אחריותה של מועצת מקרקעי ישראל

שנים רבות יש ביקורת שהולכת וגדלה על התנהלות מנהל מקרקעי ישראל או בשמה החדש בעקבות הרפורמה רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) ועולה השאלה היכן אחריותם של חברי מועצת מקרקעי ישראל האמונים על מדיניות רמ"י למתרחש?

אחד הנושאים בסדר היום של מועצת מקרקעי ישראל הקרובה הוא הקמת מטה מקצועי שיסייע לחברי המועצה בקבלת החלטותיהם.

חוק רשות מקרקעי ישראל, תש"ך 1960, קובע כי "הממשלה תמנה מועצת מקרקעי ישראל, שתקבע את המדיניות הקרקעית שלפיה תפעל הרשות, תפקח על פעילות הרשות ותאשר הצעת תקציבה שיקבע בחוק".

זה שנים רבות שחברי המועצה כמעט ואינם יוזמים הצעות למדיניות מוצעת, למרות שזה תפקידם על פי חוק, אלא רק מגיבים למדיניות המוצעת על ידי פקידי האוצר, רמ"י או השר הממונה.

חברי המועצה ברובם המכריע, אינם בד"כ בעלי הכשרה בתחומים הנדרשים בתחום של קביעת מדיניות קרקעית ויתרה מכך , אין להם את הכלים המקצועיים הנדרשים על מנת לקבוע מדיניות, לבקר מדיניות מוצעת ו/או לבחון את השלכותיה.

מצב שבו מעל 90% מהקרקעות מנוהלות לעת עתה על ידי רמ"י היה צריך להבטיח רווחה בתחום הדיור, התעסוקה והתשתיות והמצב הבלתי אפשרי בתחום הדיור מוכיח כי תהליכי קבלת ההחלטות הם שהובילו למצב שבו דירה היא חלום באספמיה לרבים מהזוגות הצעירים, שלא לומר למשפחות קשות יום או חסרי יכולת.

למדיניות שנקבעת, חדשות לבקרים, על ידי המועצה יש השלכות כלכליות, חברתיות ודמוגרפיות ולכן יש חשיבות שכל הצעה תיבחן בצורה יסודית על ידי חברי המועצה והקמת מטה מקצועי בלתי תלוי יתרום תרומה משמעותית לעבודת המועצה כקובעת מדיניות, אך ולא פחות חשוב כמפקחת על יישומה.

ההרכב של  חברי המועצה מורכב ברובו על פי החוק (שתוקן לפני כמה שנים) ממנכ"לים של משרדי ממשלה שתפקידם במועצה הוא אחד מעיסוקים רבים שמאפיינים את תפקידו של מנכ"ל משרד ממשלתי.

שימוש באנשי מקצוע בתחום הכלכלי, החברתי, התכנוני והמשפטי יסייע לחברי המועצה ליזום ולהוביל מדיניות, לבחון את השלכות המדיניות המוצעות בהיבטיה השונים ולהגיב באופן מקצועי בתחום שיש בו כשל שוק זה שנים רבות.

פעולה זו תצליח רק אם אכן ימונו אנשי מקצוע בלתי תלויים שיוכלו לתרום מניסיונם לגיבוש החלטות מקצועיות, הנטולות השלכות פוליטיות, שלא לומר נטולות שיקולים של "קשרים".  אותם אנשי מקצוע בלתי תלויים, אם אכן ההחלטה תאושר יעמדו לרשותם של חברי המועצה וייתנו בידיהם מידע חשוב וראוי טרם גיבוש עמדתם בהצעות ההחלטה המוצעות, שאחרת ימשיכו חברי המועצה להיות קהל שבוי בידי פקידי האוצר, הפרקליטות וממ"י.

פרסום ההצעות לציבור כנהוג בשנים האחרונות ראוי ומבורך, אך הפרסום חייב לכלול זמן מספיק לתגובות הציבור ויש להותירו לתקופה של שבועיים לפחות.

יש לקוות כי אישור ההצעה במועצה יביא להפסקת הנוהג הלא ראוי שבו הזנב מקשקש בכלב, קרי שבפועל פקידי רמ"י מייצרים מדיניות ולא מבצעים מדיניות.

הרפורמה בחוק התכנון והבניה והשפעתה על האזרח

 

לאחר חודשים רבים ועשרות דיונים אושר תיקון 101 לחוק התכנון והבניה, שעיקרו ביזור וחלוקה מחדש של סמכויות התכנון בין הוועדות המחוזיות לבין הוועדות המקומיות, תוך הגדלת יכולתן של הוועדות המקומיות, קיצור וייעול הליכים, שיפור השירות והגברת השקיפות וההוצאות.

יובהר כי קיימות 6 ועדות מחוזיות ו-126 ועדות מקומיות אשר מטפלות בנושאי תכנון ובניה בכל רחבי המדינה.

עיקרם של השינויים מתייחסים להסדרת הסמכויות של הוועדות המקומיות בנושאי תכנון שונים.

יש להדגיש כי נקבעו 4 סוגי וועדות מקומיות, וככל שמעמדה של וועדה מקומית גבוה יותר, רחבים יותר סמכויותיה.

כמו כן נקבעו שינוים משמעותיים בכל הקשור לצורך בהגשת בקשה להיתר בניה והוגדרו סוגי עבודות אשר פטורות מהצורך בהגשת בקשה להיתר לאישור הוועדה המקומית.

בסקירה כאן נתייחס לוועדה "רגילה".

לוועדה המקומית, בנוסף ל-12 הסמכויות הקיימות, שחלקן אף הורחבו, נוספו 8 סמכויות חדשות, והן באות לידי ביטוי בסעיף 62א(א), ובהם:

1.      איחוד וחלוקה בבעלות אדם אחד (ולא מספר בעלים).

2.      הרחבת דרך והארכתו לצורך גישה למגרש או לחיבור לדרך אחרת ( בתנאי שלא אושרה בתמ"א או בתמ"מ).

3.      הגדלת שטחי ציבור, תוך הרחבת הגדרת "צרכי ציבור".

4.      שינוי קווי בנין לרבות קביעת קווי בנין.

5.      שינוי הוראות בינוי.

6.      שינוי חלוקת בניה.

7.      אישור כל ענין שניתן לבקש במסגרת הקלה.

8.      הרחבת יחידת דיור קיימת עד 140 מ"ר.

9.      קביעת מבנה לשימור והוראות לשימור.

10.  ברשות כפרית (מועצה אזורית במחוזות דרום/צפון וכן במועצות אחרות שהשר יקבע) תוספת של עד 7% למגורים בלבד או 50 מ"ר, לפי הגודל ועד תקרת 175 מ"ר. במועצה אזורית שלא במחוזות צפון/דרום תוספת של 7% או 50 מ"ר לפי הקטן מבניהם.

11.  תוספת בניה לצרכי תשתית ולצורך זה בלבד.

12.  קביעת הוראות להריסה, הפקעות וזיקת הנאה לצורך מימוש תכנית.

כאמור נקבע כי יוגדרו וועדות מקומיות נוספות ובהם "וועדה מקומית עצמאית" שלה ניתנו 12 סמכויות נוספות.

בנוסף לסמכויות אלו פורסמה בקובץ התקנות רשימה של נושאים שיהיו פטורים מהגשת בקשה להיתר, ואלו המבקשים להקימם ידרשו לדווח על כך לוועדה המקומית. משמעות התקנות היא העברת האחריות לאזרח.

בין היתר ניתן פטור מהגשת בקשה להקמת גדר או קיר תומך, אך לפי סעיף 5(א) נקבעו התנאים שהאזרח המקים את הגדר חייב לעמוד בהם.

למשל התנאים להקמת גדר בשטח חקלאי לפי סעיף 7א הם:

1.      שהגדר תוקם בשטח חקלאי מעובד בלבד.

2.      גובה הגדר לא יעלה על 1.5 מ"ר.

3.      הגדר תוקם מחומרים קלים ולא תהיה אטומה.

4.      הגדר תוקם באופן שתבטיח מעבר נגר עילי.

הדוגמא ממחישה את ההקלה ברשימה גדולה של נושאים מחד, אך התקנות מחייבות מאידך ממקים המתקן לעמוד בתנאי התקנות.

בין היתר ניתן פטור מהיתר גם לגגונים וסוככים, לאנטנות, לשימושים נלווים למבנה, מחסן ומבנה לשומר ועוד.

כל המקים מתקן/מבנה מתוך הרשימה הכלולה בתקנות שפורסמו,  חייב כאמור,  לעמוד בתנאי הקמת ההיתר וגם לשלוח לוועדה המקומית טופס "דיווח על ביצוע עבודה הפטור מהיתר".

יש להדגיש כי אחת הבשורות החשובות בתיקון 101 הינו לוח הזמנים הנוקשה לטיפול בבקשות לקבלת היתר בניה, וחידוש חשוב נוסף הוא שמגיש הבקשה, אמור לקבל רשימה אחת וסופית של משימות/ תיקונים /תנאים שעליו לבצע. עם סיום ביצועם של רשימת הדרישות תיבחן הבקשה ע"י "מכון הרישוי".

לא תתאפשר יותר סחבת, והוועדה המקומית לא תוכל להציב דרישות חדשות בכל פעם. מי שיעמוד בכל תנאי הבקשה, הועדה המקומית תצטרך לדון בבקשתו על פי לוח זמנים שמחייב אותה.

 

נסכם כי לב ליבו של התיקון מתמקד בשלושה נושאים עקרוניים:

·        מתן סמכות ואחריות .

·        יצירת גוף חדש שיבחן את הבקשות להיתר יאשרן ויבקר את תכן הבניה- "מכון בקרה".

·        סיוע  כספי לוועדות המקומיות ופיתוח מנגנון הכשרה לעובדי הוועדות

 

אנו מחזקים את מנהל התכנון במשרד הפנים על השינויים המשמעותיים אשר החל לבצע.

אנו מקווים כי התנופה ויישום השינויים ימשיכו במלוא המרץ.

במאמר הבא נדון בשינויים נוספים הנחוצים במערכת התכנון והבניה.

 

פרטים נוספים ניתן לקבל גם באתר מיוחד שהוקם על-ידי משרד הפנים:

www.bonim.pnim.gov.il

 

האם מועצה יכולה לשנות הגדרתו של שימוש למבנה חקלאי לצורך הטלת ארנונה?

בפסק דין  שניתן לאחרונה בבית המשפט לעניינים מנהליים מחוז מרכז נדונה עתירתו של יצחק דלג'ו, חקלאי (להלן: "העותר") נגד המועצה האזורית דרום השרון (להלן: "המשיבה") על חיוב בארנונה של מבנה חקלאי החל משנת 2011 לפי סיווג חדש, בעוד לפי הסיווג הקודם המבנה היה פטור מתשלום (עת"מ (מרכז) 1133-03-12).     בית המשפט ביטל  את החלטת המשיבה ומנהל הארנונה לסיווג מחדש ומשמעות פסק הדין שחיוב הארנונה לשנת 2011-2012 בטל.

העותר, בעליו של בית קירור לתפוחי אדמה, הממוקם בנחלתו שבמושב נווה ימין ואשר עליו לא נדרשה ארנונה לפי סעיף 611 בצו.   ב-2011 החליט מנהל הארנונה לשנות את סיווג המבנה לסעיף 911 שמשמעותו חיוב בארנונה.  העותר הגיש השגה למנהל הארנונה ונדחה ועל כך ערער לוועדת הערר.  הדיון בפני ועדת הערר הוקפא עד לבירור העתירה.

עד לשנת 2002 סיווגה המשיבה בסעיף 911 כ"בית אריזה ומשתלה" ובשנת 2003 שונה הסיווג ל"בית אריזה וכן מבנה חקלאי שאינו עונה על הגדרת הנכסים בסעיפים 661, 662".

כך, עד שנת 2002 סווג סעיף 611 כ"מבנה חקלאי באזורים א, ב, ובגביה מרוכזת מאגודה חקלאית או מוועד מקומי" ובשנת 2003 שונתה הגדרת הסיווג ל"מבנה חקלאי באזורים א, ב, המשמש את אותו משק בלבד".

הגדרת המונח "מבנה חקלאי" גם היא שונתה ואם עד 2002 ההגדרה הייתה "מבנה המיועד או המשמש למשק החקלאי" הרי שמשנת 2003 ההגדרה שונתה ל"מבנה המשמש במישרין או המיועד לשמש את הגידול החקלאי, לרבות גידול בעלי חיים".

העותר טען כי היעדר אישור השרים לשינויים בצו הארנונה בסיווגים 911 ו-661 ובהגדרת המונח "מבנה חקלאי", הם שינויים שנעשו ללא סמכות כי שינויים אלו מחייבים על פי חוק את אישור שר הפנים ושר האוצר והם בניגוד לחוק ההקפאה ולכן יש להצהיר על בטלותם.

המשיבה טענה כי מדובר בשינויים לא מהותיים, והם משקפים מדיניות קיימת שאינה מצריכה אישור השרים.  עוד טענה המשיבה כי בפועל הנכס אינו עונה על הגדרת סעיף 661 וכי ראוי שהדיון במחלוקת יעשה בפני ועדת הערר.

כבוד השופטת נגה אוהד קובעת בפסק הדין , כי לא מדובר בהבהרה אלא בשינוי מהותי, שכן מדובר בתוספות והשמטות בעלות משמעות מהותית לכלל הנישומים, ובכך נכללים נישומים שקודם לכן לא נכללו תחת סיווג זה עד שנת 2002 או מוציאות נישומים שבעבר נכללו בסיווג מסוים.  להכללה ולהשמטה מתלווים תעריפים שונים בין הסיווגים האפשריים ולכן מדובר בשינוי מהותי.

בית המשפט מוסיף כי כל שינוי סיווג, תת סיווג של נכס המשפיע על סכום הארנונה שרשאית רשות מקומית להטיל  יעשה רק לפי סעיף 10 (א) (2) בתקנות, קרי רק במקום בו קיבלה המועצה אישור הן משר הפנים והן משר האוצר , או כל מי שאחד מהם הסמיך לכך לשינוי המבוקש.  

החלטת מליאת המועצה לעניין השינוי, אין בה כדי לאשר את השינוי ללא חתימת השרים האמורים.

בית המשפט מוסיף וקובע כי מפרשנות תכליתית של חוקי ההקפאה נלמד שחוקים אלא נועדו להקפיא תעריפים כפי שנוסחו עד שנת 1993 ולמנוע עקיפת ההקפאה בדרך של הגדרה מחודשת או סיווג מחדש הכוללים בצדם תעריפים שונים או גבוהים מהתעריף המקורי וכל שינוי  מחייב את אישור השרים.

בהתייחס לסיווג המתאים ל"בית הקירור" קובע בית המשפט כי יש לסווגו בהתאם לנוסח צו הארנונה החוקי התקף לשנים אלה. בעניין של סיווג נכס, קובע בית המשפט תעשה בדיקה פרטנית הקשורה במאפייניו של הנכס הספציפי, ייעודו והשימוש בו בפועל ואשר אינה תלויה בכותרת השימוש בלבד "בית קירור לתוצרת חקלאית".

בית המשפט מפנה בעניין זה לפסק דין עמ"נ לוטרינגר  (323/08 , אחים לוטרינגר בע"מ נ' המועצה האזורית דרום השרון ) שבו קבעה כבוד השופטת שרה  ברוש כי אין להיאחז בכותרת הסיווג, אלא יש למצות את כלל האפשרויות הפרשניות של הסיווגים האפשריים.  דברים דומים נאמרו על ידי כבוד השופטת דפנה ברק ארז בבר"מ 1711/12 (מנהלת הארנונה בעירית חולון נ' תוצרת חקלאית מובחרת בע"מ) שבו חיזקה כבוד השופטת ברק-ארז את הצורך לעשות שימוש במבחנים שנקבעו בפסיקה שבוחנים כל נכס מבחינה עובדתית וקונקרטית.

בית המשפט מקבל את עמדת המשיבה וקובע כי בחינה קונקרטית זו ראוי שתעשה בוועדת הערר שבה תלויים ועומדים הדיונים לגבי שומת 2011 ו-2012, אך בהתייחס לסיווגים התקפים, קרי אלו שלא בוטלו על ידי בית המשפט.

לבסוף קובע בית המשפט כי מדובר בפעולה שנעשתה בחוסר סמכות ודין פעולה מנהלית שנעשתה בחוסר סמכות להתבטל. משמעות הדבר כי כל השינויים שהתקבלו בשנת 2003 בטלים ונוסחם משנת 2002 הוא הנוסח התקף לשומת הארנונה בשנים 2011 ו-2012 וככל שהמועצה מבקשת לשנות את צו הארנונה, עליה לפעול לתיקון הצו וקבלת אישור השרים לתיקון זה.

המרחב הכפרי בארץ ובעולם

המרחב הכפרי בארץ, כמו בעולם המפותח עובר שינויים דרמטיים, שמשפיעים סוגי האוכלוסייה המתגוררת במרחב הכפרי, אורח חייהם , מאפייני פרנסתם ועוד. לשינויים אלו יש גם סוגיות ייחודיות הנוגעות רק למרחב הכפרי בישראל.

מדובר בתהליך המתרחש בעולם המודרני שאחד ממאפייניו המרכזיים הוא צמצום במספר החקלאים, אך לא החקלאות, ותופעה זו אינה פוסחת המרחב הכפרי במדינת ישראל.

חקלאות מודרנית דורשת כלים ותשתית ובלעדיהם לא ברור מאליו שזו תיוותר לנצח. העוסקים בחקלאות נדרשים לעבודה קשה והכנסתם לא בהכרח מובטחת, שכן היא תלויה גם בפגעי מזג האוויר, בשווקים ואירועים המתרחשים במדינות אחרות.    החקלאים הם אלו שתמיד נאלצים לקחת את הסיכון ולא זאת אף זאת, למרות הסיכון, חלקם בהכנסה מהמחיר שנגבה מהלקוח במרכול היא הנמוכה ביותר.

החקלאות הישראלית נחשבת בעולם כחקלאות מובילה, כחקלאות מתקדמת, אך יש סכנה רבה שמצב זה עלול להשתנות תוך מספר שנים והכתובת על הקיר!.

דוגמא לסכנה זו היא הדור הצעיר שמוצא אלטרנטיבות קלות יותר לעבודה עם הכנסה גבוהה בהרבה מהשכר שזוכה לו החקלאי, שכידוע אינו נמצא בעשירון העליון.

לחקלאות יש תרומה רבה: הן להבטחתה של תוצרת טרייה של ירקות ופירות ובשנים האחרונות תוצרת זו מסופקת במהלך כל השנה, הן לשמירה על שטחים פתוחים ויצירת נוף מורשת, הן להבטחת גבולות ושמירה על קרקעות וכמובן תרומה אקולוגית שבאה לידי ביטוי בשיפור איכות האוויר, קליטת פסולת עירונית וסיוע בחלחול מי גשמים לאקוויפרים.

בעולם המערבי, למדו להעריך ולהוקיר את המרחב הכפרי ואת החשיבות לשמור על התפתחותו והמדינות בו מסייעות באופן ישיר ועקיף לקיומו של מרחב זה ושל כל המתפרנסים בו בהבנה כי הדבר משרת את הציבור כולו.

המרחב הכפרי בעולם, זוכה לתקציבי מחקרים, לסיוע עקיף וישיר לחקלאות בתוכניות ארוכות טווח.   בעולם מבינים כי פיתוח בר קיימא של המרחב הכפרי חשוב לציבור הרחב, לא פחות משהוא חשוב לחקלאים עצמם.   בעולם המודרני, העידוד והתמיכה מתקיימים בכל מקום בו יש חקלאים ולא רק בפריפריה.  מדובר בתפיסה אסטרטגית הרואה בחקלאי, לא רק את מי שמייצר מזון, אלא גם כמי ששומר על שטחים פתוחים שמהווים ריאה ירוקה לכל העוברים והמטיילים  בסביבתו.

להתיישבות בארץ יש מאפיינים ייחודים ועיקרם שהם מבוססים על התארגנות של חברים בקואופרטיבים (מושבים, כפרים, קיבוצים ואחרים). מדובר בתופעה ייחודית שאין כדוגמתה במבנה הארגוני שלה, כמו גם במבנה המוניציפאלי שלה בעולם. מאפיין נוסף, שלמרות שמרבית ההתיישבות הוותיקה גאלה קרקעות, תפיסת העולם הייתה שאין לאחוז בקרקע פרטית, ולכן רגע אחרי שרכשו קרקעות, הם מסרו אותם לחזקת הקק"ל שניהל למעשה את הקרקעות עד תחילת שנות ה-60, עת הוקם ממ"י לנהל את קרקעות המדינה, נכסי הנפקדים וקרקעות קק"ל.

קיימים כיום כאלף נקודות התיישבות ורובם הגדול נמצא באזורי פריפריה, כובשים את הנגב ואת הגליל, את הערבה והגולן.   

בעולם, תופעה זו נחשבת לייחודית, ורבים באו ועדיין באים ללמוד על התפתחותם של הקואופרטיבים בארץ ורק בארצנו ה"נאורה", במקום לסייע בטיפוחה וקידומה של ההתיישבות המפוארת, עושים פקידים במשרדי ממשלה מסוימים כמעט הכול על מנת להערים קשיים על הגרים במרחב זה ועל לחם חוקם.

משרדים רבים עוסקים במרחב הכפרי ולמרות  "ההורים" הרבים התחושה שהמרחב הכפרי נותר יתום.

כך לדוגמא, משרד אחד מחליט החלטה שביצועה תלוי במשרד אחר ואינו רוצה לקיימה.

הממשלה מחליטה החלטות הקשורות למרחב הכפרי וועדות של פקידים שהקימה הממשלה מחליטות החלטות הפוכות.

המרחב הכפרי, צריך להיות נכס אסטרטגי למדינה ולתושביה ועל המדינה על כל זרועותיה להקצות את כל המשאבים הדרושים כדי שהמרחב הכפרי יישאר משמעותי לדורות הבאים.

מטרה זו אפשר לקיים רק בתוכניות ארוכות טווח ובשיתוף נציגי ההתיישבות, שכן אין לנו ארץ אחרת.

יש חשיבות לחשיבה מערכתית, ארוכת טווח שלא תהיה תלויה בפקיד זה או אחר או בממשל זה או אחר ורק אז נוכל לראות שהמרחב הכפרי מובל לשינויים ראויים ולא מוביל לשינויים שעל חלקם כולנו נצטער בעתיד.

הריכוזיות במשק הישראלי והקשר להתיישבות

המחאה החברתית  שהציפה את הארץ בסוגיות שונות של החברה הישראלית המחייבות ליבון ודיון ציבורי , העלתה בין היתר את שאלת הריכוזיות במשק, שהביאה לכך שחברות מעטות שולטות בחלק ניכר מהכלכלה הישראלית ומפיקות משליטה זו יתרונות לבעלי המניות שלהן על חשבון הציבור.

לא בכדי הוקמה ועדת הריכוזיות  עוד בטרם התעוררה המחאה הציבורית, ועדה שאמורה להציע פתרונות שיביאו לביזור של העושר  על ידי צמצום כוחם של משפחות השולטות בתחומים שונים ואשר עצם מאפייני שליטתם  עלול לפגוע ויש הטוענים שכבר פוגע בכלכלה והחברה הישראלית.

אין זו שאלה מיותרת לחקור איך התפתחה הריכוזיות במשק הישראלי ומי נתן לתהליך הזה להתרחש?.  בפרשת ווטרגייט טבעו  העיתונאים , חוקרי הפרשה המפורסמת את המונח "עקוב אחר הכסף" (FOLLOW THE MONEY  ) , ואין ספק  שיש להתפתחות הריכוזיות מעט מרוויחים, והרבה (הציבור הישראלי) מפסידים.   

תהליך דומה  ומקביל מתרחש בשנים האחרונות במרחב הכפרי ואנו עדים למצב שבו תנובה עברה  מקואופרטיב של אגודות שהיו בו חברים לנכס שעבר לבעלי מניות . ענף ההודים עבר לפני שנים רבות מענף המפרנס משפחות רבות לענף המרוכז בידי  קומץ  בעלי שליטה ותהליך דומה עושה את דרכו  בענף הפטם, בסיוע  או בהתעלמות  מכוונת של פקידי האוצר.  אין זה סוד כי ניתן לגדל בחווה אחת את כל צורכי החלב של ישראל וכך גם את כל צורכי הביצים, הבשר ועוד.  בשונה מתעשייה, הייטק ותיירות לחקלאות על ענפיה יש מרכיבים נוספים שאינם רק עניין לבעיות הריכוזיות, או כפי שפקידים מסוימים נוהגים לכנותם "יעילות".  העיסוק בחקלאות חופן בתוכו שאלות נוספות כמו שאלות של ביטחון תזונתי, פיזור אוכלוסייה, תפיסת שטחים, סילוק קולחין, איכות סביבה וסוגיות נוספות המחייבות ליבון וחשיבה בטרם ימשיכו להתרחש תופעות שכולנו נצטער עליהן.   ריכוז  בשם היעילות אינו מבטיח מחיר נמוך יותר ותופעת ה"קוטג'" שכולנו נחשפנו אליה רק לפני מס' חודשים היא הדגמה מוחשית, איך המחיר יכול להרקיע שחקים ולא בגלל הרפתנים.

סוגיית הקרקע החקלאית והמדיניות הנוהגת בה היא סוגיה שנמצאת על שולחנה של ועדת רוטקופף.   בין חברי הוועדה יש כאלו המבקשים לבטל את "משטר הנחלות" ולהעביר את הקרקע "לחקלאים האמיתיים". הדבר נתפס לכאורה כרעיון סביר בשל העובדה שהקרקע החקלאית נועדה למטרה זו, אך כבר היום באותה נשימה מדברים  על פרסום מכרזים של קרקע חקלאית לכל המרבה במחיר . לא ירחק היום ובשיטה זו יזכו בהם בעלי הממון והכל בשל היעילות, חוק חובת המכרזים וכל מיני חוקים שימציאו ויתאימו לתורה  של הדוחפים לשבור את המבנה הקואופרטיבי של ההתיישבות.

הקרקע היא מאפיין אחד בין המאפיינים המרכיבים של מתיישבי המרחב הכפרי והתופעה לא רק שרחוקה מלבטא ריכוזיות אלא שקואופרטיב מטבעו הוא ארגון חברתי ולא עסק של בעלי מניות . בעוד שבעולם  הנאור מחזקים את רעיון הקואופרטיב בחקיקה  ואף מעודדים שם את החקלאים והחקלאות במשאבים גדולים על מנת לשמור על מרחב זה, בישראל נעשית פעולה הפוכה שבה לא רק שאין חקיקה לעידוד התארגנות קואופרטיבית, אלא שהחקלאים וההתיישבות נתונים חדשות לבקרים לגזרות.     מספר החקלאים הצטמצם, אך לא החקלאות וזאת  בעיקר בזכות החקלאים .  על הרגולטורים באוצר, בפרקליטות ובממ"י  להתרכז בצמצום תופעת הריכוזיות שביטוייה בקיומן של פירמידות  בעלות משקל גדול במשק ואשר עוצמתן עלולות לסכן את המשק. החקלאים  על עשרות אלפי משפחותיהם שמאורגנים באגודות קואופרטיביות אינם חלק מאותה פירמידה שבשליטת עשרות המשפחות העשירות במדינה.

הרגולטורים אינם אלא פקידים עם אג'נדה כלכלית , אך גם עם שאיפות אישיות  שמובילות רבים מהם לאחר תקופת צינון  מגוחכת לתפקידים נחשקים בשוק הפרטי.    לא  שמעתי על פקיד שהודח מתפקידו, שלא לומר נחקר על הובלת תהליכים שגויה במקרה הטוב, אך קראתי על רבים מהם המשמשים בתפקידים נחשקים בשוק הפרטי והם לא הפכו לחקלאים!

חשבון נפש

בימים אלה שבה חולפת שנה ומתחילה שנה חדשה, עושה כל יהודי חשבון נפש על השנה שחלפה ועל הדברים שעליו לעשות על מנת לשפר את דרכיו מתוך ניסיון העבר.

אתגרים רבים ניצבים לפני ההתיישבות, אתגרים המחייבים עבודה משותפת שמאפיינה המרכזי הוא השליחות שכל אחד ממנהיגי ההתיישבות קיבל על עצמו בכלל ובימים אלה בפרט.

ראיתי לנכון לשתף אתכם במספר נקודות מתוך רשימה של נושאים המחייבים חשיבה, היערכות, התמקדות ובהם:

שינוי פני הקהילה במרחב הכפרי- זה יותר מעשור אנו שותפים לתהליך חשוב שבו המרחב הכפרי מתחזק בתושבים ובהם בנים חוזרים ומשפחות חדשות הרואות בקהילה הכפרית מקום שראוי בו לחלוק את חייהם. החיים במרחב הכפרי, בנוי על שותפות, תרומה אישית וקבלת עמדת הרוב תוך התחשבות בצרכי המיעוט. הדבר מחייב בניית חזון משותף של כל קהילה, על מנת לייצור שותפות אמיתית. מדובר על איזון רגיש שבעבודה לא נכונה יכול בקלות לשנות את הקהילה לקהל של אנשים הזרים זה לזה. יש אזרחים שהשותפות הקהילתית לא מתאימה להם, שכן מדובר על התחשבות, ויתור, מעורבות ותרומה אישית, בדיוק כמו במוסד הנישואין. ללא תחזוקה ותמיכה, הקהילה תהפוך לקהל והבית במשמעותו העמוקה יהפוך לבניין של אנשים זרים.

הליכי קליטה- זה מספר שנים שנעשה ניסיון של גורמים שונים, חלקם מסיבות אידיאולוגיות וחלקם מסיבות פוליטיות לקעקע את מפעל ההתיישבות. אחת הדרכים לעשות זאת, הוא להביא לביטולם של ועדות הקליטה, מנגנון שבאמצעותו בוחרים את המשפחות שמתאימות לחיי קואופרטיב חברתי, שכאמור אינו מתאים לכל אחד.  ביטול המנגנון עלול להביא להרס מפעל ההתיישבות באלף נקודותיה ואין זה משנה אם מדובר בגליל או בעמק חפר, למרות שיש ניסיון מכוון לשמור על מנגנון הקליטה בנגב ובגליל, אך לבטלו ביתר המקומות.

מרחב רב תפקודי- המרחב הכפרי תוך יותר מעשור הפך למרחב רב תפקודי, בדומה למתרחש במרחב הכפרי בעולם המערבי המודרני. משמעות הדבר שבמרחב זה לצד החקלאות המוכרת, מתפתחים תעסוקות שחלקן נשענות על המוצרים החקלאים (יקבים, רכיבה על סוסים, גבינות ומאכלים אחרים שפותחו מהיבול החקלאי). תהליכי שינוי אלה מקבלים בארצות מערביות רבות את ברכת המדינה וסיועה ואילו בישראל, לצד הבלבול וחוסר ההלימה בין הרגולטורים השונים בניסיון למנוע את התעסוקות הראויות, פסק ביהמ"ש העליון, בשבתו כבג"ץ, כי החלטה 1101 היא החלטה ראויה ויש לאפשר יזמות לצד התעסוקה החקלאית. יחד עם זאת תעסוקה זו על פי ספיקת בג"ץ מחייבת עיסוק ישיר של החקלאי ולא השכרת השימוש לגורמים אחרים.  החקלאות המודרנית, היא חקלאות הייטק ולצד החקלאות האינטנסיבית יש לראות בהתפתחות של התעסוקות במרחב הכפרי, תעסוקה חקלאית לכל דבר ועניין. כך יש לראות בגידול סוסים ורכיבה עליהם ממשק חקלאי אחד, כמו גם יצירת גבינות או מוצרים חקלאים ולא רק חליבה או קטיף. משרד החקלאות ופיתוח הכפר צריך להיות הגורם הקובע את המדיניות המשתנה וממ"י צריך להתרכז במה שהוטל עליו והוא ניהול הקרקע.  עלינו כמתיישבים לעשות הכל על מנת לשמור על יחודו של המרחב הכפרי ולא להופכו לאזור תעשיה עם תעסוקות מזהמות ומבנים בגודל שאינו ראוי לאזור כפרי.  אם רצוננו לשמור מאפיינו של המרחב הכפרי, עלינו לזכור כי הדבר גם מחייב אותנו לריסון עצמי.

פיתוח בר קיימא- המרחב הכפרי כולל בתוכו את השטחים הפתוחים והשטחים החקלאים ולא פעם שטחים אלו נדרשים לפיתוח תשתיות של כבישים, רכבות ועוד. מועצות אזוריות רבות נמצאות בעיצומן של הכנת תוכניות המבקשות למצוא את האיזון בין שימורו של המרחב הכפרי, תוך מתן מענה הנדרש לפיתוח כלכלי או לצרכים לאומיים.  תוכניות אלו יש לעשות בשיתוף הדרים במרחב הכפרי ולא לכפות עליהם החלטות שאין סיכוי שימומשו.  שיתוף ציבור הינו דבר ההולך ומתחזק בעולם, ותכנון כולל מחייב חשיבה מערכתית שבה יהיו שותפים כל בעלי האינטרסים במרחב הכפרי, מתוך התחשבות במתיישבים אך תוך ראיית צרכי הדורות הבאים. החכמה לא נמצאת רק במוסדות התכנון וראוי להטמיע בתוכניות רעיונות שבאים מהציבור החי באזור זה. יש לבנות אסטרטגיה מחשבתית שתכלול קואליציה משתפת ומתחשבת, דבר שיוביל לפיתוחו של המרחב הכפרי במקום מדיניות הכיסוח בין בעלי האינטרסים השונים, מדיניות שאופיינה בעשור החולף, שלא לומר האבוד.

עיגון והסדרת הזכויות- שורשיה של ההתיישבות הם מתחילת המאה הקודמת ולחלק מהישובים מדובר על תקופה של 100 שנים ויותר ,ישובים שלחבריהם אין עדיין חוזה חכירה. העלייה השנייה ואילך ראתה במפעל ההתיישבות ערך חשוב, וקבעה לעצמה מגבלות מבחירה שהן בעוכריה היום. בשונה ממרבית מתיישבי העלייה הראשונה שקיבלו מהברון במושבות את הקרקעות והפכו לבעלי קרקע פרטית, הרי שמהעלייה השנייה ולאלו שאחריה, לא רק שנרכשו ונגאלו קרקעות בכספים שנאספו בעבודה קשה, אלא ש"עיקרון הבעלות" היה עיקרון שהמתיישבים לא יכלו להסכים עימו ולכן העבירו את הקרקעות לבעלות קק"ל, כנאמנה של קרקעות הלאום. בשנים האחרונות אף הוחמרה ההפליה באשר לזכויות המגורים, כאשר התקבלה תיאוריה מופרכת הטוענת כי בעיר שולמו דמי רכישה ראשוניים ולכן בעל זכויות הגר במקום שמוגדר כ"זכויות עירוניות", יזכה להנחה מופלגת וישלם תשלום מגוחך על מנת להוון את זכויותיו, בדרך לקבלת בעלות על הקרקע, כקרקע פרטית. לעומת זאת, במרחב הכפרי, מאחר והטענה המופרכת היא שלא שולמו דמי חכירה ראשוניים נדרש בעל הזכויות לשלם תשלום מופקע של 33% לא כולל מע"מ, תשלום שביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ אישר אותו כתשלום הוגן.   התשלום מפתה, שכן הוא מאפשר לראשונה להוון זכויות מגורים בנחלה ואף להוסיף זכויות בעתיד ללא תשלום נוסף, אך המחיר יקר. בכל מקרה זו צריכה להיות שנת הפרידה, שנה שבה ניפרד לשלום באזור המגורים ממנהלי הקרקע, קרי רשות מקרקעי ישראל.  עוד ארוכה הדרך, אך המתווה ברור.

ההתיישבות והאזור- בשורשיה של היהדות טמון יצר הנתינה והאחריות שכן "כולנו ערבים זה לזה". בהתיישבות צומחים זה עשרות שנים מתנדבי שנת שרות, מתנדבים בוגרים בפעילויות שונות, אך עושה רושם כי בלי לשים לב ובלי להתכוון לכך זנחנו את הקשר עם שכנינו במרחב העירוני.  השקענו בקהילות שלנו, בחינוך בנינו והתוצרים טובים ועתה עלינו לחזק את הקשר עם הקהילה במרחב, שכן העיסוק הפנימי גורם בשנים האחרונות לניכור בין המרחב הכפרי למרחב העירוני.  ניכור זה שמוזן על ידי בעלי אינטרסים, המסית נגד ההתיישבות ומפעליה מחייב חשיבה מעודכנת תוך ניצול כוחות במרחב המשתנה, שיתוף פעולה אזורי ועזרה הדדית מכוונת, לא תוך מבט מלמעלה, אלא תוך הבנה ששיתוף פעולה ובניית חזון אזורי יביא לאזור רווחה תרבותית וכלכלית וסופו שכולם ירוויחו משיתוף פעולה זה.

למדנו מהמחאה החברתית לפחות דבר חשוב אחד  שהרבה תלוי בנו ועם חזון ואמונה בצדקת הדרך נשפיע על עתידנו ועל עתיד הדורות הבאים.

אני מאחל לנו שנדע לזהות את החזון, שנדע להוביל במשותף, שנשאיר בבית את האגו ונזכור את תפקידנו ההיסטורי במדינה בכלל ובמרחב הכפרי בפרט