פיתוח מגוון התעסוקות במרחב הכפרי נפגע בשל אי קיום החלטות

בעולם המודרני המרחב הכפרי הפך זה כבר למעלה משני עשורים ממרחב שבו הפרנסה לחקלאות היא הבלעדית למרחב שבו החקלאות מהווה נדבך חשוב אך לא בלעדי למי שדר במרחב זה.

אין זה סוד שלמרות הפרסום הרב שיש לחקלאות הישראלית בעולם ובצדק, אין הדבר בא לידי ביטוי בביטחון הכלכלי שרחוק מלהיות מובטח לחקלאים בישראל. הדבר נובע בין היתר ממדיניות מתמשכת שפוגעת בחקלאים בתחומים שונים ושאינה מאפשרת להם לראות בחקלאות מקור פרנסה מובטח ולמעשה לעסוק בחקלאות בישראל זה כמעט כמו לעסוק במשחקי מזל שבו החקלאי משקיע את הונו וזמנו הוא הוא היחיד שפרנסתו לא מובטחת כי הוא תלוי בפגעי הטבע, במצב השוק העולמי, בגזירות של רגולטורים שאין מבינים כי לעיסוק בחקלאות יש משמעויות רחבות ולא רק של ביטחון מזון.

בעולם המודרני מסייעים לחקלאים לגוון את מקורות הפרנסה, כך שלא יהיו תלוים רק בענף החקלאי וכך מתפתחות תעסוקות בתחום התיירות הכפרית כמו לינה כפרית או תיירות חקלאית שביטויה קטיף עצמי, חוויות של חליבה ועוד.

באירופה כדוגמא מעודדים את מגוון התעסוקות בתוכניות ארוכות טווח מתוך אינטרס לאומי לחיזוק החקלאים ולהבטחת מגוון עיסוקים.

גם בישראל, בעקבות המשבר הגדול שחלף על הקיבוצים והמושבים הוקמה ועדת "קדמון" שקבעה בדו"ח שפורסם ביוני 1994  כי  הצורך בפרנסות חלופיות נובע בשל

"ירידה ברווחיות, וצמצום היכולת להתפרנס מיחידת משק חקלאית במושב, אשר הביאו לשינויים במבנה התעסוקה והפרנסה של חברי המושבים" (דו"ח קדמון, יוני 1994).  הדו"ח אומץ בהחלטת ממשלה 5180 בשנת 1995 שבה גם הונחו כל הגורמים לקדם את מגוון התעסוקות ואף נקבע בהחלטות שתקום מנהלה ליישום ההחלטה.

קדם להקמת ועדת קדמון משבר גדול בסוף שנות השבעים של חקלאים שהביא לפשיטות רגל, התאבדויות ופרוק משפחות רבות ואילץ חברים רבים במושבים לחפש מקורות פרנסה אחרים. אחת ממקורות הפרנסה היו שימוש אלטרנטיבי במבנים חקלאים שנותרו במשקים לאחר המשבר ולכך כיוונה החלטת הממשלה שאימצה את דו"ח קדמון.

סביב נושא השימושים הלא חקלאים במבנים החקלאים היו דיונים רבים שחלקם אף אימצו החלטה הפוכה מהחלטת הממשלה ואשר מטרתה הייתה לדכא פיתוח מגוון תעסוקות.

דיכוי יישום ההחלטה בא לידי ביטוי גם בתשלומים גבוהים תוך התעלמות מאיזורי עדיפות וגם נקבעו החלטות שמנעו הסדרת השימושים שנים רבות.

ביום 27.3.2007 התקבלה החלטת מועצה 1101, שעניינה "תעסוקה לא חקלאית במחלקת המגורים של הנחלה", ובה נקבע בין היתר מנגנון עידוד להסדרת השימושים הללו.

סעיף 4 להחלטה 1101 קבע כי המקיים פעילות לא חקלאית בחלקה א' של הנחלה, אך לא הסדירה, יוכל להסדירה כך שיידרש לשלם 5% לשנה בגין 4 שנים לאחור, קרי 20% בגין שימושי העבר, שיהוו חלק מההסדרה (חובות עבר). מנגנון זה בא לעודד את המתיישבים שעשו שימושים לא חקלאיים בחלקה א' בנחלתם, על מנת לעודד את הסדרת השימושים.

עם קבלת החלטה זו (והחלטה 979), הוגשו נגדן, בשנים 2007-2009,  עתירות משפטיות לבג"ץ. ביום 9.6.2011 פסק בג"ץ בענין, ונתן תוקף לשתי ההחלטות, ולעניין התעסוקות קבע בג"ץ יש יש למנוע השכרת המבנים לגורם זר, עד לבחינת הנושא.

בבג"ץ שעסק בהחלטה 1101 הותקפו מס' סוגיות ובהם, ענין ההטבה שניתנה למי שיסדיר את השימושים הלא חקלאיים תוך שנתיים ממועד ההחלטה.

בג"ץ שדן בעתירות בהרכב מורחב של 7 שופטים, קבע בין היתר כי "תשלום בגין שימוש לא חוקי לצורך הסדרתו לאחר מעשה, מהווה, איפה "פתרון ריאלי".." ובסעיפים 108-114 להחלטת בג"ץ מנתחים שופטי בג"ץ למה ההחלטה לעודד הסדרה באמצעות תשלום מוקטן על שימושים בעבר היא ראויה.

בתקופה שבה הותקפה החלטה 1101 היא הוקפאה לפי החלטה 1955 של הנהלת רמ"י שהתקבלה  ביום 1/08/07 ובה בין היתר נאמר כי לאור העובדה שהוגשו עתירות כנגד החלטה 1101 ...המנהל לא יפעל לפי החלטה 1101 עד הכרעה שיפוטית.   ברוח זו נרשמה גם הערה ליד החלטה 1101 באתר רמ"י.

לאחר הכרעת בג"ץ חזרה מועצת מקרקעי ישראל וקיבלה, ביום 29.10.12, את החלטה 1265, המעדכנת את החלטה 1101.

כל הפונה לממ"י להסדיר את השימושים הלא חקלאיים, מגלה כי פרשנות האגף החקלאי להחלטת בג"ץ היא  שתקופה זו נגמרה לפי נוהל 21.11 שפורסם ביום 6.12.11. סעיף 5 לנוהל קובע כי חובות עבר הם מיום 27.3.03, ולמעשה מבטל את סעיף 4 בהחלטה 1101 או החלטה 1265 שהתקבלה ביום 29.10.12 והחליפה אותה.

סעיף 4.2 בהחלטה 1265 קובע כי "בעל זכויות  אשר יסדיר, תוך שנתיים ממועד אישור החלטה זו, את השימושים הלא מוסדרים בנחלה בהתאם לאמור בהחלטה זו, לרבות צמצום השטח הבנוי/המוסב".

למרות כוונת מועצת מקרקעי ישראל לעודד הסדרת השימושים הלא חקלאיים באמצעות הקלה על תשלומי העבר ואףשהחלטה זו עברה את המבחן המשפטי של בג"ץ פקידי רמ"י אשר אינם מיישמים את ההחלטה שבאה לסייע להסדרת השימושים גם בהיבט התכנוני וגם בהיבט הקנייני.

ראוי לציין כי רבים מהמנצלים את המבנה החקלאי לשימוש לא חקלאי הם אנשים מבוגרים, שזקוקים לשימוש זה כמקור מחיה.

אנשים מבוגרים טוענים, ובצדק, כי אינם רוצים להיות בגדר "פושעים והם בסה"כ מבקשים לעת זקנה מקור פרנסה מוסדר.

ממשלות בעולם המודרני כבר מזמן הבינו שהמרחב הכפרי הוא מרחב רב תפקודי והשאלה עוד כמה מכשולים יערימו על החקלאים עד שיבינו כי מגוון פרנסות צריך להיות לא רק פתרון לחיזוק החקלאים אלא אינטרס לאומי לחיזוק העסקים הקטנים במרחב הכפרי.

המרחב הכפרי בארץ ובעולם

המרחב הכפרי בארץ, כמו בעולם המפותח עובר שינויים דרמטיים, שמשפיעים סוגי האוכלוסייה המתגוררת במרחב הכפרי, אורח חייהם , מאפייני פרנסתם ועוד. לשינויים אלו יש גם סוגיות ייחודיות הנוגעות רק למרחב הכפרי בישראל.

מדובר בתהליך המתרחש בעולם המודרני שאחד ממאפייניו המרכזיים הוא צמצום במספר החקלאים, אך לא החקלאות, ותופעה זו אינה פוסחת המרחב הכפרי במדינת ישראל.

חקלאות מודרנית דורשת כלים ותשתית ובלעדיהם לא ברור מאליו שזו תיוותר לנצח. העוסקים בחקלאות נדרשים לעבודה קשה והכנסתם לא בהכרח מובטחת, שכן היא תלויה גם בפגעי מזג האוויר, בשווקים ואירועים המתרחשים במדינות אחרות.    החקלאים הם אלו שתמיד נאלצים לקחת את הסיכון ולא זאת אף זאת, למרות הסיכון, חלקם בהכנסה מהמחיר שנגבה מהלקוח במרכול היא הנמוכה ביותר.

החקלאות הישראלית נחשבת בעולם כחקלאות מובילה, כחקלאות מתקדמת, אך יש סכנה רבה שמצב זה עלול להשתנות תוך מספר שנים והכתובת על הקיר!.

דוגמא לסכנה זו היא הדור הצעיר שמוצא אלטרנטיבות קלות יותר לעבודה עם הכנסה גבוהה בהרבה מהשכר שזוכה לו החקלאי, שכידוע אינו נמצא בעשירון העליון.

לחקלאות יש תרומה רבה: הן להבטחתה של תוצרת טרייה של ירקות ופירות ובשנים האחרונות תוצרת זו מסופקת במהלך כל השנה, הן לשמירה על שטחים פתוחים ויצירת נוף מורשת, הן להבטחת גבולות ושמירה על קרקעות וכמובן תרומה אקולוגית שבאה לידי ביטוי בשיפור איכות האוויר, קליטת פסולת עירונית וסיוע בחלחול מי גשמים לאקוויפרים.

בעולם המערבי, למדו להעריך ולהוקיר את המרחב הכפרי ואת החשיבות לשמור על התפתחותו והמדינות בו מסייעות באופן ישיר ועקיף לקיומו של מרחב זה ושל כל המתפרנסים בו בהבנה כי הדבר משרת את הציבור כולו.

המרחב הכפרי בעולם, זוכה לתקציבי מחקרים, לסיוע עקיף וישיר לחקלאות בתוכניות ארוכות טווח.   בעולם מבינים כי פיתוח בר קיימא של המרחב הכפרי חשוב לציבור הרחב, לא פחות משהוא חשוב לחקלאים עצמם.   בעולם המודרני, העידוד והתמיכה מתקיימים בכל מקום בו יש חקלאים ולא רק בפריפריה.  מדובר בתפיסה אסטרטגית הרואה בחקלאי, לא רק את מי שמייצר מזון, אלא גם כמי ששומר על שטחים פתוחים שמהווים ריאה ירוקה לכל העוברים והמטיילים  בסביבתו.

להתיישבות בארץ יש מאפיינים ייחודים ועיקרם שהם מבוססים על התארגנות של חברים בקואופרטיבים (מושבים, כפרים, קיבוצים ואחרים). מדובר בתופעה ייחודית שאין כדוגמתה במבנה הארגוני שלה, כמו גם במבנה המוניציפאלי שלה בעולם. מאפיין נוסף, שלמרות שמרבית ההתיישבות הוותיקה גאלה קרקעות, תפיסת העולם הייתה שאין לאחוז בקרקע פרטית, ולכן רגע אחרי שרכשו קרקעות, הם מסרו אותם לחזקת הקק"ל שניהל למעשה את הקרקעות עד תחילת שנות ה-60, עת הוקם ממ"י לנהל את קרקעות המדינה, נכסי הנפקדים וקרקעות קק"ל.

קיימים כיום כאלף נקודות התיישבות ורובם הגדול נמצא באזורי פריפריה, כובשים את הנגב ואת הגליל, את הערבה והגולן.   

בעולם, תופעה זו נחשבת לייחודית, ורבים באו ועדיין באים ללמוד על התפתחותם של הקואופרטיבים בארץ ורק בארצנו ה"נאורה", במקום לסייע בטיפוחה וקידומה של ההתיישבות המפוארת, עושים פקידים במשרדי ממשלה מסוימים כמעט הכול על מנת להערים קשיים על הגרים במרחב זה ועל לחם חוקם.

משרדים רבים עוסקים במרחב הכפרי ולמרות  "ההורים" הרבים התחושה שהמרחב הכפרי נותר יתום.

כך לדוגמא, משרד אחד מחליט החלטה שביצועה תלוי במשרד אחר ואינו רוצה לקיימה.

הממשלה מחליטה החלטות הקשורות למרחב הכפרי וועדות של פקידים שהקימה הממשלה מחליטות החלטות הפוכות.

המרחב הכפרי, צריך להיות נכס אסטרטגי למדינה ולתושביה ועל המדינה על כל זרועותיה להקצות את כל המשאבים הדרושים כדי שהמרחב הכפרי יישאר משמעותי לדורות הבאים.

מטרה זו אפשר לקיים רק בתוכניות ארוכות טווח ובשיתוף נציגי ההתיישבות, שכן אין לנו ארץ אחרת.

יש חשיבות לחשיבה מערכתית, ארוכת טווח שלא תהיה תלויה בפקיד זה או אחר או בממשל זה או אחר ורק אז נוכל לראות שהמרחב הכפרי מובל לשינויים ראויים ולא מוביל לשינויים שעל חלקם כולנו נצטער בעתיד.

תיקון לפקודת היערות, החוק שבא לברך ויצא מקלל

אחד ממטרות "פקודת היערות", חוק מתקופת המנדט, הוא להגן על עצים, זאת לאחר שנכרתו ונפגעו עצים רבים ובהם עצים עתיקים.   עד שנת מאי 2008, הייתה רשימה של כ-60 עצים מוגנים, וכדי לעקרם או להעתיקם בשל קיומה של תוכנית נדרש אישור של "פקיד היערות".  בחודש נובמבר 2008 נכנס לתוקף תיקון 89 לחוק התכנון והבנייה, תיקון שיזם ח"כ אופיר פינס-פז האוסר כריתת עצים בוגרים שהגדרתם על פי החוק שתוקן, עץ שגובהו 2 מטר וקוטר גזעו 10 ס"מ. מדובר בתיקון הקובע כי לא יאשר מוסד תכנון תוכנית בניה, אלא לאחר שבחן את הצורך בשמירה על העצים במסגרת מכלול שיקולים תכנונים ולאחר שמוסד התכנון התייעץ עם פקיד היערות.

תיקון 89 לחוק התכנון והבנייה, הפך למעשה את כל העצים למוגנים ומחייבים אישור כריתה וכריתת עץ ללא אישור הינה עבירה פלילית, גם אם העץ גדל בחצר בית פרטי כחלק מעצי הנוי, לאחר שנשתל והגיע לגודל שבו חלה עליו "פקודת היערות". מרגע זה הוא הופך העץ למוגן ולא ניתן לכרות או להעתיק אותו ללא רישיון.  כאשר עולה צורך מסיבה כלשהי צורך בכריתה, יש חובה להגיש בקשה לכריתה.

במאי 2012 אושר תיקון 5 לפקודת היערות, תיקון ההופך את כל העצים הבוגרים למוגנים וזאת בהתאם לתיקון 89 לחוק התכנון והבנייה וכן נקבעו תקנות לביצוע החוק.

בתת סעיפי 15 א לתיקון חמש לפקודת היערות נקבע:

(א)     "לא ייתן פקיד היערות רישיון לכרות אילן מוגן או עץ בוגר, כאמור בסעיף 15(א), אלא לאחר שנוכח, כי על אף מצבו, גילו, נדירותו, מידותיו, מיקומו וערכו הנופי, הסביבתי, האקולוגי וההיסטורי של האילן המוגן או העץ הבוגר שלגביו מתבקש הרישיון כאמור, לא ניתן להותירו במקומו או להעתיקו כאמור בסעיף קטן (ג)."

(ב)     "ברישיון כאמור בסעיף קטן (א), יקבע פקיד היערות בתנאי הרישיון כי על בעל הרישיון לנטוע, במקום ובמועד שעליהם יורה, עץ או עצים אחרים במקום העץ הבוגר או האילן המוגן שייכרת, שערכם שווה לערך העץ הבוגר או האילן המוגן כאמור, כפי שחושב לפי סעיף קטן (ה)(1) (בסעיף זה – נטיעה חלופית); סבר פקיד היערות כי בשל תנאים סביבתיים או נסיבות מיוחדות לא ניתן לבצע נטיעה חלופית, יקבע בתנאי הרישיון כי על בעל הרישיון לשלם היטל כספי בשיעור ובאופן כפי שנקבע לפי הסעיף הקטן האמור; לעניין קביעת מועד הנטיעה יביא בחשבון פקיד היערות, אם ביקש זאת מבקש הרישיון, את מועדה של שנת שמיטה."

(ג)      "לא ייתן פקיד היערות רישיון להעתיק אילן מוגן או עץ בוגר, כאמור בסעיף 15(א), אלא לאחר שנוכח, כי על אף מצבו, גילו, נדירותו, מידותיו, מיקומו וערכו הנופי, הסביבתי, האקולוגי וההיסטורי של האילן המוגן או העץ הבוגר שלגביו מתבקש הרישיון כאמור, לא ניתן להותירו במקומו; ברישיון כאמור יקבע פקיד היערות תנאים להעתקה, לפי סעיף קטן (ה)(2)".

משמעות הדבר שמעתה ואילך כל עקירה של עץ בשטח פרטי פתוח, בשטח ציבורי פתוח בשטחים פתוחים וגם בחצר הבית הפרטי, מנסיבות שונות מחייבת הקצאת משאבים רבים לקבלת אישור להעתקה או עקירה. 

החוק, שמטרתו בבסיסה הייתה טובה, מטילה על הציבור גזירה שהוא אינו יכול לעמוד בו וקיומו של החוק הביא בחודשים האחרונים לעצירה גורפת של אזרחים בודדים ויזמים  מלנטוע עצים חדשים, תוצאה שיוזמי החוק ומקדמיו לא התכוונו אליה.

הגנה על עצים נדירים, היסטוריים וכאלו הזקוקים להגנה מצדיקים את הנאמר בחוק, אך הגנה גורפת על כל העצים הבוגרים שחלקם אף גורמים נזק, צורכים מים, צמחו פרא ואשר הצורך בעקירתם מטילים הוצאות כספיות גבוהות על מי שנטע אותם בחצר ביתו והליך בירוקראטי מעיק, לא רק שלא מקדמת את הרעיון, אלא פוגעת בו לטווח ארוך וטוב יעשה אם החוק יתוקן במהרה, כי הנזק בקיומו החל לחלחל, וכמו שנאמר סוף מעשה במחשבה תחילה.

המרחב הכפרי הפך בארץ ובעולם למרחב רב תפקודי

זה למעלה משני עשורים שהמרחב הכפרי בארץ משנה את פניו, בדומה למרחבים הכפריים באירופה ובמדינות מפותחות. בעולם המערבי הבינו כבר לפני שנים רבות כי יש להוביל את המרחב הכפרי לשינויים הנכונים ולא לעמוד מהצד, שלא לומר להפריע.

מחקר שנערך לאחרונה על ידי פרופ' מיכאל סופר ראש המחלקה לגיאוגרפיה בבר אילן וד"ר לביאה אפלבאום  שכותרתו "יזמות עסקית עצמית במשק המשפחתי ותרומתה לפיתוח החקלאות והישוב הכפרי", מוכיח את מה שטוענים זה שנים רבות מנהיגי ההתיישבות כי יש להוביל חשיבה חדשה, עדכנית המתאימה את השינויים הרבים שעובר המרחב הכפרי המהווה כ-85% משטחי המדינה. מסקנותיהם של החוקרים היא  כי "שילוב נכון של פעילות לא חקלאית עם יזמות עסקית בבעלותו ובניהולו של משק הבית החקלאי יכול לתרום לא רק לפרנסת המשפחה אלא גם להמשכיות המשק החקלאי כמשק פעיל, ליציבות הקהילה הכפרית ולפיתוח בר-קיימא של המרחב הכפרי".

המחקר מוכיח כי העסקים הלא חקלאיים תורמים לפיתוח הכלכלי המקומי והאזורי גם במציאת מקורות פרנסה וגם באספקת שירותים לאוכלוסיה המקומית ואף מונעים פרבור.  עוד מוכיח המחקר, את מה שחש כל יזם במרחב הכפרי כי לא רק שיזמים ברוכים אלו אינם זוכים לעידוד ותמיכה, אלא הבירוקרטיה והמחסור בהון מהווים חסמים עיקריים להקמת עסקים ולהתפתחותם.   משרד החקלאות מחד מעודד פיתוח של יזמות לא חקלאית המתאימה למרחב הכפרי ומצד שני רבים מהיזמים בשל חסמים תכנוניים והתנגדות ממ"י מוצאים את עצמם בחזקת עבריינים.  יתרה מכך, בשונה למתרחש בעולם המערבי שבו הפנימו את חשיבותה של היזמות היצרנית, כאן עדיין רואים ביזמות זו לא ראויה ותופסים את הכפר עם החקלאות המסורתית ששינתה פניה בכל העולם המערבי.  בין ממצאי המחקר מתברר שרבים מבעלי העסקים נשענים על מקורות הון וידע עצמיים ומידת הקשר שלהם לגורמי סיוע ציבוריים מועטה ביותר. 

תגובת ממ"י ורשויות האכיפה להתפשטות הלא מוסדרת של עסקים לא חקלאים במרחב הכפרי היא הוספת תובעים ומפקחים וזאת במקום לסייע למשרד החקלאות ליצור הבחנה בין שימושים שעשויים לתרום לשימורו של המרחב הכפרי ותואמים את אורח החיים המאפיין מרחב זה לבין שימושים שפוגעים במאפייניו של המרחב הכפרי ואשר נגדם יש לפעול.

באופן לא מפתיע לא קיימת בישראל תוכנית ממשלתית ארוכת טווח לשימור ופיתוח החקלאות והכפר. בעוד 80% מתקציבי הקהילה האירופאית מיועדים לחקלאות ולמרחב הכפרי , ישראל נמצאת בסולם  OECD  באחד המקומות הנמוכים.

הרומנטיקה וההתפארות בחקלאות הישראלית אינה מובנת מאליה והגיע הזמן שהממשלה תיקח אחריות לפני שלא יהיה בשביל מה שכן הנזק הבלתי הפיך שייווצר ,אף ועדת חקירה שתקום לא תתמודד עם שיקומו של המרחב הכפרי. ההתעמרות ביזמים הכפריים המייצרים יין , שמן ,דבש, גבינות ועוד היא תוצאה של חוסר מדיניות שגורמת נזק לכלכלה ופוגעת בפרנסתם של אותם יזמים.

משרד החקלאות ופיתוח הכפר חייב להוביל מדיניות ממשלתית מושכלת וארוכת טווח שאינה מגמגמת לפיתוחו של המרחב הכפרי בדומה למתרחש מעבר לים וככל שיקדים לעשות זאת הבר יתרום גם למרחב הכפרי ולמבקריו, אך גם לדרים בו.