רשות מקרקעי ישראל- מונופול המנצל לרעה את כוחו

כל אזרח יודע מה קורה כאשר הוא לא עומד בזמן בתשלומי הארנונה, מס שבח, מע"מ או כל מס אחר לאחד מגופי המדינה? תוך זמן קצר האזרח מקבל דרישת חוב שבצידה קנס כספי ולעיתים הרשויות מפעילות סנקציות דורסניות יותר כדי שהאזרח ישלם את החוב שלדעת המדינה וזרועותיה השונות מגיע לה!. בכל מקרה הרשויות לעולם לא ייוותרו על חוב שמגיע להם.

נראה כי כאשר המצב הפוך, הכללים יכולים להשתנות והחוב שרשות מקרקעי ישראל חייבת לאזרח יכול להיעלם בהחלטה מנהלית ואף סודית!.

מועצת מקרקעי ישראל קיבלה החלטת מועצה מס' 979 ביום 27/3/2007 שבה נקבעו תנאים חדשים להיוון זכויות המגורים בנחלה, תנאים שלא היו אפשריים עד קבלת ההחלטה וכשלעצמם היוו הפלייה רבת שנים של בעלי זכויות בנחלה שלא נהנו ממבצעי ההיוון בעיר.

תנאי ההחלטה החדשה קבעו כי ההיוון ייעשה תמורת תשלום של 33% מהערך השמאי, אך בשל היעדר היערכות של המנהל לביצוע ההחלטה נקבע בהחלטה כי מי שיאלץ לשלם יותר מהנדרש בשל היעדר מוכנות של הרשות יהיה זכאי להתחשבנות על תשלומי היתר ששילם.

עם קבלת ההחלטה, הותקפה ההחלטה בבג"ץ על ידי גורמים שטענו שההחלטה מיטיבה מחד ועל ידי גורמים שטענו שההחלטה מפלה לעומת אזרחי העיר מאידך.   ביום 9/6/11 קבע בג"ץ בפסק דין (בג"ץ 1027/04 פורום הערים העצמאיות נ' מועצת מקרקעי ישראל) כי ההחלטה תקפה אך רק ביום 10/4/18 פתחה רשות מקרקעי ישראל שעריה בפני כל האזרחים ועד מועד זה רבים מבעלי הזכויות בנחלה נאלצו לשלם תשלום מופרז לרשות.

יש לזכור עובדה מצערת, שההתחשבנות הייתה צריכה למעשה להתחיל ממועד כניסתה לתוקף של החלטה 979 ביום 27/3/2007, אך רשות מקרקעי ישראל קבעה כי מועד ההחלטה הוא מועד פסק הדין ביום 9/6/11.  מועד ההתחשבנות הותקף בבג"ץ שקיבל את עמדת המדינה וקבע כי המועד הקבוע יהיה 9/6/11 ולא מועד קבלת ההחלטה ביום 27/3/07.  

ההתחשבנות מתייחסת לשלושה מצבים עיקריים שנקבעו בסעיף 5.4 בהחלטה 1464 שאף פורטו בהחלטה ובשל חשיבותם מובאים להלן: "פעולות של העברת זכויות, תוספת בניה למגורים או פיצול מגרש מנחלה שבוצעו לאחר יום 9.6.11, ובשל העיכוב ביישום החלטה זו בוצעו שלא על פי הוראותיה".

ההחלטה קבעה כי ההתחשבנות מחדש תוגש על ידי הזכאים תוך שנה ממועד שבו תודיע הרשות על הפעלתה המלאה של החלטה זו, קרי 9/10/19 . (הרשות פתחה שעריה לקהל הרחב היום 10/4/18).

בשל מיעוט הפונים להתחשבנות במועד שנקבע המליצה הנהלת רמ"י בהחלטה מס' 4582 מיום 13/3/19 להאריך את מועד ההתחשבנות, אך מספר חודשים לאחר מכן החליטה אותה הנהלה בהחלטה הפוכה (4746), קרי שלא להמליץ על הארכת ההתחשבנות מסיבות תמוהות.

החלטה 4746 התקבלה ב- 24/7/2019 ולמרות תיקון 9 לחוק רשות מקרקעי ישראל המחייב פרסום החלטות מועצה והנהלה ברשומות לא פורסמה החלטת ההנהלה זו וכנראה אחרות בניגוד לדין.

כזכור ההתחשבנות נדרשה, בשל העובדה כי רשות מקרקעי ישראל גבתה תשלומי כסף גבוהים ומיותרים ממי שהיה זכאי לתנאי החלטה 979 ומחליפותיה וזאת בשל היעדר מוכנות למתן שירות לאזרח על פי תנאי ההחלטה החדשים. "ההתחשבנות" זו למעשה מכבסת מילים הקובעת כי יש להשיב את הכסף שנגבה ביתר על ידי המונופול ששמו רשות מקרקעי ישראל

מדובר על כסף ששולם ביתר על ידי אזרחים בישראל כאשר לא הייתה להם ברירה אחרת ובשל העובדה שרשות מקרקעי ישראל לא עמדה במועד לביצוע ההחלטה בתנאיה החדשים שקבעו תשלומים מופחתים ואשר אלה אף אושרו בבג"ץ.

מועד להשבת כסף שנגבה ביתר לא צריך שיהיה לו מועד סיום וזכותו של האזרח לקיזוז והתחשבנות היא זכות אלמנטרית.

כל החלטה מנהלית המונעת השבת כסף ו/או התחשבנות היא עשיית עושר ולא במשפט על חשבון האזרח תוך ניצול ציני של כוח השררה!

נגיף הקורונה וביטחון המזון בישראל

התפרצות נגיף הקורונה בסין  ומעברו לאזורים אחרים הביאה להיערכות חסרת תקדים של מדינות שונות בעולם ובהם ישראל מתוך רצון לצמצם עד כמה שניתן את התפשטותו של נגיף הקורונה שממדי ההתפשטות שלו ההולכים ומתגברים ויש כבר אזורים חסרי אונים בהיעדר תרופה מתאימה לנגיף החדש שאף הביא למותם של אלפי אנשים, נכון לעכשיו.

בשל החשש מהתפשטות הקורונה, כל מדינה פועלת ליצירת מגבלות ובהם גם חסימת גבולות על מנת למנוע כניסת אזרחים ממדינות שפוטנציאל ההדבקה בהם לדעת רשויות הבריאות הוא גבוה.

חסימת הגבול, כוללת גם ביטול טיסות, מניעת כניסת עובדים ותיירים, וחשש של אזרחים בכל העולם, כולל ישראל לצאת לחופשות בחו"ל היא עובדה מצערת ולחשש מהלא נודע יש השפעה עקיפה של נזק כלכלי שהיקפו עוד לא ידוע לכלכלה העולמית ובהם ישראל, אך הנזק כבר ניכר.

כך אנו רואים שתחומי תיירות נכנסת הוקפאו לחלוטין ובהם תיירות מסין ומיעדים שונים באירופה וכן ממקומות אחרים המזוהים עם התפשטות המחלה וטיסות ישירות ליעדים רבים בוטלו לעת עתה.     

האטה משמעותית בהזמנה מקוונת באתרים מסוימים שמושפעים מההיסטריה האופפת את השווקים היא תופעה נוספת המתרחבת לאחרונה בעיקר בשל חוסר הידיעה מהמצב האמיתי של התפשטות הקורונה ודרישת השלטון הסיני לעובדים רבים באזורים נרחבים בסין להישאר בבית.

התלות של העולם המערבי בכלל ושל אזרחי ישראל בפרט בתוצרת זולה של מוצרי צריכה מסין חייבת לעורר דאגה, אך כאשר מדובר בביטחון המזון של אזרחי מדינת ישראל נדרשת דאגה מיוחדת ואף חישוב מסלול מחדש.

זה חמש שנים שממשלת ישראל הולכת ומגבירה את יבוא הירקות ובעיקר עגבניות מהישות הפלסטינאית ומתורכיה אך גם מארצות אחרות.

מדיניות זו של הממשלה הינה מדרון חלקלק שהשפעתו תהיה ארוכת טווח ביכולתה או יש לומר, בהיעדר יכולתה של המדינה לספק את צרכיהם הבסיסיים של אזרחיה במזון טרי ומזון בריא מתוצרת החי והצומח.

ביטול חופשה לחו"ל עד כמה שהוא מאכזב, אינו נוגע לביטחון הקיומי של האזרח ולכל היותר תוגבר תיירות הפנים על ידי האזרחים הנמנעים לצאת לחו"ל בימים אלה של חוסר וודאות והדבר אף יתרום לחיזוק הכלכלה המקומית ואולי לחיסרון כיס.

היעדר מזון בסיסי בשל שיקולים צרים וקצרי טווח הינו הימור הנוגע לצורך הקיומי של אזרחי ישראל.

אם נקנה עוד חולצה באתר מקוון במחיר נמוך, או שנאלץ לקנות חולצה במחיר גבוה יותר בחנות בוטיק לא תביא את הפרט לדאגה יתרה כי כלכלת המשפחה תביא לקניה מופחתת של מוצרי קיימא בשל מחירם אך לא בשל מחסורם.

לעומת זאת מזון טרי ובריא, הינו מוצר בסיסי שכל מדינה צריכה לוודא שיהיה בהשיג יד לאורך זמן ובכל מצב וכדי להבטיח את ביטחון המזון יש לוודא כי יצרניו יזכו לתנאים שיבטיחו ביטחון מזון לאורך זמן.

כבר היום ישראל תלויה ביבוא של חיטה, בשר בקר ודגים וזאת בשל גודלה היא אינה מסוגלת לספק את כל צרכיה.

לעומת זאת ישראל באמצעות החקלאים הישראלים מסוגלת לספק לאזרחיה את מוצרי החלב, הירקות והפירות, מוצרי בשר העוף, ההודו וחלק מהבקר.

באזור הגאו פוליטי שבו ישראל נמצאת, ביטחון מזון והבטחת גידול עצמי של תוצרת חקלאית הינו שווה ערך לביטחון.

ביטחון מזון לא מושג באמצעות תשבחות של ראש ממשלה ושריו על החקלאות הישראלית המצטיינת, אלא על ידי פעולות מעשיות להבטחת פרנסתם של החקלאים מחד וצמצום משמעותי של פערי התיווך, לא בדיבורים אלא במעשים.

שוק סיטונאי, הורדת מחירי התשומות כמו מים, תמיכות ישירות ודאגה ליכולתם של החקלאים להתפרנס בכבוד מחקלאות תבטיח ביטחון מזון לאזרחי המדינה.

ממשלת ישראל חייבת לחשב מסלול מחדש של מדיניותה ולהפסיק את היבוא הפרוע של התוצרת החקלאית שתרמו לצמצום ניכר של מספר החקלאים עד כדי סיכון ביטחון המזון.

מדינות רבות עסוקות במדיניות ארוכת טווח בנושא ביטחון המזון ורבים ממנהיגי העולם באים ללמוד מחקלאי ישראל ומבקשים ללמוד מניסיונם והשאלה למה ממשלת ישראל לא לומדת?

מפקד החקלאות הארצי: ירידה דרסטית במספר החקלאים בישראל

ממצאים ראשונים  במפקד החקלאות הארצי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מגלה תמונה עגומה על מצבם של החקלאים בישראל.

לפי המפקד ירד מספר החקלאים ב-61% לעומת מספר החקלאים בשנת 1981 ועל פי כותבי הדו"ח כנראה שהמספר אף נמוך יותר שכן בסקר הנוכחי לא הוגדר מה הסף המינימלי להגדרתו של חקלאי.

המפקד הנוכחי בוצע לאחר כ-40 שנים שבהם מדינת ישראל לא ביצעה מפקד בנושא וגם הסקר המקיף האחרון לחקלאות התבצע בשנת 1995.

לפי הסקר מספר המשקים הפעילים בישראל עמד ב-2017 על כ-17,338 משקים שרובם במשק המשפחתי (10,700 וחלקם האחר במגזר הערבי , במשקים הפרטיים ובקיבוצים.

הירידה המשמעותית במספר החקלאים לפי הסקר היא במשק המשפחתי שמתקשה לעמוד באתגרים שמציבה לו המדיניות הממשלתית בישראל.

אין זה סוד כי מספר החקלאים בישראל נמצא בירידה מתמדת ולפי דו"ח ה- OECD   מספר החקלאים בישראל הוא הנמוך מבין כל מדינות ה-OECD  ועומד על קצת יותר מחצי אחוז לאוכלוסייה בעוד הממוצע במדינות החברות ב-OECD מספרם מגיע לכ-2.5%.

גם בדו"ח של שירות התעסוקה ממחצית 2018 שניתח את נתוני ה-OECD של שוק העבודה מתברר כי שיעור המועסקים בחקלאות בישראל עומד על 1% בעוד שבמדינות ה-OECD  הוא עומד על 4.6% ובשוק האירופי הוא עומד על 4.3%.

לא זאת אף זאת, לא רק שמספר החקלאים נמוך ביותר ונמצא בסף תחתון , הרי שגילם הממוצע של חקלאי ישראל  עומד על 60 פלוס ומספר הצעירים המבקשים להיכנס לתחום החקלאות הוא נמוך.

העוסקים בתחום החקלאות בארץ מכירים את העובדות ולא היו זקוקים לסקר הנוכחי כדי לשקף את מצב החקלאים בישראל המתקשים להתפרנס בכבוד מענף החקלאות שיש בו תנודתיות רבה בשל תנאי שוק שאינם קשורים לכשרונו של החקלאי ובהם פגעי מזג האוויר, שערי מטבע, מזיקים, עודפי תוצרת ועוד.

בשנים האחרונות אף הוחמר מצב החקלאים בשל מדיניות יבוא של תוצרת חקלאית שעיקרה מגיע מתורכיה, פעולה הגורמת נזק נוסף לחקלאים.

בשל ייחודו של ענף החקלאות וחשיבותו לביטחון המזון של כל מדינה ולהיותו גם בעל ערכים סביבתיים וערכים רבים אחרים נוקטות מרבית המדינות במדיניות המעודדת את חקלאיה בדרכים מגוונות ובהם הבטחת תמורה מינימלית לתוצרת, תמיכות ישירות, הקמת שוק סיטונאי, סיוע בהתארגנויות לשיווק, עידוד כניסת דור המשך לחקלאות ועוד.

לחקלאות הישראלית שם דבר בעולם כולו וראשי מדינות רבות שוחרים לפתחה של ממשלת ישראל על מנת להיעזר בידע זה לפיתוח של תחום החקלאות במדינתם, שכן כבר עתה ברור כי ביטחון המזון בעתיד שבו צפוי מחסור מחייב היערכות והשקעה של תשומת לב ומשאבים.

אזרחי ישראל נהנים מהחקלאות הישראלית שמייצרת פירות, ירקות, צמחי תבלין, בשר וחלב באיכות טובה ובדרך כלל במחיר סביר ברוב ימות השנה.

ישראל נחשבת לאחת המדינות הצפופות בעולם שבה גודל השטח החקלאי מוגבל ולפי הסקר השטח המעובד עומד על כשלושה וחצי מיליון דונם לשנת 2017 , וכבר עתה ידוע כי שטח זה אף צומצם  בשל תכניות ממשלתיות בזבזניות הרואות זילות בקרקע חקלאית ולא מבינות שמדובר במוצר במחסור.

החקלאות הישראלית מבוססת בעיקרה על עסקים קטנים, קרי עסקים משפחתיים הפזורים בכל אזורי המדינה, כולל בגבולותיה שבהם עיבוד הקרקעות מתבצע עד המטר האחרון.

העסקים הקטנים, הם הלב הכלכלי החשוב בכל כלכלה וקריסתם תביא לפגיעה בכלכלה ובהשתלטות של אנשי הון על המסחר והשווקים דבר שיביא לעליית מחירים.

החקלאים הישראלים מצטיינים, נועזים, יצירתיים ומצליחים לייצר תוצרת נהדרת אך נאלצים לנטוש את הענף בשל מדיניות ממשלתית המעדיפה יבוא על חיזוק ועידוד החקלאות המקומית.

החקלאות הישראלית נמצאת בסכנה להמשך קיומה כעסק משפחתי ורגע לפני שיהיה מאוחר  מידי חשוב ודחוף שקברניטי המדינה יחשבו בדחיפות מסלול מחדש.

זו אינה בעייתם של החקלאים הנוטשים את העיסוק בחקלאות, אלא בעיית המדינה שבאזור גיאופוליטי שבו אנו נמצאים ראוי להבטיח מזון טרי ובריא לאוכלוסייה ולא להיות תלויים בחסדיהם של מדינות שכנות בעתיד הצופה מחסור במזון.

חקיקה ארכאית של החקלאות פוגעת בחקלאים

בימים אלה ניתן ידי ביהמ"ש העליון במסגרת הליך ערעור פסק דין הקובע כי מרכז מבקרים בחווה לגידול פרפרים אינה חקלאות שכן על פי חוק התכנון והבנייה בישראל מרכז מבקרים אינו דרוש במישרין לגידול בעלי החיים.

בכך מסתמך ביהמ"ש על חקיקה ארכאית של חוק התכנון והבנייה שבו לא קיימת הגדרה למושג חקלאות, אלא על דרך השלילה.

מדובר בפסק דין שניתן בהמשך לשרשרת פסקי דין אחרים שניתנו בשנים האחרונות ואשר כולם מתבססים על החקיקה הלא רלוונטית מלפני למעלה מחמישים שנה שבמהלכה החקלאות בעולם השתנתה ללא היכר ובישראל כמדינה מובילה בתחום בפרט.

שבעים שנה מאז שהוקמה המדינה ואין בחוק התכנון והבנייה סעיף המגדיר מהי חקלאות בישראל למרות היותם של חקלאי ישראל מהמובילים בעולם.

סעיף 7 לתוספת הראשונה של חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 מגדיר מהי  "מטרה לא חקלאית" וקובע כי "בניה או שימוש שאינם דרושים במישרין ליצור חקלאי, לעיבוד חקלאי של האדמה או לגידול בעלי החיים".

ראוי לציין כי למזכירות הכנסת הוגשו מספר הצעות חוק בעניין "הצעת חוק החקלאות" והאחרונה שבהם הוגשה בשנת 2017 ובה באה לידי ביטוי בהגדרה חשיבה עדכנית של חקלאות מודרנית ויכולת לקיימה, אך הצעת חוק זו לא קודמה מאז.

מרכז המחקר של הכנסת התייחס למצב העובדתי העגום הזה ביוני 2017 , במסמך שכותרתו "הגדרת המונח חקלאות בחקיקה- דוגמאות ממדינות בעולם" סקר את הגדרות החקלאות בארץ ובעולם.

בתחילת הסקירה נכתב כי "בישראל ישנם חוקים רבים העוסקים בחקלאות, אך לא מצאנו בחקיקה הגדרה למונח "חקלאות"."

רבות דובר על פערי התיווך ועל הקשיים ביכולתם של החקלאים להתפרנס מפרי עמלם.   מדובר בתופעה מצערת המתרחשת בארצות מתקדמות בעולם שבה מספר החקלאים מצטמצם והיקפי היצור גדלים כדי להבטיח הכנסה לחקלאי היצרן.

מדינות רבות פיתחו מודלים של סיוע לחקלאים באמצעות תמיכות ישירות או באמצעות הרחבת מקורות ההכנסה שלהם.

כך קיימים בארצות רבות באירופה מודלים של תמיכות שבאות לסייע לחקלאים לפתח תיירות חקלאית ותיירות כפרית, ו/או לפתח תחומים כמו עיבוד ראשוני של תוצרת חקלאית ובהם יקבים, יצור גבינות, ריבות ועוד.

כל אלה מוגדרים במדינות המפותחות חלק מהעיסוק החקלאי ואף דואגות בחקיקה ובהנחיות לסייע לחקלאים גם ברגולציה וגם בתקציבים ייחודיים בהבנה שחיזוק התשתית הכלכלית של מקורות הכנסה תשמור על החקלאי ועל יכולתו הכלכלית לשרוד.

בפרשה שלפנינו מדובר בחקלאי שמגדל פרפרים וכחלק מהכנסתו בגידול הפרפרים הוא נעזר בסיור של ילדי גנים ואחרים שנהנים מחוויית הביקור בחוות הפרפרים וגם מסייעים לחקלאי להאכיל את הפרפרים באמצעות מקלות טבולים בסוכר.(רע"פ 896/19 בן יוסף נ' הועדה המקומית שומרון)

בעולם המודרני פעילות זו מוגדרת כתיירות חקלאית והיא מהווה חלק מעיסוקו וממקורות ההכנסה של החקלאי וכך מוכרים לישראלים המבקרים באירופה חוות רבות ובהם מרכזי מבקרים שבהם צופים המבקרים בדרך שמכינים גבינות, ריבות, יין ועוד והם באותה הזדמנות גם יכולים לרכוש תוצרת זו לשימושם.

בשל ההגדרה הארכאית של החוק שאותו גם אימץ בית המשפט בצורה דווקנית ייאלץ החקלאי להפסיק את פעילותו בתחום זה וספק גדול אם יוכל להמשיך לגדל פרפרים כמקור הכנסה.

פעמים רבות ביהמ"ש העליון מהווה עוגן לתיקון עיוותים בחקיקה או בהחלטות של רגולטורים ונותן פרשנות עדכנית למצבים המשתנים או מעיר תשומת לב המחוקק לעובדה שהחוק הקיים אינו משרת את מטרתו.

החקלאות של המאה העשרים ואחת השתנתה ואינה דומה לחקלאות ומשמעויותיה לעת החקיקה באמצע שנות ה-60 והגיע העת לעדכן חקיקה ופסיקה כך שיתאימו למציאות המשתנה ובכך יסייעו גם לחקלאי וליכולתו לשרוד בעת הזו.

שימוש מיטבי בקרקע או תחילתה של רפורמה אגררית

המלצות ועדה ("ועדת הארבעה") שמונתה על ידי שר החקלאות ופיתוח הכפר ושר האוצר במשותף על מנת לבחון את השימוש המיטבי בקרקעות חקלאיות שאינם בתחומי משבצות חקלאיות.

ועדת הארבעה כללה את מנכ"ל רמ"י, מנכ"ל משרד החקלאות, נציג הפרקליטות ונציג האוצר וכן הוזמנו כמשקיפים קבועים רשם האגודות ונציג התאחדות חקלאי ישראל.

מטרת הועדה על פי כתב המינוי הייתה בחינת הגדלת הפריון במגזר החקלאי, ניצול יתרונות לגודל ושימוש מיטבי של מקרקעי ישראל המיועדים לשימושים חקלאיים.

בין היתר התבקש הצוות לבחון את "רמת הסחירות של קרקע חקלאית ובחינת אפשרויות של חכירת משנה, ניוד זכויות ושותפויות עסקיות עם גורמים שונים בתחום החקלאות".

הצוות גם נדרש לדון בקרקעות זמניות/ עונתיות ומעמדם החוזי.

מהמלצות הוועדה מתברר כי מדובר למעשה בתחילתה של רפורמה אגררית, תוך שימוש ציני במילים יפות כמו "שימוש מיטבי בקרקע" כאשר ההיפך הוא הנכון.

למעשה נחסמה על פי סעיף 52 להמלצות הוועדה האפשרות להקצאת קרקע לאגודות מתוכננות (נחלות) במסגרת חוזי משבצת למעט בארבע מועצות אזוריות (אשכול, תמר, ערבה תיכונה וחבל אילות), יישובי פתחת ניצנה ויישובי קו עימות (כהגדרתם בחוק יסודות התקציב) ואילו כל יתר הישובים הנמצאים באזורי עדיפות על פי חוק הנגב והגליל יהיו חסומים על פי המלצת הוועדה לפעול להשלמת קרקעות לפרוגרמה הקרקעית המאושרת שלהם ובוודאי שלא יוכלו לפעול לעדכון פרוגרמה חקלאית שתואמת את העת הזו לשימוש מיטבי אמיתי, קרי להגדיל את מכסת השטח לנחלה ו/או את מספר הנחלות במשבצת.

השיקול המקצועי של וועדת פרוגרמות במשרד החקלאות שהינו הגוף המקצועי בתחום נשמט ואינו מהווה יותר קריטריון חשוב בשיקול הדעת על פי המלצות הועדה.

חמור מכך, לפי המלצות הוועדה שיקול הדעת אם יאושר יעבור למנהל רמ"י שימנה את חברי הוועדה שאליה יוזמנו גם נציגי משרד החקלאות!.

המלצות הועדה הופכים את רמ"י שתפקידו לנהל את מקרקעי ישראל להיות גם מומחה לתחומי החקלאות וזאת על פי המלצות הועדה שאחד מחבריה הוא מנכ"ל משרד החקלאות.

הקצאת קרקע הנהוגה היום במסגרת משבצת חקלאית לאגודה, הינו השימוש המיטבי שיכול להיות בקרקע בשונה מהאמור בהמלצות הוועדה.

הקצאת קרקע במסלול זה נבחנת על ידי אנשי המקצוע של המחוז במשרד החקלאות זאת לאחר שמוגשת להם פרוגרמה מוצעת ורק לאחר שפרוגרמה זו אושרה במחוז הרלוונטי היא עוברת לדיון בוועדת פרוגרמות של משרד החקלאות שבה יושבים אנשי מקצוע ונציגי ציבור.

במסגרת משבצת האגודה יכולים חלק מחברי האגודה לעבד את הקרקע של שכניהם, האגודה יכולה לעבד במשותף את הקרקע עבור כלל החברים או חלקם ויתרון הגודל נשמר, אם כי זה אינו צריך להיות הקריטריון היחיד ובוודאי שלא במשק המשפחתי.

המלצות הועדה לאפשר גידולים ארוכי טווח, לרבות גידולי שלחין ובתי צמיחה הייתה ראויה לציון לו הייתה באה כאפיק נוסף במקום שבו אין צורך בהקצאת קרקעות לאגודה שבה יש משבצת מלאה ובוודאי שלא במקום.

עושה רושם שהצוות "הבין משרדי" מוביל בהמלצותיו את מימוש החלום הרטוב של חלק מחבריו והוא ביטול משטר הנחלות במדינת ישראל.

על פי המלצת הועדה, תקופת החוזה "המיטבי" תעמוד על 21 שנים ותכלול 3 תקופות בנות 7 שנים אשר מבחינת רמ"י (נכון לעתה) יחודש אוטומטית כל עוד הקרקע מעובדת , אך החוזה לא יכלול זכות חידוש לאחר 21 שנים. הקצאה מעבר ל-21 שנים לא מובטחת על פי המלצות הועדה ותהיה תלויה בגורמים שונים ואי בהירות זו בוודאי שאינה תורמת לשימוש מיטבי!.

לא זאת אף זאת, לחוכר לא תהיה אפשרות להעביר את החוזה במסלול זה לחקלאי אחר.

השבת הקרקע על פי המלצות הועדה בסיום החוזה לא תזכה בפיצוי וגם השבת קרקע במועד מוקדם יותר בשל שינויי יעוד יהיה בדומה לחוזה עונתי ויתחשב רק בסוג הגידול ובהשקעות שבוצעו ולא יכלול הפסד הכנסה עתידי.

הקורא התמים שנחשף להמלצות הועדה חושב כי סוף סוף בא הממשל על מנת לסייע לחקלאים במצוקתם שכן מדובר ב"שימוש מיטבי בקרקע" ולא רק שאין מדובר בהטבה אלא מדובר בהחמרה יתרה של תנאי החכירה לחקלאים ובתחילתה של רפורמה אגררית.

יש להצטער על כך שנציג התאחדות חקלאי ישראל שהשתתף בדיוני הועדה לא מצא מקום לעדכן את חברי התאחדות חקלאי ישראל בכוונות הועדה ובהמלצותיה וממילא אף לא התקיים כל דיון על ממצאי הועדה והשלכותיו בהנהלת התאחדות חקלאי ישראל.   

לא זאת אף זאת, ראשי התאחדות חקלאי ישראל ובהם המנכ"ל והיו"ר בירכו על המלצות הוועדה מתוך מחשבה שגויה שאכן מדובר בשימוש מיטבי.

המלצות הוועדה בנוסחן הנוכחי יפגעו פגישה קשות בהסדרת משבצות ישובים רבים שחלקם שוקדים בימים אלה על הכנת פרוגרמה עדכנית והמלצות הוועדה אם יאושרו ייפגעו בין היתר באגודות חקלאיות אשר נמצאות במועצות האזוריות חוף אשקלון, לכיש, שדות נגב, בני שמעון, שער הנגב, גליל תחתון, גלבוע, גליל עליון, מגידו, מטה אשר, מעלה יוסף, עמק המעיינות ועוד.

על פי המלצות הועדה, אם יאושרו, לא ניתן יהיה בעתיד לנייד קרקעות אלו כפי שניתן בכל אגודה בין חברים ועל קרקעות אלו לא יחולו החלטות מועצות מקרקעי ישראל הנוגעים למשבצות חקלאיות.

על פי דו"ח ה-oecd  מספר החקלאים בארץ נמוך באופן משמעותי לעומת ממוצע המדינות החברות בו ובישראל אנו נמצאים בנקודת קיצון שעלולה להביא לכך שהחקלאות הישראלית לא תשרוד וזאת לאור מדיניות מתמשכת של היעדר תמיכה והטלת מגבלות.

היה מצופה שוועדה תמליץ על הגמשה של חוק ההתיישבות בשימוש בקרקע, תמליץ לשר האוצר והחקלאות על הגדלה משמעותית של התקציב לחקלאות ומעבר לתמיכות ישירות לחקלאים כפי שהדבר נעשה באיחוד האירופי כבר שנים רבות ובכך תביא לחיזוק החקלאות בכלל ולחיזוקו של המשק המשפחתי בפרט שמצבו קשה.

המלצות הוועדה שעתידות על פי המוצע להגיע לדיון במועצת מקרקעי ישראל, אם יאושרו לא רק שיגרמו נזק ויגבילו את יכולת היצור של החקלאים בהשקעות ובעבירות הקרקע אלא מתכונת זו המוצעת תביא למדרון חלקלק שבה לא ירחק היום שבו קרקעות אלו יוצאו למכרז לכל המרבה במחיר וזאת תחת ממשלה עם תפיסות ימניות.

יש לתקן את המלצות הועדה לאלתר ולא להסכים לנוסחן הנוכחי ובתיקון יש להבטיח כי הקצאת קרקעות חקלאיות במסגרת משבצת קרקע תהיה המסלול העיקרי דבר שיאפשר תכנון ארוך טווח, כולל נכונות של החקלאי להשקיע כמו גם יכולתו של החקלאי לקבל מימון להשקעותיו הנדרשות. 

הדבר יאפשר ניוד פנימי של קרקעות חקלאיות בין חקלאים, כניסה של בנים למעגל החקלאות והאפשרות לשימוש מיטבי אמיתי רק תגדל.

המלצות אלו בנוסחן הנוכחי  יהיו מסמר בארון הקבורה של תחום מפואר שנרמס במו ידיהם ומדיניותם של מי שעומדים במשרד החקלאות ובמשרד האוצר.

החקלאות הישראלית –מה נאחל לשנה הבאה!

אין זה סוד שהחקלאות הישראלית נחשבת בעולם לפאר היצירה הישראלית ובצדק רב שכן ראשי המדינה כשהם טסים במסגרת עיסוקם ליעדים שונים תמיד הידע החקלאי מבוקש ובהסכמים שנחתמים לשיתופי פעולה החקלאות בדרך כלל מככבת והיא אף מהווה אמצעי לחיזוק הקשרים שכל כך נחוצים לישראל בעולם כולו בעת הזו.

החקלאות הישראלית היא פלא שכן מחצית שטחי המדינה מוגדרים כשטחי מדבר שבהם כמות הגשמים לשנה היא פחותה מ-200 מ"מ ובסה"כ ישראל נחשבת כמדינה צחיחה. המצב אף החמיר בשנים האחרונות בשל שנים שחונות למרות שישראל נחשבת כמעצמה גם בתחום ההתפלה , בהסבת מי קולחים לשימוש חוזר לחקלאות וכמובן ישראל מובילה ביעילות השימוש במים באמצעים שונים כמו המצאת הטפטוף.

בישראל יש צורות התיישבות ייחודיות בעולם של חקלאים המאוגדים בדרך כלל בקואופרטיבים, קרי אגודות שיתופיות ובהם מושב עובדים, כפר שיתופי, מושב שיתופי וקיבוץ שאין כדוגמתם בעולם ויש בה אף חוות שמרביתן מתמחות בגידולים שונים.

ההמצאה והפיתוח של המחקר היישומי ברשת מרכזי מחקר היישומיים שפזורים באזורים שונים במדינה הינו כלי חשוב שהצלחתו הרבה נובעת מקרבתם לשטחי החקלאות תוך שיתוף פעולה הדוק עם החקלאים.

בנוסף למרכזי המחקר והפיתוח היישומים קיימים מרכזי מחקר חשובים כמו מכון וויצמן, מכון וולקני והפקולטה לחקלאות ברחובות שבהם פועלים טובי החוקרים במחקרים שונים על מנת לפתח זנים חדשים, להתמודד עם מחלות חדשות, לשפר את יעילות שימוש במים, לפתח גידולים בתנאי מדבר, להתמודד עם אתגרים טכנולוגיים ועוד.

כך פותחו זנים חדשים כמו עגבנית השרי, אבטיח ללא גרעינים, גויאבה ללא ריח, זן האור בפרי הדר ועוד זנים רבים אחרים.

קדמת הטכנולוגיה והידע המקצועי הפך חלק גדול מהתעשייה החקלאית להייטק ולתעשייה וזאת מתוך רצון להתייעל ולגדל הרבה יותר על כל דונם קרקע ובהרבה פחות מים שהינם משאבים במחסור.

החקלאות הישראלית מייצרת את מרבית המזון לצרכי האוכלוסייה הישראלית ולמעט דגנים, דגים, בשר, בוטנים, קפה, קקאו וסוכר חקלאי ישראל מייצרים באיכות מעולה ירקות כמעט לאורך כל השנה ובדרך כלל במחירים סבירים ופירות נפלאים בעונות שונות של השנה.

גם החלב הישראלי ידוע באיכותו והפרה הישראלית תודות ליכולות שפותחו בארץ מייצרת בממוצע הרבה יותר חלב מכל פרה אחרת בעולם המודרני.

העתיד צופן מחסור במזון ולא בכדי מחפשות מעצמות פתרונות מעבר לים לרכישת ידע ואף רוכשות חברות שמייצרות או מספקות תוצרת חקלאית.   ההחלטה של סין לרכוש את תנובה או חברה צרפתית  שרכשה את חברת הזרע הם רק דוגמאות לתהליכים אלו ואפשר להיזכר גם בראש ממשלת הודו שביקר בארץ רק לאחרונה וגילה עניין רב בחקלאות הישראלית.

לחקלאות יש ערכים רבים ובנוסף על הספקת מזון ומזון טרי היא גם מפתחת עסקים קטנים, מסייעת לפיזור אוכלוסייה, תורמת לביטחון מזון, לתפיסת שטחים, מסייעת לאיכות הסביבה, משמשת מקור לסילוק מים מושבים ועושה דברים חשובים ונוספים.

בשל עובדה זו וחשיבות הספקת המזון בעולם, מעמד החקלאות והחקלאים במרבית הארצות הינו מעמד שונה מכל עיסוק אחר ובמדינות רבות מבינים שבשונה מכל ענף אחר יש חשיבות לעודד את החקלאים והחקלאות ולסייע להם באמצעות תמיכות ישירות שיעודדו אותם להמשיך ולעסוק בעבודה זו שהיא עבודה פיזית קשה.

למרות כל המתואר מצב החקלאים הישראלים אינו טוב וזאת בשל מדיניות או אולי היעדר מדיניות ארוכת שנים של הממשל בשני העשורים האחרונים לפחות.

בשונה מהחקלאות הישראלית שהינה מצטיינת מספר החקלאים בארץ הולך ויורד והיום הוא עומד על כ- 12 אלף חקלאים שהוא המספר הנמוך ביותר ובאופן משמעותי ממדינות ה-OECD.  מדובר בנתון חמור שמרמז על מצב החקלאים בישראל, ולא זאת אף זאת ממוצע גיל החקלאים הישראלים עבר כבר מזמן את גיל 60 ואם לא יחול שינוי דרמטי והבנה שמדובר באינטרס של המדינה לדאוג לחקלאות נגיע למצב בלתי הפיך שבו בעלי הון ישתלטו על הגידולים החקלאים במקרה הטוב ובמקרה הרע נידרש ליבוא של תוצרת חקלאית בידיעה צופה פני עתיד שבמצבה הגיאופוליטי של ישראל, זו התאבדות וחוסר אחריות כלפי אזרחיה.

די להזכיר את הכוונה להביא מים מתורכיה בעת המשבר הראשון של מחסור במים ורק המחשבה מה היה עושה במצב זה נשיא תורכיה ארודאן צריכה להדאיג את קובעי המדיניות.

הירקות והפירות הישראלים מהווים בסה"כ כ- 2.5% בתחשיב הכללי של המדד ואין להם השפעה דרמטית כפי שבכל פעם מנסים לייצר זאת בעלי עניין והגיע הזמן לחשיבה עדכנית של הממשל כזו שתבטיח שהחקלאות הישראלית תטופל באופן שונה.

לכן ברצוני לאחל כי מדינת ישראל תדאג בשנה הקרובה לתמיכות ישירות לחקלאים הישראליים, שתפעל להבטיח מקורות מים קבועים ובטוחים לחקלאות ובמחיר שבו גם ניתן לגדל תוצרת חקלאית, שהמדינה תפסיק את היבוא הפרוע שפוגע בפרנסת החקלאים, שתגדיל באופן משמעותי את התמיכה למחקר בכלל ולמחקר היישומי בפרט, שמנהלת ההשקעות במשרד החקלאות תחזור לימים שבה היה לה תקציב משמעותי להשקעות, שהחוק שעידוד הון להשקעות בחקלאות יעבור בכנסת בנוסח שיתרום לחקלאים, שייבנו תכניות שיעודדו את הדור הצעיר לשוב לחקלאות, שהמדינה תיקח אחריות במעשים ולא רק במילים בהתמודדות עם הפשיעה החקלאית לסוגיה, שיוגדלו באופן משמעותי התמיכות לקרן נזקי טבע, שהמדינה תפעל להקים את השוק הסיטונאי לטובת אזרחיה, שהמדינה תבין שהיעילות אינה הערך היחיד ובחקלאות ויש ערכים חשובים לא פחות, ושהחקלאים יבינו שיש חשיבות כלכלית להתארגנות קואופרטיבית ברכישת תשומות, גידול משותף ושיווק תוצרת.

מבקש לאחל לכל דרי המרחב הכפרי שהקהילות הכפריות ידעו לשמור על צביונן ושכולנו נדע לתת מהטוב שבנו לטובת המוחלשים בחברה הישראלית ובכך נפעל לשיפור ולפריחה של הגן החברתי- קהילתי סביבנו.

ולבסוף מאחל ומתפלל לכלל אזרחי המדינה שיבוא שלום עלינו, בריאות ופרנסה טובה ושהשיח בחברה האזרחית יהיה שיח מכבד ומכיל.

פיתוח מגוון התעסוקות במרחב הכפרי נפגע בשל אי קיום החלטות

בעולם המודרני המרחב הכפרי הפך זה כבר למעלה משני עשורים ממרחב שבו הפרנסה לחקלאות היא הבלעדית למרחב שבו החקלאות מהווה נדבך חשוב אך לא בלעדי למי שדר במרחב זה.

אין זה סוד שלמרות הפרסום הרב שיש לחקלאות הישראלית בעולם ובצדק, אין הדבר בא לידי ביטוי בביטחון הכלכלי שרחוק מלהיות מובטח לחקלאים בישראל. הדבר נובע בין היתר ממדיניות מתמשכת שפוגעת בחקלאים בתחומים שונים ושאינה מאפשרת להם לראות בחקלאות מקור פרנסה מובטח ולמעשה לעסוק בחקלאות בישראל זה כמעט כמו לעסוק במשחקי מזל שבו החקלאי משקיע את הונו וזמנו הוא הוא היחיד שפרנסתו לא מובטחת כי הוא תלוי בפגעי הטבע, במצב השוק העולמי, בגזירות של רגולטורים שאין מבינים כי לעיסוק בחקלאות יש משמעויות רחבות ולא רק של ביטחון מזון.

בעולם המודרני מסייעים לחקלאים לגוון את מקורות הפרנסה, כך שלא יהיו תלוים רק בענף החקלאי וכך מתפתחות תעסוקות בתחום התיירות הכפרית כמו לינה כפרית או תיירות חקלאית שביטויה קטיף עצמי, חוויות של חליבה ועוד.

באירופה כדוגמא מעודדים את מגוון התעסוקות בתוכניות ארוכות טווח מתוך אינטרס לאומי לחיזוק החקלאים ולהבטחת מגוון עיסוקים.

גם בישראל, בעקבות המשבר הגדול שחלף על הקיבוצים והמושבים הוקמה ועדת "קדמון" שקבעה בדו"ח שפורסם ביוני 1994  כי  הצורך בפרנסות חלופיות נובע בשל

"ירידה ברווחיות, וצמצום היכולת להתפרנס מיחידת משק חקלאית במושב, אשר הביאו לשינויים במבנה התעסוקה והפרנסה של חברי המושבים" (דו"ח קדמון, יוני 1994).  הדו"ח אומץ בהחלטת ממשלה 5180 בשנת 1995 שבה גם הונחו כל הגורמים לקדם את מגוון התעסוקות ואף נקבע בהחלטות שתקום מנהלה ליישום ההחלטה.

קדם להקמת ועדת קדמון משבר גדול בסוף שנות השבעים של חקלאים שהביא לפשיטות רגל, התאבדויות ופרוק משפחות רבות ואילץ חברים רבים במושבים לחפש מקורות פרנסה אחרים. אחת ממקורות הפרנסה היו שימוש אלטרנטיבי במבנים חקלאים שנותרו במשקים לאחר המשבר ולכך כיוונה החלטת הממשלה שאימצה את דו"ח קדמון.

סביב נושא השימושים הלא חקלאים במבנים החקלאים היו דיונים רבים שחלקם אף אימצו החלטה הפוכה מהחלטת הממשלה ואשר מטרתה הייתה לדכא פיתוח מגוון תעסוקות.

דיכוי יישום ההחלטה בא לידי ביטוי גם בתשלומים גבוהים תוך התעלמות מאיזורי עדיפות וגם נקבעו החלטות שמנעו הסדרת השימושים שנים רבות.

ביום 27.3.2007 התקבלה החלטת מועצה 1101, שעניינה "תעסוקה לא חקלאית במחלקת המגורים של הנחלה", ובה נקבע בין היתר מנגנון עידוד להסדרת השימושים הללו.

סעיף 4 להחלטה 1101 קבע כי המקיים פעילות לא חקלאית בחלקה א' של הנחלה, אך לא הסדירה, יוכל להסדירה כך שיידרש לשלם 5% לשנה בגין 4 שנים לאחור, קרי 20% בגין שימושי העבר, שיהוו חלק מההסדרה (חובות עבר). מנגנון זה בא לעודד את המתיישבים שעשו שימושים לא חקלאיים בחלקה א' בנחלתם, על מנת לעודד את הסדרת השימושים.

עם קבלת החלטה זו (והחלטה 979), הוגשו נגדן, בשנים 2007-2009,  עתירות משפטיות לבג"ץ. ביום 9.6.2011 פסק בג"ץ בענין, ונתן תוקף לשתי ההחלטות, ולעניין התעסוקות קבע בג"ץ יש יש למנוע השכרת המבנים לגורם זר, עד לבחינת הנושא.

בבג"ץ שעסק בהחלטה 1101 הותקפו מס' סוגיות ובהם, ענין ההטבה שניתנה למי שיסדיר את השימושים הלא חקלאיים תוך שנתיים ממועד ההחלטה.

בג"ץ שדן בעתירות בהרכב מורחב של 7 שופטים, קבע בין היתר כי "תשלום בגין שימוש לא חוקי לצורך הסדרתו לאחר מעשה, מהווה, איפה "פתרון ריאלי".." ובסעיפים 108-114 להחלטת בג"ץ מנתחים שופטי בג"ץ למה ההחלטה לעודד הסדרה באמצעות תשלום מוקטן על שימושים בעבר היא ראויה.

בתקופה שבה הותקפה החלטה 1101 היא הוקפאה לפי החלטה 1955 של הנהלת רמ"י שהתקבלה  ביום 1/08/07 ובה בין היתר נאמר כי לאור העובדה שהוגשו עתירות כנגד החלטה 1101 ...המנהל לא יפעל לפי החלטה 1101 עד הכרעה שיפוטית.   ברוח זו נרשמה גם הערה ליד החלטה 1101 באתר רמ"י.

לאחר הכרעת בג"ץ חזרה מועצת מקרקעי ישראל וקיבלה, ביום 29.10.12, את החלטה 1265, המעדכנת את החלטה 1101.

כל הפונה לממ"י להסדיר את השימושים הלא חקלאיים, מגלה כי פרשנות האגף החקלאי להחלטת בג"ץ היא  שתקופה זו נגמרה לפי נוהל 21.11 שפורסם ביום 6.12.11. סעיף 5 לנוהל קובע כי חובות עבר הם מיום 27.3.03, ולמעשה מבטל את סעיף 4 בהחלטה 1101 או החלטה 1265 שהתקבלה ביום 29.10.12 והחליפה אותה.

סעיף 4.2 בהחלטה 1265 קובע כי "בעל זכויות  אשר יסדיר, תוך שנתיים ממועד אישור החלטה זו, את השימושים הלא מוסדרים בנחלה בהתאם לאמור בהחלטה זו, לרבות צמצום השטח הבנוי/המוסב".

למרות כוונת מועצת מקרקעי ישראל לעודד הסדרת השימושים הלא חקלאיים באמצעות הקלה על תשלומי העבר ואףשהחלטה זו עברה את המבחן המשפטי של בג"ץ פקידי רמ"י אשר אינם מיישמים את ההחלטה שבאה לסייע להסדרת השימושים גם בהיבט התכנוני וגם בהיבט הקנייני.

ראוי לציין כי רבים מהמנצלים את המבנה החקלאי לשימוש לא חקלאי הם אנשים מבוגרים, שזקוקים לשימוש זה כמקור מחיה.

אנשים מבוגרים טוענים, ובצדק, כי אינם רוצים להיות בגדר "פושעים והם בסה"כ מבקשים לעת זקנה מקור פרנסה מוסדר.

ממשלות בעולם המודרני כבר מזמן הבינו שהמרחב הכפרי הוא מרחב רב תפקודי והשאלה עוד כמה מכשולים יערימו על החקלאים עד שיבינו כי מגוון פרנסות צריך להיות לא רק פתרון לחיזוק החקלאים אלא אינטרס לאומי לחיזוק העסקים הקטנים במרחב הכפרי.

שמירת החקלאות והחקלאים במשק המשפחתי הוא צורך לאומי

המשבר הקשה שעוברת החקלאות הישראלית בכלל והמשק המשפחתי בפרט מוציא מידי שנה עשרות חקלאים ממעגל העיסוק בחקלאות. בעוד בעולם המערבי רואים גידול ביחידות היצור תוך שימור המודל של המשק המשפחתי, בארץ חקלאים פושטים רגל. לשם ההמחשה, באירופה מקדישים לתכנית החומש לתמיכה בחקלאות 350 מיליארד אירו בין 2014-2019, בארץ כלום.

נדמה שהממשלות בעשורים האחרונים רואות בחקלאות נטל ולא נכס ונקטו בצעדים שונים שהביאו לירידה משמעותית במספר החקלאים כמו מיסוי עובדים זרים, מחירי מים גבוהים ועוד.

הדחיפה הבלתי רציונלית של האוצר להתייעלות הביאה לפיתוח יחידות יצור גדולות שבינן ובין המשק המשפחתי אין קשר והנזק בענף הרפת כדוגמא למגמה זו כבר נותן אותותיו, כשאילץ מאות רפתנים בעיקר מהפריפריה להיפלט מהענף.

פערי התיווך והשתלטות בעלי הון בענפים מסוימים תוך דחיקת רגלי החקלאים או אילוצם להיכנס לתוואי שאינם חפצים מהיעדר אלטרנטיבה או מאי יכולת להתארגן מביא לתופעה מדאיגה של חוסר כדאיות ביצור מזון ואת המחיר נשלם כולנו האזרחים בפערי התיווך שאת אותותיהם כבר חשים במרכולים.

החקלאות מייצרת ערכים רבים והיא לא עוד מקור פרנסה רגיל והתפיסה קצרת הטווח וחסרת האחריות של שורת הרווח שמקורה בפקידי האוצר לא רק שהיא מעוותת אלא מביאה לנזק בלתי הפיך שניצניו כבר כאן.

כולנו כאזרחים רוצים מזון איכותי, בריא וטרי ובמחיר הוגן והספקתו חייבת להתבסס על תשתית חקלאית ישראלית.  המחיר לצרכן הוא רק רכיב אחד, אך הוא אינו חזות הכל ותפקיד המדינה להבטיח לא רק שתהיה תוצרת טרייה ובמחיר הוגן לצרכן אלא שמנגד התמורה לחקלאי תהיה מכבדת ושלא יהיה נתון בידיהם של מתווכים שרומסים את פרנסתו וכבודו מחד ונוהגים בחזירות מופגנת כלפי האזרח.

חקלאות ישראלית זה לא רק מזון שכן יש לה ערכים ותרומות שהם מעבר ליצור החקלאי עצמו ובהם ערכים סביבתיים, תיירותיים, ערכי מורשת, תפיסת שטחים, פיזור אוכלוסין, שמירה על קרקעות הלאום וביטחון אך בראש ובראשונה הבטחת קיומה והסדרת פעילותו של המרחב הכפרי היא פעולה של צדק חברתי אמיתי לטובת כלל ישראל.

ערכים אלה שהם בנוסף למזון טרי, בריא ומשובח, מושגים בפועל על ידי פעילות חקלאית אינטנסיבית של חקלאים מהמתקדמים בעולם המייצרים בתנאים בלתי אפשריים של תשומות יקרות ובהם מחירי מים מאמירים, מיסים המושתים באופן ייחודי רק על החקלאים ועוד תוצרת חקלאית מדהימה ומבטיחים את ביטחון המזון של ישראל.

בעוד חקלאים בעולם המודרני זוכים להערכה על ידי ממשלותיהם המסייעים להם בתמיכות ישירות, בשיפור מגוון מקורות הפרנסה, בהתמודדות עם פערי התיווך, בתמיכה בהשקעות הרי שבישראל היחס הוא הפוך ומעמיד את החקלאות הישראלית והחקלאים במצב של סכנה אמיתית. באירופה מעודדים משקים משפחתיים וחקלאות זעירה מתוך ראיה כלכלית וחברתית רחבה. תמרוץ החקלאים גורם לצמיחה ומשפיע על מגוון תחומי חיים לרבות תיירות, שמירת הקרקע מפני פולשים וכויוב'. באירופה משקיעים מיליארדים במשק המשפחתי כי ההשקעה מניבה פי כמה וכמה. כך למשל משקים משפחתיים כבר לא מגדלים רק תוצרת אלא משתלבים במפעל התיירות, בפרויקטים סביבתיים ובשמירה על איכותה הסביבה. 

משבר הקורונה הביא לקדמת הבמה את הצורך להבטיח ביטחון מזון בכל מדינה שחושבת על אזרחיה בעתות חירום וביטחון מזון שכזה חייב להבטיח קיומם של חקלאות ישראלית בכלל ואת המשפט המשפחתי בפרט.
הגיעה העת שממשלת ישראל תפנים את מה שבמערב הבינו מזמן. המשק המשפחתי הוא אחד הבסיסים ליציבותה של הכלכלה המודרנית ותיישר קו עם המערב ותכין תכנית ארוכת טווח שתרתום את ההתיישבות מחדש לצרכים הלאומיים עימם מתמודדת הממשלה - בטחון המזון, יוקר המחיה, עידוד תיירות ושמירה על איכות הסביבה. התועלת שתצמח למדינה תהיה גדולה פי עשרות מונים מהכספים שמפיקה המדינה כיום מגזרות המיסים על החקלאים ומחסכון בנטל הפיכתם של מאות רבות של חקלאים למקרי סעד הסמוכים על טובת המדינה.

צריך להסתכל על החקלאים כעסקים קטנים שבכל מקום מייצבים את הכלכלה ואם נביט על חקלאי כעסק קטן נבין שמרבית החקלאים פזורים בפריפריה, יושבים על אדמתם באזורים רחוקים ומסייעים בכך לפיזור אוכלוסייה ובפיתוח מקורות תעסוקה.

הבטחת המשק המשפחתי בחקלאות הישראלית תלויה בכמה גורמים ובהם:

א.              מעבר לתמיכה ישירה מהנוהג הקיים כיום של תמיכות עקיפות (שממילא הן מצומצמות)- זו התפיסה המודרנית שנקראת "תמיכה ירוקה" ואינה קשורה למה שהחקלאי מגדל. בנוסף על התמיכה הישירה באירופה נהוגות תמיכות ייעודיות כמו תמיכה בגידולים שמחזקים את איכות הסביבה ומוצע לאמץ זאת גם בארץ.

ב.              עובדים זרים-  ההחלטה על ביטול היטל מס המעסיקים מינואר 2016(להלן מס גולגולת) שהוטל רק על חקלאים מבורכת אבל אין בה די ויש להחזיר את נקודות הזיכוי, להכיר בהוצאות הישירות על עובדים בחקלאות

ג.               הורדת תעריפי המים לחקלאות- היום מחירי המים לא מסוגלים לקיים את רוב הגידולים החקלאיים ויש להתאים את מחיר המים בהתאם.

ד.              טיפול מערכתי אמיתי בפערי התיווך שכולל הקמת שוק סיטונאי שלא יהיה בשליטה של רשתות השיווק.

ה.             עידוד התארגנויות במס ובחקיקה של חקלאים לשיווק תוצרת ישירה לאזרחים.

ו.                חיזוק העיסוקים במרחב הכפרי שהפך להיות  מרחב "רב תפקודי", על מנת שבעת משבר יהיו לחקלאי מקורות פרנסה נוספים כמו תיירות חקלאית ו/או כפרית, תעסוקה. יש לכך משמעויות רבות ובהן משמעות ביטחונית, תיירותית/ כלכלית והן של שמירה על שטחים.

ז.               סיוע בהתמודדות עם החרם על התוצרת החקלאית הישראלית ומתן שיפוי לחקלאים.

ח.             סיוע משמעותי במחקר ופיתוח בהגדלה משמעותית של תקציבים.

ט.             הגדלת הסיוע במימון ביטוחים (קרן נזקי טבע) לגידולים חקלאים מן החי ומן הצומח בעת פגעי טבע. היום המדינה משתתפת ב- 35% (ולעיתים אף פחות) ובעולם המודרני זה מגיע גם ל-80%, וכיסוי ביטוחי זה מסייע לחקלאים בעת משבר.

י.                הכנת תכנית לשילוב דור ההמשך לחקלאות (כרגע המצב קשה כי הבנים לא רוצים להכנס לעבוד עם ההורים). עידוד כניסה והשתלבות של חקלאים צעירים (זה קיים באירופה).

יא.           קביעת גודל מחייב לפרנסה, כך שחקלאי לא צריך לגדול עד אין קץ כדי להישאר חקלאי במשק המשפחתי- משמעות הדבר גם פרנסה מיחידה כזו. לשמור על המשק המשפחתי.

יב.            יצירת מנגנון קבוע וברור שמתמודד עם סוגיות ביצוא: ירידת ערך מטבעות, הצפת סחורה בחו"ל ומתן פתרונות כלכליים. המטבע הרוסי התמוטט לא היה לאן לייצא פלפלים וכך נשברו המגדלים בערבה.

המשק החקלאי המשפחתי בישראל בסכנה

המשבר הקשה שעובר על החקלאות הישראלית בכלל ועל המשק המשפחתי בפרט הביא להוצאתם של עשרות חקלאים נוספים ממעגל העיסוק בחקלאות וזו מגמה שנמשכת זה שנים רבות אשר מעמידה את המשך קיומו של המשק המשפחתי החקלאי שרובו ככולו נמצא במקומות רחוקים בסכנה.

בעוד משרד החקלאות ופיתוח הכפר הצהיר בהזדמנויות רבות שיש חשיבות לשמור ולחזק את המשק המשפחתי, הרי שבמבחן התוצאה פעולות שנוקטת המדינה באמצעות הרגולטורים השונים מביאים לידי חיסולו של המשק המשפחתי.

המצב הכלכלי הקשה הביא להסתבכות של חקלאים רבים בעוד חקלאים אחרים מרגישים שעבודתם מביאה לכל היותר לפרנסה דחוקה והמצב שנוצר מחייב דיון נוקב על החקלאות בכלל ועל עתידו של המשק המשפחתי בפרט.

מצב התנהלות הרגולטורים ובראשם פקידי האוצר מזכיר את המשל על הסוס שבעליו ניסה להרגיל אותו לא לאכול ולאט לאט הוריד לו את כמות האוכל וכשהסוס מת מרעב הוא אמר, חבל, כמעט

הצלחתי להרגיל אותו לא לאכול בכלל.  

משבר החקלאות הישראלית מחזק מגמה מדאיגה נוספת של השתלטות בעלי הון בענפים מסוימים תוך דחיקת רגליהם של החקלאים או אילוצם להיכנס לתוואי שאינם חפצים בו, אך עושים זאת מחוסר ברירה, או מאי יכולת להתארגן ואת המחיר נשלם כולנו האזרחים בפערי התיווך שאת אותותיהם אנו כבר רואים במחירי התוצרת במרכולים.

היצור החקלאי במרבית העולם מתאפיין ביחידות יצור קטנות יחסית המתאימות למבנה של משק משפחתי, אם כי בעולם המערבי ובמדינות המפותחות רואים מגמת גדילה מתמדת של יחידות היצור תוך שימור המודל של המשק המשפחתי שהיה ונשאר מרכיב מרכזי בהם.  

כ-1000 נקודות התיישבות פרוסים בהתיישבות והם כוללים מעל 800 אלף תושבים ובהם קיבוצים, מושבים שיתופים, מושבי עובדים, כפרים שיתופיים וישובים קהילתיים.

צמצום מספר החקלאים מוכר בעולם המודרני ותופעה זו לא פסחה על ישראל, אך בשונה ממה שנעשה בעולם המערבי שבו השכילו המדינות כבר לפני שנים רבות ללוות תהליכים אלו בתכניות ומשאבים שמחזקים את החקלאים ופרנסתם, הרי שבישראל לא רק שיחס השלטון למצב אינו דומה אלא שבמבחן המעשה היא הפוך. 

החקלאים הפכו מקור הכנסה בלתי נדלה לאוצר בגין מס גולגולת לעובדים זרים ועוד, ביטול נקודות זיכוי לעובדים, אי הכרה בהוצאות האמיתיות של החקלאים בגין העסקתם של העובדים הזרים, מחירי מים גבוהים ותשומות יקרות.     לא זאת אף זאת, פקידי האוצר בגישתם קצרת הטווח ממקדים את מדיניותם לשורת הרווח ולא חושבים על נזקים ארוכי טווח שמדיניות זו תוביל והם עושים זאת כי יש בידיהם סמכויות רבות, אך פקידים אלה לא לוקחים שום אחריות על כישלונות שנבעו ממדיניות זו והעבר רצוף בדוגמאות רבות שכאלה.

גאולת קרקעות המדינה היוו בסיס מרכזי בהקמתה וכולנו זוכרים את התודעה הציבורית של העם בתרומה לקק"ל שנתפסה כגואלת קרקעות. (התיבה הכחולה).    חקלאי המשק המשפחתי קשורים לאדמתם, שכן לכל חקלאי יש מכסת מים וקרקע חקלאית, בקרבתה הוא יושב ועליה הוא מגדל את הגידולים החקלאים וממנה הוא מבקש למצוא את פרנסתו. 

מרבית הישובים הכפריים מפוזרים במקומות מרוחקים, שומרים על הקרקעות החקלאיות ומעבדים אותן.  עיבוד הקרקע אינו מביא רק ביטחון מזון, מזון טרי ובריא ופיזור אוכלוסייה, אלא יש בכך כדי לחזק את העסקים הקטנים, את שמירת שטחי המדינה ושמירת השטחים הפתוחים.

החקלאות מייצרת ערכים רבים והיא לא עוד מקור פרנסה רגיל והתפיסה של שורת הרווח כפי שרואה אותה האוצר לא רק שהיא מעוותת אלא עלולה להביא לנזק בלתי הפיך שניצניו כבר כאן.

הגיל הממוצע של החקלאים עובר את גיל השישים ודור ההמשך אינו ממהר בעקבות אבותיו.   דור ההמשך לא ממהר להגיע שכן הוא רואה את העבודה הקשה של הוריו שאין בצידה הכנסה מכבדת.   זה מקום העבודה היחיד שתלוי במזג האוויר, בפערי התיווך הבלתי מוצדקים ובתנודות השוק העולמי שמושפעות גם משערי מטבע והצפות השוק בסחורה זולה מעת לעת.   לדור ההמשך יש אלטרנטיבה שכן רובו משכיל וגם אם העבודה בחקלאות קורצת להם ויש בה נוסטלגיה, רבים מהם בוחרים ומעדיפים פרנסה בטוחה במשרד ממוזג.

הדחיפה הבלתי רציונלית של האוצר להתייעלות הביאה לפיתוח יחידות יצור גדולות שבינן ובין המשק המשפחתי כבר אין קשר והנזק בענף הרפת כדוגמא למגמה זו כבר נותן אותותיו, כאשר הוא אילץ מאות רפתנים בעיקר מהפריפריה להיפלט מהענף וחייב את הנותרים בהגדלת יחידות היצור שלהם לגודל שבו יש לשאול, האם זה עדיין משק משפחתי?

לחקלאות הישראלית והחקלאים  אין במה להתבייש והדבר בא לידי ביטוי לא פעם בדברים של שרים  בעיקר כאשר הם מבקרים במדינות אחרות שבהם בד"כ יש ביקוש לידע ולניסיון הישראלי בחקלאות. רק לאחרונה נשמעו דברים דומים מפיו של ראש הממשלה, מר נתניהו בביקורו באיטליה, אך עם תשבחות לא משלמים במכולת.

על הממשלה להכין בשיתוף נציגי החקלאים תכנית ארוכת טווח שתבטיח את יכולתם של החקלאים להתפרנס בכבוד מעמל כפיהם תוך שינוי תפיסה שבה היתרון לגודל הינו מרכיב מרכזי. ראוי לרכז מאמץ בצמצום פערי התיווך, בטיפול בכשל השוק של שוק התשומות שבו אין תחרות, להפחית משמעותית את מחיר המים, לבטל לאלתר את מס המעסיקים על העובדים הזרים ולהשיב את נקודות הזיכוי ולאפשר מגוון אפשרויות פרנסה בעיקר בתחומים כמו תיירות חקלאית וכפרית, עיבוד תוצרת ועוד.  מגוון הפרנסות יחזקו את העוסקים בענף ויעודדו את דור ההמשך לראות בו מקור פרנסה.