבעה") שמונתה על ידי שר החקלאות ופיתוח הכפר ושר האוצר במשותף על מנת לבחון את השימוש המיטבי בקרקעות חקלאיות שאינם בתחומי משבצות חקלאיות.

ועדת הארבעה כללה את מנכ"ל רמ"י, מנכ"ל משרד החקלאות, נציג הפרקליטות ונציג האוצר וכן הוזמנו כמשקיפים קבועים רשם האגודות ונציג התאחדות חקלאי ישראל.

מטרת הועדה על פי כתב המינוי הייתה בחינת הגדלת הפריון במגזר החקלאי, ניצול יתרונות לגודל ושימוש מיטבי של מקרקעי ישראל המיועדים לשימושים חקלאיים.

בין היתר התבקש הצוות לבחון את "רמת הסחירות של קרקע חקלאית ובחינת אפשרויות של חכירת משנה, ניוד זכויות ושותפויות עסקיות עם גורמים שונים בתחום החקלאות".

הצוות גם נדרש לדון בקרקעות זמניות/ עונתיות ומעמדם החוזי.

מהמלצות הוועדה מתברר כי מדובר למעשה בתחילתה של רפורמה אגררית, תוך שימוש ציני במילים יפות כמו "שימוש מיטבי בקרקע" כאשר ההיפך הוא הנכון.

למעשה נחסמה על פי סעיף 52 להמלצות הוועדה האפשרות להקצאת קרקע לאגודות מתוכננות (נחלות) במסגרת חוזי משבצת למעט בארבע מועצות אזוריות (אשכול, תמר, ערבה תיכונה וחבל אילות), יישובי פתחת ניצנה ויישובי קו עימות (כהגדרתם בחוק יסודות התקציב) ואילו כל יתר הישובים הנמצאים באזורי עדיפות על פי חוק הנגב והגליל יהיו חסומים על פי המלצת הוועדה לפעול להשלמת קרקעות לפרוגרמה הקרקעית המאושרת שלהם ובוודאי שלא יוכלו לפעול לעדכון פרוגרמה חקלאית שתואמת את העת הזו לשימוש מיטבי אמיתי, קרי להגדיל את מכסת השטח לנחלה ו/או את מספר הנחלות במשבצת.

השיקול המקצועי של וועדת פרוגרמות במשרד החקלאות שהינו הגוף המקצועי בתחום נשמט ואינו מהווה יותר קריטריון חשוב בשיקול הדעת על פי המלצות הועדה.

חמור מכך, לפי המלצות הוועדה שיקול הדעת אם יאושר יעבור למנהל רמ"י שימנה את חברי הוועדה שאליה יוזמנו גם נציגי משרד החקלאות!.

המלצות הועדה הופכים את רמ"י שתפקידו לנהל את מקרקעי ישראל להיות גם מומחה לתחומי החקלאות וזאת על פי המלצות הועדה שאחד מחבריה הוא מנכ"ל משרד החקלאות.

הקצאת קרקע הנהוגה היום במסגרת משבצת חקלאית לאגודה, הינו השימוש המיטבי שיכול להיות בקרקע בשונה מהאמור בהמלצות הוועדה.

הקצאת קרקע במסלול זה נבחנת על ידי אנשי המקצוע של המחוז במשרד החקלאות זאת לאחר שמוגשת להם פרוגרמה מוצעת ורק לאחר שפרוגרמה זו אושרה במחוז הרלוונטי היא עוברת לדיון בוועדת פרוגרמות של משרד החקלאות שבה יושבים אנשי מקצוע ונציגי ציבור.

במסגרת משבצת האגודה יכולים חלק מחברי האגודה לעבד את הקרקע של שכניהם, האגודה יכולה לעבד במשותף את הקרקע עבור כלל החברים או חלקם ויתרון הגודל נשמר, אם כי זה אינו צריך להיות הקריטריון היחיד ובוודאי שלא במשק המשפחתי.

המלצות הועדה לאפשר גידולים ארוכי טווח, לרבות גידולי שלחין ובתי צמיחה הייתה ראויה לציון לו הייתה באה כאפיק נוסף במקום שבו אין צורך בהקצאת קרקעות לאגודה שבה יש משבצת מלאה ובוודאי שלא במקום.

עושה רושם שהצוות "הבין משרדי" מוביל בהמלצותיו את מימוש החלום הרטוב של חלק מחבריו והוא ביטול משטר הנחלות במדינת ישראל.

על פי המלצת הועדה, תקופת החוזה "המיטבי" תעמוד על 21 שנים ותכלול 3 תקופות בנות 7 שנים אשר מבחינת רמ"י (נכון לעתה) יחודש אוטומטית כל עוד הקרקע מעובדת , אך החוזה לא יכלול זכות חידוש לאחר 21 שנים. הקצאה מעבר ל-21 שנים לא מובטחת על פי המלצות הועדה ותהיה תלויה בגורמים שונים ואי בהירות זו בוודאי שאינה תורמת לשימוש מיטבי!.

לא זאת אף זאת, לחוכר לא תהיה אפשרות להעביר את החוזה במסלול זה לחקלאי אחר.

השבת הקרקע על פי המלצות הועדה בסיום החוזה לא תזכה בפיצוי וגם השבת קרקע במועד מוקדם יותר בשל שינויי יעוד יהיה בדומה לחוזה עונתי ויתחשב רק בסוג הגידול ובהשקעות שבוצעו ולא יכלול הפסד הכנסה עתידי.

הקורא התמים שנחשף להמלצות הועדה חושב כי סוף סוף בא הממשל על מנת לסייע לחקלאים במצוקתם שכן מדובר ב"שימוש מיטבי בקרקע" ולא רק שאין מדובר בהטבה אלא מדובר בהחמרה יתרה של תנאי החכירה לחקלאים ובתחילתה של רפורמה אגררית.

יש להצטער על כך שנציג התאחדות חקלאי ישראל שהשתתף בדיוני הועדה לא מצא מקום לעדכן את חברי התאחדות חקלאי ישראל בכוונות הועדה ובהמלצותיה וממילא אף לא התקיים כל דיון על ממצאי הועדה והשלכותיו בהנהלת התאחדות חקלאי ישראל.   

לא זאת אף זאת, ראשי התאחדות חקלאי ישראל ובהם המנכ"ל והיו"ר בירכו על המלצות הוועדה מתוך מחשבה שגויה שאכן מדובר בשימוש מיטבי.

המלצות הוועדה בנוסחן הנוכחי יפגעו פגישה קשות בהסדרת משבצות ישובים רבים שחלקם שוקדים בימים אלה על הכנת פרוגרמה עדכנית והמלצות הוועדה אם יאושרו ייפגעו בין היתר באגודות חקלאיות אשר נמצאות במועצות האזוריות חוף אשקלון, לכיש, שדות נגב, בני שמעון, שער הנגב, גליל תחתון, גלבוע, גליל עליון, מגידו, מטה אשר, מעלה יוסף, עמק המעיינות ועוד.

על פי המלצות הועדה, אם יאושרו, לא ניתן יהיה בעתיד לנייד קרקעות אלו כפי שניתן בכל אגודה בין חברים ועל קרקעות אלו לא יחולו החלטות מועצות מקרקעי ישראל הנוגעים למשבצות חקלאיות.

על פי דו"ח ה-oecd  מספר החקלאים בארץ נמוך באופן משמעותי לעומת ממוצע המדינות החברות בו ובישראל אנו נמצאים בנקודת קיצון שעלולה להביא לכך שהחקלאות הישראלית לא תשרוד וזאת לאור מדיניות מתמשכת של היעדר תמיכה והטלת מגבלות.

היה מצופה שוועדה תמליץ על הגמשה של חוק ההתיישבות בשימוש בקרקע, תמליץ לשר האוצר והחקלאות על הגדלה משמעותית של התקציב לחקלאות ומעבר לתמיכות ישירות לחקלאים כפי שהדבר נעשה באיחוד האירופי כבר שנים רבות ובכך תביא לחיזוק החקלאות בכלל ולחיזוקו של המשק המשפחתי בפרט שמצבו קשה.

המלצות הוועדה שעתידות על פי המוצע להגיע לדיון במועצת מקרקעי ישראל, אם יאושרו לא רק שיגרמו נזק ויגבילו את יכולת היצור של החקלאים בהשקעות ובעבירות הקרקע אלא מתכונת זו המוצעת תביא למדרון חלקלק שבה לא ירחק היום שבו קרקעות אלו יוצאו למכרז לכל המרבה במחיר וזאת תחת ממשלה עם תפיסות ימניות.

יש לתקן את המלצות הועדה לאלתר ולא להסכים לנוסחן הנוכחי ובתיקון יש להבטיח כי הקצאת קרקעות חקלאיות במסגרת משבצת קרקע תהיה המסלול העיקרי דבר שיאפשר תכנון ארוך טווח, כולל נכונות של החקלאי להשקיע כמו גם יכולתו של החקלאי לקבל מימון להשקעותיו הנדרשות. 

הדבר יאפשר ניוד פנימי של קרקעות חקלאיות בין חקלאים, כניסה של בנים למעגל החקלאות והאפשרות לשימוש מיטבי אמיתי רק תגדל.

המלצות אלו בנוסחן הנוכחי  יהיו מסמר בארון הקבורה של תחום מפואר שנרמס במו ידיהם ומדיניותם של מי שעומדים במשרד החקלאות ובמשרד האוצר.