מפקד החקלאות הארצי: ירידה דרסטית במספר החקלאים בישראל

ממצאים ראשונים  במפקד החקלאות הארצי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מגלה תמונה עגומה על מצבם של החקלאים בישראל.

לפי המפקד ירד מספר החקלאים ב-61% לעומת מספר החקלאים בשנת 1981 ועל פי כותבי הדו"ח כנראה שהמספר אף נמוך יותר שכן בסקר הנוכחי לא הוגדר מה הסף המינימלי להגדרתו של חקלאי.

המפקד הנוכחי בוצע לאחר כ-40 שנים שבהם מדינת ישראל לא ביצעה מפקד בנושא וגם הסקר המקיף האחרון לחקלאות התבצע בשנת 1995.

לפי הסקר מספר המשקים הפעילים בישראל עמד ב-2017 על כ-17,338 משקים שרובם במשק המשפחתי (10,700 וחלקם האחר במגזר הערבי , במשקים הפרטיים ובקיבוצים.

הירידה המשמעותית במספר החקלאים לפי הסקר היא במשק המשפחתי שמתקשה לעמוד באתגרים שמציבה לו המדיניות הממשלתית בישראל.

אין זה סוד כי מספר החקלאים בישראל נמצא בירידה מתמדת ולפי דו"ח ה- OECD   מספר החקלאים בישראל הוא הנמוך מבין כל מדינות ה-OECD  ועומד על קצת יותר מחצי אחוז לאוכלוסייה בעוד הממוצע במדינות החברות ב-OECD מספרם מגיע לכ-2.5%.

גם בדו"ח של שירות התעסוקה ממחצית 2018 שניתח את נתוני ה-OECD של שוק העבודה מתברר כי שיעור המועסקים בחקלאות בישראל עומד על 1% בעוד שבמדינות ה-OECD  הוא עומד על 4.6% ובשוק האירופי הוא עומד על 4.3%.

לא זאת אף זאת, לא רק שמספר החקלאים נמוך ביותר ונמצא בסף תחתון , הרי שגילם הממוצע של חקלאי ישראל  עומד על 60 פלוס ומספר הצעירים המבקשים להיכנס לתחום החקלאות הוא נמוך.

העוסקים בתחום החקלאות בארץ מכירים את העובדות ולא היו זקוקים לסקר הנוכחי כדי לשקף את מצב החקלאים בישראל המתקשים להתפרנס בכבוד מענף החקלאות שיש בו תנודתיות רבה בשל תנאי שוק שאינם קשורים לכשרונו של החקלאי ובהם פגעי מזג האוויר, שערי מטבע, מזיקים, עודפי תוצרת ועוד.

בשנים האחרונות אף הוחמר מצב החקלאים בשל מדיניות יבוא של תוצרת חקלאית שעיקרה מגיע מתורכיה, פעולה הגורמת נזק נוסף לחקלאים.

בשל ייחודו של ענף החקלאות וחשיבותו לביטחון המזון של כל מדינה ולהיותו גם בעל ערכים סביבתיים וערכים רבים אחרים נוקטות מרבית המדינות במדיניות המעודדת את חקלאיה בדרכים מגוונות ובהם הבטחת תמורה מינימלית לתוצרת, תמיכות ישירות, הקמת שוק סיטונאי, סיוע בהתארגנויות לשיווק, עידוד כניסת דור המשך לחקלאות ועוד.

לחקלאות הישראלית שם דבר בעולם כולו וראשי מדינות רבות שוחרים לפתחה של ממשלת ישראל על מנת להיעזר בידע זה לפיתוח של תחום החקלאות במדינתם, שכן כבר עתה ברור כי ביטחון המזון בעתיד שבו צפוי מחסור מחייב היערכות והשקעה של תשומת לב ומשאבים.

אזרחי ישראל נהנים מהחקלאות הישראלית שמייצרת פירות, ירקות, צמחי תבלין, בשר וחלב באיכות טובה ובדרך כלל במחיר סביר ברוב ימות השנה.

ישראל נחשבת לאחת המדינות הצפופות בעולם שבה גודל השטח החקלאי מוגבל ולפי הסקר השטח המעובד עומד על כשלושה וחצי מיליון דונם לשנת 2017 , וכבר עתה ידוע כי שטח זה אף צומצם  בשל תכניות ממשלתיות בזבזניות הרואות זילות בקרקע חקלאית ולא מבינות שמדובר במוצר במחסור.

החקלאות הישראלית מבוססת בעיקרה על עסקים קטנים, קרי עסקים משפחתיים הפזורים בכל אזורי המדינה, כולל בגבולותיה שבהם עיבוד הקרקעות מתבצע עד המטר האחרון.

העסקים הקטנים, הם הלב הכלכלי החשוב בכל כלכלה וקריסתם תביא לפגיעה בכלכלה ובהשתלטות של אנשי הון על המסחר והשווקים דבר שיביא לעליית מחירים.

החקלאים הישראלים מצטיינים, נועזים, יצירתיים ומצליחים לייצר תוצרת נהדרת אך נאלצים לנטוש את הענף בשל מדיניות ממשלתית המעדיפה יבוא על חיזוק ועידוד החקלאות המקומית.

החקלאות הישראלית נמצאת בסכנה להמשך קיומה כעסק משפחתי ורגע לפני שיהיה מאוחר  מידי חשוב ודחוף שקברניטי המדינה יחשבו בדחיפות מסלול מחדש.

זו אינה בעייתם של החקלאים הנוטשים את העיסוק בחקלאות, אלא בעיית המדינה שבאזור גיאופוליטי שבו אנו נמצאים ראוי להבטיח מזון טרי ובריא לאוכלוסייה ולא להיות תלויים בחסדיהם של מדינות שכנות בעתיד הצופה מחסור במזון.

הממשלה מדברת אך לא עושה דבר אמיתי לטיפול ביוקר המחיה

דו"ח מבקר המדינה האחרון (69ב)  שהוקדש בין היתר לסוגיית פערי התיווך של פירות וירקות בישראל מצייר תמונה עגומה לאוזלת ידם של משרד החקלאות ואוצר ולמעשה לפי דו"ח לא קרה דבר מאז שהוחלט על ידי הממשלה ב-2001 לטפל בסוגיית יוקר המחיה.

כבר ב-2001 בעקבות גל המחאה החברתית הוקמה ועדת טרטננברג שגילתה מה שהיה ידוע לכל כי אחד הכשלים ביוקר המחיה הוא כשלי התחרות.

בעקבות המלצות ועדת טרטנברג הוקמה ועדת(ועדת קדמי) וזו המליצה ביולי 2012 לעודד הקמת שוקי מזון מקומיים ולעודד מכירה ישירה של תוצרת חקלאית לצרכנים.   כמו כן המליצה הועדה להשלים את כל ההליכים להקמתו של שוק סיטונאי חדש לפירות וירקות שיבוסס על פיקוח ממשלתי.

על פי הדו"ח בדיקה שעשה משרד החקלאות ב-2015 מעלה כי המבנה הריכוזי במקטע הסיטונאי והקמעונאי בשוק הפירות והירקות הטריים למול החקלאים יוצרים יחסי כוחות לא שווים בין החקלאים לבין המשווקים הגדולים העלולים לפגוע בחקלאים.

בין היתר צוין בדו"ח המבקר שהחלשת מעמד החקלאי נובע מהיעדר חוזה, אופי התוצרת הטריה שמחליש את כוח המיקוח (הירקות והפירות הם מוצרים קצרי תפוגה), ולעיתים החקלאים מוכנים למכור כמעט בכל מחיר מחוסר ברירה והדבר מביא למצב שמעמדו של החקלאי למול הסיטונאי חלש בדרך כלל.

הדו"ח בדק את יישום החלטות הממשלה שקבעו כי יוקם צוות בין משרדי שיבחן את פערי התיווך בשרשרת השיווק ונקבע כי הצוות לא מונה וממילא לא היה יכול להגיש את מסקנותיו לשרי החקלאות והאוצר.

המבקר קובע כי פעולות משרד החקלאות להסדרת קשרי המסחר בין החקלאים לסיטונאים והקמעוניים קודם באיטיות וטרם מוצא.  רק במרס 2018 נוסחה הצעה ל"אמנה וולונטרית" לכללי מסחר הוגן בשוק ירקות ופירות טריים ועד מועד כתיבת הדו"ח (ספטמבר 18) משרד החלקות לא פרסם את טיוטת האמנה להסכמת הצדדים.

לא זאת אף זאת, אף שנקבע כי משרד החקלאות ינפיק רישיונות לסיטונאים בתחום הירקות והפירות הטריים משנת 2016 ואף נקבע לכך צו, משרד החקלאות אינו מיישם זאת, כך שממילא הוא אינו יכול לנקוט בצעדים כנגד סיטונאים סוררים.

המבקר מתייחס לרעיון "שוקי האיכרים" וקובע כי למרות שוועדת קדמי המליצה על הקמתם כבר ב-2012 וזאת כדי לסייע לחקלאים להתמודד עם פערי התיווך, משרד החקלאות החל רק ב-2017 במימון שווקים כאלה ולמעשה הוקמו רק ארבעה! ושיעור ההיענות להקמתם הייתה נמוכה בקרב הרשויות.

בעניין הקמתו של השוק הסיטונאי, לא חוסך המבקר את ביקורתו על הממשלה שקבעה כבר ב-2001 (החלטה 2903) על הקמת שוק סיטונאי מודרני ואיכותי וזאת כדי לקדם את התחרות של מערכת השיווק בתוצרת הארץ, להגביר יעילות ולהקטין את פערי התיווך.

משרד החקלאות אף העריך את התועלת הכלכלית בהקמת שוק סיטונאי חדש ב- 250 עד 350 מיליון ₪ בשנה.

המבקר קובע כי ההיערכות לביצוע החלטת הממשלה התנהלה בעצלתיים ורק ב-2010, עשר שנים לאחר החלטת הממשלה הוקמה חברה ממשלתית שתפקידה היה לפעול להקמת שוק סיטונאי חדש עד לאוקטובר 2012.

ב-2014 החליטה הממשלה לדחות את הקמת השוק בחמש שנים ושוב במרס 2017 החליטה הממשלה לדחות שוב את הקמתו עד דצמבר 2020 לבסוף הוחלט על פירוקה של החברה בשל חוסר יכולת למצות את פעולותיה ליישום החלטות הממשלה.

המשמעות שהשוק "הזמני" שהוקם בצריפין ב-2006 בשל סגירת השוק הסיטונאי בתא אינו עומד בתנאים בלשון המעטה בשל מחסור בשטחי אחסון, צפיפות וחוסר יעילות אשר גורמים גם לפחת גובה של סחורה חקלאית.

על פי דו"ח המבקר:

" בסופו של יום לא הושגה אף לא מטרה אחת ממטרות השוק הסיטוני שהגדירה הממשלה: לא קודמה התחרות ולא הוגברה יעילות מערכות שיווק התוצרת החקלאית בארץ; לא חל שינוי בפערי התיווך; לא הוגבר הפיקוח על המסחר בתוצרת חקלאית; לא הוקמה מערכת מסחר סיטוני הוגנת ויעילה במוצרים צמחיים לתועלת המגדלים, הסוחרים והצרכנים....

העובדות שנפרשו בדוח זה בדבר הטיפול בהקמת השוק הסיטוני ב-17 השנים האחרונות משקפות פעולה ממשלתית שמתאפיינת בשורה של חולשות מקצועיות ותפקודיות, והתוצאה היא שמהבחינה המעשית מצב הדברים בשנת 2018 דומה למצבם ב-2001".

מדובר בדו"ח קשה שבו האזרח ממשיך לשלם מחיר גבוה על פירות וירקות טריים והחקלאי מאידך לא זוכה לקבל תמורה נאותה לעמלו בעוד הסיטונאים, הקמעוניים ורשתות השיווק נהנים מהמצב..

הממשלה עסוקה בלדבר על יוקר המחייה ועל הצורך בצמצומו, אך למעשה לא שינתה דבר למיגורו.

המבקר מדגיש לסיום שבשל חשיבותו הרבה של הנושא והשפעתו על יוקר המחיה ונוכח נתוני משרד החקלאות המעידים על גידול בריכוזיות בשוק הפירות והירקות הטרים על משרד החקלאות והאוצר לפעול ולהביא ליישום כלים שעומדים לרשותם ולהוביל לעידוד התחרות והיעילות לאורך שרשרת השיווק של מוצרים אלו.

השאלה, האם הממשלה תיישם את המדיניות שנקבעה ואשר פועלת בארצות רבות או שתמשיך לקבל החלטות ותפקיר את אזרחיה עוד עשרים שנים!