סה"כ צפיות בדף

יום רביעי, 25 באפריל 2012

לחיי העם הזה

בימים אלה נכנסת מדינת ישראל לשנה ה-64 להקמתה וזו בהחלט הזדמנות ראויה לצפות מלמעלה על המתרחש ולהתייחס להישגים מול הפערים, ההצלחות מול הכישלונות ובעיקר להאמין ולקוות שהעם הזה, שהתעורר לאחרונה והגיב לתופעות לא מקובלות שימשיך ויעשה זאת גם בעתיד.
ישראל הינה תופעה ייחודית שבה ניתן בית לעם היהודי, בית המשלב קיבוץ גלויות מכל קצוות תבל, מתכון מוצלח לחברה בריאה, אך יש עדיין המבקשים להנציח את העדתיות ולעשות קריירה פוליטית ו/או אקדמית מליבוי הייחודיות הישראלית ועל כולנו לקוות שבדומה לכל העמים, לא נשאל יותר את בני שיחנו:"מה המוצא שלך?"
בישראל חיים יהודים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים ואחרים וכולם בנוסף לאמונתם הייחודית הם אזרחים שווי חובות אך גם שווי זכויות ושילובם של בני הדתות השונות במדינה הוא אינטרס עליון של החברה הישראלית, לחברה בריאה , פלורליסטית המגלה סבלנות וסובלנות ודוחקת גורמים שבאמצעות ליבוי יצרים עושים גם קריירה פוליטית, אך גורמים גם להפרדה שלא רק שאינה מחזקת את החברה הישראלית אלא מביאה להחלשתה.
בישראל תעשיה עתירת מדע המשלבת טכנולוגיה מהמעלה הראשונה בעולם ועל כך צריכה להיות גאוותנו, אך מנגד יש "תעשיה" שלמה של עובדי מיקור חוץ שבהם מועסקים אזרחים בתנאי עבדות שאינם מתאימים לחברה בריאה הדואגת לאזרחיה.
בישראל יזמים המביאים לפיתוחה של תעשיה מהמובילות בעולם בתחומים שונים, אך יש פערי שיא בין השכר הגבוה לשכר הנמוך במקומות העבודה, תופעה לא בריאה בחברה מודרנית.
בישראל חקלאות מהמובילות בעולם בהישגיה, חקלאות שכבשה את המדבר והשממה,תוך ייעול מערכות מים וניצול המים המושבים, המביאה ליבולי שיא גידולים שונים ופיתוחים ייחודיים, אך בשונה מהמתרחש בעולם המערבי המפותח המעודד ומחזק את המרחב הכפרי בכלל והחקלאות בפרט, ממשלת ישראל לא רק שאינה מעודדת את החקלאות בתמריצים, אלא אף מטילה עליהם מיסים ייחודיים.
בישראל קיימים כאלף נקודות התיישבות שרובם ככולן בפריפריה, תופעה ייחודית בעולם הכוללת התיישבות של קיבוצים, מושבים שיתופים, כפרים שיתופיים, מושבי עובדים, ישובים קהילתיים והתיישבויות בודדים. התיישבות ייחודית זו שרובה קואופרטיבית ציירה את גבולות המדינה, קלטה עולים וסייעה רבות לפרבור, אך זוכה בתקופה זו של אתגרים ושינויים לכתף קרה של גורמי שלטון.
בישראל התברכנו במוצרי מזון טריים ומוצרי מזון מעובדים במהלך כל השנה, דבר שאינו מובן מאליו, אך יש לנו פערי תיווך המבטאים חזירות שיש למגר.
בישראל רפואה מתקדמת, המבוססת על צוותי רפואה שמביאים הישגים וכבוד לישראל אך מביש שרפואה זו אינה בהישג ידם של כל אזרח הנזקק להם בעיתות מצוקה מחד ותנאי עבודה לא ראויים של הצוות הרפואי מאידך.
בישראל מדענים שקנו את שמם בעולם לאור מחקריהם הייחודים בנושאים חשובים ופורצי דרך הנחוצים להמשך קיומה של החברה האנושית, אך הם אינם זוכים למשאבים ולתשתית הראויה למחקר בישראל , דבר שכל כך ברור בעולם הנאור.
בישראל זוכי פרס נובל רבים לעומת מספרם באוכלוסייה מול מערכת חינוך הזקוקה לשינויים דחופים ובהם הקטנת מספר תלמידים בכתה, עידוד המצוינות למול הטיפול הייחודי באוכלוסיות המאותגרות, חיזוק לימודי הטכנולוגיה, חיזוק החינוך הערכי ועוד.
ישראל שומרת על עצמאותה עם צבא העם, צבא המבוסס על חיילים בשרות חובה וחיילים בשירות מילואים שמבטיחים בשירותם את ביטחונה ועצמאותה של המדינה ומנגד משתמטים המוצאים תירוצים מבישים מדוע הם לא צריכים להיות חלק מהמאמץ ומביש עוד יותר שפוליטיקאים מסיבות מבישות עוד יותר נותנים לכך הצדקה.
בישראל אחוז גבוה ביותר של הקרקעות הינו בניהול המדינה, באמצעות מנהל מקרקעי ישראל (93%), מצב שאין לו דוגמא בעולם, מצב שאמור להבטיח ניהול יעיל של קרקע, חלוקה צודקת של משאבים והבטחת דיור הולם במחיר סביר לאזרחיה, אך דווקא בישראל הביטחון לקורת גג מתרחק מהאזרח בשל שימוש ציני של הממשלה, כמונופול המעלה מחירים כדי למלא את קופת האוצר.
ישראל מפתחת אמצעי ביטחון ייחודיים להגנתה והפכה להיות אחת היצואניות הגדולות בעולם ליצוא של תעשיות אלה, אך הביטחון האישי של האזרח מופר בברוטאליות ע"י גניבות רכב פריצות לבתים ואלימות המתרחשת חדשות לבקרים במקומות שונים.
ישראל הוקמה, בדרך לא דרך ובחלון הזדמנויות שנוצר בין היתר בעקבות הניסיון להביא להשמדתו של העם היהודי באירופה והכרזת עצמאותה של ישראל הבטיחה "בית בטוח לעם היהודי", אך מביש ומקומם שהמדינה זונחת את אזרחיה הוותיקים בכלל ואת ניצולי השואה בפרט.
ישראל צעירה, בת 64, בהחלט יצירת פאר שהוקמה ונבנתה בעמל כפיו של העם הזה ובשנים האחרונות אנו עדים לתופעות שביטויים הוא איבוד המצפן והעולם הערכי של הנושאים בעול, ובעיקר בשל העובדה שכאשר אין מנהיגות, מתחזקת הפקידות.
ובאופטימיות שבי, אני מבקש לראות את חצי הכוס המלאה, אך גם לא לשכוח כי היא יכולה להיות הרבה יותר מלאה, שכן הדוגמאות שצוינו הן לא גזירה משמים!

יום שני, 9 באפריל 2012

העברה בין דורית, החלטה 1155 –סוף מעשה במחשבה תחילה


החלטה 1155 (979) של מועצת מקרקעי ישראל עשויה לשפר במידה רבה את אפשרות ההורים לחלק ירושתם ליותר מילד אחד, לאחר לכתו של אחרון ההורים,דבר שנמנע מהם עד כה, שכן הנחלה היוותה עד לאחרונה נכס שאינו ניתן לפיצול.

המצב בו נחלה לא ניתנה לפיצול בעבר עם העובדה שערכן הכלכלי של הנחלות במרכז הארץ הרקיע שחקים בשנים האחרונות, הביא במשפחות רבות למתחים על רקע של אי יכולת ההורים לחלק באופן שוויוני את ירושתם, בהנחה שהנחלה היא המרכיב המרכזי בירושה.

משפחות רבות,  מבקשות לקבל ייעוץ בכלל ובעקבות החלטה 1155 בפרט, על מנת להבין את משמעותה וטוב עושות אותן משפחות שגם מבקשות ייעוץ בטרם קבלת החלטה וגם מקדמות הסדרים, שמבוססים על מידע אובייקטיבי על האפשרויות העומדות בפניהם. הסדרים אלו עשויים להבטיח את המשך קיומה של המשפחה המורחבת, תוך הקטנת הסיכון לסכסוך משפחתי שלצערנו אנו עדים לו בשנים האחרונות.

עוד לא הומצא הפטנט שיבטיח כי אנו ההורים נשאר צלולים עד סוף ימינו ולא זאת אף זאת, רבים ההורים הנתונים ללחצים משפחתיים באשר לחלוקת העושר המשפחתי. לחצים אלו מביאים למתחים בתוך המשפחה, מתחים שיש לפעול למניעתם.  מתחים אלו במשפחות מסוימות גורמות לאלימות מילולית ובשלב זה ברור כי המשפחה נמצאת בהליך של פירוק על רקע המתחים שנוצרים בין היורשים ו/או בין ההורים לחלק מהיורשים.

כשאין להורים, למעט זכויותיהם בנחלה, נכסים משמעותיים להורשה, עליהם להכיר בעבודה כי אותה "חלוקת עושר", מן הסתם לא תתחלק באופן שוויוני בין יורשיהם וזאת אם בכוונתם להותיר את הזכויות בנחלה לדורות הבאים.
חלוקה שוויונית של הזכויות בנחלה, תחייב מכירתה, תשלום מיסים נכבדים (מס שבח ודמי הסכמה שיוחלפו בעתיד במס רכישה) וחלוקת היתרה בין היורשים.

החלטה 1155 מאפשרת הפרדה של מגרש מהנחלה, הפרדה שתהפוך בתשלום נכבד את המגרש לנכס עצמאי, שאינו קשור לנחלה. החלטה 1155 תאפשר בישובים מסוימים, במגבלות תמ"א 35 להכין תוכנית שתאפשר הפרדה של יותר ממגרש אחד, אך ההחלטה מחייבת הותרת יחידת מגורים אחת בגודל של 160 מ"ר לפחות, שתהיה חלק מהנחלה.
ההורים צריכים לקחת בחשבון שיקולים נוספים בהחלטתם ובהם מי באמת עשוי לסייע להם בערוב חייהם ולכן חשובה קרבתו.  ראוי לשקול גם למי הירושה תסייע יותר, מי כבר קיבל סיוע בעבר וכו'.

בכל מקרה ראוי שהתלבטות ההורים, תלווה בייעוץ מקצועי ועם קבלת ההחלטות על ההורים לקיים שיחה עם ילדיהם בלבד ולהבהיר להם את כוונתם.
מימוש ההחלטות מחייב חתימה של הצדדים על הסכמים שיבהירו לכל הנוגעים בדבר מה כוונתם המפורטת של הסדרים אלו. עדיף לא להיזקק להסכמים אלו כאשר כל צד מבצע את חלקו, אך אותם יש לעשות כשעדיין אוכלים ארוחות ערב משותפת בערב שישי.
מצב שבו אין הסכמים עלול להביא למתחים על רקע פרשנות כוונת הצדדים, מצב שבדרך כלל מביא לסכסוך שבו כבר אין ארוחות משותפות בתוך המשפחה המורחבת.

בהסדרי ירושה, יש גם בני זוג, הורים של בני זוג, אחים של בני זוג , הלו היא המשפחה המורחבת וטוב יעשו ההורים והילדים שכל הסדר לא יכלול שיח ודיונים עם בני המשפחה המורחבת, שכן בדרך כלל הדבר לא רק שאינו תורם ליישוב סכסוכים בתוך המשפחה, אלא מביא להחרפתם.

הסדרי ירושה, הם לא בהכרח דבר רע, אך כדי להבטיח הסדרים שיותירו את המשפחה המורחבת על כנה יש חשיבות למעשה, וסוף מעשה במחשבה תחילה

מה נשתנה




בימים אלה, אנו חוגגים את חג הפסח, חג המציין את יציאת עם ישראל ממצרים, חג המציין את יציאת עם ישראל מעבדות לחירות, חג שבו נוהגים לשאול קושיות!

מה נשתנה הלילה , התקופה הזו מכל הלילות האחרים?

בהגדה מוזכר כי כנגד ארבע בנים דיברה התורה: החכם, הרשע, התם וזה שאינו יודע לשאול
ובהקשר המודרני וההתיישבותי יש לנו סוגי בנים העונים על הדמויות הללו:

חכמים: הם אותם אלו הפועלים בתוך המרחב הכפרי או למען המרחב הכפרי ואשר יודעים להפעיל את חוכמתם ורגישותם על מנת לשמור על הכפר והמרחב הכפרי, מתוך הוקרה למתיישבים הוותיקים שהקימו אלף נקודות התיישבות, מתוך הכרה למתיישבי המרחב הכפרי והמתפרנסים ממרחביו ולמען  עם ישראל והדורות הבאים.

רשעים: הם אותם אלו שרואים את המרחב הכפרי בעיניים צרות וחד צדדיות וכל רצונם להביא לפגיעה במרחב הכפרי ובתושביו, תוך התעלמות מזכויות המתיישבים היושבים במרחב זה, חלקם עוד בטרם קמה המדינה. מניעיהם צרים וחשיבתם קצרת טווח, והכול על מנת לפגוע בפרנסתם ובזכויותיהם של דרי המרחב הכפרי

תמים: הם אותם אלו שחיים במרחב הכפרי ומאמינים כי לא יתכן כי מדינת ישראל תפנה עורף לתרומה ההיסטוריות של מתיישבי המרחב הכפרי, תרומה שקבעה את גבולות המדינה, תרומה שהבטיחה שנים רבות של מנהיגות ערכית לעם ישראל, תרומה שהביאה לביטחון תזונתי והפכה את ישראל לאור לגויים באשר לגידולים חקלאיים וכיבוש השממה.

ושאינם יודעים לשאול: הם אותם אלו שאין להם כוונות זדון, אך אינם יודעים לשאול את הנדרש על מנת להביא להחלטות מושכלות ויש חשיבות רבה לעורר בהם את השאלות הנכונות באשר למקומו של המרחב הכפרי, חשיבותו ועתידו. יש בהם נפש חפצה ורצון טוב ויש להביא לעיניהם ואוזניהם את מירב המידע על מנת שיוכלו לקבל החלטות נכונות לטובת ההתיישבות, עם ישראל והדורות הבאים

המתיישבים מבקשים חירות , חירות של בעלי הזכויות היושבים ברובם הרבה מעבר לארבעים שנה של הליכה במדבר. חירות משמעותה חוזי חכירה שיביאו לידי ביטוי את זכויותיהם ולא את גחמותיהם המשתנות של פקידים, שיהיו בכירים ככל שיהיו. זה יותר ממגוחך שנציגי המדינה בהליכים משפטיים רבים מוסרים לביהמ"ש כי המדינה רואה בבעלי הזכויות כחוכרים לדורות, אך אינה עושה דבר כדי שהדבר הזה יתרחש למעשה.

כמי שמאמינים בצדקת דרכינו, עלינו לספר את סיפור ההתיישבות ולא להרפות, שכן עידן התמימות נגמר וכל המרבה לספר על מעשה ההתיישבות ותרומתה, הרי זה משובח!

האם מכירת תוצרת או ליטוף בעלי חיים היא חלק מהעיסוק החקלאי


לאחרונה פסק כבוד השופט דן מור בביהמ"ש השלום כי העיסוק החקלאי המודרני כולל רכיבים נוספים ויש לראותם כחלק מעיסוקו של המתיישב.

בשנים האחרונות קיים עימות בלתי פוסק בין החקלאים לפקידי המנהל בעניין ההגדרה מהי חקלאות והיכן גבולותיה. עימות זה מביא לתביעות משפטיות כנגד החורגים ממה שמגדירים פקידים במשרדים מסוימים. הגורסים בגרסה השמרנית של העיסוק, רואים את החקלאי כמי שכל עיסוקו הוא גידול ועיבוד התוצרת החקלאית וכל חריגה כמו יצירת יין מענבים, שמן מזיתים, חמוצים מירקות, רכיבה על סוסים, ליטוף חיות וכו' נחשבים כחריגה מהעיסוק שהותר לתפיסתם בחוזה. 
משרד החקלאות ופיתוח הכפר שאמור לקבוע את המדיניות החקלאית בהווה ובעתיד אינו שחקן יחיד בזירה, למרות שהחקלאות ופיתוח הכפר אמור להיות תפקידו הבלעדי כמשרד המתמחה במרחב הכפרי. קיימים רגולטורים נוספים שקביעותיהם הופכים חקלאים רבים לעבריינים.
החקלאות וההתיישבות הפכה, כמו גם בעולם המערבי מחקלאות מגוונת לחקלאות מתמחה וצרכי הפרנסה מחייבים שטחים גדולים יותר, לולים גדולים יותר וכו'.
בשונה מהעבר, האזרח שנכנס למרכול יכול למצוא בכל ימות  השנה ירקות טריים במחירים שווי נפש ואין זה ברור מאליו. לצד החקלאות התפתחו תעסוקות רבות הנשענות על העיסוק החקלאי ומתאימות לו.
לאחרונה, אף פורסם מחקר באונ' בר אילן ע"י פרופ' מיכאל סופר וד"ר לביאה אפלבאום, מחקר הקובע כי תעסוקות אלו מסייעות לשמור על החקלאות.
הפרשיה בה דן ביהמ"ש עוסקת בבעלי זכויות בכפר אז"ר שלהם משק חקלאי ובה חממה שבה גם מוכרים צמחי בית ולא רק מגדלים אותם, מקום לשזירת פרחים, חוות ליטוף חיות ומחסן ציוד לאירועים.
ממ"י הגיש תביעה לסילוק יד, ולהריסת המבנים וכן ביקש להוציא צו מניעה לכל שימוש שאנו חקלאי במקרקעין. בנוסף ביקש ממ"י לחייב את הנתבעים בשני מיליון ₪ דמי שימוש ראויים. התביעה הוגשה נגד האגודה ונגד בעלי הזכויות בנחלה.
ביהמ"ש אינו מקבל את טענת ממ"י כי הנתבעים הפרו את הוראת חוזה השכירות הן בהעברת השימוש והחזקה במקרקעין מנתבע 1 שהינו בעל הזכויות לנתבע 2 והן בעניין השימוש שלדעת התובעת אינו חקלאי.
ביהמ"ש קובע כי אגודת כפר אז"ר היא שוכרת השטח והדבר מקנה לה רשות להעמיד חלקים מהמושכר לשימוש חברי האגודה.   כמו כן קובע ביהמ"ש כי  בעל זכויות בנחלה שמוסר אותן לאחר, אינו מעביר זכויות אלו שכן מדובר ב"שאילה" והשואל הינו שלוחו של בעל הזכויות. לדעת ביהמ"ש התמורה בגין פעולה זו אינה מעניינו של ממ"י, ולכל היותר זה עניינם של רשויות המס.
מכאן מנתח ביהמ"ש את מבנה החממה והשימוש בו וקובע כי " ההקשר שעושה נציג ממ"י בין השיווק לבין טיב העיסוק אינו במקומו". לא זאת, אף זאת לדעת ביהמ"ש העיסוק המודרני בחקלאות הפך לתעשייה ממש וספק אם אפשר להגדיר קו גבול בין חקלאות לעיסוק שאינו חקלאי  ואם כן יהיה על המנהל לטרוח ולשנות את הסכמי המשבצת באופן רטרואקטיבי.
כבוד השופט מור קובע כי גם שזירת פרחים וגם העסק המשמש את ציוד המשתלה הוא חלק מהעיסוק המודרני בחקלאות.
בעניין חוות ליטוף החיות, נדרש ביהמ"ש למילון וקובע כי ההגדרה במילון "ניהול משק חקלאי", כוללת כל עיסוק במשק החקלאי ולכן ליטוף חיות הינו חלק מהעיסוק.
לקראת סיום פסק הדין מוסיף ביהמ"ש:
"תקופתה של "עבודה עברית" וכיבוש השממה בידיים עבריות, חלפה ועברה, גם תפיסת העולם הרואה את המתיישב כאפנדי המעבד את אדמותיו באמצעות אריסו, נחלת העבר היא. ותמהני על נציגי המנהל המבקשים להקפיא את הזמן ולדרוש כי דווקא המתיישב הוא שיחרוש את חלקתו. חוזה יפורש כאמור בסעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי) כפי שתוקן לאחרונה(26.1.11): "על פי אומד דעתם של הצדדים, כפי שמשתמע מלשון החוזה ומנסיבות העניין..."    ובס"ק(ב1) לחוק נאמר כדלקמן:"חוזה הניתן לפירושים שונים והייתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו".
מדובר בפסק דין בערכאה הנמוכה, אך דבריו של השופט הנכבד וניתוחו את המצב בהחלט מעודדים ואולי יביאו לחשיבה עדכנית שלא לומר מודרנית את העיסוק במרחב הכפרי, זאת כפי שהדבר קורה בכל העולם המערבי.
תיקון ועדכון מאפייני התעסוקה במרחב הכפרי, יוציאו ממעגל "העבריינים" את כל אותם מתיישבים שכל רצונם הוא להתפרנס בכבוד מעמל כפיהם ובמקום להשקיע בעוד פקחים ועוד יועצים משפטיים שתוצאתם היא גם העמסת בתי המשפט בתיקי תביעה מיותרים, ראוי לעצור ולבדוק בחשיבה מודרנית מהם הם השימושים הראויים לחקלאות ולמחרב הכפרי.
חשיבה מודרנית תסייע מחד לפרנסתם של המתיישבים מחד ותשמור מאידך על מאפייניו של המרחב הכפרי.


יום שבת, 25 בפברואר 2012

המדינה אינה מעודדת מעבר לאנרגיה מתחדשת

העולם הנאור עובר לשימוש באנרגיות מתחדשות, אנרגיות שמקורן בתהליכי טבע מתחדשים כמו האנרגיה הסולארית, אנרגיית הרוח ועוד. מדובר על מעבר  מושכל לאנרגיה זמינה, אשר בשונה ממקורות האנרגיה המסורתיים כמו נפט, פחם וגז טבעי אשר לא רק שמוגבלים בכמותם , אלא גם מהווים גורם מזהם בשימוש בהם.  ישראל, כידוע, נכון להיום תלויה לחלוטין במקורות האנרגיה שלה.
לכאורה, מדובר על הליך טבעי ראוי שיש לעודדו ולפעול ליישומו  באמצעות עידוד, תמיכה, הקלות וסיוע.   מדינות נאורות מתמרצות הליך זה על ידי זיכוי במס, תמיכה במחיר, עידוד רכישת חשמל ירוק, מיתוג ואמצעים נוספים להחדרת השימוש באנרגיה מתחדשת.
יתרה מכך, פטנטים מרכזיים לאנרגיות מתחדשות  וטכנולוגיות מתקדמות בתחום זה הומצאו על ידי חוקרים ויזמים בישראל.
באתר המשרד להגנת הסביבה אף נאמר כי :
·       ישראל נמצאת בין המובילות בעולם בפיתוח טכנולוגי למטרות ניצול אנרגיה סולרית.
·       בישראל קיים ידע רב ופוטנציאל גבוה לניצול אנרגיה מתחדשת.
·       בישראל ישנם תנאים אקלימיים מתאימים לפיתוח רחב של אנרגיה ירוקה.
·       עלות ההפקה נמצאת בירידה ואף צפויה לרדת בהתמדה עם כל פיתוח טכנולוגי.
·       הקטנת התלות של מערכת הביטחון והמשק באוצרות טבע שמקורם במדינות זרות.
החלטה מס' 4450  של ממשלת ישראל קבעה כי עד שנת 2020 10% מיצור האנרגיה בישראל יופק באמצעות אנרגיה מתחדשת.
באתר משרד האנרגיה אף נאמר כי:
·       יצירת ודאות בתחום האנרגיה המתחדשת, תוך הבהרת יעדי ייצור החשמל עד שנת 2020
·       עידוד הקמת מתקני ייצור חשמל באמצעות אנרגיה מתחדשת במדינת ישראל בכלל ובאזורי הפריפריה בפרט
·       עידוד המחקר, הפיתוח ותעשיית האנרגיה המתחדשת בישראל
·       הגדלת הביטחון האנרגטי של מדינת ישראל
·       עידוד ייצור חשמל באמצעות טכנולוגיות ידידותיות לסביבה
·       הגדלת ייצור החשמל באמצעות אנרגיה מתחדשת תוך צמצום הנטל התעריפי לצרכנים.
יתרה מכך, אם נחבר את הפוטנציאל הגלום בישראל לפיתוח מקורות אנרגיה מתחדשת ונוסיף על כך את העובדה שישראל נחשבת כמובילה בתחום הטכנולוגי כל תרחיש הגיוני שמחבר בין השניים היה מוביל לתוצאה מדהימה  הן בתחום הכלכלי, הן בתחום הביטחוני ובוודאי שבתחום הסביבתי.
למרות זאת השימוש באנרגיה מתחדשת בישראל  עדיין מזערי ביחס לפוטנציאל הגלום במדינה והשאלה מדוע?
דוגמא מוחשית למצב העגום, היא החלטת מועצת מקרקעי ישראל (להלן: "המועצה") שהתקבלה ב-30.1.2012 ואשר באה להסדיר את הקמתם של מיזמים סולאריים, שכאמור יש חשיבות רבה להקמתם.
ממשלת ישראל בהחלטה 1060 מיום 13.12.09 קבעה מפת אזורי עדיפות, תוך מתן העדפה משמעותית לכל הגרים בפריפריה. מדיניות זו אומצה על ידי מועצת מקרקעי ישראל בהחלטה 1228 מיום 30.5.11 שעוסקת במדיניות אחידה למתן הנחות.
המועצה, אומנם אישרה אחרי חודשים רבים של עיכוב הצעה שמטרתה לעדכן  את ההסדרים שנקבעו למיזמים סולאריים במשבצות של ישובים חקלאיים, אך קבעה בניגוד להחלטת הממשלה על אזורי עדיפות ובניגוד למדיניות האחידה התומכת באזורי עדיפות כי לא תינתן הנחת אזור בגין הקמתם בתחומי המשבצת החקלאית, לרבות הנחות המוקנות לישובי קו העימות.
מדובר בהחלטה אומללה הפוגעת בפיתוח מיזמים סולאריים ופועלת בניגוד להחלטות הממשלה שקבעו מתן הנחות באזורים פריפריאליים.
זו רק דוגמא אחת, ולא יחידה מדוע ב"זכות" הרגולטורים מתעכב פיתוח כלכלי, והמדינה ממשיכה להיות תלויה בדלק מזהם שמרביתו המכריע מיובא  מהחוץ.
בעוד נשמעים בתקשורת רעיונות על "מס לשימוש יתר" בצריכת החשמל בשל התשתית שאינה מסוגלת לספק את התצרוכת בימי שיא, הרי שמצד שני במקום לעודד הקמה מושכלת של מיזמים סולאריים, מקבלים הרגולטורים, כל אחד בתחומו החלטות שמביאות לעיכוב ועצירה במקום עידוד.
אם הסיפור הזה לא ממחיש את האמרה על "יד ימין לא יודעת מיד שמאל" , אז מה כן?

האזרח הקטן והשפעתו

התחושה החוזרת בשיחות סלון היא כי השלטון על מפלגותיו עובד על "האזרח הקטן", או כמו שאומרים החבר'ה, לא סופרים אותו ממטר.
הבעיה המרכזית היא הפער העצום בין הבטחת המפלגה במצעה לפני הבחירות ואשר לא פעם השפיעה על החלטתנו, לבין המציאות   העגומה שנוצרת כאשר אותה מפלגה מצטרפת לקואליציה, זונחת את הבטחתה לבוחר וכפופה למשמעת קואליציונית, שלעיתים מביאה לנקיטת עמדה הפוכה מהמצע שלה התחייבה בבחירות.
שיטת הממשל  בישראל היא הרעה החולה, שכן כל מטרתם של  המפלגות היא לייצור קואליציה, גם אם היא באה על חשבון המצע שבזכותו בחר האזרח במפלגה מסוימת.
זה שנים רבות שבשל סחיטות של מפלגות שהקואליציה תלויה בהם, מתפרקת הממשלה ומסיימת את דרכה לפני תום כהונתה הרשמית.
סחיטת מפלגות קטנות המרכיבות את הקואליציה, מבטיחות כי קבוצות  מיעוט נהנות הרבה מעבר לכוחן הפוליטי וזאת בשל דמי האתנן שמוכנה לשלם המפלגה השלטת והעומדים בראשה, רק כדי להבטיח את ההגמוניה שבשליטתם.
כך אנו מגיעים למצב א-נורמאלי שבו מועדפים משתמטי גיוס  על פני בוגרי שירות צבאי המשרתים במילואים,  כך מועברים תקציבי עתק לחינוך החרדי הלא מוכר מכספי הציבור העובד ואשר לימודי הליבה לא כלולים בו וכך קובעים קריטריונים  מפולפלים בדיור שמעדיפות אוכלוסיות מסוימות.  זו רק רשימת דוגמאות לעיוותים שנוצרים בשל קואליציות של אינטרסים.
מחאת הקיץ, נשחקה, אך לא נשכחה והתחושה  כי הממשלה נוהגת בלשון הכלבים נובחים והשיירה עוברת.  כאשר העם מפחד מהממשלה זו עריצות וכאשר הממשלה מפחדת מהעם זו דמוקרטיה, מטבע לשון שטבע תומאס ג'פרסון, הנשיא השלישי של ארה"ב,  הינו משפט בעל משמעות רבה כדי להמחיש את מצבנו.
מי שאינו מוכן להמשיך את כללי המשחק שנוקטות הממשלות השונות בשנים האחרונות ואשר בשל אוזלת ידם אנו עדים לתחלואים שאינם גזירה משמים כמו הביטחון לדיור, הביטחון לכבוד בעבודה, והביטחון האישי, צריך לעשות מעשה.
מחאת הקיץ, יכולה להביא לשינוי, שכן היא הוכיחה שגם האזרח הקטן שהוא ימני או שמאלני, אשכנזי או ספרדי, עני או עשיר, דתי או חילוני, קיבוצניק או עירוני מבין כי יש לו כוח לשנות, ובתנאי שהוא יעשה מעשה אקטיבי כמשתתף מוביל ולא כאזרח נגרר.
המשחק החדש יחייב בחינה של החלטות המפלגות עד הבחירות ובחינת מצען לקראת הבחירות הבאות. הרשתות החברתיות, יכולות לסייע להבנת המצב וביכולת של כל אחד ואחד מאיתנו להיות שותף פעיל ומכריע מה יהיה אופייה של המדינה למען דורנו ולמען הדורות הבאים.
ראוי להתמקד ברשימה של נושאים ולבחון על פיהם מי המפלגה הראויה לזכות בקולנו בבחירות הקרבות ולא דיי בכך, ראוי כי עמדתנו על המצע הרצוי תושמע בשיח, ברשתות החברתיות ובכל מקום שבו נוכל להשפיע על הסובבים אותנו.  
האזרח הקטן,  יכול גם להשפיע וגם להכריע והשאלה  האם ניקח את האחריות למצב שבו אנו שרויים ונממש את אמרתו של ג'פרסון שכדאי לממשלה לפחד מהעם! או שמא חלילה נמשיך להיות אזרחים קטנים!

יום ראשון, 15 בינואר 2012

לחקלאות אין אזורי עדיפות-היא חשובה בכל מקום בו היא מתקיימת!

החקלאות בישראל מהווה כלי הסברה ממדרגה ראשונה לנציגיה של ישראל בעולם, וכך ברבים מהסיורים של מנהיגי המדינה בנכר, מהווים ההישגים בחקלאות הישראלית גשר ואמצעי לחימום יחסים עם מדינות שונות בעולם.   בתחום זה, אנו עדיין אור לגויים ויש לנו בהחלט במה להתגאות, אך אין ביטחון שזה יקרה גם בעתיד.
ההתיישבות והחקלאות שזורות זו בזו, כבר בראשית ההתיישבות ובעבר התיישבות לא קמה ללא אמצעי ייצור חקלאים.   אזורים התיישבותיים הפכו עם השנים לאזורים עירוניים ושינו פניהם, כמו גם גידולים שאפיינו אזורים מסוימים נכחדו או הוכחדו.  "בשרון יש ריח פרדסים" נותר רק חלק משיר , אך פרדסים רבים כבר אין שם.
מפתיע הדבר שלמרות שהמדיניות בישראל לא רק שאינה מעודדת חקלאות וחקלאים אלא מערימה עליהם קשיים כה רבים, מפתיע איך למרות זאת החקלאות עדיין שורדת. המדיניות הממשלתית אינה באה לביטוי רק בהאמרת מחירי המים, או בהמצאת מיסים שונים  כמו המס על עובדים זרים, אלא שביטויה העיקרי בתקציבי המדינה שלא רק שאינם מבטאים את חשיבותה של החקלאות והמרחב הכפרי אלא אף פועלים לחיסולה.
חקלאות היא תעשיה, אך היא גם דרך חיים ובשונה מתעשייה רגילה ותיירות שיש להעדיפם בפריפריה, דבר שמסייע לפירבור ולשיפור מקורות התעסוקה, הרי שחקלאות כמו בעולם המערבי המפותח יש לעודד בכל מקום שבה היא מתרחשת, כי תרומתה בתחומים רבים.
חקלאות מביאה עימה רווחים רבים, חוץ מהספקת מזון טרייה וביטחון תזונתי, דבר חשוב במרחב שבו אנו גרים. חקלאות מביאה עימה גם  עידודם של שטחים פתוחים, שטחים שלולא עובדו ונשמרו על ידי חקלאיה, היו מן הסתם נתפסים על ידי פולשים או גורמים לא רצוים.
החקלאות כענף יצרני כלכלי של מזון וסיבים, תורמת לתפוקה הלאומית וליצוא, תורמת לתעשיות המזון והתשומות החקלאיות.
החקלאות תורמת בכל מקום בו היא נמצאת לשמירה על מקורות המים והקרקע על ידי שימור שטחי החדרה למי גשמים, שמירה על הקרקע מפני ארוזיה ושימוש חוזר במי קולחין ופסולת אורגנית.
החקלאים בישראל הם שיאני עולם בשימוש במי קולחין, שבאים בעיקר ממקורות עירוניים, כאשר 80% מהקולחין אחרי שעברו טיפול חוזרים לשטחים החקלאים. ספרד הנמצאת במקום השני מנצלת רק 26% מהקולחין למטרה זו.
אין זה מיותר לציין כי ההתיישבות שביסודה הייתה חקלאית, ציירה את גבולות המדינה והיוותה אז, כמו גם היום גורם חשוב התורם לביטחון המדינה.
ההתיישבות והחקלאות תרמו ותורמים לשימור ערכי תרבות ומסורת ומהווים מסגרת המסייעת לפלורליזם שכה חשוב במדינה.
בעוד  שהתיישבות ניתן להקים בשנים הבאות רק באזורי פריפריה וטוב שכך, חקלאות יש לעודד בכל מקום שבו היא מתקיימת. התיישבות תשיג מטרה של פרבור ופיזור אוכלוסין והתיישבות הכוללת גם חקלאות תסייע לגיוון מקורות הפרנסה במקומות אלה.  חשוב שקובעי המדיניות לא יתבלבלו בין חקלאות להתיישבות, שכן מדובר על ערכים  שיכולים לפעול ביחד בפריפריה , אך  הקמת התיישבות במרכז הארץ אינה עוד יעד לאומי .   לעומת זאת  חשיבותה של החקלאות על ערכיה הרבים מחייבים עידודה בכל מקום שבה היא מתרחשת. בעולם המערבי  מבינים  כבר שנים רבות את  תרומתה וחשיבותה  של החקלאות והשאלה  האם לא יהיה זה מאוחר  עד שישכילו קברניטי המדינה שגם כאן זה אינטרס של המדינה לעודד את החקלאות והחקלאים ולא ההיפך.

יום ראשון, 1 בינואר 2012

תרבות גלגול העיניים או שמא תופעת העדר


פרשת הדרת הנשים שהגיעה לתקשורת ולציבור כולו אינה תופעה חדשה ולולא החליטו עיתונאים מסוימים להביאה לסלון ביתו של האזרח, מן הסתם תופעה זו הייתה ממשיכה להתקיים ולהתרחב אף בעתיד. תופעה דומה, בעניין שירת נשים אף היא עולה מעת לעת לכותרות, אך גם היא אינה זוכה למענה אמיתי.
מה קרה לתופעות אלו שלמרבה הצער אינן חדשות, ושעד לפני מס' ימים אף אחד לא התייחס אליהן ברצינות הראויה ופתאום מזעזעות את הציבור בכלל ואת ארגוני הנשים בפרט? מה קרה שמערכת החוק נזכרה עתה כי הדרת נשים הינה עבירה שאין לה מקום בחברה הישראלית?
אירועים ומעשים לא מעטים מתרחשים בחברה הישראלית, אירועים הראויים להוקעה, גינוי והכחדה, אך הם מתרחשים זה שנים והחברה ברובה ככולה, לא רואה אותם או שמא מתעלמת מקיומם.
עשרות אלפי ילדים רעבים ללחם, אך הם לא הילדים שלנו ואלו מאיתנו שירחיקו לכת, אולי יתרמו לעמותה המסייעת להאכיל רעבים, אך בדרך בכלל, במעשה זה אנו מרגיעים את מצפוננו ונבלעים לחיים האינטנסיביים שמרביתנו מצויים בהם.
המדינה בתהליך ארוך, רחוק מהציבור מפריטה את עצמה לדעת וכך הופרטו הטיפול בקשישים ובילדים במצוקה כדוגמא,  אך הם לא בני משפחתנו!. ההפרטה יחידה שמניעתה נגרמה עקב הליכים משפטיים, היא הפרטת הטיפול באסיר וזאת דוגמא להתארגנות אזרחית שמגיעה להישגים.
רמת הלימודים בבתי הספר בארץ מדשדשת, לפי מבחנים בין לאומיים, אך כל אחד ואחד מאיתנו כהורה, דואג לילדיו בחינוך אפור להשלמת הפער , תופעה שמנציחה את הפער בין האוכלוסייה החזקה, או זו המסוגלת לממן חינוך אפור לזו שאינה מסוגלת.
עשרות אלפי ילדים אינם לומדים את לימודי הליבה, בחסות המדינה, מתוך ידיעה כי חסך זה יגרום נזק גם לאותם תלמידים, אך לא פחות לחברה ולכלכלה בישראל. שורשיה במחיר פוליטי להבטחת קואליציה שהלכה והתרחבה למימדים המאיימים על פניה של החברה הישראלית.
הפריפריה, למרות הצהרות של ממשלות מכל הגוונים מוזנחת ואינה זוכה לטיפול עמוק , ארוך טווח ומשמעותי.  מעת לעת, בטיפול נקודתי כזה או אחר ניתנת זריקת עידוד, אך זו אינה מונעת את ההגירה מהפריפריה למרכז. החיים בפריפריה ובהם קיבוצים, מושבים ועיירות פיתוח יקרים יותר למי שחי בהם. עלות צריכת שירותים שונים יקרה בפריפריה יותר שכן שירותים רבים ובהם שירותים רפואיים מסוימים מחייבים נסיעה למקומות רחוקים וגם המתנה ארוכה יותר בד"כ.
אפשר לתאר תופעות נוספות כמו תופעת התספורת שמציעים טייקונים מסוימים, הפער הגדל בין האלפיון העליון והאלפיון התחתון, התופעה הבזויה של עובדי הקבלן ועוד תופעות שאין מקומם בחברה בריאה מתוקנת ואחראית המחויבת לאחריות מוסרית וערכית לגוון חבריה.
ביום שבו הסכמנו לתופעת עובדי הקבלן כדוגמא ולהפרטת משימות ליבה שעל הממשלה כאורגן המטפל בהם באחריות ובמסירות ובאופן ישיר, החלה הגלישה במדרון החלקלק, מדרון שאת ראשיתו ראינו אך לא את סופו.
תרבות גלגול העיניים לא תיעצר במקום שאנו לא רואים לכאורה ואינו נוגע לנו לעת עתה, תרבות גלגול העיניים לא תיפסק אם אנו כחברה אזרחית לא נפעל להכחידה מתוך הבנה כי אחריות חברתית ומעורבות קהילתית מחייבת אמירה, כתיבה, הצבעה והוקעה ובלעדיה תחלואי החברה לא יעצרו במקום שאנחנו לכאורה לא רואים ולא שומעים.
הפקידים באמצעות תקשורת מאיימת מבטיחים לנו שנה קשה, עילה המחייבת לטעמם העמקת גזירות ולא צמצום פערים.
האם הרוב הדומם בחברה האזרחית ימשיך לגלגל עיניים, ולהביט לצדדים או שיאמר עד כאן ולא יותר!.
דמותה ועתידה של המדינה והחברה הישראלית תלויים בכל אחד ואחד מאיתנו, האם נהיה שותפים לשינוי, או נמשיך לגלגל עיניים!.

יום שישי, 16 בדצמבר 2011

הזנב מקשקש בכלב

חלפו זה מספר חודשים מאז ששטף את ישראל גל  מחאה  מהגדולים שידעה המדינה מאז הקמתה, אם לא הגדול שבהם .  לגל המחאה, שאפיין  מעורבות של אוכלוסיות שונות בחברה הישראלית הייתה תרומה מיידית בתחומים שונים, אך לכאורה הרושם המצטייר כי הגל חלף והאחראים על המדיניות בישראל  בתחומיה השונים ולמרות שהביאו לפערים דרמטיים  שלא נאמר מדאיגים , של פי 14 בין העשירון העליון לעשירון התחתון , ימשיכו בענייניהם.  חלקם אף מצדיק מדיניות זו באיומים  שלולא אותה מדיניות, היינו נמצאים במקום שאליו הידרדרו חלק ממדינות אירופה שמדיניותם המוניטארית  הלא מרוסנת הביאה למצבם  ומאידך  חלקם של הפקידים אף ייצמדו לממצאי  הסקרים המדווחים כי הישראלי הממוצע מרוצה מהחיים בישראל!.
אחת הבעיות המרכזיות בשיטת הממשל בישראל, היא שלפקידות, שאינה נבחרת במערכת הבחירות יש כוח שלטוני, כוח שאין לו מקום במשטר דמוקרטי.
זה שנים רבות  שהזנב מקשקש בכלב ולא הכלב מקשקש בזנב, קרי למדינאים שנבחרו לתפקידם יש מעט מאוד השפעה ויכולת שינוי, שכן פקידי האוצר בנימוקים מפחידים מסבירים למה הם צודקים בעמדתם הנחרצת, אך כשמדיניות זו נחשלת הם לא יהיו אלו שמשלמים את המחיר.  כך ניתן לראות את טיפולם במשבר החמור שנוצר  בשל המחסור במי שתייה לפני למעלה מעשור שנים. תחום המים, הוא תחום שישראל מובילה בו בעולם ולכאורה הייתה צריכה להוות דוגמא לעולם כולו, אך הסנדלר הולך יחף ואחרי שכל אחד מאיתנו שילם את היטל הבצורת המיותר, עומדים לפתור את הבעיה.  דוגמא נוספת היא מחירי הדירות, מרקיעי השחקים שאינם מאפשרים כל תקווה לזוג צעיר, ושוב זו אינה גזירה משמים שכן 93% מקרקעות המדינה, מנוהלות על ידי מנהל מקרקעי ישראל, שבשליטת הממשלה, מצב אידיאלי שכל מדינה יכולה לחלום עליו על מנת לקדם מדיניות חברתית התומכת במשפחות צעירות, התיישבות בפריפריה, קשישים ועוד.  לצערנו לא זה המצב , שכן בהנחיית האוצר  מנהל מקרקעי ישראל מוכר את הקרקעות ליזמים המשלמים את המחיר הגבוה ביותר.  עלות זו מגולגלת  בסופו של  דבר על רוכשי הדירות.  היזמים מרוויחים וקופת האוצר מתמלאת, אך משפחות צעירות וחסרי יכולת נותרים חסרי תקווה.
בקרוב יפורסם דו"ח מבקר המדינה בעניין האסון בכרמל ולא נופתע אם פקידי האוצר הם אלו שעיכבו את הקצאת המשאבים הראויה למניעת אסון, למרות שכבר היו התרעות והתחייבויות להיערכות למצב חירום שכזה.  את המחיר המיידי  על אוזלת היד הזו שילמו הנספים בשריפה, אך את המחיר הציבורי ישלמו הפוליטיקאים, שנבחרו לקדם מדיניות, אך הסכימו להיות  שותפים למעגל שוטה שבו הם נבחרים על ידי העם ונושאים בתוצאות על מדיניותם, אך  סמכותם מוגבלת בלשון המעטה.
הסמכות להקצאת משאבים,  או חלילה להתמודדות עם בעיות ייחודיות שנוצרות תוך כדי מילוי התפקיד במשרד ממשלתי  זה כבר חדירה למתחם הפקידות הבכירה שיצרה את הבירוקרטיה והכול בשם הסדר, מניעת השחיתות ועוד מילים מכובסות כדי להצדיק מעלליהם.
אין מדינה מערבית הדומה לישראל שהבירוקרטיה בה כל כך מסואבת, ואשר למעשה משפיעה על מצבו של כל אחד ואחד מאזרחי המדינה.   זו  הבירוקרטיה שמבריחה יזמים, שמגדילה את ההוצאות הקמתם של בניינים למגורים, שמביאה לעלויות גבוהות בכל נושא בשל הצורך להיעזר במתווכים, או בשמם היותר מוכר , "המאכרים".
ישראל מחפשת את פתרון  הקסם באמצעות הרפורמה בתכנון, והרפורמה במינהל, אך אלו לא יביאו מזור למצבנו, שכן שלטון הפקידים בהם רק מתחזק.
הרפורמה האמיתית תהיה בהעצמת סמכותו של המנהל התקין  משני צידיו וקביעת מועדי מקסימום למתן תשובות לבקשות של יזמים בכלל ושל האזרח בפרט.
יש לשנות את המצב במדינה שבה האזרח עובד בשביל הפקיד, במקום שהפקיד יעשה הכול בשביל לשרת את האזרח.   
זה לא ישתנה, כל זמן שהמשילות תהיה בידי הפקידות וזה לא ישתנה  כל זמן שנבחרי הציבור היושבים בממשלה ובכנסת  לא יבינו את תפקידם.

להתפקד, להשפיע ולהכריע, לפני שיהיה מאוחר!

לאחרונה, הודיע בנימין נתניהו כי בסוף ינואר 2012 יערכו בחירות שבה יבחר ראש הליכוד ומועמדה לרשות הממשלה.
הכרזתו של נתניהו, והנסיבות לעיתוי הבחירות דווקא במועד זה, מעניין ויהיו נסיבותיו אשר יהיו, אך הדבר מעורר שאלה אחרת שלה השפעה על חלק ניכר מאזרחי המדינה והוא המעורבות של כל אחד מאיתנו במפלגות הדמוקרטיות, אלו אשר מקיימות הליכי בחירה בתוך מפלגותיהם.
יש היום רק ארבע מפלגות שמקיימות הליכי בחירה פתוחים ואשר המתפקדים למפלגות אלו, יכולים להשפיע לא רק על תכני המפלגה וסדרי עדיפויותיה, אלא יש למתפקדיהם יכולת להשפיע  גם מי מטעם אותה מפלגה יישב בכנסת הבאה או הממשלה.
נכון להיום, יש אוכלוסיות מסוימות במדינה שנהנות באופן לא פרופורציונאלי מכוחן, בשל שיטת הממשל הקיימת, ובשל היותן לשון מאזניים ,  הם יכולים להביא להפלת ממשלה. 
שיטת הממשל  שבה אנו נמצאים, מהווה בסיס פורה לסחטנות של קבוצות מיעוט אשר יושבות קרוב לצלחת ונהנות מליטרת הבשר.
התנהלות זו מביאה למדיניות קצרת טווח, להעצמת שלטון הפקידות,  ולהתנהלות קלוקלת של שרים הרוצים להראות הישגים בטווח קצר על חשבון ראיה ארוכת טווח.
זה מקומם, ואולי מגוחך שישראל זקוקה ל-30 שרים ו-שבעה סגני שרים ומשמעות הדבר שכשליש מחברי הכנסת יושבים בממשלה ופוגעים בתפקודה של הכנסת כמוסד מחוקק. ברור לגמרי שנתניהו ביקש לקנות שקט לתקופת שלטונו כראש הממשלה הנוכחי, ואולי הוא עושה זאת בהצלחה, אך המחיר הציבורי אינו ראוי.
עלות החזקת משרד של "כלום" , הכולל את המבנה ופקידיו היא מיליוני ₪ בשנה ואם נכפיל את כל משרדי ה"כלום" הלאה נגיע לעשרות מיליונים, כסף שהשימוש בו היה צריך ללכת למטרות ראויות.
בשוויץ, לשם השוואה יש 7 שרים ואין אף אחד שמתלונן על הכישלון הניהולי –כלכלי של הממשלה שם.
כדמוקרטיה (לעת עתה), יש לכל אחד מאיתנו יכולת השפעה אדירה על עתידה של מדינת ישראל, אך הזמן להשפעה זו הולך ומצטמצם.  יכולת ההשפעה היא רק בקרב המפלגות הדמוקרטיות המקיימות הליכים מסודרים לקביעת חזונם מחד ולבחירת נציגיהם לכנסת מאידך.
שיטת הממשל  הנוכחית, הבנויה על סחטנות המיעוט, על היעדר מדיניות ארוכת טווח מאיימת על עתידנו ויש לנו חלון הזדמנויות לא רב לשנותה.
גל המחאה הציבורית היה שלב ראשון וחשוב, אך המעשה האמיתי הוא ביום הבחירות.
כל אחד מאיתנו צריך להתפקד למפלגה המקיימת פריימריס  ולדאוג כי התכנים שהיא תציג במצע הבחירות שלה יעורר בכולנו את התקווה  שיהיה שינוי ושינוי זה יבוא רק אם נעשה מעשה.
מספר שינויים נדרשים בדחיפות ובהם: הגדלת אחוז החסימה לצמצום הסחיטה של קבוצות שוליים, הפרדת הדת מהמדינה, צמצום בחוק של מספר השרים בממשלה , החזרת האחריות הערכית והמוסרית של המדינה לנושאים חברתיים שתביא לצמצום פערים. חיזוק מעמד הביניים, צמצום תופעת עובדי הקבלן, עידוד החקלאות המדע והטכנולוגיה וחיזוק הפריפריה.
לכל אחד מאיתנו יש סדרי עדיפויות וזה אף ראוי ורצוי, אך אסור לנו בעתיד הקרוב להמשיך לשבת בשיחות סלון ולהתלונן על המתרחש בארצנו.
יש לנו יכולת להשפיע ולהכריע וזה תלוי רק בנו ולכן, עלינו לקום ולהתפקד לאחת המפלגות שאנו מאמינים בדרכה ולהשפיע בשלב ראשון על תכניה וסדרי עדיפותיה, כפי שיבואו לביטוי במצעה.
בשלב שני נוכל לבחור את הטובים ביותר כמנהיגיה של המפלגה, אלו עם החשיבה הערכית  מחד, אך אם יכולת ביצוע מאידך.
ולבסוף, אל נשכח כי ביום הבוחר זו ההזדמנות של כל אחד מאיתנו להביא לבחירת המפלגות והאנשים שאנו מאמינים ביכולתם ובחזונם.
זכרו שמדובר בשלושה שלבים-להתפקד, להשפיע ולהכריע וזה הכול תלוי רק בנו!

יום שבת, 12 בנובמבר 2011

יש מחיר להכפשתם של עובדי ציבור

בפס"ד חדש של ביהמ"ש העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ), נכתב  כי "על ביהמ"ש לצאת חוצץ נגד התופעה של הכפשת עובדי ציבור והטלת מורא עליהם במסווה של שחיתות ולוחמה למעט טוהר המידות".
שני בג"צים (2011/11 ו-5559/11) שאוחדו לפרשיה אחת, עוסקים בהחלטתו של רשם האגודות להחליט על פירוקה של אגודה שיתופית לשיכון בירושלים.
הסכסוך הגיע לפתחו של רשם האגודות לאחר שניטש סכסוך בין חברי האגודה על עתידה של האגודה.
פסק הדין שניתן ע"י כבוד השופט עמית, בהסכמת השופטים הנדל ורובינשטיין, נותן משקל להתנהלותו של העותר ובין היתר כותב השופט עמית בפסה"ד: "העותר מנהל מלחמותיו במספר חזיתות, במספר הליכים ובמספר בתי משפט, ועותר לסעדים דומים תחת מחלצות שונות, בבחינת אותה גברת בשינוי אדרת".
מוסיף ביהמ"ש כי "יש בכך כדי להעיד על דפוס התנהלותו של העותר הנוקט בהליכים שונים בפני בתי משפט שונים ושופטים שונים, מתוך תקוה שמא אולי באחד ההליכים יינתן "קצה חוט" באמירה שיפוטית כזו או אחרת, אשר תשמש כמקפצה להליכים אחרים".
העותר ביקש לפסול בעלי תפקידים ובהם את רשם האגודות שהחליט לפרק את האגודה, לאחר שאימץ את דו"ח החוקר, בטענה שהלה מחפה על עוזרו, שהינו אחד המשיבים בעתירה. כמו כן ביקש העותר לבטל את מינוי המשיב כעוזר הרשם ולמנוע את קידומו בשל תלונה על הטרדה מינית והעובדה שהנ"ל ממלא תפקיד מעין שיפוטי.
ביהמ"ש רואה בהליכים המשפטים שניהל העותר, קרי פסילת הרשם ועוזרו בשל חשיפתו את הפרשיה הנ"ל, כ "טקטיקה של נבואה המגשימה את עצמה, תוך פגיעה בעובדי ציבור במטרה להניא ולהרתיע אותם מלעשות את מלאכתם".
ביהמ"ש דוחה את העתירות ומחייב את העותר באופן אישי, בשל התנהלותו, לשלם את הוצאות המשפט ומבהיר שאין העותר רשאי לגלגל את ההוצאות על האגודה.

הריכוזיות במשק הישראלי והקשר להתיישבות

המחאה החברתית  שהציפה את הארץ בסוגיות שונות של החברה הישראלית המחייבות ליבון ודיון ציבורי , העלתה בין היתר את שאלת הריכוזיות במשק, שהביאה לכך שחברות מעטות שולטות בחלק ניכר מהכלכלה הישראלית ומפיקות משליטה זו יתרונות לבעלי המניות שלהן על חשבון הציבור.
לא בכדי הוקמה ועדת הריכוזיות  עוד בטרם התעוררה המחאה הציבורית, ועדה שאמורה להציע פתרונות שיביאו לביזור של העושר  על ידי צמצום כוחם של משפחות השולטות בתחומים שונים ואשר עצם מאפייני שליטתם  עלול לפגוע ויש הטוענים שכבר פוגע בכלכלה והחברה הישראלית.
אין זו שאלה מיותרת לחקור איך התפתחה הריכוזיות במשק הישראלי ומי נתן לתהליך הזה להתרחש?.  בפרשת ווטרגייט טבעו  העיתונאים , חוקרי הפרשה המפורסמת את המונח "עקוב אחר הכסף" (FOLLOW THE MONEY  ) , ואין ספק  שיש להתפתחות הריכוזיות מעט מרוויחים, והרבה (הציבור הישראלי) מפסידים.   
תהליך דומה  ומקביל מתרחש בשנים האחרונות במרחב הכפרי ואנו עדים למצב שבו תנובה עברה  מקואופרטיב של אגודות שהיו בו חברים לנכס שעבר לבעלי מניות . ענף ההודים עבר לפני שנים רבות מענף המפרנס משפחות רבות לענף המרוכז בידי  קומץ  בעלי שליטה ותהליך דומה עושה את דרכו  בענף הפטם, בסיוע  או בהתעלמות  מכוונת של פקידי האוצר.  אין זה סוד כי ניתן לגדל בחווה אחת את כל צורכי החלב של ישראל וכך גם את כל צורכי הביצים, הבשר ועוד.  בשונה מתעשייה, הייטק ותיירות לחקלאות על ענפיה יש מרכיבים נוספים שאינם רק עניין לבעיות הריכוזיות, או כפי שפקידים מסוימים נוהגים לכנותם "יעילות".  העיסוק בחקלאות חופן בתוכו שאלות נוספות כמו שאלות של ביטחון תזונתי, פיזור אוכלוסייה, תפיסת שטחים, סילוק קולחין, איכות סביבה וסוגיות נוספות המחייבות ליבון וחשיבה בטרם ימשיכו להתרחש תופעות שכולנו נצטער עליהן.   ריכוז  בשם היעילות אינו מבטיח מחיר נמוך יותר ותופעת ה"קוטג'" שכולנו נחשפנו אליה רק לפני מס' חודשים היא הדגמה מוחשית, איך המחיר יכול להרקיע שחקים ולא בגלל הרפתנים.
סוגיית הקרקע החקלאית והמדיניות הנוהגת בה היא סוגיה שנמצאת על שולחנה של ועדת רוטקופף.   בין חברי הוועדה יש כאלו המבקשים לבטל את "משטר הנחלות" ולהעביר את הקרקע "לחקלאים האמיתיים". הדבר נתפס לכאורה כרעיון סביר בשל העובדה שהקרקע החקלאית נועדה למטרה זו, אך כבר היום באותה נשימה מדברים  על פרסום מכרזים של קרקע חקלאית לכל המרבה במחיר . לא ירחק היום ובשיטה זו יזכו בהם בעלי הממון והכל בשל היעילות, חוק חובת המכרזים וכל מיני חוקים שימציאו ויתאימו לתורה  של הדוחפים לשבור את המבנה הקואופרטיבי של ההתיישבות.
הקרקע היא מאפיין אחד בין המאפיינים המרכיבים של מתיישבי המרחב הכפרי והתופעה לא רק שרחוקה מלבטא ריכוזיות אלא שקואופרטיב מטבעו הוא ארגון חברתי ולא עסק של בעלי מניות . בעוד שבעולם  הנאור מחזקים את רעיון הקואופרטיב בחקיקה  ואף מעודדים שם את החקלאים והחקלאות במשאבים גדולים על מנת לשמור על מרחב זה, בישראל נעשית פעולה הפוכה שבה לא רק שאין חקיקה לעידוד התארגנות קואופרטיבית, אלא שהחקלאים וההתיישבות נתונים חדשות לבקרים לגזרות.     מספר החקלאים הצטמצם, אך לא החקלאות וזאת  בעיקר בזכות החקלאים .  על הרגולטורים באוצר, בפרקליטות ובממ"י  להתרכז בצמצום תופעת הריכוזיות שביטוייה בקיומן של פירמידות  בעלות משקל גדול במשק ואשר עוצמתן עלולות לסכן את המשק. החקלאים  על עשרות אלפי משפחותיהם שמאורגנים באגודות קואופרטיביות אינם חלק מאותה פירמידה שבשליטת עשרות המשפחות העשירות במדינה.
הרגולטורים אינם אלא פקידים עם אג'נדה כלכלית , אך גם עם שאיפות אישיות  שמובילות רבים מהם לאחר תקופת צינון  מגוחכת לתפקידים נחשקים בשוק הפרטי.    לא  שמעתי על פקיד שהודח מתפקידו, שלא לומר נחקר על הובלת תהליכים שגויה במקרה הטוב, אך קראתי על רבים מהם המשמשים בתפקידים נחשקים בשוק הפרטי והם לא הפכו לחקלאים!

יום שני, 17 באוקטובר 2011

חשבון נפש

בימים אלה שבה חולפת שנה ומתחילה שנה חדשה, עושה כל יהודי חשבון נפש על השנה שחלפה ועל הדברים שעליו לעשות על מנת לשפר את דרכיו מתוך ניסיון העבר.
אתגרים רבים ניצבים לפני ההתיישבות, אתגרים המחייבים עבודה משותפת שמאפיינה המרכזי הוא השליחות שכל אחד ממנהיגי ההתיישבות קיבל על עצמו בכלל ובימים אלה בפרט.
ראיתי לנכון לשתף אתכם במספר נקודות מתוך רשימה של נושאים המחייבים חשיבה, היערכות, התמקדות ובהם:
שינוי פני הקהילה במרחב הכפרי- זה יותר מעשור אנו שותפים לתהליך חשוב שבו המרחב הכפרי מתחזק בתושבים ובהם בנים חוזרים ומשפחות חדשות הרואות בקהילה הכפרית מקום שראוי בו לחלוק את חייהם. החיים במרחב הכפרי, בנוי על שותפות, תרומה אישית וקבלת עמדת הרוב תוך התחשבות בצרכי המיעוט. הדבר מחייב בניית חזון משותף של כל קהילה, על מנת לייצור שותפות אמיתית. מדובר על איזון רגיש שבעבודה לא נכונה יכול בקלות לשנות את הקהילה לקהל של אנשים הזרים זה לזה. יש אזרחים שהשותפות הקהילתית לא מתאימה להם, שכן מדובר על התחשבות, ויתור, מעורבות ותרומה אישית, בדיוק כמו במוסד הנישואין. ללא תחזוקה ותמיכה, הקהילה תהפוך לקהל והבית במשמעותו העמוקה יהפוך לבניין של אנשים זרים.
הליכי קליטה- זה מספר שנים שנעשה ניסיון של גורמים שונים, חלקם מסיבות אידיאולוגיות וחלקם מסיבות פוליטיות לקעקע את מפעל ההתיישבות. אחת הדרכים לעשות זאת, הוא להביא לביטולם של ועדות הקליטה, מנגנון שבאמצעותו בוחרים את המשפחות שמתאימות לחיי קואופרטיב חברתי, שכאמור אינו מתאים לכל אחד.  ביטול המנגנון עלול להביא להרס מפעל ההתיישבות באלף נקודותיה ואין זה משנה אם מדובר בגליל או בעמק חפר, למרות שיש ניסיון מכוון לשמור על מנגנון הקליטה בנגב ובגליל, אך לבטלו ביתר המקומות.
מרחב רב תפקודי- המרחב הכפרי תוך יותר מעשור הפך למרחב רב תפקודי, בדומה למתרחש במרחב הכפרי בעולם המערבי המודרני. משמעות הדבר שבמרחב זה לצד החקלאות המוכרת, מתפתחים תעסוקות שחלקן נשענות על המוצרים החקלאים (יקבים, רכיבה על סוסים, גבינות ומאכלים אחרים שפותחו מהיבול החקלאי). תהליכי שינוי אלה מקבלים בארצות מערביות רבות את ברכת המדינה וסיועה ואילו בישראל, לצד הבלבול וחוסר ההלימה בין הרגולטורים השונים בניסיון למנוע את התעסוקות הראויות, פסק ביהמ"ש העליון, בשבתו כבג"ץ, כי החלטה 1101 היא החלטה ראויה ויש לאפשר יזמות לצד התעסוקה החקלאית. יחד עם זאת תעסוקה זו על פי ספיקת בג"ץ מחייבת עיסוק ישיר של החקלאי ולא השכרת השימוש לגורמים אחרים.  החקלאות המודרנית, היא חקלאות הייטק ולצד החקלאות האינטנסיבית יש לראות בהתפתחות של התעסוקות במרחב הכפרי, תעסוקה חקלאית לכל דבר ועניין. כך יש לראות בגידול סוסים ורכיבה עליהם ממשק חקלאי אחד, כמו גם יצירת גבינות או מוצרים חקלאים ולא רק חליבה או קטיף. משרד החקלאות ופיתוח הכפר צריך להיות הגורם הקובע את המדיניות המשתנה וממ"י צריך להתרכז במה שהוטל עליו והוא ניהול הקרקע.  עלינו כמתיישבים לעשות הכל על מנת לשמור על יחודו של המרחב הכפרי ולא להופכו לאזור תעשיה עם תעסוקות מזהמות ומבנים בגודל שאינו ראוי לאזור כפרי.  אם רצוננו לשמור מאפיינו של המרחב הכפרי, עלינו לזכור כי הדבר גם מחייב אותנו לריסון עצמי.
פיתוח בר קיימא- המרחב הכפרי כולל בתוכו את השטחים הפתוחים והשטחים החקלאים ולא פעם שטחים אלו נדרשים לפיתוח תשתיות של כבישים, רכבות ועוד. מועצות אזוריות רבות נמצאות בעיצומן של הכנת תוכניות המבקשות למצוא את האיזון בין שימורו של המרחב הכפרי, תוך מתן מענה הנדרש לפיתוח כלכלי או לצרכים לאומיים.  תוכניות אלו יש לעשות בשיתוף הדרים במרחב הכפרי ולא לכפות עליהם החלטות שאין סיכוי שימומשו.  שיתוף ציבור הינו דבר ההולך ומתחזק בעולם, ותכנון כולל מחייב חשיבה מערכתית שבה יהיו שותפים כל בעלי האינטרסים במרחב הכפרי, מתוך התחשבות במתיישבים אך תוך ראיית צרכי הדורות הבאים. החכמה לא נמצאת רק במוסדות התכנון וראוי להטמיע בתוכניות רעיונות שבאים מהציבור החי באזור זה. יש לבנות אסטרטגיה מחשבתית שתכלול קואליציה משתפת ומתחשבת, דבר שיוביל לפיתוחו של המרחב הכפרי במקום מדיניות הכיסוח בין בעלי האינטרסים השונים, מדיניות שאופיינה בעשור החולף, שלא לומר האבוד.
עיגון והסדרת הזכויות- שורשיה של ההתיישבות הם מתחילת המאה הקודמת ולחלק מהישובים מדובר על תקופה של 100 שנים ויותר ,ישובים שלחבריהם אין עדיין חוזה חכירה. העלייה השנייה ואילך ראתה במפעל ההתיישבות ערך חשוב, וקבעה לעצמה מגבלות מבחירה שהן בעוכריה היום. בשונה ממרבית מתיישבי העלייה הראשונה שקיבלו מהברון במושבות את הקרקעות והפכו לבעלי קרקע פרטית, הרי שמהעלייה השנייה ולאלו שאחריה, לא רק שנרכשו ונגאלו קרקעות בכספים שנאספו בעבודה קשה, אלא ש"עיקרון הבעלות" היה עיקרון שהמתיישבים לא יכלו להסכים עימו ולכן העבירו את הקרקעות לבעלות קק"ל, כנאמנה של קרקעות הלאום. בשנים האחרונות אף הוחמרה ההפליה באשר לזכויות המגורים, כאשר התקבלה תיאוריה מופרכת הטוענת כי בעיר שולמו דמי רכישה ראשוניים ולכן בעל זכויות הגר במקום שמוגדר כ"זכויות עירוניות", יזכה להנחה מופלגת וישלם תשלום מגוחך על מנת להוון את זכויותיו, בדרך לקבלת בעלות על הקרקע, כקרקע פרטית. לעומת זאת, במרחב הכפרי, מאחר והטענה המופרכת היא שלא שולמו דמי חכירה ראשוניים נדרש בעל הזכויות לשלם תשלום מופקע של 33% לא כולל מע"מ, תשלום שביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ אישר אותו כתשלום הוגן.   התשלום מפתה, שכן הוא מאפשר לראשונה להוון זכויות מגורים בנחלה ואף להוסיף זכויות בעתיד ללא תשלום נוסף, אך המחיר יקר. בכל מקרה זו צריכה להיות שנת הפרידה, שנה שבה ניפרד לשלום באזור המגורים ממנהלי הקרקע, קרי רשות מקרקעי ישראל.  עוד ארוכה הדרך, אך המתווה ברור.
ההתיישבות והאזור- בשורשיה של היהדות טמון יצר הנתינה והאחריות שכן "כולנו ערבים זה לזה". בהתיישבות צומחים זה עשרות שנים מתנדבי שנת שרות, מתנדבים בוגרים בפעילויות שונות, אך עושה רושם כי בלי לשים לב ובלי להתכוון לכך זנחנו את הקשר עם שכנינו במרחב העירוני.  השקענו בקהילות שלנו, בחינוך בנינו והתוצרים טובים ועתה עלינו לחזק את הקשר עם הקהילה במרחב, שכן העיסוק הפנימי גורם בשנים האחרונות לניכור בין המרחב הכפרי למרחב העירוני.  ניכור זה שמוזן על ידי בעלי אינטרסים, המסית נגד ההתיישבות ומפעליה מחייב חשיבה מעודכנת תוך ניצול כוחות במרחב המשתנה, שיתוף פעולה אזורי ועזרה הדדית מכוונת, לא תוך מבט מלמעלה, אלא תוך הבנה ששיתוף פעולה ובניית חזון אזורי יביא לאזור רווחה תרבותית וכלכלית וסופו שכולם ירוויחו משיתוף פעולה זה.
למדנו מהמחאה החברתית לפחות דבר חשוב אחד  שהרבה תלוי בנו ועם חזון ואמונה בצדקת הדרך נשפיע על עתידנו ועל עתיד הדורות הבאים.
אני מאחל לנו שנדע לזהות את החזון, שנדע להוביל במשותף, שנשאיר בבית את האגו ונזכור את תפקידנו ההיסטורי במדינה בכלל ובמרחב הכפרי בפרט